107
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
אפילו באומות העולם, כדברי הנביא10 "לא ישא גוי אל גוי חרב"11 –
ולמרות שערי המקלט מיועדות בעיקר להורג נפש בשגגה, הרי גם אפשרות זו של הריגת נפש בשגגה לא תהיה בתקופה שלעתיד לבוא, הן מצד הנהרג והן מצד ההורג:
עצם העובדה שאדם נהרג מהווה הוכחה להיותו חייב מיתה, כדברי הגמרא12 על הפסוק13 "ואשר לא צדה והאלקים אנה לידו – במה הכתוב מדבר בשני בני אדם שהרגו את הנפש, אחד הרג בשוגג ואחד הרג במזיד (ואין עדות...) הקדוש־ברוך־הוא מזמינן לפונדק אחד, זה שהרג במזיד יושב תחת הסולם, וזה שהרג בשוגג יורד בסולם ונופל עליו והורגו. זה שהרג במזיד נהרג, וזה שהרג בשוגג גולה" – וכיון שלעתיד לבוא לא יהיה מקרה של הורג במזיד, הרי ממילא לא יהא אדם החייב מיתה, שיהא צורך להורגו בשוגג.
וכך גם מצדו של ההורג נפש בשגגה – שהרי ידוע14, שאדם עובר עבירה בשוגג כאשר יש לו איזשהו קשר (ולפחות במדה כלשהי ומעין הדבר, כדלעיל במצב של "והאלקים אנה לידו") לרע שבחטא. ואשר לכן "כל השוגגין צריכים כפרה"15. וכיון שלעתיד לבוא יתבטל הרע בעולם16, הרי לא יהא מקום לעבירה, ואפילו בשוגג17.
הערות
- 10. ישעי' ב, ד.
- 11. כ"ה בל"ת וספר הליקוטים ושער המצות שם. ועד"ז בזית רענן שם. וראה הערה 17.
- 12. מכות י, ב. פרש"י משפטים כא, יג. וראה פרש"י נח ט, ה.
- 13. משפטים שם.
- 14. ראה ל"ת להאריז"ל ויקרא (טעמי המצות שם מצות על כל קרבנך תקריב מלח). אגה"ק סו"ס כח.
- 15. (וזהו כל ענין קרבן חטאת וכו') – פרש"י ריש מס' שבועות ד"ה תולה. פרש"י נח שם. וידוע השקו"ט בשוגג דרבנן הצריך כפרה (ראה נתה"מ סרל"ד סק"ג. שו"ת תורת חסד או"ח סל"א. אתוון דאורייתא כלל יוד. שו"ת מנחת אלעזר (מונקאטש) ח"ג סי"ב (ובמפתחות שם). ולכאורה טעם האריז"ל הנ"ל הוא גם בדרבנן).
- 16. כ"ה הקושיא בשל"ה שם "בודאי לא יקרה שום רע אפי' כי הרע יכלה מהעולם ולא יהי' רק טוב בהחלט".
- 17. בשער המצות שם מביא בהקושיא (נוסף על הכתוב "לא ישא גוי אל גוי חרב") "וכתיב לא ירעו ולא ישחיתו וגו' וכתיב בלע המות לנצח וגו' ואם כן איך ולמה נצטווינו לעתיד לבוא להוסיף ג' ערי מקלט אחרות כנראה שאז ירבו הרוצחים". ולכאורה משמע שהקושיא היא גם על הריגה בשוגג ועל עצם ענין המיתה. אמנם מסיים שם בהתירוץ "אך לא במזיד שהרי אז לא ישא גוי אל גוי חרב גו' אלא יהי' בשוגג ועי"כ יתרבו הרוצחים בשוגג כו' אבל דע לך כי לא ישפך דם נקי כו' ר"ל שלא יהי' במזיד רק בשוגג כנז' כי הכי כתיב ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ" (ועד"ז הוא בל"ת וספר הליקוטים שם בקיצור). אבל בשל"ה שם משמע דהקושיא היא גם על הורג נפש בשגגה (כנ"ל הערה 16 [ושם בסוף העמוד מקשה על מה שביחזקאל מזכיר טומאת מת לאביו ולאמו יטמאו הלא כתיב בלע המות לנצח]. ולכאורה כן צריך לפרש גם בהאריז"ל שם שמחלק שם בהתירוץ שתלוי אם הקץ יהי' "בעתה" או "אחישנה" ודוקא אז (אחישנה) יהי' שייך הורג נפש בשגגה. וראה ספר המאמרים תקס"ה ס"ע תשצט שמביא הקושיא מל"ת להאריז"ל "איך יתכן שיצטרך ערי מקלט לרוצחים בשוגג לע"ל". ואולי בכהאריז"ל אין הכוונה הריגת נפש בשוגג כפשוטו, כ"א רק להענין ברוחניות (ע"ד הקבלה, ראה שם התיקון לזרעו של הבל כו'). ודוחק. ואכ"מ. וראה תו"ח שמות ד"ה ענין קין והבל. אוה"ת מסעי ע' א'תטו.
רש"י על שמות כ״א:י״ג - הטקסט מספריא
ואשר לא צדה. לֹא אָרַב לוֹ וְלֹא נִתְכַּוֵּן:
צדה. לְשׁוֹן אָרַב, וְכֵן הוּא אוֹמֵר "וְאַתָּה צֹדֶה אֶת נַפְשִׁי" (שמואל א כ"ד); וְלֹא יִתָּכֵן לוֹמַר צָדָה לְשׁוֹן "הַצָּד צַיִד" (בראשית כ"ז), שֶׁצִּידַת חַיּוֹת אֵין נוֹפֵל ה"א בְּפֹעַל שֶׁלָּהּ, וְשֵׁם דָּבָר בָּהּ צַיִד, וְזֶה שֵׁם דָּבָר בּוֹ צְדִיָּה, וּפֹעַל שֶׁלּוֹ צוֹדֶה, וְזֶה הַפֹּעַל שֶׁלּוֹ צָד. וְאוֹמֵר אֲנִי פִּתְרוֹנוֹ כְּתַרְגּוּמוֹ – וּדְלָא כְמַן לֵהּ. וּמְנַחֵם חִבְּרוֹ בְּחֵלֶק צָד צַיִד, וְאֵין אֲנִי מוֹדֶה לוֹ; וְאִם יֵשׁ לְחַבְּרוֹ בְּאַחַת מִמַּחְלָקוֹת שֶׁל צָד, נְחַבְּרֶנּוּ בְחֵלֶק "עַל צַד תִּנָּשֵׂאוּ" (ישעיהו ס"ו), "צִדָּה אוֹרֶה" (שמואל א כ'), "וּמִלִּין לְצַד עִלָּאָה יְמַלֵּל" (דניאל ז'), אַף כָּאן אֲשֶׁר לֹא צָדָה – לֹא צִדֵּד לִמְצֹא לוֹ שׁוּם צַד מִיתָה; וְאַף זֶה יֵשׁ לְהַרְהֵר עָלָיו, מִכָּל מָקוֹם לְשׁוֹן אוֹרֵב הוּא:
והאלהים אנה לידו. זִמֵּן לְיָדוֹ, לְשׁוֹן "לֹא תְאֻנֶּה אֵלֶיךָ רָעָה" (תהילים צ"א), "לֹא יְאֻנֶּה לַצַּדִּיק כָּל אָוֶן" (משלי י"ב), "מִתְאַנֶּה הוּא לִי" (מלכים ב ה') – מִזְדַּמֵּן לִמְצֹא לִי עִלָּה:
והאלהים אנה לידו. וְלָמָּה תֵצֵא זֹאת מִלְּפָנָיו? הוּא שֶׁאָמַר דָּוִד "כַּאֲשֶׁר יֹאמַר מְשַׁל הַקַּדְמֹנִי מֵרְשָׁעִים יֵצֵא רֶשַׁע" (שמואל א כ"ד); וּמְשַׁל הַקַּדְמוֹנִי הִיא הַתּוֹרָה, שֶׁהִיא מְשַׁל הַקָּבָּ"ה שֶׁהוּא קַדְמוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם; וְהֵיכָן אָמְרָה תוֹרָה מֵרְשָׁעִים יֵצֵא רֶשַׁע? וְהָאֱלֹהִים אִנָּה לְיָדוֹ. בַּמֶּה הַכָּתוּב מְדַבֵּר? בִּשְׁנֵי בְנֵי אָדָם, אֶחָד הָרַג שׁוֹגֵג וְאֶחָד הָרַג מֵזִיד, וְלֹא הָיוּ עֵדִים בַּדָּבָר שֶׁיָּעִידוּ, זֶה לֹא נֶהֱרַג, וְזֶה לֹא גָלָה, וְהַקָּבָּ"ה מְזַמְּנָן לְפֻנְדָק אֶחָד, זֶה שֶׁהָרַג בְּמֵזִיד יוֹשֵׁב תַּחַת הַסֻּלָּם וְזֶה שֶׁהָרַג שׁוֹגֵג עוֹלֶה בַּסֻּלָּם וְנוֹפֵל עַל זֶה שֶׁהָרַג בְּמֵזִיד וְהוֹרְגוֹ, וְעֵדִים מְעִידִים עָלָיו וּמְחַיְּבִים אוֹתוֹ לִגְלוֹת, נִמְצָא זֶה שֶׁהָרַג בְּשׁוֹגֵג גּוֹלֶה, וְזֶה שֶׁהָרַג בְּמֵזִיד נֶהֱרָג (מכות י'):
ושמתי לך מקום. אַף בַּמִּדְבָּר, שֶׁיָּנוּס שָׁמָּה, וְאֵי זֶה מָקוֹם קוֹלְטוֹ? זֶה מַחֲנֵה לְוִיָּה (מכילתא):
ואשר לא צדה AND IF A MAN LIE NOT IN WAIT — i. e. if he did not lie in ambush for him (the person whom he killed), nor did he premeditate the blow (Makkot 7b).
צדה is a term denoting “lying in wait”; similarly it says, (I Samuel 24:12) “yet thou liest in wait (צדה) for my soul to take it”. It is, however, not correct to say that צדה is of the same derivation as, (Genesis 27:34) הצד ציד “he that hath hunted (הצד) venison”, for a ה has no place in the verbal forms of the term denoting “hunting beasts”. Then again, the noun form of the latter is צַיִד and that of the former צְדִיָה, whilst the participle of the verb “lying in wait” is צוֹדֶה and that of the other is צָד. I therefore say that its meaning is as the Targum gives it: “and if he did not lie in ambush for him”. Menachem ben Seruk placed it in the same section as הצד ציד (i. e. he held that the root is צד and that it has the meaning of “hunting”), but I do not agree with him. If it is to be placed in one of the sections of צד we had better place it in the same section as, (Isaiah 66:12) על צד תנשאו “ye shall be borne upon her side (צד)” and (I Samuel 20:20) “and I will shoot [three arrows] on the side thereof (צדה)”, and (Daniel 7:25) “and he shall speak towards the side of (against) the Most High”. Thus, here, the words אשד לא צדה could be taken to mean, “he did not turn aside (צִדֵּד)” to seek some side (occasion) for killing him. But there are objections even to this explanation. At any rate, even if it be connected with צד in this sense, it would still have the meaning “lying in wait”.
והאלהים אנה לידו means, BUT GOD GOT IT READY FOR HIS HAND. It has the same meaning as this root has in, (Psalms 91:10) “No evil shall be got ready (תאנה) for thee”; (Proverbs 12:21) “There shall no evil be got ready (תאנה) for the just”; (2 Kings 5:7) “he gets himself ready (מתאנה) for me”, i. e. he gets himself ready to discover some occasion against me.
והאלהים אנה לידו BUT GOD GOT IT READY FOR HIS HAND — But why should this go forth from Him (be brought about by God)? This is just what David tells us: (I Samuel 24:13) “As says the proverb of the ancient (הקדמני) “Wickedness proceededeth from the wicked”. — “The proverb of the קדמני” is the Torah, the maxim of God, Who it the “Ancient” (Whose existence preceded that) of the world. But where indeed does the Torah say, “Wickedness proceedeth from the wicked”? It says it implicitly in the verse: “But God got it ready for his hand”. For what is Scripture here speaking about? About two men, one of whom killed a person with premeditation and the other killed inadvertently, and in neither case were there witnesses to the deed who could testify about it. Consequently, the former was not put to death and the latter was not forced into banishment to a city of refuge (cf. Numbers 35:11). Now God brings them together at the same inn. He who killed with premeditation happens to sit beneath a ladder, and the other who killed inadvertently ascends the ladder and falls, when descending it, upon the man who killed with premeditation and kills him. Witnesses now being present they testify against him, so compelling him to be banished to one of the cities of refuge. The result is that he who killed inadvertently is actually banished and he who killed with premeditation actually suffers death (cf. Mekhilta and Makkot 10b).
ושמתי לך מקום AND I WILL APPOINT THEE A PLACE — in the wilderness also — WHITHER HE SHALL FLEE — Which was the place that offered him an asylum? The camp of the Levites (Mekhilta; Makkot 12b).
מצוטט בעמוד אחד
תורת מנחם 1
- ו - שנת תשי"ב - חלק שלישי ‹ בס"ד. שיחת כ"ף מנחם-אב, ה'תשי"ב לקו"ש חכ"ד ע' 107
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.