הגהות לד"ה אלה מסעי הג'

א'שעאהגהות לד"ה אלה מסעי הג'

הגהות לד"ה אלה מסעי הג' מוצאיהם כו'

ואינן משפיעי' לזולתם^* (והוא בחי' לגרמי' עם היות שנק' נדיבים כמ"ש מיד שהאדם בא לטמא פותחין לו ובנקל נעשה מרכבה לקליפות משא"כ בקדושה צ"ל בדכיותא דגרמי', הכל לגרמייהו עבדין בכדי לצוד עי"ז ניצוצות מהאדם כשמחטיאין אותו שזהו חיותם וכדאי' בזוהר אמור ע"ש. וזהו בחי' מדבר שהוא מקור הקליפות, ולכן הוא משונה מכל הארץ במה שלא יעשה פרי ואינו ראוי לגדל צמחים וכדאיתא בגמ' גבי כיסוי הדם שעפר מדבר פסול לכיסוי הדם משום דבעינן שיהא ראוי לגדל צמחים ועפר מדבר אינו מגדל צמחים כי אא"ל ממנו שום השפעה כלל אלא הכל משקל שקלי הב הב לגרמי' ופסול לכיסוי ואף שכל מעשה המצות הוא לברר בירורי' היינו מבחי' נגה שמעורבת טו"ר ויכולה להתברר ולעלות וכל העולם כולו שבישוב מקבל ממנה ומגדל צמחים וגם דצ"ח וכל מעהמ"צ א'שעבהוא מהם דוקא כי יכולים להתעלות משא"כ המדבר שהוא מקור הקליפות והיינו בחי' קליפו' קשות שאינם יכולים להתברר לכן אינו מגדל צמחים ופסול לכיסוי שא"א לעשות בו מצוה ולהעלותו) וע"י שנסעו בו בנ"י כו'.

מן תאוה כו'^* (ואעפ"כ יש יכולת באדם להכניעו שיהא נכנע תחת נה"א ליבטל לרצונה שהוא בחי' ואהבת שהנה"א אוהבת ומשתוקקת לה' ואין זה אלא לפי שכבר נכנע המקור של כל הקליפות שהוא המדבר) אבל לולי זה כו'.

כלל ופרט כו'^* (וזה הי' תכלית כוונתו הרצויה ב"ה שיסעו ישראל שבאותו הדור מ"ב מסעות במדבר כי ס"ר נש"י ההם היו ס"ר שרשי' נשמות שכוללים כל נש"י שבעולם, אשר נוסף כהנה וכהנה על מספר ס"ר, שאינן רק ענפי' וניצוצות בלבד המתפשטי' מהם ולכן כשנסעו המה מ"ב מסעות כנגד שם מ"ב המגרש את החיצוני' במדבר הגדול והנורא שהוא מקור כל הקליפות ושרשם והכניעו אותו אז נעשה מזה פעולה לדורות שכאו"א מישראל עד סוכה"ד שהוא ניצוץ או ענף ממנו יכול להכניע את גופו ונה"ב שהוא ג"כ ניצוץ וענף מן הקליפות לפי שכבר נכנע מקור הקליפות בפני מקור נש"י דעתה שהן ס"ר נשמות השרשי' שבעולם שהיו מלובשות בגופו של ס"ר ישראל שבאותו הדור) אך עדיין כו'.

בא"י היינו נוכח^* (ואח"כ אשר קדשנו במצותיו ל' נסתר והן ב' בחי' המשכות שונות דהיינו בחי' ממכ"ע וסוכ"ע כי אתה לנוכח הוא בחי' ממכ"ע כמ"ש ואתה מחי' את כולם והיינו בחי' כ"ב אותיות כנז' בזוהר) במח' א' כו'.

(בסופו). ולכן ויכתוב משה^* (דוקא כתב חותמו של הקב"ה דהיינו שהמשיך אא"ס ב"ה להתגלות בחכ' כי הוא השושבין המוריד וממשיך כו' כנ"ל והטעם כי משה הוא מבחי' חכ' כמ"ש מן המים משיתיהו וכתיב וירא ראשית לו כו' ולכן הוא דוקא יכול להוריד ולהמשיך א"ס ב"ה למטה שהתלבשות אא"ס בכל העולם הוא ע"י בחי' החכ' שבו כו' ולכן הוא כתב חותמו של הקב"ה אמת לפי ששרשו מבחי' חכמה לכן הוא המשיך אא"ס בחכמה כו').

שעי"ז יהי' ההעלאה^* (שכל עיקר המסעות הי' ענין העלאה דבנ"י מלמטה למעלה ע"י שם מ"ב שעיקרו בחי' העלאות כמ"ש בשתים יעופף כו' ולא הי' כח להעלות אם לא שמתחילה ויכתוב משה שהוא ענין המשכות אא"ס ב"ה ומתלבש בבחי' חכ' שנק' חותם כנ"ל וע"י התגלות זו בהם יוכלו א'שעגלעלות אח"כ מלמטלמ"ע, וכן עכשיו כתיב ותורה אור היא המאירה נפש כל אדם עד שיהי' יכולה לעלות באור הוי' כי כמו שבחי' משה הי' יכול להמשיך א"ס ב"ה בחכ', שזהו"ע ויכתוב משה חותמו של הקב"ה כו', כך התורה היא בחי' חכ', ואף שהיא עצמה בחי' עשי' מ"מ מתלבש בה אור א"ס ב"ה שלמעלה מן החכמה וע"י הקריאה בתורה מאיר על נפשו בחי' א"ס המלובש בה, ועי"ז יוכל להיות אח"כ להעלות מלמטלמ"ע, וזהו שארז"ל אותי עזבו מקור מ"ח כו' המאור שבה דוקא ולא התורה בעצמה כי התורה בעצמה היא בחי' חכ', רק שהתורה שלפנינו היא בחי' חכ' דעשי' שבתוכה חכ' דאצי' כמ"ש במ"א, אלא שהמאור שבה היינו בחי' א"ס ב"ה הפשוט בתכלית הפשיטות ששורה ומתלבש בחכ', והוא שיהי' מחזירן למוטב, שע"י הארתו על נפש האדם כשעוסקין בתורה נותן בהם הכח שתהי' יכולה להתעלות וזהו ומקבלי' דין מן דין התפלה מן התורה והתורה מן התפלה שאם לא שם לבו תחילה במס"נ אין המאור שבתורה זורחת בנפשו כו' כמ"ש במ"א ע"ד הנ"ל בויכתוב משה וה"ה התו' ממש כדוגמת שהוא עצמו בחי' עשי' דהיינו בחי' החכ' עצמו אלא שהוא קיום על העצמות לפי שא"ס ב"ה שורה בחכ' כנ"ל וזשארז"ל ואין אמת אלא תורה וכנ"ל בענין החותם שהוא אמת כו' ועז"נ קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת, באמת דוקא ששם קרוב ה' עצמותו ומהותו ממש).

כח לעלות ממטה למעלה^* (וזהו ויכתוב מוצאיהם פי' שכתב והמשיך מבחי' המוצא שהוא בחי' מקור נש"י שבא"ס ב"ה עצמו למסעיהם פי' למסעיהם היינו העליות מלמטלמ"ע ור"ל בשביל מה המשיך הארה ממוצאיהם כדי להיות למסעיהם דהיינו שיהי' יכולי' להתעלות כנ"ל, ע"פ הוי' כו' מפרש עוד איך ומה תהי' ענין ההעלאה שלהם שבשביל זה המשיך הארה ממוצאיהם למסעיהם ולז"א ע"פ הוי', פי ה' הוא בחי' ממכ"ע שמסעיהם יהי' על ולמעלה מבחי' פי הוי' אלא יתעלו בבחי' הסובב כו', וזמ"ש אח"כ ואלה מסעיהם למוצאיהם פי' זו היא עצם העלי' שמתעלי' ונשואי' מלמטלמ"ע והיכן הם מתעלי' לז"א למוצאיהם פי' שהעלי' הוא עד מוצאיהם מקור ושרש נשמתן משא"כ מתחי' היו הנשמות עומדי' בבחי' מח"ע, ועכשיו הם מתעלים עד מקורן כנ"ל, ולכן כאן הקדים מסעיהם ואח"כ מוצאיהם כי כאן בא לפרש גוף העליות איך ומה הם ולז"א מסעיהם הם עד מוצאיהם כנ"ל, משא"כ תחלה בא לפרש ענין ההמשכה שמלמעלמ"ט א' שמוצאיהם הם למסעיהם שההמשכות הוא בשביל שעי"ז יתעלו, והיינו שע"פ ה' בלבד. ועם כל הנ"ל יובן מ"ש במ"א ע"פ קומי לך רעיתי יפתי ולכי לך היינו שהעלי' הוא למקור מחצב נשמותיהן והיינו ולכי לך לעצמותך דלכאורה אינו מובן א"כ מהו הירידה צורך עלי' כי אחר שהעלי' הוא רק לשרשה כו'. ולפי כל הנ"ל יובן כי הנשמות קודם ירידתן נמשכי' א'שעדמבחי' מח' כנ"ל רק ממוצאיהם למקורו הוא מבחי' בעל המח' בעהר"צ וכמארז"ל עתידים צדיקים שיאמר לפניהם קדוש כו' וכמ"ש במ"א ועמ"ש ע"פ וידבר משה אל ראשי המטות דמשה ממשיך בחי' רצה"ע שהוא רעו"ד להיות גילוי זה במדות שבנש"י כו', וזהו"ע ויכתוב משה את מוצאיהם פי' רצה"ע נק' מוצא ומקור לכל המדות והמשיכו למסעיהם הם מ"ב מסעות שהן ז"מ הכלולי' כל א' מששה כנ"ל וד"ל).

(ביאור) פ"ז מ"ה מ"ב כו'^* (וע' בהרמ"ז ר"פ קרח גבי ומפז רב, והיינו כי שם מ"ב שייך לבחי' מ"ה שהוא בחי' ביטול משא"כ בחי' ב"ן כו' ועמ"ש בענין קי"ס ע"פ הים ראה וינוס ההרים רקדו כו' הרים וגבעות חג"ת נה"י רקדו והיינו עלי' באור הסוכ"ע שנתגלה בקי"ס משא"כ הים שהוא סודכ"ד מקור התהוות היש ודבר נפרד כו' לא יוכל להתעלות באור וגילוי הסוכ"ע ע"ד עלי' הו"ק, וכענין ההפרש בין המדות לדיבור שבגילוי רב מאור השכל עד"מ אזי המדות עולין ונכללין באור השכל ומזדככין אבל הדיבור נפסק אז לגמרי שמחמת שטרוד אז בעומק שכלו לא יוכל לדבר כו', וזהו"ע שנא' במשרע"ה כבד פה כו', וכענין צלותא בחשאי כו' וזהו"ע וינס כו' וכמ"ש במ"א שענין נצבו כמו נד נוזלי' הוא ע"ד חכם אינו מדבר בפני מי שגדול ממנו כו' וזהו כענין המבואר בעלי' דשם מ"ב שהוא רק ששה בחי' בכל מדה שהוא כענין ההרי' וגבעות רקדו כו'. וצ"ע הא דביו"כ קורין בתורה רק ששה גברי אם שייך ג"כ לבחי' זו ולכאורה נראה שאינו שייך לזה וכמש"ל בפ' אחרי בביאור ע"פ כי ביום הזה יכפר) אבל ספה"ע כו'.

ז' בחינת דוקא^* (ואפשר דה"ט שההמשכה הוא למעלה ממוחין דאבא לכך נמשך למטה יותר וכמ"ש במ"א בענין שהשיבו הקב"ה למשה אנכי אהי' עם פיך ע' בפ' בשלח בד"ה להבין ענין לחם משנה ובפ' שמות סד"ה מי שם פה לאדם ובפ' יתרו בביאור ע"פ משה ידבר כו', וזהו הנחמדי' מזהב ומפז רב כי התורה שנשפלה למטה בבחי' דיבור ומעשה היינו לפי ששרשה גבוה יותר מבחי' פז רב וכמ"ש הרמ"ז ר"פ קרח שהם סוד דעת דעתיק כו', וע' בס' מבו"ש ש"ג ח"ב ספ"ג בפי' מפיו דעת כו', ועמ"ש ע"פ ואהי' אצלו אמון כו'. עוי"ל עדמ"ש ס"פ ויגש בענין מהרה ישמע קול כלה כו' שמו"ע בקול רם כו' והיינו לפי שלעתיד ואת רוה"ט אעביר כו' אך המסעות שהיו להכניע החיצוני' בעודם בתקפם ע"כ הי' ע"י שם מ"ב, ששה בחי' בכל מדה כי האיש דרכו לכבוש וכמ"ש במ"א בענין שהאשה פסולה להזאת מי חטאת כי רגליה יורדות כו' ויוכל להיות מבחי' זו יניקת החיצוני' כו' ואע"ג דספה"ע ג"כ ענינו לברר נה"ב היינו בירור ק"נ משא"כ המסעות במדבר היו להכניע גקה"ט כו', וע' לעיל בד"ה לבאר ענין המסעות שם נת' ענין מ"ב באופן אחר ומ"ש כאן אמר באחרונה) והנה המסעות היה כו'.

א'שעה(סעיף ה') שנק' אצי' שבאצי'^* (גם לפי הפי' דהארת פנים דא"א עצמו נק' חותמו לגבי עצמות ח"ס לפ"ז החותם שבמל' הוא עד"מ מה שחותמין בחותם על השעוה שכך הו"ע הארת פנים שבזו"נ הנמשך מהארת פני' דא"א) וע' בפע"ח שער תפילת כו'.

האזינו רצ"ז א'^* (וכ"מ עוד בזוהר ע"פ ואנכי נטעתיך שורק כולה זרע אמת ח"א צ"ו ב' ק"י א' רל"ט ב' ח"ב פ"ט ע"ב ח"ג י"ד ב' ע"ג ב' ר"ז א' רצ"ח ב' ור"פ ויקרא ע"פ ונתתם לי אות, המראה מקומות^* בזוהר על כמה פסוקי' שנז' בחיבור זה הוא מספר בית אהרן שמראה מקום על כל פסוק היכן שנז' בזוהר דף פלוני עמוד פלוני) ועמ"ש ע"פ כו'.