[ויסעו מעציון גבר]

א'שצד[ויסעו מעציון גבר]

בגמרא פ"ט דברכות ד"ס ע"ב כי שמע קול תרנגולא

בגמרא פ"ט דברכות ד"ס ע"ב כי שמע קול תרנגולא לימא ברוך אשר נתן לשכוי בינה להבחין בין יום ובין לילה. ופרש"י לשכוי תרנגול דאיכא דוכתא דקרו לתרנגול שכוי כדאמרי' פ"ג דר"ה דכ"ו ע"א, ושם בגמ' מאי קרא מי שת בטוחות חכ' או מי נתן לשכוי בינה באיוב סי' ל"ח ל"ו מי שת בטוחות חכ' אלו כליות או מי נתן לשכוי בינה זה תרנגול, ופירש"י שכוי לשון ראי' כמו וישקף אבימלך בראשית י"ט ומתרגמינן ואסתכי, ובאיוב שם פרש"י לשכוי זה תרנגול לשון חכמים וי"א זה הלב שהוא שוכה וצופה ומחשב את הנולדות עכ"ל וכמארז"ל ע"פ ולבי ראה הלב רואה והוא מענין משכיות לבב בתילים סי' ע"ג ז' דהפי' ג"כ מה שהלב מייחל וצופה, והרמב"ן שם באיוב כ' ושכוי הוא הלב כי הוא המבין מלשון עברו משכיות לבב ונק' שכוי כי הוא הצופה והמשקיף על הדברים והיודעם כתרגום השקיפה אסתכי כו' ולשון חז"ל קורין לתרנגול שכוי כו' כי הוא בעל לב כמו שאמרו עז בעופות תרנגול בפ"ג דביצה דכ"ה ע"ב ועיקר הכ' על הלב ידבר וראיתי בתרגום הירושלמי מאן שוי בכוליתא חכמתא או מאן יהיב לתרנגולתא ברא בינתא למקלסי' למארי'. והנה הכתוב מייחס החכמה אל הכליות להיותם מחשבות בלילה לדעת את בוראן כדרך אף לילות יסרוני ע"כ חבר להם התרנגול המתבונן בשעות הלילה לקלס לבורא כדרך הללו את ה' מן הארץ רמש וצפור כנף או כסוד פ' שירה והוא ידוע, והנה הכליות ייסרו את האדם לדעת בוראו בלילה והתרנגול ילמד דעת כי ממנו ילמוד האדם לקום בחצות לילה ע"כ לשון הרמב"ן, ועמ"ש ע"פ ויחלק עליהם לילה ובזח"א צ"ב א' ע"פ חצות לילה אקום להודות לך, ותר"י פ"ט דברכות כ' לשון שכוי נאמר בפסוק על הלב דכתיב או מי נתן לשכוי בינה מפני שהבינה תלוי' בלב וע"י הבינה אדם מכיר בין יום ובין לילה ומפני שהתרנגול מכיר ג"כ התקינו לומר ברכה זו שכן בערביא קורין לתרנגול שכוי עכ"ל, וכ"כ הרא"ש וע' בויקרא רבה קדושים פכ"ה ע"פ וכי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ מבואר דתרנגול הוא שכוי ושיש לו ג"כ בינה איך להתנהג עם אפרוחיו כו' ע"ש המשל והנמשל, והרד"א בפי' ברכת הנותן לשכוי בינה כ' ושכוי הוא התרנגול ונק' כן בעבור שהוא צופה ומביט למרחוק כמתרגמינן ויבט ואסתכי וכן מצפה שכותא, וי"מ שנק' כן מפני מראית כנפיו מלשון במשכיות כסף ואנו מברכין על בינת התרנגול מפני שהוא מצרכי בנ"א שהן עומדין ממטתן לקולו וז"ש להבחין כלומר שיבחינו הבריות וידעו כי אז מתחיל היום וזהו דבר פלא שאין בעולם מי שיודע להבחין בין יום ללילה ואפי' האדם שהוא בעל דעה והשכל אלא התרנגול וגם בחצות הלילה הוא מרגיש וקורא עכ"ל ומ"ש שהוא מלשון במשכיות כסף כ"כ הרמב"ן בשם הראב"ע, נמצא שהלב נק' שכוי לפירש"י והרמב"ן באיוב ותר"י כי הוא הצופה ומבין וגם התרנגול נק' שכוי שיש בו ג"כ בינה להבחין בין יום ובין לילה וגם איך להתנהג עם אפרוחיו כנ"ל.

ב) והנה התרנגול נק' גבר וכמ"ש בגמ' ספ"ק דיומא ד"כ ע"ב מאי קריאת הגבר ר' שילא אמר קרא תרנגולא ומבואר בזהר דבחי' גבר זהו א'שצהמלאך גבריאל ובחצות לילה שלהובא דעמודא דיצחק נפיק ובטש בהאי תרנגולא דאקרי גבר היינו גבריאל כו' כיון דבטש בי' האי גבר קרי ויהיב שית קלין כו' עד קול ה' יחולל אילות בשעתא דאיהו קרי כל תרנגולין דהאי עלמא קראי כו' כמבואר בפ' שלח דקע"א סע"ב ובמק"מ והרמ"ז שם, ובפ' ויקרא דכ"ב ע"ב ע"פ ברן יחד כוכבי בקר ודכ"ג סע"א ואסתכי ואשגח בגין יקרי' דמארי' למעבד רעותי' וקארי לון לבני נשא וע"ד אקרי שכוי אשגחא ואקרי גבר בגין דאתער בשלהובא ובמק"מ שם בשם הרח"ו שכוי גי' מלאך גבריאל והיינו כי גבר בחי' גבורה אכן אל בחי' חסד והיינו שהוא בחי' גבורה לעורר הישנים בגבו' ורגזין ותכליתו חסד לקרבם לעבודת הקב"ה וכמ"ש מזה בביאור מאמר הזח"ב פקודי דרל"ג ע"א ע"פ והנה איש מראיהו כמראה נחשת כו' וע' ר"פ בהר דק"ח ריש ע"א בענין תחות גדפוי דתרנגולא ופי' הרמ"ז חו"ג שלו כו' הנותן לשכוי בינה ר"ת הלב כו' ושכוי לשון שכייה ר"ל התבוננות כו' ע"ש, וע' ר"פ במדבר דר"ס ע"א ובפ' לך לך דצ"ב ע"ב, והנה ענין גבריאל זהו בעולם הבריאה אך כמו"כ ענין זה באצי' והוא מקור בחי' התעוררות דגבריאל, וזהו מש"ש בשעתא דאתער רוח צפון ואתפליג ליליא והוא ה"ג דאימא הנק' צפון הנמשכים בחצות לילה לפתוח רחם הנוק' לעשותה כלי לזיווג דק"ש ותפלה יען שנסתם רחמה עד חצות לילה כבתולה מפני שירדה בעשי' אצל החיצוני' והיא צריכ' שימור משתהא בתולה ואיש לא ידעה וזהו ענין תרעין דג"ע דאסתימו כנז' ר"פ בהר דק"ז ע"ב ובפי' הרמ"ז שם גבי ותרעין אסתימו וזהו גן נעול כו' וע"כ בחצות הלילה נמשכין בחי' ה"ג עליונות לפתוח רחמה, וזהו ענין תיקון חצות, וע' מזה בפע"ח שער ק"ש שעהמ"ט פ"ו ורפ"ז פי"א ד"ה ליקוטים ובזהר הרקיע פ' ויקרא דכ"ב. ואפשר לומר שזהו ענין ב' פירושים דשכוי הא' שפי' לב זהו ענין ההמשכה להמל' שנק' לב כמ"ש לבבתני אחותי כלה וכתיב ולבי ער וע' בזח"ג שלח דקס"א ע"ב שהיכל קדה"ק שבו השראת השכינה נק' ליבא דכל עלמא, וזהו מי נתן לשכוי בינה מי היינו הגבו' דאימא הנק' מי כמ"ש מי יקימנו ע' זח"א ויחי דרל"ז ע"ב, והפי' דשכוי היינו תרנגול שהוא גבר היינו המשכת ה"ג הנמשכים אח"כ מהמל' לבחי' גבריאל בבריאה וממנו נמשך הכרוז לכל הנשמות והמלאכי', דוגמא לדבר מהמבואר בזח"א ר"פ ויצא דקמ"ט ע"ב ע"פ גבריאל הבן להלז את המראה כו'.

ויש להעיר מענין הכרוזין ובמא"א אות כ' סעי' מ"ח כרוז מצד או"א המכריזים להשיב בתשובה עכ"ל והיינו כענין ה"ג דאימא הנמשכים למל' לעשותה כלי וע"פ מ"ש הרמ"ז ר"פ פנחס בפי' שמע בני מוסר אביך י"ל ששרש הכרוזין באים ממו"ס שבו גבורה דעתיק וכ"מ בלק"ת פ' שלח בביאור ע"פ והי' לכם לציצית שהכרוזין שהם אתעדל"ע המעורר אתעדל"ת שרשן נמשך ממקום גבוה שאין אתעדל"ת מגיע שם כלל, גם בפע"ח שער ק"ש שעהמ"ט שם מבואר ששרש המשכת ה"ג לעשותה כלי נמשך מאוירא שהוא דעת דעתיק, וכמו ענין טלא דבדולחא גוונא סומקי אתחזי בי' שהוא א'שצוענין דודי צח ואדום והטל יורד ג"כ בלילה בחי' אתעדל"ע לעורר אתעדל"ת כנודע מענין אני ישנה כו' שראשי נמלא טל כו' וע' במק"מ ר"פ צו.

ג) ולהבין ביאור כ"ז הנה צריך להבין תחילה ענין שכינה במערב כמבואר בגמ' פרק לא יחפור דכ"ה וע' בטור א"ח סי' צ"ד ובש"ע אדמו"ר שם ס"ג דקשה מהו במערב והלא מכה"כ כו', אך הענין יובן עד"מ ממלך בו"ד שיושב על כסא המלוכה ודן כל אנשי מדינתו ומנהיגם ואימתו ופחדו עליהם תמיד הנה קודם שישב על כסא מלכותו לא נק' עדיין מלך (ר"ל שאין ניכר כ"כ גדולתו כ"א ע"י שיושב על כסא המלכות כענין מ"ש וגם ישב שלמה על כסא המלוכה במ"א א' מ"ו וכענין כשבת המלך אחשורוש על כסא מלכותו) וכשישב נק' מלך ע"ש שבמשפט יעמיד ארץ הרי עיקר ההתפשטות של מדת מלכותו הוא כשישב על הכסא כו' ומה שתתפשט עוד מלכותו עד שבקצה ארצו נשמע דתי המלך כו' הוא התפשטות דהתפשטות והארה דהארה מעיקר גילוי התפשטות המלכות שהוא במקום משכן כבודו על הכסא דוקא וכל המתרחק אפי' מעט מזעיר ממקום כסאו לא תהי' שם ענין הגילוי של מדת המלכות כל כך וכ"ז מצד גילוי מלכותו, כמו כן יובן למעלה במדת מלכותו ית' דמצד גילוי וזיו מדת מל' דאצי' להחיות רוח שפלים מאין ליש כידוע הרי יש מקום המיוחד ונבדל במדריגה אשר שם בגילוי יותר ענין ההתפשטות של מדת מל' דאצי' ומשם יתמעט הגילוי ע"פ ריחוקי הצמצומים וההסתירות ברבבות עולמות דבי"ע כו' (ע' עוד משל לזה בתניא פנ"ב כמו שבנשמת אדם עיקר גילוי כללות החיות הוא במוחין וכל האברים מקבלים אור וכח לבד כו' כמו"כ הוא ענין השראת השכינה בבית קדה"ק כו') וזהו שכינה במערב דוקא פי' כי הגם שמצד עצמות המדה לא יהי' הפרש כלל בין מזרח למערב כו' מאחר שאינה עדיין בבחי' גילוי והתפשטות כלל כו' אבל כשנתפשטה מדת מל' והוא הנק' שכינה כח הפועל אלקי בנפעל כידוע הרי יש מקום לישיבת כסא פי' ששם עיקר הגילוי מכל המקומות והוא במערב דוקא.

ד) והנה בעה"כ שבפרדס ערך מערב כ' וז"ל המל' נק' מערב הא' מפני שבו הערב שמש כי שם ביתו, ועוד כי מזרח הוא תפארת וכנגד מזרח הוא מערב שהיא האשה שהיא עזר כנגדו עכ"ל. וע' מזה בזח"א ר"פ ויצא דקמ"ז ע"א ובבה"ז שם בענין האי מערב אקרי מקומו דשמשא וזהו"ע וילן שם כי בא השמש כמ"ש במ"א, ובזח"ג במדבר קי"ח ב' גבי מחנה אפרים ימה כו' עד צפונית מערבית דהא מערב דאיהי ה' בתראה נטלא מצפון כו' ובבה"ז שם וע' שם דק"כ ע"א גבי לבתר צפונית מערבית כו' ואח"כ מערבית דרומית זהו ענין יחוד זו"נ, וע' במדרש במדבר רבה פ"כ בענין הדגלים מזרח משם האור יוצא לעולם מערב אוצרות שלג כו' עד ושכינה לעולם במערב בגבול בנימין כו' ע"ש, עוד כ' הפרדס וז"ל ועוד נק' מערב מפני שבה מתערב ומתבלבל כל השפע עליון ונעשה בו מזיגה יפה א'שצזעכ"ל. וע' בסידור בדרוש האתרוג שבמל' יש הארת אין ע"כ סובל ב' הפכים, ולהעיר מענין עירוב ע"ב רי"ו ומענין יב"ל, אך במא"א אות מ' סי' ל"ה כ' מערב נק' יסוד וגם המל' להיות שרשה עטרת יסוד שכינה במערב עכ"ל, ובפע"ח שער הלולב פ"ג כ' מזרח תפארת מערב יסוד שבו מתערבין כל הארת החסדים כו' ולכן נק' מערב עכ"ל, ואפ"ל שזהו כענין ציון שיש בו ג"כ שני פי' הא' שהוא במל' הב' שהוא ביסוד וע' מזה בפרדס ערך ציון ועמ"ש בביאור ע"פ ציון במשפט תפדה, ולהעיר מהמנורה שנר השישי נק' נר המערבי בגמ' פ' במה מדליקין דכ"ב ע"ב, וע"פ פשוטו נראה כי מערב הוא מלשון ערב ויהי ערב ויהי בקר שאחר ביאת השמש נק' ערב ולפי שביאת השמש הוא ממזרח למערב ע"כ נק' מערב שלשם בא השמש ומתחיל הערב, וזהו ענין שכינה במערב כי מזרח השמש היינו זריחת האור באצי' בחי' שמש הוי' וביאתו היינו מה שמסתיים הקו"ח במל' דאצי' (הג"ה והנה מ"ש הפרדס שהוא ע"ד אעשה לו עזר כנגדו מבואר בת"א פ' בראשית שהעזר נמשך מבחי' כנגדו דוקא כמו המראה שע"י הציפוי הדק המעכב הראי' נעשה אור חוזר כו' ע"ש וכך ע"י המערב שהוא ביאת השמש והוא כנגדו היפך זריחת השמש שמש ומגן הוי' כו' עי"ז נעשה העזר ע"י דאתהפך חשוכא דמדת ערב לנהורא ואזי ויהי ערב ויהי בקר יום אחד שהוא ענין הוי' אחד ועמ"ש סד"ה וידעת היום, וזהו ענין אם לא בריתי יומם ולילה כו', ולכן שכינה במערב כי פי' שכינה זהו מה שהמל' דאצי' יורדת ונעשית עתיק לבי"ע שהיא שורה בהיכל קד"ק דבריאה כו' משא"כ כשהיא באצי' אין שייך לשון שכינה כי שכינה הוא השראת יחודו בתחתונים וכמ"ש בלק"ת בשה"ש בביאור ע"פ שחורה אני ונאוה דרוש השני יעו"ש באריכות, ולכן הוא במערב דוקא, אשר ערב זהו בי"ע שנק' לילה ולשם נמשך השראת השכינה אבל בחי' מזרח שמאיר שמש הוי' שהוא אצי' עצמו לא שייך לשון שכינה עכ"ה) ולכן בי"ע נק' מדת לילה וע"כ נק' המל' מערב, וזהו כרחוק מזרח ממערב הרחיק ממנו את פשעינו בתלים סי' ק"ג דלמה אמר מזרח ממערב ולא צפון מדרום אלא לפי שבמזרח ומערב ניכר הריחוק יותר שמזרח הוא בקר מדת יום ומערב הוא מדת לילה ערב וחשך ועמ"ש מענין ויקרא אלקים לאור יום ולחושך קרא לילה בענין בלילה מאי קא עביד שאט בח"י אלף עלמין כו'. אך הראב"ע בפ' בראשית ע"פ ויהי ערב פי' שערב הוא ג"כ מלשון תערובות וז"ל ערב קרוב מטעם חשך ונק' כן שנתערבו בו הצורות עכ"ל וכ"כ הרד"ק במכלול ערך ערב מפני שהוא עת החשך ויתערבו הדברים שלא יכיר אדם ולא יפריד בין דבר לדבר עכ"ל. ולכאורה אפ"ל עוד דערב נק' כן ע"פ מ"ש ושכבת וערבה שנתך במשלי ג' כ"ד שהוא מלשון עריבות ומתיקות כמו מתוקה שנת העובד ולפי שלילה עת השינה נק' ערב. ועוי"ל בענין שכינה במערב מלשון לרוכב בערבות בתלים סי' ס"ח וע' זח"ב תרומה דקס"ה א"ב, ואפ"ל דערבות הוא היכל קדה"ק דבריאה שבו שורה מל' דאצי', ובענין תפילת ערבית הנק' ג"כ מעריב י"ל שעי"ז ממשיכי' בחי' ישת חשך סתרו להאיר את הלילה או שממשיכים מבחי' לרוכב בערבות או שממשיכים מבחי' תענוג עליון הנק' א'שצחג"כ עריבות כענין וערבה לה' מנחת יהודה במלאכי סי' ג' ד' וכענין יערב עליו שיחי בתלי' סי' ק"ד ל"ד וכענין כי קולך ערב בשה"ש סי' ב' י"ד, והיינו כנ"ל בענין עזר כנגדו שמבחי' כנגדו נמשך העזר וזהו צחוק עשה לי אלקים שבחי' הצחוק והתענוג העליון נמשך משם אלקים כו' ע"י כי שרית עם אלקים בלק"ת פ' שלח בד"ה אני דפ' ציצית דרוש השני, ועמ"ש במ"א על מאמר הזח"א ס"פ חיי שרה דקל"ג א' בענין תפלת ערבית רשות, ושזהו ענין יעקב משמש במרום ומרום י"ל בחי' ערבות וכמארז"ל פ"ב דחגיגה שבו נשמתן של צדיקים וטל שעתיד הקב"ה להחיות בו מתים, ונודע דטל הוא בחי' אתעדל"ע שלמעלה מאתעדל"ת וזהו שתפלת ערבית רשות, ולכן בלילה נמשך ויורד הטל ונמשך מבחי' ערבות וזהו ענין תפילת ערבית כו', וגם ערבות פי' בזח"ב תרומה שם שהוא מלשון תערובות וז"ל אמאי אקרי ערבות על דאיהו כליל מאשא ומיא כחדא מסט' דדרום ומסטרא דצפון ואיהו מעורב בין תרין סטרין, ובפרדס בעה"כ ערך ערבות פי' שהוא הת"ת שמכריע בין חו"ג וא"ש לפי"ז ענין יעקב משמש במרום כי יעקב הוא ת"ת ונודע מה שהת"ת מחבר חו"ג זהו ע"י המשכה מבחי' כתר שהוא בחי' עקודים בכלי אחד כמ"ש במ"א. והנה מערב מקבל ג"כ מצפון ודרום כענין סחרא דמדבחא צפונית מערבית מערבית דרומית ועד"ז יובן תפלת מעריב להמשיך מבחי' ערבו' בבחי' מערב כו' שכינה במערב כו' ודו"ק).

ה) ועפי"ז יובן הטעם למה צבא השמים כולם משתחוים למערב דוקא וכבר נלאו הפלסופים למצוא טעם לתנועת וסיבוב הגלגלים למערב דוקא, ובעיקר ענין סיבובם גזרו אומר שהוא מפני התשוקה והאהבה שיש בלבם אל כח אלקי המניעם כו' הוא המסבבם מבלי יוכלו לעמוד בעמדם וכמ"ש הרמב"ם במ"נ ח"ב פרק ד"ה (וז"ל בפ' ד' יתחייב ג"כ מזה שיהי' לגלגל תשוקה למה שציירוהו והוא הדבר האהוב והוא האל יתעלה שמו ובאלו הפנים אמר שיניע השם הגלגל ר"ל בהיות הגלגל כוסף להדמות במה שהשיג והוא הענין ההוא המצוייר כו', ובפ"ה כ' אמנם שהגלגלים חיים משכילים כו' עובדים את אדוניהם ישבחוהו ויהללוהו שבח גדול ומהללים עצומים אמר השמים מספרים כבוד אל עכ"ל, וכ"כ הרלב"ג בספר המלחמות מאמר חמישי ח"ג פ"ה וז"ל ובכאן התבארו שלשה דרושים יקרים מאד האחד הוא שבכאן שכליים נבדלים הם התחלות אלו התנועות אשר לגרמים השמימיים, והשני הוא שהגרמים השמימיים אשר נראה אותם מתנועעים הם בעצמם בעלי שכל עכ"ל, אך בעל העקרים מאמר ג' פ"ה השיג על דעת זה והעלה וז"ל הגלגלים שהם בעלי גוף ונפש משכלת כמו שהוא מין האדם ושלמותם הוא מושג להם מצד היותם מתנועעים תמיד בפועל להשלים רצון ה' שגזר עליהם להתנועע כדי שיתקיים המציאות כו' כי גם בשכלי' הנבדלים ביאר הכתוב כי כוונתם בהניעם הגלגלים אינה רק לקיים גזירת השם ודברו שגזר עליהם להניעם לא זולת זה אמר הכתוב ברכו ה' מלאכיו גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו קרא למלאכים שהם השכליים הנבדלים גבורי כח להיותם מניעים הגלגלים תמיד בכח גדול וביד חזקה ואמר שבההנעה א'שצטהזאת אינן מתכוונים לשום תכלית אחר כ"א לעשות דבר ה' וגזירתו שגזר עליהם להניעם וזהו לשמוע בקול דברו כו' וכן הסכימו האמתיים מן הפלסופים הקדומים כו' וכן נמצא אנכה"ג יסכימו בזה שתנועת הגלגלים הוא כדי לעשות רצון השם וזה יראה מאשר תקנו בברכת הלבנה אשר במאמרו ברא שחקים וברוח פיו כל צבאם כו' ששים ושמחים לעשות רצון קונם כו' עכ"ל. וכדבריו נ' מן הספרי פ'^* המובא בר"ח רפ"ג משער היראה וז"ל האזינו השמים א"ל הקב"ה למשה אמור להם לישראל הסתכלו בשמים שבראתי לשמשכם שמא שינו מדתן או שמא גלגל חמה יצא למערב שנא' וזרח השמש ובא השמש ולא עוד אלא ששמח לעשות רצונו שנא' והוא כחתן יוצא מחופתו עכ"ל, הרי שתנועת גלגל חמה מהמזרח למערב הוא כדי לעשות רצון השי"ת, ובעל העקדה בפ' בראשית שער השני חלק ג"כ על הפלסופים וז"ל יראה שאין אנו חייבים לשמוע בקולם ולא לקבל השערתם כי מי יאמר שלא יהי' ענין תנועת הגלגלים בהתחלה טבעית שמה בוראם ית' בהם בה יתנועעו כל חלקיהם אל מקום מיוחד כאלו תאמר חלקי הגלגל היומי אל הנקודה מערבית וכל חלק וחלק בהיותו חוץ למקום ההוא יתנועע בטבע אליו כהתנועע האבן אל המרכז כשהי' חוץ ממנו, ואולם לא יוכל החלק ההוא לנוח שם לפי שכל חלקי הגלגל מדובקים וכולם רצים גם הם להגיע אל המקום ההוא דרך סיבובם ובמרוצתם דוחים החלק המגיע שם ומכריחים אותו להעתק ממקומו ולהתרחק משם עד שישוב גם הוא דוחה כאחד מהם וכן ילך הדבר בסיבוב לעולם להשלים ע"י תנועותיהם תועלות המאורות ועירוב היסודות והמזגם כמו שאמרו הטבעיים לפי דרכם כו' והפלא מן הרואה תשוקת המגניט"ס אל נקודת הקטב הצפוני איך יתפלא מהיות עוצם האותות החלקים הגלגליים אל המקום ההוא המיוחד על האופן הזה שאמרנו וכיוצא בו עכ"ל).

ו) אך למה למערב דוקא. אבל באמת הגם שזאת ג"כ אמת שתשוקתם אל המניע גורמת סיבובם אך שאם זה לבד הי' הגורם למה למערב דוקא כנ"ל. אמנם הענין הוא דהסיבוב שלהם אינה מסיבת התשוקה לבד אלא הוא ענין השתחוואה וביטול המציאות ג"כ שהוא למעלה מענין התשוקה (כידוע שבחי' הביטול הוא למעלה מבחי' האהבה) וכל השתחואה לא תהי' כ"א מצד עוצם הגילוי העיקרי ולא מצד הענפים לבד המתפשטים ממנו (וכמו שהי' השתחוואה בביהמ"ק ע"י שבו הי' עיקר הגילוי ועמ"ש מזה בד"ה מזמור שיר חנוכת הבית בענין שאומרים ואין אנו יכולים כו' להשתחוות ולכן ההשתחוואה של הגלגלים הוא למערב כי שם עיקר הגילוי דשכינה במערב וכמו שיבאר) כמו התפשטות מלכות שאע"פ שמלך שמו נק' על כל המדינה ומוראו על כל אנשי המדינה עכ"ז במקום הרחוק מאור פניו לא יהי' שם הביטול המופלג כ"כ שהוא ההשתחוואה אבל כשבא לפני המלך ובפרט כשיושב על כסא מלכותו אזי יתבטל ממציאותו וישתחוה אפים ארצה (ועמ"ש סד"ה את שבתותי תשמרו גבי ומקדשי תיראו) הרי שהשתחוואה לא א'תתמצא כ"א במקום עיקר גילוי המלכות, ולכך גם בהגלגלים דעשי' הנה במזרח לא תמצא בהם הביטול וההשתחוואה אע"פ שיכול להיות כח הפועל שלהם ממזרח דוקא או מדרום וצפון אבל עכ"ז אין שם עיקר השראת השכינה אלא שנמשך לשם בהשתלשלות מאלקים חיים בחי' שכינה במערב השוכן שם בבחי' גילוי, לכן אין שייך השתחוואה של הגלגלים למזרח אבל למערב ששם מקור מדת המל' לשם ישתחוו ויתבטלו ולכן הם מתנועעים למערב דוקא כי זה הוא ענין השתחוואה וביטול שלהם וגם זה אמת שיש אהבה ותשוקה בסיבובם אבל ההשתחוואה לא תהי' אלא למערב דוקא (ופי' וג"ז אמת כו' היינו שההשתחוואה והביטול אינו ביטול פשוט בלבד, כ"א שכלול בו ג"כ בחי' אהבה וכמ"ש במ"א ע"פ ושם אחיו יובל בענין שיר פשוט ושיר כפול כו' ועמ"ש סד"ה והי' ביום ההוא יתקע בענין פי' בהר הקדש, והנה ענין זה שפי' שתנועתם למערב זהו ענין השתחוואה וביטול למקור מדת מל' ית' המאירה שם זהו כענין דברי בעל העקידה דלעיל שפי' שענין תנועת הגלגלים הוא בהתחלה טבעית כו' אל הנקודה המערבית כנ"ל כי ענין ביטול הנ"ל הוא ג"כ טבעית להם וכמ"ש בתניא פי"ט בענין ביטול שבנפש שהוא כמשל אור הנר שמתנענע תמיד למעלה בטבעו כו' לידבק בשרשו כו' וכטבע הנר ליכלל באבוקה וטבע זה הוא שם המושאל לכל דבר שאינו בבחי' טעם ודעת כו' ע"ש, ועד"ז רצון וחפץ הגלגלים בטבעם להבטל כלפי אור השכינה שבמערב שהוא מקורם ושרשם, ופי' שכינה במערב וההפרש לפי"ז בין מערב למזרח ודרום וצפון אפשר להבין מעין מה שנת' במ"א בענין השראת השכינה במקדש ומשחרב בהמ"ק אין להקב"ה בעולמו אלא ד"א של הלכה שהוא עד"מ הנשמה שורה במוח ומתפשטת בכל האברים אפילו בצפרנים כח הצמיחה מהמוח הגם שיש תיקון בהסרתם כן כבי' מלכותו בכל משלה אפי' בעו"כ ובעמלקים וכחות הקליפה ובאבוד רשעים רינה אך הוא עד"מ מהנשמה המתפשטת כחה בכל האברים אפי' בצפרנים אבל עצם השראתו בישראל לי ראש ע"ד השראת הנשמה במוח ומשם מתפשטת שבכאו"א מישראל יש בו רצונו ית'. והנה מעין זה ועד"ז יובן ענין שעיקר השראת השכינה הוא במערב והתפשטות כחותיה הוא בכל הרוחות וע"כ תנועות הגלגלים למערב דוקא. ומ"ש החוקרים שהגלגלים סובבים ממערב למזרח רק הגלגל היומי מוליכם כולם ממזרח למערב, אין דבריהם מוכרחים וכבר הביא בספר יסוד עולם בשם איש א' חכם שעמד בשנת ג' אלפים תת"ק לבריאת עולם והרעיש וחלק עליהם לומר שכולם סובבים ממזרח למערב ושכן נראה יותר לעין הרואה אפי' לכפריים ע"ש, והובא ג"כ בספר נחמד ונעים, ואף לדברי כל החוקרים דס"ל להיפוך עכ"פ גם לדבריהם עיקר תנועתם ממזרח למערב כנראה בחוש רק דס"ל שזה נמשך להם ע"י גלגל היומי, ואיך שיהי' עכ"פ סובבים למערב).

ז) והנה להבין בתוס' ביאור ענין שכינה במערב שהוא מה שמל' דאצי' נעשית עתיק לבריאה כו' כנ"ל אות ד', צריך להבין הפסוק ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה ע' מזה בזוהר וישב קפ"ט א' ויחי דרכ"ט סע"ב א'תאר"נ ע"א שמות י"ח ב' בשלח ס' ב' יתרו ס"ז ב' ובפי' הרמ"ז שם תרומה קמ"ב א' ויקהל דר"ד סע"ב וע"ש, פקודי דרס"ב סע"א וע"ש, אחרי ד"ס א' קדושים פ"ו ב' ובפי' הרמ"ז שם אמור ד"צ ע"א ובמק"מ והרמ"ז שם פי' טרף בע"א גבוה מאד, בהר דק"י ע"א פנחס דרמ"ט ע"א וע"ש בבה"ז וע' עוד בהרמ"ז ר"פ צו מענין ותתן טרף, והענין כי הנה ידוע דבחי' יסוד דמל' דאצי' הוא המשפיע בנבראים כמ"ש זה השער לה', והוא כמבואר במ"א ע"פ בידך אפקיד רוחי ר"ת באר עליית הנשמה לבחי' מקורה ושרשה בחי' ה' תתאה ואתה נפחת בי עמ"ש בד"ה האזינו השמים כמשל הולדת הולד מרחם האשה שיוצא לגילוי מן ההעלם שבבטנה והוא יסוד דנוק' הנק' באר ולשם עליית הנשמה בלילה בידך אפקיד רוחי כנ"ל, והנה צ"ל הלא עיקר בחי' יסוד דנוק' היינו שהוא המקבל השפע (ועמ"ש בביאור ע"פ שמני כחותם בענין חותם שוקע) ואיך המקבל יעשה משפיע (לכאורה לק"מ דהא האשה יולדת שהוא ענין השפעה וצ"ל דודאי מבחי' לידה לק"מ אך לידה זהו ענין שהנוק' מולדת נשמות ומלאכים לבי"ע, אמנם בחי' מזון ותתן טרף זהו ענין אחר לבד הלידה כמבואר בזוהר פנחס דרמ"ט ע"א וכמש"ש בבה"ז וא"כ בחי' המזון וההשפעה ע"ז הוא הקושי' איך המקבל יהי' משפיע, ועמ"ש מזה גבי בהמ"ז בענין הזכרת ברית ותורה בברכת הארץ בענין אתתא כמאן דמהילא דמיא ע"ש), אך הענין שמדת היסוד יש בו שני דברים הקבלה וההשפעה ושניהם ענין אחד ולכן חכם אינו מדבר בפני מי שגדול ממנו כו' שאז הוא בחי' מקבל ולא משפיע וכמארז"ל פ"ו דערובין דס"ג ע"א בענין דוד כתוב א' אומר בלבי צפנתי אמרתך וכתוב א' אומר בשרתי צדק בקהל רב ל"ק כאן בזמן שעירא היעירי קיים כאן בזמן שאין עירא היעירי קיים עכ"ל הרי ענין הקבלה וההשפעה שניהם ענין אחד (ע' באגה"ק סי' ט"ו ד"ה להבין משל ומליצה כו' בענין הספירות מ"ש ובחי' יסוד הוא כו' ע"ש ויובן משם ג"כ דבחי' זו שייך בין בהשפעה בין בקבלת השפע), ויובן זה באדם התחתון דאנו רואים שיש חכם מופלא שלא יוכל להשפיע ולהסביר השכל שהוא משיג לזולתו הקטן ממנו ויש חכם קטן הימנו שיוכל להסביר ולהשפיע בטוב הלשון וההסבר עד שיבינה וישיגנה זולתו הקטן ממנו (עמ"ש בד"ה לך לך וסד"ה מראיהם ומעשיהם) וסיבת זאת לא מצד גודל ורוב החכ' שיש בהמשפיע כ"א מפני שלהיות שפע השכל לזולתו צ"ל צמצום ואותיות בפ"ע לא כמו שהשכל בעצמותו ולכן אם המשפיע יהי' טרוד בהשגתו העצמיות לא יוכל לצמצם ולהבדיל ולהפריד חלק קטן משכלו להשיגה לזולתו, ונמצא שצריך להניח עצמותו על הצד ולצמצם כל עצמותו רק בדבר קטן הוא שפע השכל שרוצה לגלות ולהסביר לזולתו, והנה כח הצמצום הזה לצמצם א"ע כ"כ בדבר מצומצם ולא להעלות בשכלו דבר אחר באותו העת זהו מדת היסוד (ולכן בינה רק עד הוד אתפשטת ויסוד נק' יתום מאמו כ"א יסוד אבא ארוך ומגיע עד יסוד ז"א כי בינה היא בחי' מקבל מהחכ' שנק' אימא ובחי' מקבל איידי דטריד למיבלע לא פליט כנ"ל שאם המשפיע יהי' טרוד בהשגתו כו' לא יוכל כו' אלא החכ' שהיא בחי' משפיע וגם חכ' בחי' מה ביטול ע"כ משם נמשך כח הצמצום שיניח א"ע על הצד בכדי להשפיע לזולתו, ועמ"ש מענין יסוד א'תבבביאור על ד"ה חגרה בעוז מתניה בענין אל עליון גומל חסדים טובים שהוא ע"ד המגביהי לשבת המשפילי, וע' בזוהר תרומה דקנ"ב בענין בצלאל בצל אל עליון ובצלאל הוא יסוד) שמי שיש לו זה הכח הוא היכול להשפיע ולגלות כל שכל אפי' לתלמידים קטנים ויהי' לו לשון לימודים (והנה בחי' זו שיך ג"כ בקבלת השפע כמו שיבאר) אך עיקר סיבת המצא לו כח זה, צריך להבין תחלה עיקר ענין כח הצמצום הזה שתחלת התהוותו בעצם המשפיע הוא בעת אשר הוא הי' המקבל את השפע מהמשפיע שלו, והוא כי אנו רואים שיש מי שיכול לקלוט השפע השכל הרבה מאד במוחו ולא ילאה לעולם ויש מי שאינו יכול כ"כ לקבל שפע שכל הרבה בפעם א' וילאה כח שכלו מלקבל, ולא תהי' הסיבה מצד החסרון של המקבל לבד מה שלא יהי' חכם כ"כ כי אנו רואים בשני חכמים שוים שבמה שמקבל ומבין הוא חכם כמוהו וגם יותר ממנו ואעפ"כ לא יוכל לקלוט כ"כ הרבה כמוהו, אך הסיבה הוא שיש כח מיוחד בשכל והוא הנק' יסוד שבמקבל שמקבל כל שפע, ועיקר ענין כח זה הוא שיוכל לצמצם עצמותו ולהפשיט כל מחשבותיו העצמיים וליתן כל כחו רק לשמוע ולקלוט השכל ששומע מהמשפיע שלו, וכל מי שיש בו יותר כח צמצום וסילוק עצמותו פנוי הוא יותר לקבל כל שפע כי כלי ריקן מחזיק.

ח) וזהו ענין ר' זירא דצם מאה תעניתא דלשתכח מיני' תלמוד בבלי, שהמכוון שכשלא הי' כלי ריקן והי' בידו מההשגות הראשוני' לא הי' יכול לקבל השפע העליון דא"י שבא מחכ' כו' ועמ"ש מזה ע"פ ויהי מקץ ובד"ה והאיש משתאה לה מחריש כו' (ועמ"ש מזה בבה"ז פ' וירא עפ"י המאמר שם דקי"ב ע"פ אחותי בת אבי היא אך לא בת אמי ואזי דוקא ותהי לי לאשה להיות בחי' מקבל שכח היסוד בנוק' נמשך ג"כ מבחי' חכ' דוקא ולא מבחי' בינה כי בינה נק' יש להנחיל אוהבי יש וחכ' היא אין וביטול ולכן מהביטול נמשך בחי' יסוד דנוק' שהוא הביטול שיהי' בחי' כלי ריקן להפשיט א"ע מכל מחשבותיו כדי שלא יבלבלו מחשבותיו והשגתו את שפע ההשכלה הנשפע מאת הרב, וכל מה שיניח ויבטל א"ע ביותר ויהי' בחי' חותם שוקע ביותר אזי יותר יהי' ביכולתו לקבל ולקלוט בעומק את השפע כו' ולא יהי' בבחי' פולטת וכידוע ענין הקליטה בשמע"צ, וזהו שארז"ל פ"ב דשבת ד"ל ע"ב כל ת"ח שיושב לפני רבו ואין שפתותיו נוטפות מור תכוינה ופירש"י מרירות מחמת אימה, שנא' שפתותיו שושני' נוטפות מור עובר א"ת מור עובר אלא מר עובר א"ת שושנים אלא ששוני', שהענין הוא כדי שיהי' נעשה בחי' כלי ריקן הנק' חותם שוקע ובחי' חלל, שזהו נעשה ע"י היראה והביטול הנמשך מבחי' חכ'. וענין מור מר יובן ממ"ש בענין מרדכי מר דרור ומתרגמינן מירא דכיא בד"ה יביאו לבוש מל' וזהו ג"כ ענין ששה חדשים בשמן המור כו' ובזה הנערה באה היינו ע"י שמקבלת מבחי' שמן המר שהוא בחי' ח"ע שנמשך בחי' מר להיות יראה עי"ז נעשית ראויה לקבל ולהיות באה אל המלך כי עי"ז נק' בת אבי היא, כי בחי' כלי ריקן הנ"ל נמשך דוקא מצד החכ' דוקא ולא מבחי' בינה וכמארז"ל דברי חכמים בנחת נשמעים, ואף בענין הגבורות יש הפרש גדול בין גבורות א'תגדאבא שהן בבחי' ביטול כמו נרות המנורה ע"י השמן והאור ובין גבורות דאימא כמו הקרבנות כמ"ש במ"א ע"פ בהעלותך את הנרות בענין חייך שלך גדול משלהם ולכן גבורות דאבא נעשים חסדים דאימא וגבורות דאבא היינו כמ"ש בזהר ר"פ ויצא בענין וחסידך ירננו כו'. מהנ"ל יש להעיר לענין הרועה בשושנים שאמרו ג"כ א"ת שושנים אלא ששונים שצ"ל בבחי' נוטפות מר כנ"ל והוא הכנה לעשות כנ"י בחי' כלי, וכל שחלל הכלי עמוק יותר אזי יותר מתקבל בו השפע משא"כ כשאין בו הביטול וסילוק העצמות לצמצם העצמות לדבר אחד ההוא ששומע אינו כלי מחזיק. ונמצא מובן שסיבת כח השפע לזולתו הוא ענין אחד עם כח קבלתו השפע מהמשפיע שמפני שהי' בו שני דברים אלו סילוק העצמות וצמצום בדבר א' לבדו גרמה לו הקליטה הרבה, והיא היא הגורמת לו כח צמצומו להניח עצמותו ולצמצם עצמותו רק בדבר א' להשפיע לזולתו הקטן ממנו (והיינו ששני בחי' אלו שניהם נמשכים מבחי' החכ' דוקא הן יסוד דנוק' נמשך מבחי' חכ' שממנו דוקא נמשך כח החותם שוקע והביטול וזהו בת אבי היא, ובחכ' יסד ארץ, אבא יסד ברתא, והן בחי' יסוד דדכורא שהוא כח השפעה נמשך דוקא מהחכ' כנ"ל דבינה רק עד הוד אתפשטת רק יסוד אבא דוקא ארוך ומגיע עד יסוד ז"א, וצ"ע בד"ה שימני כחותם דשם נת' דבחי' חותם שוקע שמלמטה גבוה מחותם בולט שמלמעלה ולמעלה הוא בהיפך כו' עכ"פ אינן שוים, וי"ל דהרי כאן אנו אומרים שבחי' חותם שוקע שמלמטה הוא בבחי' א' עם חותם בולט שמלמעלה וזה נכון גם לפמש"ש, ומ"מ צ"ע ואפ"ל דכמה בחי' חכ' יש כו').

קיצור. ותקם בעוד לילה, יסוד דמל' משפיע בבי"ע והלא הוא ג"כ מקבל ואינו ב' הפכים כי הא בהא תליא, שההשפעה לזולתו הוא ע"י שיניח עצמותו על הצד ולצמצם א"ע בההשפעה וכן כח המקבל השפע והקליטה ע"י שיהי' כלי ריקן וחלל (ושניהם נמשכים מבחי' חכ' דוקא שיסוד אבא דוקא הוא שנמשך ביסוד ז"א וכן המל' כשנקראת בת אבי אזי דוקא ותהי לי לאשה).

ט) ועפי"ז יובן למעלה ביסוד מל' דאצי' שעיקר ענין סיבת השפע אלקי בנבראים בריבוי רבבות השתלשלות וצרופים שאינו רק צמצום העצמות ולהתצמצם בפרטי פרטיות (וע' בתניא פמ"ט צמצום אורו הגדול הבלתי תכלית להתלבש בבחי' גבול) הוא נמשך מצד שרש מדה זו במלכות כשהיא עולה מבי"ע ומקבלת לעצמה כל שפע האצי' בבחי' יסוד שבה שהיא ג"כ מופשטת מכל עצמותה כמ"ש אלקי' אל דמי לך למען יזמרך כבוד (וזהו ובהגיע תר אסתר עליית כנ"י מבי"ע לאצי' לא בקשה דבר בבחי' שום לגרמי' כ"א ע"ד שיהי' גילוי אלקות, ועמ"ש בד"ה בהעלותך את הנרות בענין אה"ר דאהרן שוש' דמטרוניתא ממשיך בכנ"י ע"ד איזהו חסיד המתחסד עם קונו ועמ"ש בד"ה ומשה נגש אל הערפל) אלא שזה בחי' חיצוני' יסוד וזה בחי' פנימי' יסוד כמ"ש במ"א ע"פ זכר רב טובך וצדקתך א'תדירננו (שבבי"ע משיגים רק בחי' וצדקתך ההשפעה שמבחי' מלכות אבל בחי' רב טובך בחי' ההשפעה הנמשך מא"ס ב"ה למל' אינו אלא יביעו שאינו מושג להם זה ע' בד"ה רני ושמחי ובסידור ע"פ זכר רב טובך, ובחי' וצדקתך אינו אלא חיצוני' לגבי בחי' רב טובך וכענין בחי' ירושלים לגבי בחי' ציון), וזהו שהמל' נק' אמונה ואמונה כל זאת וקיים עלינו כי פי' וקיים עלינו לשון זכר הוא בהיותה משפיע בבי"ע ותתן טרף כו' והשפעה זו הוא לפ"ע הקבלה בכלי ריקן שבה כן יהי' סיבת ריבוי השפע לנבראים וע"כ נק' ואמונה ע"ד הנושא ונותן באמונה שכפי קבלתה כך לפי"ע תשפיע וזהו בטח בה לב בעלה כו' ע' ר"פ תזריע מב"ב ובפי' הרמ"ז שם, ואפ"ל שזהו סמכוני באשישות ופי' בת"ז באיש ואשה שהמל' היא אשה ומקבל וגם אח"כ נעשית איש וזכר, ועיין במא"א אות א' ססעי' ק"ו.

וזהו ותקם בעוד לילה ותתן טרף פי' כי ביום היא מקבלת השפע מאורות דאצי' בבחי' פנימי' יסוד שבה בחי' חלל הרחם (והוא ענין מם סתומה דלמרבה המשרה המקבלת לתוכה מבחי' ולשלום אין קץ וע' במק"מ ר"פ שלח) והוא ענין הזיווג בשחרית בק"ש ושמו"ע כידוע (וע' בפ' קרח דקע"ו ב' ע"פ בקר ויודע ה' את אשר לו ובפי' הרמ"ז שם ובפ' בלק דר"ד ע"ב ע"פ בקר אערך לך ואצפה ובמק"מ שם ובבה"ז שם ובפ' מקץ דר"ג ע"פ הבקר אור, וע' ברבות שם ס"פ מקץ בענין את האור כי טוב והיינו כי בחי' טוב זהו ההשפעה הנמשך מא"ס ב"ה והוא בחי' האור היינו גילוי אור א"ס ב"ה וזהו בחי' מדת יום וא"כ מובן מש"כ שהזיווג הוא ביום ר"ל כי עיקר ענין יום הוא האור כי טוב והוא גילוי אוא"ס ב"ה והוא הנק' בשם זיווג כו') ובלילה היא משפלת א"ע להחיות רוח שפלים וליתן מזון לכל הנשמות ומלאכים עד שגם הע' שרים של עו"כ מקבלים שפע וזהו ענין תרין צפרין דאתיין בלילה והם יונקי' מבחי' דדי בהמה (והיינו מ"ש וצדקתך ירננו רננא ברמשא כמבואר בד"ה רני ושמחי, וענין תרין צפרין עיין בפ' ויחי דרי"ז ע"ב ובפ' ויצא דקס"ג א' ובמק"מ שם ושם, וזהו ענין המאמר ר"פ שלח ע"פ המימיך צוית בקר ידעת השחר מקומו באיוב סי' ל"ח י"ב, שחר כתיב ה' אתרחקא משחר היינו שאות ה' דהשחר נכתב בסוף תיבת ידעתה כו' עד בתר דאסתלק ליליא וצפרא נהיר כדין ה' סלקא ואתכלילת בנהורא עילאה וכדין ידעת השחר מקומו דידע שחר מקומו דה"א ואתכלילת בגויה, וכדפי' במק"מ שם כי בבוקר חזרה השכינה להתחבר עם החסדים וזהו כענין הנה מקום אתי או כענין איה מקום כבודו שבחי' מל' עולה לבחי' איה, ברוך כבוד ה' ממקומו, וזהו ענין עושין רצונו ש"מ מה שלא הי' כן בכל הלילה דה' נתרחקה מן שחר כנ"ל שיורדת לבי"ע בחי' לילה וחשך לגבי גילוי אא"ס שבאצי', וע' ר"פ תרומה ע"פ הנשקפה כמו שחר ובירושלמי בברכות ס"פ אלו דברים א"ר יוחנן דקאי על אור שנברא ביום ראשון ונגנז וז"ל ידעתה שחר מקומו ידעת איזה מקומו של אור שימ"ב שנגנז, ובזה א"ש דה' אתרחקא משחר משום דעכשיו אפי' ביום אינה מקבלת מבחי' אור זה עד לע"ל וע' בהרמ"ז פקודי דר"כ מענין א'תהאור הגנוז ושמ"מ נמשך ממנו איזו הארה גם עכשיו ומה גם בשבת, וע' ברבות בראשית פ' ג' מענין ידעת שחר והוא מלשון ירושלמי דברכות הנ"ל רק שחסר שם לשון הנ"ל, וזהו מ"ש בהושע סי' ו' ביום השלישי יקימנו כו' לדעת את ה' כשחר נכון מוצאו, היינו בחי' שחר הנ"ל אור הגנוז שיתגלה לע"ל, ועמ"ש סד"ה יחיינו מיומים, וענין שכינה במערב לכאורה הוא על ההשפעה בחי' ותתן טרף כו', אך י"ל כמו"כ בעת הקבלה היא בבחי' מערב היכל קד"ק מתעלה באצי' כו' שזהו ענין תפלה אריכתא דמיא).

י) ומעתה נבואה לענין ה"ג הנמשכים במל' בחצות לילה לעשותה כלי ומזה נמשך ענין גבריאל כו' וענין קריאת הגבר כו'. והענין כי אע"פ שביארנו ששני הבחי' שבמל' היינו הקבלה וההשפעה באים מכח אחד בחי' יסוד שבה עכ"ז הנה יש הפרש גדול בין שעת קבלתה השפע בתוכה מהאצי' לשעת השפעתה ממנה לנבראים שבעת קבלתה נפתח רחמה לקבל כו' וכל כלי ריקן מחזיק כו' כנ"ל ובשעת השפעתה הוא בהיפוך שנסתם רחמה ונעשה אטום כבתולה כו'. וביאור הדבר יובן ממשל הנ"ל שאעפ"י ששניהם ענין א' סילוק העצמות ולהניח העצמות רק בדבר א' כו', אינם דומים זל"ז בגוף הדבר שהרי בשעת קבלתו השפע סילוק עצמותו הוא עלי' גדולה כדי שיוכל לקבל שפע המשפיע שהרי אין ערוך בינו למשפיע כו' וגם הנחת עצמותו רק בדבר השפע אי"ז צמצום אדרבה הוא תכלית העלי' של המקבל כשהוא דבוק בתכלית ההתקשרות מבלי יפרד כו' ע"ד ואל אישך תשוקתך וזהו ענין והיתה נפש אדוני שהיא המל' צרורה בצרור החיים את ה', ואמנם בירידתה להשפיע הוא בהיפוך שסילוק העצמות כדי שיוכל להשפיע הוא צמצום גדול כו' וגם הנחת עצמותו רק בדבר השפע פרטי' לפי אופן המקבל הוא תכלית הצמצום כו' (וב' בחי' אלו נק' נקודה עילאה ונקודה תתאה כמ"ש במ"א עפ"י מאמר הזהר פ' בלק קצ"ג ע"ב ע"פ ה' אלקי אתה ארוממך כו'), וזהו ענין הוי זנב לאריות ואל תהי ראש לשועלים ועמ"ש במ"א בפי' תעלא בעידנא סגיד ליה, בעידנא דוקא שאז הוא מקור בחי' זמן כשנעשית ראש לשועלים כו' וע' בס' פנים יפות פ' ויחי ע"פ וישתחו ישראל כו', אבל זנב לאריות כשהוא באצי' וז"ש רשב"ג לרבי שהוא ארי בן ארי ואתה ארי בן שועל כו' וכמ"ש במ"א. ועפי"ז יובן הנמשל למעלה שבשעת קבלתה השפע מאור המאציל נפתח רחמה פי' סילוק עצמותה הוא העלי' שלה כדי שתוכל לקבל כו' ואז כל נהורין אתגליין בה כעשישתא כו' פי' שמאירים בה כל המוחי' עליונים דאו"א וזו"נ כו' בשעת ק"ש ותפלה כי כלי ריקן מחזיק הרבה כו' וע' מזה בת"א פ' מקץ בד"ה ביאור ענין רני ושמחי, וז"ל הנה כשהמלכות במקומה באצי' היא נקראת ציון כי ציון מלשון סימן וחותם לפי שאז היא מקבלת כל האורות שלמעלה ממש הנמשכים בז"א בבחי' יסוד דילה נקודת ציון כו' ולכן היא בחי' ציון וחותם שנחקקים בה כל האורות עליונים כו' עכ"ל. וזשארז"ל ברבות ר"פ קדושים פכ"ד ד"א ישלח עזרך מקדש ומציון יסעדך ארז"ל כל טובות א'תוברכות ונחמות שהקב"ה עתיד ליתן לישראל אינו אלא מציון שנאמר מי יתן מציון ישועות ישראל כו' יעו"ש באריכות, והיינו כנ"ל אשר בבחי' זו היא מקבלת כל האורות שלמעלה כו' וע"כ משם נמשכו כל בחי' האלו למטה וזהו ענין ואמונה כל זאת וקיים עלינו כו', אבל בעת אשר היא מסתתרת בבי"ע בלילה להיות ראש לשועלים כו' הוא בהיפוך שנסתם רחמה פי' סילוק העצמות מכל וכל ולא לגלות בה כל שפע שקיבלה מאו"א וז"א כו' והוא כמשל אטימת רחם הבתולה כו' כמשל גן נעול כו', והיינו מפני שתרד השפע בנבראים שהמה בע"ג ותכלה צ"ל השפע בצמצום גדול כדי קבלתם לבד כדי שלא יתבטלו ממציאותם כו' וגם עוד זאת בהיות שלא ינקו החיצונים יותר מדאי ושלא יתגברו בקבלת שפע עד כי ישתעבדו בישראל שהם פנימית השפע אור זרוע לצדיק חי עלמין כו', וכמ"ש בזהר דתרעין דג"ע אסתימו בלילא מפני יראת השודדם בלילה כו'. (הג"ה. ויש לפרש ענין שנעשית בתולה ע"ד שארז"ל ע"פ ותירוש ינובב בתולות מי שלבו אטום כבתולה היין מפקחו וכך כשהיא בבי"ע הנה לגבי אצי' העליון נק' בחי' זו כבי' לבו אטום כבתולה כו' כמ"ש בלק"ת בשה"ש בד"ה לריח שמניך וכן איתא במא"א אות ב' סעי' מ"ד בתולות רעותיה הם ההיכלות הרי ההיכלות דבריאה שאין בהם גילוי האצי' נק' בתולות ע"ד הנ"ל, ועמ"ש עפ"י מארז"ל ועלמות אין מספר אלו מימרות האמוראים שנק' עלמות לשן בתולה ואיש לא ידעה לפי שלא קיבלו עדיין המשכת מ"ד מחכ' עילאה כו' ולכן לע"ל שיהי' הגילוי גם למטה יופתח ויתגלה יסוד דנוק' כו', ועד"ז יובן ענין ירידת המל' לבריאה שאז נעשית בבחי' בתולה כאלו עדיין לא קיבלה טפת מ"ד דחכ' עילאה דאצי' למטה ע"ד יפתח ה' לך את אוצרו הטוב והוא מ"ש במק"מ ר"פ שלח גבי בתר דאולידת פתיחא הוות, וז"ל כי ביצי"מ נפתח מם סתומה דלמרבה המשרה פתח קטן ויצאו ישראל ממצרים אבל לע"ל יפתח הקב"ה מם הנז' באלכסון ותעשה ב' דלתין כו' עכ"ל, וע' בענין ויעבור שנבקע יסוד אי' מחמת ריבוי האורות כו' ואפשר לפרש עד"ז הפסוק ועמדו רגליו כו' ונבקע הר הזיתים כו' בזכרי' סי' י"ד וכ"כ במא"א אות ה' סעיף ו' הר ציון יסוד דנוק' כו' הר הזתים נק' יסוד דאי' כו' וא"כ ענין ונבקע זהו שיהי' הגילוי למטה וכנ"ל עכ"ה).

יא) ואחר כ"ז יובן ענין הנותן לשכוי בינה, כי הנה בהיות רחמה סתום בעת השפעתה לנבראים עד חצי הלילה לכך בחצות הלילה עד הבקר צריכה היא שיפתחו רחמה בתחילה כדי שתוכל להיות קבלת השפע בשמ"ע בשחרית כו' וזהו ענין הנותן לשכוי בינה להבחין בין יום ובין לילה פי' ההבחנה בין לילה ליום מובן עפ"י הנ"ל דבלילה הוא ראש לשועלים וביום היא מקבלת שפע מלמעלה כו' אך קודם שיאיר היום רוח צפונית בטש בגדפוי דתרנגולא כו' והוא ענין פתיחת הסתום כו'. וביאור זה הנה אנו רואים בתרנגול הגשמי שיכה בכנפיו קודם שיקרא וקריאתו הוא ענין קול התעוררות לעורר את זולתו ויוצא הקול בגבורות וקצת כעס ורגזן כמו אדם שרוצה לעורר לבב חבירו הנרדם יצעק עליו בקול רגזן וכעס עד א'תזשיעיר ויתפעל קצת מקול רגזון זה ואח"כ אומר לו מה שרוצה לאמר לו כו' הנה לא הי' קול רגזון הזה אמיתי מצ"ע כ"א לעשות בלבב זולתו הכנה ולפותחו להיות שומע אליו וכדוגמא זה ברב לתלמיד יפתח לבב התלמיד בהרגזו עליו ואח"כ ישפיע לו כי אז לבבו מוכן לקבל השפע מאחר שכבר הוא פתוח משא"כ כשלא הי' מרגיזו הי' לבבו סתום ואטום כו', וה"ז ההתעוררות הוא התעוררות להתעוררות האמיתי שהוא כשהלב פתוח ונתעורר באמת לקבל כו', ועד"ז ארז"ל לעולם ירגיז אדם יצ"ט על יצה"ר פי' כדי שיפתח לבבו לה' לקבל השגת אלקי' והאוי"ר אלקי' צריך תחלה הכנה ואיזה עצה איך לפתוח את הלב שהוא אטום וסתום כאבן כו' ועמ"ש מזה בת"א פ' וישב בד"ה ונתתי לך מהלכים בענין וגם אתה תדין את ביתי כו' והיינו במה שירגיז את היצה"ר פי' יתמרמר בנפשו על ריחוקו מה' כל היום לילך אחרי שרירות לבבו כו' ומתקצף ומתרגז על נפשו הבהמית ובזאת יפתח הסתום כי רגזון זה יעשה התפעלות קצת בנה"א עד שתפתח הלב להתפלל בכוונה ורשפי אש התשוקה כו' ועמ"ש בלק"ת פ' שלח בד"ה כי תבואו אל ארץ מושבותיכם ושם פ"ג גבי וענין הצרעה, שם נת' מענין לעולם ירגיז, וענין רגזון זה צריך לעשותו מתחלה אעפ"י שאין לו מה לרגוז כאדם המעורר מלחמה ומחלוקת עם זולתו כו', והיינו כמשל רגזון הרב על התלמיד שאיננה אמיתית מצ"ע רק כדי שיוכל לקבל השפע כו' זהו ירגיז יעשה הרוגז כו'. ועד"ז יובן למעלה בעולם הבריאה יש ג"כ ענין קול ההתעוררות שמעורר את הישינים והוא גבריאל כו' דרוח צפונית מנשבת ומכה בגדפוהי וקרא בחיל וברגזן לעורר את הישנים כו' פי' מה שכל הנשמות ומלאכים יש להם מצ"ע ההתעוררות לקבל שפע האצי' ממדת מל' זהו כשכבר האיר היום ברן יחד כל כוכבי בקר כו', אמנם קודם שיאיר עליהם אור האלקי בשחר כו' הם נרדמים בבחי' קטנות המוחין וצמצום קבלתם מאותיות מדת מל' כפי צמצומה והסתירה בבחי' סתימת הרחם כנ"ל אזי צריכים לקול רגזון לעורר לבבם ולפתוח סתימתם והיינו בחי' רוח צפוני' שהוא גבורות עליונות דאצי' דבטש ומכה בגדפוהי דמלאך זה הנק' גבר כו', אך מה שיבוא לו פתאום המשכות גבורות אלו הוא ע"פ הבחנה בבינה והשגה אלקי' להבחין בין קטנות המוחין דלילה לגדלות המוחין דיום וזהו הנותן לשכוי בינה כו', וכמ"כ עד"ז במל' דאצי' עצמה בחי' ה"ג דאימא שהוא עפ"י השגה בבינה יבא בה בחי' ההתעוררות להתעוררות כנ"ל והיינו דפותחת רחמה שהי' סתום מתחילה כדי להחיות רוח שפלים כנ"ל ועתה צריכה בעצמה לקבל כל שפע כו' וזהו ענין אלקים אל דמי לך כו' שהוא מבחי' ה"ג דרום שעושה הפתיחה לקבל כו' ולהיות כי אין אשה מתעברת מביאה ראשונה והטעם לפי שחסר לה בחי' הכלי ריקן הוא פתיחת החלל כו' ותמר שמיעכה באצבע לכך נתעברה מביאה ראשונה כו' ע"ד ה"ג שהן ה' אצבעות הידים דבינה עושין הפתיחה כדי שתתעבר מביאה ראשונה בזיווג שבק"ש ותפלה וכמ"ש מקדש ה' כוננו ידיך וכידוע וע' מזה בפע"ח בשער ק"ש שעהמ"ט פ"ו ובפ' י"א בד"ה לקוטים ובמק"מ ר"פ שלח האריך וביאר תוכן הדברים ע"ש, וכן עד"ז בנאצלים עצמם כתיב והמלך קם א'תחממשתה היין אל גינת הביתן כו' והוא ענין דקוב"ה שהוא ז"א דאצי' קם בכל חצות לילה ואומר על נהרות בבל כו'. (הג"ה. ואפ"ל עד"ז כי הנה ענין הוי' הוא האלקים ז"א הנק' הוי' בעלותו לעתיקא כאלקים יחשב, א"כ מה שהי' תחילה משפיע ונק' הוי' נעשה עתה מקבל ונק' אלקים וזהו עלי' גדולה ע"ד הנ"ל מעליית המל' מבי"ע לאצילות כו', וע' בלק"ת בביאור ע"פ כי כארץ תוציא צמחה בענין פי' הוי' בניקוד אלקים כו', עכ"ה). וכמ"כ עד"ז הו"ע תיקון חצות למטה להיות מרגיז לבבו כו' כדי שבשעת התפלה שידבר דברי התפלה יתגלו בדיבוריו ואותיות התפלה כל האורות עליונים דאצי' כו' כידוע שקבען בפה כמ"ש בס"י פי' שבדבור העלין הנק' פה קבע וגילה כל נהורין עילאין כל הנחלים הולכים אל הים כו' ודיבורי התפלה הן הן דבר ה' בתפלה שבמל' דאצי' כמ"ש ואני תפלה כו' אבל כשלבו אטום ומטומטם כאבן לא יוכלו להתגלות בדברי התפלה כל המוחי' עליונים כו' כמו שנסתלקו ממל' כל האורות כו' כשהיא מסתתרת בבי"ע חצות לילה כנ"ל, ויובן זה עפמ"ש במ"א ע"פ אני ישינה ובד"ה ש"ה כו' היינו כחולמים בת"א פ' וישב שנדמו לו שני הפכיים בנושא א' ובד"ה בחדש השלישי בענין אני הוי' לא שניתי ואתם בנ"י לא כליתם, ונת' יותר בלק"ת גבי עשי"ת בד"ה להבין ענין הפסוק מי אל כמוך שם פ"ה בענין שאין לכם כלות הנפש מבחי' אני הוי' לא שניתי והעצה לזה הוא אעא דלא סליק בי' נהורא מבטשין לי' כו' ע"ש וזהו עצמו ענין קריאת הגבר לעשותה כלי כי בחי' כלה ה"ע כלתה נפשי וכלה שארי ולבבי ולבא לזה הוא ע"י המבטשין לי' בחי' לעולם ירגיז כו', וזהו ענין שמאלו תחת לראשי, וע' זח"ג קרח דקע"ח ע"ב גבי ועבד הלוי הוא כו'.

קיצורים

(א) לשכוי בינה זה תרנגול, שכוי ל' ראי', לכן שכוי ג"כ לב, הלב רואה, הנותן לשכוי בינה ר"ת הלב כי הוא בעל לב, ושייך למי שת בטוחות חכמה אף לילות יסרוני כליותי, וכן התרנגול קורא מחצות לילה, ומברכין ע"ז להבחין שממנו ילמדו בנ"א לקום בחצות לילה וע' זח"א צ"ב א' ע"פ חצות לילה אקום להודות לך.

(ב) והנה התרנגול נק' גבר ושרשו בחי' גבריאל שהוא גבורה שבחסד ע"כ מעורר לעבודת הש"י, ומקורו מה"ג דאימא הנמשכים במל' לעשותה כלי, וזהו ענין הכרוזים ששרשם מאו"א ושרשם ממו"ס ומע"י וכן טלא דבדולחא גוונא סומקי אתחזי ביה.

(ג) וצ"ל תחלה ענין שכינה במערב, כמו ענין כשבת המלך על כסא מלכותו, שם עיקר התפשטות הארת המל' ומשם מתפשטת הארה בכל מדינות מלכותו כמו"כ ענין שכינה במערב (ע' בסש"ב פנ"ב בענין היכל קדה"ק ששם עיקר השראת המל').

א'תט(ד) המל' נק' מערב ששם הערב שמש, כי בא השמש, ע' רבות ר"פ ויצא, וזהו ענין מערבית דרומית יחוד זו"נ, וגם נקראת מערב ע"ש שבה מתערב ומתמזג השפע, גם היסוד נק' מערב מטעם זה, גם מזרח השמש זריחת הקו"ח ומערב סיום הקו"ח בבחי' מל', והוא מקור לבחי' ערב שהוא מדת לילה, והוא ענין אעשה לו להתפארת הנק' מזרח עזר כנגדו בחי' מערב שהוא הפך בחי' מזרח, גם מערב ל' ערבות וכתיב לרוכב בערבות היכל קדה"ק שבו מתלבשת מל' דאצי' ונק' כסה"כ כנ"ל אות ג', וזהו שכינה במערב, גם ענין ת"ע רשות, וטל שנמשך מערבות ממקום השראת השכינה וערבות ג"כ ל' תערובות התכללות חו"ג והיינו ע"י השראת הכתר.

(ה) ולכן וצבא השמים משתחוים לך היינו למערב, והרמב"ם פי' שענין סיבובם הוא התשוקה שיש להם אל כח אלקי המניעם, ועיקר סיבובם למערב מפני ששכינה במערב, ובעל העקדה פי' שזה טבע אצלם כמו תשוקת המגניטס אל הקטב הצפוני כן חלקי הגלגל נמשכים אל הנקודה המערבי'.

(ו) אך מה שהוא למערב דוקא הוא מפני שהשתחוואה זו אף לדברי הרמב"ם אינו ענין תשוקה לבד אלא ג"כ ענין ביטול, והביטול הוא במקום עיקר הגילוי של מדת מל', וכענין לעלות ולראות ולהשתחוות כו', ולפי ששכינה במערב כנ"ל אות ג"ד לכן ההשתחוואה הוא למערב.

(ז) וענין ההשפעה מהשכינה במערב יש להקדים ענין ותקם בעוד לילה ותתן טרף וההשפעה מיסוד דנוק', וצ"ל הרי יסוד דנוק' הוא בחי' מקבל, אך באמת אינן שני הפכים שמדת היסוד יש בו שני דברים הקבלה וההשפעה ושניהם ענין א' ואדרבה הא בהא תליא כי הנה ההשפעה לזולתו הוא ע"י שיוכל להניח את עצמותו על הצד ולצמצם כל עצמותו בענין ההשפעה שיהי' התלמיד יוכל לקבל וזהו מדת היסוד דדכורא ולכן בינה רק עד הוד אתפשטת, ודוקא מהחכ' נמשך היסוד שהוא כח מה ביטול להניח עצמותו על הצד שלכן יש בחכמה ג"כ כח קבלת השפע ביותר והוא ג"כ ע"י הכח שיוכל לצמצם עצמותו ולהפשיט כל מחשבותיו ורק להיות כלי ריקן לקבל השפע.

(ח) וזהו ענין דצם ר' זירא מאה תעניתא דלישכח מיני' תלמוד בבלי דהמכוון שיוכל להיות בו בחי' כלי ריקן לקבל השפע העליון וזהו ענין אחותי בת אבי היא אזי דוקא תוכל להיות בחי' מקבל, וזהו ענין שפתותיו נוטפות מור, ועי"ז יוכל להיות אח"כ משפיע ג"כ להניח עצמותו על הצד, נמצא ב' הבחי' דיסוד דנוק' ויסוד דדכורא שניהם נמשכים מכח אחד והוא ענין החכמה שביסוד ז"א נמשך מיסוד אבא, וכן המל' כשנקראת בת אבי אזי ותהי לי לאשה.

(ט) ועפ"ז יובן ב' בחי' אלו במל' שלפעמים היא מקבל ביסוד דנוק' דילה הנק' ציון וזהו ואמונה כל זאת, ושרש כלי ריקן זה נמשך ממקום גבוה כנ"ל, ולפעמים יורדת להיות משפיע, וזהו וקיים עלינו לשון א'תיזכר, וזהו ותקם בעוד לילה ותתן טרף שביום היא באצילות בחי' מקבל, ועמ"ש בזח"ג פ' בלק דף ר"ד ע"ב ע"פ בוקר אערך לך ואצפה, ובלילה יורדת לבי"ע ומשפיע להם טרף וזהו ענין ידעתה שחר מקומו.

(י) ומעתה נבואה לענין ה"ג הנמשכים בה לעשותה כלי לקבל, כי הנה עכ"ז יש הפרש גדול בין עת הקבלה לעת ההשפעה, שבשעת הקבלה נפתח רחמה והוא עילוי גדול ואל אישך תשוקתך ובעת ירידתה להשפיע בבי"ע זהו צמצום גדול ע"ד הוי זנב לאריות ואל תהי ראש לשועלים, וזהו ענין כל טובות כו' אינו אלא מציון כו', ובעת ירידת השפע נסתם רחמה ונק' בתולה. (הג"ה ויש להעיר בפי' בתולה ממשארז"ל ע"פ ותירוש ינובב בתולות מי שלבו אטום כבתולה כו' וכן ועלמות אלו מימרות כו' ולע"ל יפתח ה' לך כו' מה שעכשיו מם סתומה כו' ונבקע הר הזתים עכ"ה).

(יא) וכדי להעלות מבחי' שלבו אטום כבתולה זהו ענין קריאת הגבר, לעולם ירגיז אדם יצ"ט, וגם אתה תדין את ביתי, וענין הצרעה, אעא דלא סליק כו' מבטשין לי' לב נשבר ונדכה.

הג"ה. ולבאר ענין ב' בחי' שבמל' הנז' לעיל אות ז"ח ע"ד עבודה הנה המל' נק' לפעמים בהמה שם ב"ן ולפעמים נק' אדם היינו כשהיא מקור דבי"ע נק' בהמה וכמבואר ע"פ והניף את העומר שזהו ענין שעורה מיכלא דההיא בהמה ושעורה שיעור ה' כו' ואח"כ בשבועות נעשית בחי' אדם והיא עלייתה באצי' וע' מזה ג"כ בלק"ת בשה"ש בביאור ע"פ קול דודי ומבואר עוד מזה במ"א בדרוש ברכת חתנים בענין כלה שזהו ע"ד עליי' מבריאה לאצי' מבחי' בהמה לבחי' אדם, וכה"ג אמרו בגמ' פ"ה דכתובות דס"ג יודע צדיק נפש בהמתו קאי על האשה כו', והנה בחי' זו יש בכל יום שכאשר המל' יורדת בבי"ע להיות ראש לשועלים נק' רוח הבהמה היורדת למטה כי ע"י בהמה אותיות שם ב"ן הוא ההשפעה לבי"ע אבל אצי' אדם שם מ"ה ועמ"ש מזה בת"א ס"פ משפטים בד"ה ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר, גם כמו אדם יש בו כח הדיבור משא"כ בהמה כך אותיות דשם ב"ן שמהם נמשך להיות יש ודבר נפרד ה"ז נק' כרחל לפני גוזזי' נאלמה כו' נאלמתי דומיה מי כמוך באלים כו' שאין אותיות דע"מ מאירים בגילוי ולכן העלי' ביום להיות בחי' אדם צ"ל הכנה לזה לעשותה כלי, וכן באדם הנה כתיב וזרעתי את ב"י זרע אדם וזרע בהמה כמבואר הענין בת"א בד"ה ואלה המשפטים שבחי' אדם הוא שיש לו דעת חזק בעבודת ה' משא"כ בחי' בהמה שאין להם דעת כו' אך מרע"ה ממשיך הדעת גם בבחי' בהמה וזהו ענין ונתתי עשב בשדך לבהמתך ע"ב שין, והיינו ע"י אשר משה הוא מבחי' שלמעלה מהשתלשלות מבחי' עגולים כו' לכן הוא למעלה מבחי' אדם שהוא נשמה דאצי' ומבחי' בהמה נשמות דבי"ע וא"כ יכול להמשיך הדעת גם בבי"ע וזהו ענין משה משה לא פסיק טעמא כו' ע"ש באריכות, והנה עד"ז ממש ענין עשיית הכלי בחצות לילה בא המשכה זו מדעת דעת"י שהוא בחי' שלמעלה א'תיאמהשתל' ולכן משם נמשך הכח להיות המשכת הדעת גם בבחי' בהמה ונעשי' בחי' אדם וע' בלק"ת בד"ה ויאכילך את המן כו', וגם מבואר בפע"ח שער ק"ש שעהמ"ט פ"ו שהמשכת הדעת לעשותה כלי הוא ג"כ בחי' ע"ב והוא כענין ונתתי עשב ע"ב שין כו' כנ"ל, ועמ"ש מענין כלי ע"פ ויכולו השמים והארץ שאמרו במדרש שהוא מלשון כלי כו', וזהו ענין כי כל בשמים ובארץ בחי' כל הוא בחי' יסוד והוא מחבר שמים וארץ שהם זו"נ והיינו כי בחי' כל הוא ג"כ לשון כלי וכמארז"ל לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום והנה שלום הוא בחי' יסוד התקשרות משפיע ומקבל כו'.

ואחכ"ז יובן הפסוק ויסעו מעציון גבר ויחנו בדבר צין היא קדש כי פי' מעציון גבר מבואר בציוני פ' מסעי וז"ל אמרו המקובלים שנק' עציון גבר לפי שישבו שם אנשי מועצות דבקיאו הוו בחכמת התרנגול הנק' גבר וזהו סוד עמוק כי הוא מבחין בין יום ובין לילה אף בצורתו וכרבלתו נכמסים דברים נפלאים והמבין סוד מגדל הפורח באויר פגע ונגע סוד זה ודי למבין עכ"ל, וענין מגדל הפורח באויר יש מפרשים שהוא תפארת כמ"ש הבחיי פ' נצבים ע"פ וישליכם אל ארץ אחרת בענין למד רבתי דוישליכם, וא"כ י"ל גבר הוא יסוד וכרבלתו תפארת כו', וזשארז"ל בענין תרנגול שמפייס ואח"כ בועל ואומר לישמטיה כרבלתא כו', וי"מ מגדל הוא בינה וא"כ כרבלתא זה ענין דוגמת בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו כו'.

ובמא"א אות ג' סעיף ט' וגם היסוד נק' גבר כי שם ניכר בין גבר לאשה גם כי בו ה"ג שריין יצחק קץ חי כנודע עכ"ל, וענין יצחק בבחי' יסוד ז"ס הקמת הברית כמ"ש הרמ"ז בפי' ואת בריתי אקים את יצחק וזהו ענין והוא כחתן כו' ישיש כגבור לרוץ אורח כו', והנה בי"נ שם העיר מהפסוק בירמי' ל"א כ"ב נקבה תסובב גבר, ובלק"ת בשה"ש בביאור ע"פ כי על כל כבוד חופה פי' שמלמטלמע"ל היסוד הוא חכ' והמל' הוא כתר וזהו נקבה תסובב גבר והיינו כי הגבר התרנגול נאמר בו לשכוי בינה אבל הכתר הוא בחי' שלמעלה מחו"ב, ומזה מובן הגמ' דפ"ג דר"ה דף כ"ו סע"א לתרנגול שכוי ולכלה נינפי כו' היינו שעכשיו בחי' הגבר הנ"ל הוא העושה בחי' כלי במל' שתהי' בבחי' כלה ונינפי ע"ד יפה נוף כלה כלילת יופי וברבות פ' ויצא פרשה ע"א גבי נפתלי משמע נינפי לשון חופה והיינו כי לע"ל נקבה תסובב גבר וזהו ולכלה נינפי כו' (ענין ודרך גבר בעלמה משלי ל' י"ט, כי כן יבורך גבר תלים קכ"ח ד', מה' מצעדי גבר תלים ל"ז כ"ג, גבר יהיר ולא ינוה חבקוק ב' ה', ונאום הגבר הוקם על ש"ב כ"ג א', טוב לגבר כי ישא עול איכה ג' כ"ז) ואפ"ל פי' נקבה תסובב גבר לע"ל כי עכשיו שיש יום ולילה והגבר מבחין בין יום ובין לילה ומתקן בחי' לילה כו' אבל לע"ל לעת ערב יהי' אור ולילה כיום יאיר וא"צ לבחי' גבר להבחין כו' ולכן נקבה שהיא בחי' לילה תסובב גבר כו'.

וענין מעציון גבר ע' ציוני מועצות חכמת התרנגול כו' מי שת בטוחות כו' או מי נתן לשכוי בינה כליות יועצות. והנה כתיב בענין התורה א'תיבבמשלי סי' ח' י"ד לי עצה ותושי' אני בינה לי גבורה וברבות נשא פי"ב קרוב לתחלתה דרמ"ז ע"ב ע"פ מעצי הלבנון שבעצת התורה המלובנת בדברים ברא הקב"ה עולמו וכה"א לי עצה ותושי' כו' והיינו כי אורייתא מחכמה נפקת ובה וע"י בריאת העולם והיינו ע"ד שאם הי' בה"ע ע"י רב חסד לבד הי' גם הקליפות מקבלים יניקה וע"י החכ' נמשך במקום הביטול כמ"ש בד"ה ויאבק איש עמו ובענין ביום עשות ה' אלקים ארץ ושמים שיתף הקב"ה מדה"ר עם מדה"ד וכמ"ש ברבות בראשית ס"פ י"ב וזהו בעצת התורה, ועמ"ש ע"פ ישבעו עצי הוי' דקאי על עצי הג"ע דג"כ יש לפרש לשון עצה, והעצה איך יומשך גילוי שם הוי' בג"ע כו' וזהו ג"כ ענין מעצי הלבנון כו', והנה ענין אני בינה לי גבורה היינו שבינה מלבשת לגבורה דא"א וע' מענין גבורה דא"א בזהר פנחס דרי"ד ב' ע"פ חשף ה' את זרוע קדשו ובהרמ"ז שם, גם ע"ד טוב א"א מגבור ולכן לי עצה ותושי' כי כפיית הדינין ע"י גבורה עילאה דע"י, ועמ"ש מזה בד"ה בחודש השלישי לצאת בנ"י דפי' תושי' י"ל עצה עמוקה מבחי' תעלומות חכמה וענין כפליים לתושי' ב' פעולות שהתורה נותנת עוז וכח בקדושה ומתשת כח נה"ב, ולעו"ז חטא חטאה חטא א' שהוא כפליים כמ"ש במ"א, וע' מענין בינה יתירה ניתנה באשה שהיא תשבע"פ לפי"ז אני בינה י"ל קאי על תושבע"פ, ובמא"א אות יו"ד סעיף י"ט יועץ נק' הבינה כי היא העצה ומתפשטת בנו"ה וממנה כליות יועצות עכ"ל והי"נ הביא מ"ש בזח"ג פ' צו דל"א ע"א וז"ל יועץ דא איהו נהר עילאה דנגיד ונפיק ולא פסיק ודא יועץ לכולא ומשקי לכולא כו' (ענין עצת אחיתופל וענין ונהנין ממנו עצה רפ"ו דאבות, לעומת העצה) וע"ש בזהר פ' צו שזהו ענין פלא יועץ הם חו"ב והם נקודא בהיכלי' וע' בת"א ר"פ לך לך בענין הוא דא עתיקא כו'. והנה בשל"ה בשער האותיות אות מם מתון שאל יבהל בשום מעשה כו' רק ישים עצה בלבו כו' וחושב מחשבות טרם עשוהו כו' חשבתי דרכי ואשיבה רגלי כו' הייתי מחשב בו טרם שאעשנו כו', וי"ל שרש בחי' זו נמשך ממו"ס סבא דעתוהי סתים שאינו ממהר להתפעל והחיפזון והמהירות הוא היפך זה ונמשך ממעשה נערות כו' וכענין נחלה מבוהלת כו' שז"ס עולם התוהו וגם כענין קליטה שכל מה שנקלט ונתעכב השפע יותר אזי הצמיחה בתוס' רב כו', ועמ"ש ע"פ אז ראה ויספרה כו' ג"כ כבי' זהו ענין שנמלך ד' פעמים בינו לבינו והו"ע עצה ולכן שרש העצה מחו"ב הנק' זקנים משא"כ מבחי' המדות שהם בחי' נער ישראל כו' שהחו"ב הם המייעצים איך יהי' הנהגת המדות ומדומ"ע כו' וגם כי בחכ' אתברירו ומקום הבירור הוא בבינה והבירור הוא מה טוב והגון ומה אינו טוב וצריך לדחותו א"כ זהו כענין עצה כו', והנה ע"פ לעומת העצה בפ' ויקרא ג' ט' פי' הבחיי מלשון עץ ומל' עצה כו' והוא מהגמ' פ"ק דחולין די"א ע"א לעומת העצה אמר רחמנא מקום שהכליות יועצות, וע' בשרשים ג' שרשים יעץ עץ עצה וה"ע השדרה ושם בש"י פי' עץ מלשון עצה שהוא מתון עד שמוציא פירות כו', ובירמי' סי' ל"ב י"ט גדול העצה ורב העליליה אשר עיניך פקוחות כו' ופי' בר"ח ש"א פ"א דקאי על אא"ס ב"ה שהוא מקור כל העצה כו' וארז"ל ע"פ וישלחהו מעמק חברון א'תיגמעצה עמוקה כו' וענין אשר עיניך פקוחות פי' בזח"ג נשא קכ"ט ב' דקאי על א"א ולכן נק' גדול העצה כי בחי' גדול זהו בא"א, ובעקרים מ"ד פ"ט ואמר ירמי' גדול העצה כו' קרא השי"ת גדול העצה להיותו מסבב סיבות ומביא עצות מרחוק כו' לתת לאיש כדרכיו מדה כנגד מדה כו' ע"ש, ויש להעיר מפסוק מגיד מראשית אחרית כו' אמר עצתי תקום כו' בישעי' סי' מ"ו יו"ד וע' ברבות וארא רפ"ט ופי' עצתי היינו מה שהי' המכוון בבריאת העולם שיהי' דירה בתחתונים כו' וזהו ענין גדול העצה כו', נשמע שרש עצה הנ"ל נמשך מאא"ס ממש שהוא הוא לבדו גדול העצה כו' ולפי שאא"ס מלובש בח"ע שהוא התורה ע"כ נאמר על התורה לי עצה ותושיה כו'.

גדול ^* המצווה ועושה יותר ממי שאינו מצווה ועושה פ"ד דב"ק ופ"א דקדושין ופ"ק דעכומ"ז ד"ג וכ' התוס' וז"ל משום דהמצווה יש בידו שכר קבלת הציווי ושכר עשיית המצוה ועוד כי יצה"ר מתגבר על המצווה להחטיאו עכ"ל, ופ"ק דקדושין כ' כי מי שאינו מצווה יש בידו פת בסלו שאם ירצה יניח ולא יעשה אבל המצווה דואג לקיים מצות בוראו שהרי אין לו פת בסלו, ור"ל דא"כ המצווה ועושה הוא קבלת עול יותר מבשאינו מצווה שאין בו קבלת עול כיון שיש לו פת בסלו, נמצא הם ג' טעמים הא' קבלת עול הב' שהיצה"ר עומד לנגדו ועכ"ז הוא מתגבר עליו ג' שכר קבלת הציווי. והנה ענין קבלת עול יש להבין ממ"ש בלק"ת פ' שלח בד"ה ועתה יגדל נא כח אד' פ"ב, כי הנה ב' בחי' יש במצות בעשייתם האחד שע"י עשייתם מקיים מצות המלך כו' והב' הוא להמשיך אור כו' ובהביאור שם כי במצות יש ב' בחי' הא' המצוה עצמה לפי שעי"ז יומשך ויעשה יחוד למעלה כו', וזהו הבחי' להמשיך אור ונ' דבחי' זו נמשך מחכ' ושרשה מו"ס חכ' שבכתר, ואמנם בחי' ב' נק' מצות המלך בלא טעם כו' רק קבלת עול כו' והיא גלגלתא דחפיא על מוחא שהוא כתר ועיקר סיבת צד חיבורו לנבראים הוא ע"י בחי' זו כו' ע"ש. וא"כ מי שאינו מצווה ועושה אינו ממשיך מבחי' גלגלתא מאחר שאין כאן קבלת עול מלכות רק שלפי שיפה לו הדבר וא"כ עושה להמשיך אור כמו סגולה או רפואה לכן שרש המשכה זו רק מחכ' ואדרבה ההמשכה מחכמה תלויה ג"כ בגלגלתא ע"ש, א"כ מה שממשיך מחכ' עכצ"ל ג"כ רק הארה חיצוני' אבל המצווה ועושה שיש כאן קבלת עול מעורר וממשיך מבחי' גלגלתא שהוא כתר שה"ע ארך אפים כו' וגם ממילא ההמשכה מחכ' הוא מבחי' עליונה יותר כו' ועמ"ש בענין שמוע מזבח טוב בד"ה אחרי הוי' אלקיכם תלכו גבי ואותו תעבודו.

קיצור. ענין המצווה ועושה ממשיך מבחי' כתר שהוא רצון ושאינו מצווה ועושה ממשיך מבחי' חכמה, והיינו שלהמשיך מבחי' כתר שהוא מל' דא"ס זהו רק ע"י קבלת עול.

וענין טעם הב' משום שהיצה"ר כו' הוא ע"ד שהמלאכים ביקשו התורה ולא ניתנה להם משום כלום יצה"ר כו', כי הנה הטעם של"ת א'תידממשיכים מבחי' י"ה ומ"ע מבחי' ו"ה זהו מפני שבל"ת יש אתכפיי' כו' שע"י אתכפי' וביטול רצון כו' עי"ז ממשיך מבחי' י"ה והוא כי להיות ההמשכה מאוא"ס בעולמות כיון שאין ערוך לך צריך כב"י להניח עצמותו על הצד ונק' ביטול רצון למעלה ע"כ זהו נמשך ע"י בחי' אתכפייא שהאדם מבטל רצונו ולכן ל"ת גבוהים יותר כמ"ש בד"ה אלה פקודי ספ"ד ובד"ה שימני כחותם, וכמ"כ גם בקיום מ"ע כשיש בזה אתכפי' וביטול רצון עי"ז דוקא ממשיך מא"א כמ"ש בד"ה ושננתם לבניך שזהו הטעם דמ"ד מעשה גדול מן התלמוד וא"כ זהו שייך דוקא במצווה ועושה שהיצה"ר עומד להחטיאו והוא מתגבר עליו ויש כאן ביטול רצון ואתכפי' לכן עי"ז מעורר כבי' כן למעלה המשכת אא"ס בעולמות כו' וכדי שיהי' מצווה צו את בנ"י ואמרו ברבות ויקרא למה אתה מצווני רק על בנ"י שהם המליכוני תחלה והיינו קעומ"ש אז שייך ציווי להיות מצווה כי צוותא חיבור שיהי' כלי ועשי' הכלי נק' קעומ"ש ע' ד"ה מנורת זהב וד"ה הנותן לשכוי ובענין כדי שיקבל עליו עומ"ש תחלה.

והקריתם לכם ערים

והקריתם לכם ערים וכו' ברבות טוב וישר כו' זכור רחמיך כו' נמצא חטא עה"ד כהורג נפש בשגגה, ולכן ויגרש את כו' והערי מקלט לבחי' זו הוא התורה כדכתיב לשמור את דרך עה"ח, וזשארז"ל פ"ב דמכות שד"ת קולטים, ולשון קלוט מצינו רק בפ' אמור שרוע וקלוט, להעיר מענין גדול כו' בעיר אלקינו אימתי הוא גדול כו', ששה ערי מקלט י"ל על דרך זה ששה סדרי משנה, ולהעיר מענין קליטה הנז' בפרי עץ חיים גבי שמיני עצרת שקולטת ההשפעה ואינה פולטת כך הוא ענין ערי מקלט שהוא צירופי אותיות התורה קולטי' האדם העוסק בהן והיינו כמ"ש בתניא ח"א פ"ה והוא יחוד נפלא כו' וזאת מעלה יתירה וכו' במצות ידיעת התורה כו' א"פ וא"מ כו', ע"כ הוא קליטה עצומה, והנה בלק"ת פ' שופטים פי' גלות הרוצח לערי מקלט ע"ד גלות השכינה שמל' דעשי' מתלבשת בג"ר דקליפה ומל' דיצי' בג"ר דעשי' כו' עד מל' דאצי' בג"ר דבריאה, ויש להביא סמך לדבריו הקדושים אף שא"צ חיזוק ח"ו מהמדרש הנ"ל דאומר שהוא ענין ויגרש את האדם ופי' ויגרש את זהו ענין גלות השכינה כמ"ש בפ' בראשית דנ"ג ע"ב ויגרש את את דייקא ומאן גרש את, האדם, האדם ודאי גרש את כו' וכ"כ בפ' ויחי דרל"ז סע"א, מענין את י"ל ע"ד זיו השמש שהוא טפל לגבי השמש וע' בד"ה וידעת היום ובד"ה ואתחנן כו', ענין לשמור את דרך עה"ח זהו ע"ד לשמור מגואל הדם שלא כו' כך שלא יהי' יניקת החיצונים מעה"ד שבא נחש כו', ע' סדור אחר עלינו לשבח תלמוד היכל קד"ק שהוא ג"ר דב"י, גם גלות השכינה במט"ט משנה התלבשות בלבוש כנז' בענין א'תטואעשה לו עזר ההפרש בין ז' היכלות לכשהן ע"ס כמו מוחין שבמדות לגבי מוחין דאו"א, אפ"ל שש ערי מקלט נגד ו' היכלות וכשיהי' ט"ס יהיו ט' ערי מקלט, תשובה תולה כמו ערי מקלט ששונים ויוהכ"פ מכפר כמו עד מות הכה"ג שודמ"ט וגדולים צדיקי' במיתתן וישב קפ"ז ב' מעורר גילוי ורב חסד דא"א ועי"ז מעלה השכינה כו' כמו"כ כה"ג ביוה"כ נכנס לקה"ק ולכן זהו על ל"ת דוקא בחי' דם האדם כנז' בד"ה בשעה שהקדימו ענין שופך דם האדם באדם, גלתה יהודה מעוני איכה א' ג', גולה וסורה ישעי' מ"ט כ"א, ואני בתוך הגולה יחזקאל א' א' ופי' ע"ז בליקוטי הש"ס מהאריז"ל די"ו ע"א שזהו ענין פרצוף שנתהווה ממל' דאצי' ולא מל' דאצי' עצמה כ"א הארתה ומבינה ואילך מתלבשי' בבי"ע, בינה דפרצוף זה בבריאה ו"ק ביצי' ומל' בעשי' ויורד ומתלבש בקליפות, וזהו שנק' השכינה גר הגר אשר בקרבך יעלה עליך כו' וע' בפרדס שער אבי"ע ספ"ד בשם התיקונים ובפרק ז' שם ביאר שע"י ההתלבשות הש' בק' הם מתהפכים ונכנעים ושההתלבשות הוא ע"י אמצעיים בינה ובין הקדושה, וי"ל דהיינו ק"נ שהיא בחי' אצי' דקליפה וזהו ענין ערי מקלט דג"ר דקליפה דעשי' שבלק"ת פ' שופטים, בשם הבעש"ט ראיתי ג' ערי מקלט ג' בחי' משדו"מ ויובן איך שהם יש בהם כח להגין על הנפש עפמ"ש בתניא ח"א פד"ה, וע' במאור עינים פ' ואתחנן ע"פ אז יבדיל משה כו' מענין ערי מקלט.

עיר מקלט. עיר נק' צרופי אותיות שתי אבנים בונות כו' והתו' נק' עיר סיחון בלק"ת בד"ה ע"כ יאמרו המושלים, והנה אין עבירה מכבה תורה בד"ה אחרי הוי' אלקיכם תלכו, לכן נק' עיר מקלט, ג' ערי מקלט י"ל ע"ד אוריין תליתאי, ובפע"ח תחלת שער ר"ה והאלקים אנה לידו ושמתי לך מקום בפ' משפטים כ"א י"ג יש בו ר"ת אלול, שבחודש אלול ישוב על השגגות והיינו הרועה בשושנים ששונים בהלכות, ובזה א"ש מ"ש בשל"ה דכ"ד ע"א ע"פ ואם ירחיב כו' בשם האריז"ל ואם ירחיב היינו בביאת משיח מדוע צריך ערי מקלט וי"ל דאין הכוונה שיהיו רוצחים ח"ו אלא ע"ד החטא עה"ד נידון כהורג נפש בשגגה כנ"ל, ויובן עפמ"ש בלק"ת בביאור ע"פ בשעה שהקדימו ישראל נעשה בפי' לא תרצח ששופך דם האדם דקדושה באדם בליעל ע"י החטא כו', ולכן ערי מקלט היא התורה כי זאת התורה אדם א' דם, וע' ברש"י ישעי' ס"ג ע"פ ויז נצחם כו' א"כ נצח ישראל הוא ע"י התורה, ולתיקון חטא עה"ד כשירחיב ה' גבולינו צריך להוסיף ג' ערי מקלט והוא התגלות טעמי תורה לע"ל.