בלק"ת פ' מסעי ד"ה אלה מסעי

א'שעהבלק"ת פ' מסעי ד"ה אלה מסעי

בלק"ת פ' מסעי ד"ה אלה מסעי ויכתוב משה, פ"א בענין להכניע^* את המדבר עיין בת"א סד"ה ויהי בשלח פרעה, גבי וזהו ויסב האלקים את העם דרך המדבר שהוא בחי' יפנה כו' דהיינו להוציא הפסולת בתחלה, וזהו ע"ד ונשב בגיא מול בית פעור, לכן עי"ז יבא לקבל עליו עול מלכות שמים שלימה, מאחר שיבין שכל תענוגי העה"ז הם רק פסולת והיינו בחי' יפנה, ע"כ יבא לבחי' ובחרת בחיים ולא לימשך אחר הפסולת, וגם שיבין אם בהפסולת יש כ"כ ריבוי התענוג כמה יגדל התענוג עליון וזהו אם לעוברי רצונו כך לעושי רצונו עאכו"כ כמשנ"ת בלק"ת פ' שלח בד"ה אני ה' אלקיכם דפ' ציצית ושם פ"א, וזהו שבכלל קעומ"ש שלימה הוא ענין יפנה ר"ל שיבין היטב איך שכל תענוגי עה"ז הם רק פסולת ומזה דוקא יבא לקבלת עומ"ש שלימה, ואולי עד"ז י"ל הוצאת הדשן שהוא הפסולת כו', ענין מאה ברכות ע"ד מ' ס' שבלוחות, תבונה ובינה, עלמא דאתי ולעתיד לבוא, וע"י הסמך נמשך סומך ד' לכל הנופלים עיין בביאור ע"פ וירא ישראל את היד, ושם ספ"א דתבונה ובינה לגבי ז"א הם כמו ב' הבחי' שבכתר דאצי' ע"י וא"א לגבי כללות האצי' וא"כ מזה יובן דמאה ברכות הם להמשיך ב' הבחי' שבכתר, עמ"ש הבחיי פ' עקב ע"פ וברכת את מענין הקדש א"צ צדקה אבל צריך ברכה ועכ"ז יש הפרש בין ברכת הנהנין לברכות דצלותא והכל נק' ברכת הדיוט, שהברכה נמשך ע"י בירור הניצוצות דתהו וא"כ דוגמת יצאו מ"ח מירושלים ועמ"ש בההגהות לד"ה ענין הברכות שבת"א פ' בראשית ושם שעי"ז נמשך ג"כ חיזוק האמונה בנפש האדם.

ב) ענין ברכת^* הדיוט, כי הנה ענין ברכת הנביאים והאבות מבואר במ"א סד"ה המלאך הגואל כו' הוא יברך את הנערים שההפרש בין תפלה א'שעוובקשה לברכה שהתפלה היא מלמטה למעלה והברכה הוא לשון ציווי מלמע' למטה כענין ברכת הכהנים שלפי שקדשם בקדושתו של אהרן שהוא נצח דאבא ע"כ מצווים ואומרים יברכך הוי' שהוא ז"א כו' ועד"ז נתלבט יעקב להשיג ברכת יצחק לפי שיצחק הי' מאד נעלה וברכתו הי' ציווי כו', אבל בברכת הדיוט א"א לומר כן ובמ"א נתבאר כי מצד סוכ"ע שאין בו מעלה ומטה, ומתחת זרועות עולם ע"כ גם ההדיוט יכול לברך, ואפ"ל ע"ד שבעשיי' מסתיימים רגלי א"ק ותחת רגליו מאיר א"ס ב"ה הסוכ"ע, מענין ברכת הדיוט במא"א א' קכ"ז בי"נ שם, בגמ' ברכות ז' א' מגלה טו"א זח"ג נשא קכא"ב כי תצא רע"ו א' דמט"ט נק' הדיוט לגבי מאריה ז"א דאצילות ואעפ"כ לא תהא ברכת הדיוט קלה י"ל שהרי מט"ט קושר כתרים לקונו מתפילותיהם ש"י, וע"ש בזהר דרע"ח דמט"ט איהו שכר שכיר מח"י עלמין לקבל ח"י ברכאן דצלותא, ובמ"א נת' עשרה מאמרות נק' לאו אורחא דמלכא לאשתעי במילין דהדיוטא, וע' זח"א ויצא קנ"ו א' ובמק"מ שם בענין הדודאים נתנו ריח דקאי על מט"ט וסנדל כו'.

ג) בענין ברוך^* אתה, אתה כ"ב אותיות שהם כח המחשבה המכוון שעי"ז יתגלה הביטול, כי מה שהעולם יש ודבר נפרד זהו לפי שנמשכו מאותיות הדבור כמ"ש בת"א בד"ה מזוזה מימין, משא"כ מהמחשבה נמשכו עלמין סתימין שהם בבחי' ביטול, ושיומשך גם הביטול למטה בעולמות שנמשכו מהדבור זהו ע"י המשכה מבחינת כח המחשבה שמשם יומשך תוספת האור ודבר זה ונתבאר בד"ה ואולם חי אני וימלא כבוד ד', שזהו ענין ברוך כבוד ה' ממקומו, כי כבוד ה' זהו המחשבה דאנא אמלוך ולכבודי בראתיו, ושיתברך ממקומו היינו משרשו זהו מבחי' כח המחשבה, ואמנם כאן ביאר שזהו נק' עדיין המשכת בחי' ממכ"ע, ולכן הוא ל' נוכח ברוך אתה, ואח"כ אק"ב ל' נסתר זהו סוכ"ע, והנה שם פי' בענין ברוך כבוד ה' ממקומו ב' פי' הא' דמקומו ושרשו של הכבוד מ' דאצי' זהו מ' דא"ס הב' דמקומו זהו חכמה עילאה, ולפי הפי' השני ודאי אתי שפיר החכמה עילאה היא עדיין שורש ממכ"ע, וא"כ אק"ב ל' נסתר זהו הכתר, ולפי' הא' ג"כ י"ל מ' דא"ס זהו בחי' האחרונה שבע"ס הגנוזות במאצילן ונק' ג"כ שורש ממכ"ע, אכן סוכ"ע זהו מבחי' ט"ס העליונות שבהגנוזות, וזהו ואולם חי אני וימלא כבוד ה', חי אני זהו המשכה מט"ס העליונות הגנוזות כי חי היינו ב' פעמים ט' ההמשכה מט' ספירות הגנוזות בט' ספי' דאצי' וימלא כבוד ה' זהו ההמשכה ממ' דא"ס במלכות דאצילות כו', ועכ"פ הברכה בא"י אקב"ו זהו ההמשכה ממכ"ע וסוכ"ע כדי להיות למטה ביטול היש ומהו ממכ"ע זהו כח המחשבה מקור המחשבה דאנא אמלוך, וסוכ"ע זהו בחי' שלמעלה מכח המחשבה שהוא רק לבוש, ולכן הם מאה ברכות מם סמך, מם היינו שורש ממכ"ע ס' סוכ"ע כנ"ל, והכל נמשך ע"י אק"ב מצוה ל' צוותא וחיבור, וזהו א"ת מה אלא מאה שע"י מאה ברכות המשכה מבחי' ממכ"ע וסוכ"ע כנ"ל יוכל לבוא לבחי' מה שהוא ביטול היש, או א'שעזע"י מה שהוא ביטול היש הנק' ברכת הדיוט יוכלו להמשיך בחי' ממכ"ע וסוכ"ע שז"ס מאה מ' ס' כנ"ל.

ולענ"ד יש להעיר לענין המשכה מבחי' כח המחשבה שזהו ענין בכה"מ, ולענין ההמשכה מבחי' סוכ"ע שלמעלה מבחי' המחשבה בדרך פשוט הקרוב יותר לפי פשטיות ספרי הקבלה והזהר ושלא ליכנס בלשונות עמוקים כהנ"ל בענין ע"ס הגנוזות, והוא ע"פ הדרוש שנתבאר בענין מ"ש לע"ל והניף ידו על הנהר כו' והוא בסידור בד"ה ששת ימים תאכל מצות דרוש השני, ושם פי' דענין קריעת ים סוף היינו בבחי' מל' דאצילות שהוא אותיות הדבור העליון, ומהם נמשך הפרסא המפסקת בין אצי' לבי"ע וכמו עד"מ שאותיות הדבור אין מתגלה הפנימית על ידם, כמ"ש בלק"ת פ' אחרי בד"ה ביאור הדברים ע"פ כי ביום הזה יכפר ושם פ"ב, וגם לפעמים מעלימים השכל לגמרי כשאומרו בדבור בדרך משל ומליצה כמו משלי שלמה, וקי"ס היינו בקיעת הפרסא והמסך הנמשך מהדבור ויתגלה עד"מ השכל כמו שהוא במחשבה שזהו למעלה מהדבור, והיינו קי"ס שעלמא דאתכסייא דהיינו בחי' מחשבה נמשך להיות בגילוי כמו עלמא דאתגלייא, ועיין קצת מזה ג"כ בבה"ז פ' תרומה בד"ה ר"ש פתח מי זאת הנשקפה ושם בענין חיבור מי שהוא בינה מחשבה עם זאת שהיא מ' בחי' דיבור וע"ש עוד מזה בד"ה ואיתימא ותקנא רחל באחותה, שיהי' עלמא תתאה בחי' דבור כמו עלמא עילאה מחשבה כו', עד"ז יובן ענין קי"ס, אך לע"ל והניף ידו על הנהר נהר היינו מחשבה דכמו שהנהר הולך תמיד כך המחשבה נמשך תמיד ונובע ממקורו הוא השכל ונק' נהר יוצא מעדן וכמ"ש מזה ג"כ בלק"ת בשה"ש בהביאור ע"פ יונתי בחגוי הסלע בתחלתו ונהר היינו בינה, והנה אע"פ דלגבי הדבור נקרא המחשבה גלוי ההעלם ובקיעת הפרסא כנ"ל אעפ"כ גם אותיות המחשבה נחשבים בחי' העלם והסתר לגבי עצמיות כח השכל שלמעלה מבחי' אותיות ולכן נק' ג"כ בחי' זו מסך ופרסא ע"ד מבטן מי יצא הקרח וע' בלק"ת בשה"ש סד"ה ששים המה מלכות דרוש הראשון ושם ספ"ג שגם שורש הפרסא שבין אצילות לבריאה הוא מהבינה, ולכן גבי ונהר יוצא מעדן נאמר ומשם יפרד כו', אבל לע"ל ומעין מבית ד' יצא, וזהו ענין והניף ידו על הנהר, שיהי' הגילוי מלמעלה מבחי' אותיות המחשבה דבינה כו', עכת"ד הדרוש הנ"ל. וא"כ מהקדמה זו יובן ענין שלפנינו דבחי' בא"י ההמשכה מבחי' כח המחשבה היינו כענין הגילוי שהי' בקי"ס שבקע הפרסא שבין אצי' לבי"ע שהוא הדבור ונתגלה בחי' מחשבה, וגם בשבת נמשך החיות מהמחשבה שלמעלה מבחי' הדבור כמבואר בלק"ת בד"ה שובה ישראל עד דרוש השני ועיין בזהר תרומה קל"ב א' שזהו ההפרש בין א"ב דאל ברוך שאומרים בחול ובין א"ב דאל אדון שאומרים בשבת וכענין ההפרש בין אתוון זעירין ובין אתוון רברבין, אלא שבשבת אין הארה זו מתגלה בחיצוניות כ"א בפנימיות, ובקי"ס הי' הגילוי בחיצוניות ג"כ, וזהו ג"כ ענין ברוך כבוד הוי' שהוא המ' ממקומו ושרשו הוא הבינה שנק' כבוד עילאה כמ"ש א'שעחבפרדס ערך כבוד, וכ"ז נק' המשכה מבחי' ממכ"ע וזהו בא"י אמ"ה, אך המשכה מבחי' סוכ"ע זהו מה שלמעלה מבחי' כח המחשבה ע"ד והניף ידו על הנהר כו' בחי' ומעין מבית ד' יצא, וזהו אקב"ו ל' נסתר כו'.

ד) והפי' א"ת מ"ה אלא מאה י"ל שהמשכות מאה ברכות הנ"ל עיקרם נמשך ע"י מ"ה שהוא ביטול היש, שעי"ז דוקא גורם ההמשכה כמ"ש בד"ה הבאים ישרש, וגם שהתענוג עליון נמשך מביטול היש כמש"כ בענין לויתן זה יצרת לשחק בו, וזהו ענין ובמדבר אשר ראית אשר נשאך כי יתרון האור נמשך מהחושך דוקא, בזח"ב תצוה קפ"ד וכמ"ש בלק"ת סד"ה כנשר יעיר בפי' מי זאת עולה מן המדבר עילוייה מן המדבר וכמשל כח הראיה שהוא דוקא בהשחור שבעין כו' וע' זח"א פ' חיי קכ"ב ע"ב דשרה זכתה לחיין עילאין ע"י דנחתת למצרים וסלקת, וזהו ענין אשר ברא לעשות לתקן וטוב זה יצ"ט מאד זה יצה"ר ע"י שיבררו אותו וצחוק ותענוג עליון עשה לי שם אלקים כו'.

אלה מסעי בנ"י עליותם מלמטלמ"ע ע"י ההליכה במדבר דוקא כנ"ל, ויכתוב יוד דיו ה' ה' אצבעות כו' חותם אני ראשון כו' בזה נמשך כח להכניע את המדבר, מוצאיהם מקור הנשמות נמשך להאיר בנשמה שבגוף ע"י התורה בד"ה יונתי בחגוי ובביאור כי תצא דרוש השני, ואח"כ ואלה מסעיהם למוצאיהם העליי' שיגיעו למוצאיהם ומקורם ואולי זהו עליית נר"נ לחיה יחידה שבחי' יחידה זהו מעלת המשיח.