שיחה א

85שיחה א

א. "הנפילים בני ענק מן הנפילים"

בפרשתנו מסופר על חטא המרגלים, על הדיבה שהוציאו על הארץ¹. ובין דברי דיבתם הם אמרו "ושם² ראינו את הנפילים בני ענק מן הנפילים ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם".

רש"י מצטט את המילה "הנפילים" ומפרש: "ענקים מבני שמחזאי ועזאל שנפלו מן השמים בימי דור אנוש".

ומסבירים המפרשים³, שרש"י רוצה ליישב את הקושי על כפילות הלשון "נפילים" בפסוק זה – "הנפילים .. מן הנפילים"⁴, והוא מסביר, שלשתי הפעמים שבהן מופיעה המילה "נפילים" יש משמעויות שונות: בפעם הראשונה משמעות המילה "נפילים" היא – "ענקים", כפי שמבאר רש"י בפרשת בראשית⁵ ש"נפילים" – "בלשון עברית לשון ענקים הוא", ובפעם השניה – "בני ענק מן הנפילים" – המשמעות היא "מלשון נפילה שנפלו מן השמים", והסבר הפסוק הוא, שהם ראו את הענקים אשר היו צאצאים "מאותם שנפלו מן השמים שהם שמחזאי ועזאל".

אך יש להבין (בנוסף לקושי על הסבר זה, כדלהלן בסעיף ג): מדוע חשוב לדעת בפשוטו של מקרא (א) שהנפילים שנפלו מן השמים נקראו שמחזאי ועזאל, ו(ב) שנפילתם היתה "בימי דור אנוש"⁶?!

יותר מכך תמוה: בפסוק "הנפילים היו בארץ", בפרשת בראשית, אין רש"י מפרט את שמותיהם של הנפילים, ותמוה: אם במקום שבו מסופר המאורע, בפרשת בראשית, לא מצא רש"י לנכון לציין את שמות הנפילים. מדוע הוא צריך לציין זאת דוקא בפרשתנו, שבה מוזכר ענין הנפילים רק בדרך אגב⁷?!

כן נדרש הסבר: לגבי שמות ה"נפילים" שנפלו מן השמים ישנן שתי דעות בדברי חז"ל: במסכת יומא⁸ נאמר 85"מעשה עוזא ועזאל", וכך מובא במספר מקומות במדרשים⁹. ואילו תרגום יונתן¹⁰ אומר "שמחזאי ועוזיאל", וכן נאמר במסכת נדה¹¹: "סיחון ועוג בני אחיה בר שמחזאי". ורש"י מפרש שם: "שבא משמחזאי ועזאל"¹², וכך מובא במקורות נוספים¹³.

מדוע איפוא בוחר רש"י דוקא בדעה "שמחזאי ועזאל", ולא ב"עוזא ועזאל"¹⁴?

ב. נפלו – מן השמים או מן העולם

בנוסף לתוספת ברש"י כאן לגבי שמות הנפילים, יש, לכאורה, שינוי בפירוש רש"י לגבי עצם ביאור המילה "נפילים":

בפרשתנו מבאר רש"י "שנפלו מן השמים", ואילו בפסוק⁵ "הנפילים היו בארץ" מבאר רש"י¹⁵ "על שם שנפלו והפילו את העולם", שהמשמעות הפשוטה של "נפלו" היא¹⁶, שנאבדו מן העולם. בדומה לביטוי "הפילו את העולם" המופיע בפירוש רש"י מיד לאחר מכן.

יש המפרשים¹⁷, שכוונת רש"י שם היא ש"נפלו מן העולם¹⁸ רצה לומר מן העולם העליון שהם שמים", כפי שמפרש רש"י בפרשתנו "שנפלו מן השמים". אך לכאורה קשה לקבל פירוש זה, שהרי אין לכך אפילו רמז בלשון רש"י, ולהיפך, כאמור לעיל, רש"י מתבטא ברצף בשני הביטויים "שנפלו והפילו את העולם"¹⁹.

ותמוה ביותר: מדוע משנה רש"י מפירושו בפרשת בראשית, ואומר כאן פירוש חדש "שנפלו מן השמים"?

שהרי גם לפי הפירוש "שנפלו והפילו את העולם" מובן כיצד ההדגשה "מן הנפילים" מטילה פחד על ישראל²⁰, ובמיוחד לפי הפירוש השני של רש"י שם¹⁵ על המילים "אנשי העם" – "אנשי 86שממון ששממו את העולם".

יותר מכך: השינוי בפירוש רש"י על המילה "נפילים" יש לו משמעות לא רק לגבי אופן נפילתם (אם נפלו מן העולם או נפלו מן השמים), אלא גם לגבי מהותם של "הנפילים":

לפי פירוש רש"י בפרשת בראשית, היו ה"נפילים" בני אדם, ללא קשר למלאכים ולשמים, אשר "נפלו והפילו את העולם" עקב חטאיהם. וכך מפרש רש"י בפירושו הראשון והעיקרי²¹ בפרשת בראשית שם²² את המילים "בני אלקים" – לא מלאכים²³, אלא "בני השרים והשופטים". ואילו לפי פירוש רש"י בפרשתנו – "שנפלו מן השמים" – היו הנפילים מלאכים.

ותמוה ביותר: מדוע מחדש רש"י פירוש חדש למילה "נפילים"?

ג. "נפילים" מסוג שונה לחלוטין

ויש לומר, שההסבר לכל זאת הוא:

בפירושו בפסוקנו אין כוונת רש"י כל כך לתרץ את הכפילות בפסוק "הנפילים .. מן הנפילים",

כי, בראש ובראשונה, כפילות הלשון "נפילים" כשלעצמה אינה מפליאה כל כך, שהרי אנו מוצאים פעמים רבות שהתורה כופלת את לשונה לשם הדגשה²⁴,

[בדומה לתואר "צדיק בן צדיק"²⁵, הבא להדגיש את גודל הצדקות של הבן, וכך בעניננו, ההכפלה "נפילים (ענקים) .. מן הנפילים" מדגישה זאת יותר, ומגבירה את ההפחדה של ישראל, ומשום כך אין הכרח לומר שהמשמעות של שתי הפעמים "נפילים" שונה בכל פעם],

ובנוסף לכך, אם הקושי הוא על כפילות הלשון "נפילים", צריך היה 87רש"י לצטט ב"דיבור המתחיל" גם, ובעיקר, את המילים "מן הנפילים", שהן יוצרות את ההכפלה –

אלא שאלתו של רש"י היא: בפסוקים הקודמים מסופר כיצד תיארו המרגלים את עוצמתם של יושבי הארץ – "אפס כי עז העם... והערים... וגם ילידי הענק ראינו שם"²⁶. ומתעוררת השאלה: מה חידשו המרגלים כאן, ב"ויוציאו דיבת הארץ", לעומת דבריהם הקודמים "וגם ילידי הענק ראינו שם"²⁷, מלבד הוספת התואר "נפילים"²⁸?

ומפרש רש"י, שבמילה "נפילים" הכוונה היא ל"ענקים מבני שמחזאי ועזאל שנפלו מן השמים", ובכך מובן שהמרגלים הוסיפו כאן ענין חדש לגמרי: אין מדובר כאן כלל אפילו על "ילידי הענק" שהוזכרו לפני כן, אשר עליהם נאמר בפרשת בראשית "הנפילים היו בארץ"²⁹ – כלומר, אנשים, אשר הפחד מהם הוא רק מפני היותם גדולים וגבוהים בקומתם, ענקים – אלא הכוונה היא לסוג אחר לחלוטין של "נפילים", אלה הם אמנם ענקים, אך מסוג של צאצאי מלאכים, "שנפלו מן השמים".

ד. "שנפלו מן השמים" – מענה לטענת כלב

וזהו הטעם לכך שהמרגלים אמרו זאת דוקא כאן, ב"ויוציאו דיבת הארץ", כי הדבר קשור עקב האירוע שהתרחש בזמן שבין דבריהם הקודמים, לבין דבריהם אלו:

התורה מספרת, שכאשר סיימו המרגלים את דבריהם על עוצמת יושבי הארץ, לאחר מכן "ויהס כלב את העם... ויאמר עלה נעלה וירשנו אותה כי יכול נוכל לה"³⁰, וכפי שמפרש רש"י, שכלב השתיקם, וסתר את טענת המרגלים, ש"עז העם...", באומרו שמשה הראה נסים גדולים ביותר, שלמעלה מן הטבע לגמרי – "והלא קרע לנו את הים והוריד לנו את המן והגיז לנו את השליו", ולכן "עלה נעלה, אפילו בשמים והוא אומר עשו סולמות ועלו שם נצליח בכל דבריו"³¹.

על כך השיבו המרגלים "לא נוכל 88לעלות אל העם כי חזק הוא ממנו"³², וכפי שמפרש רש"י "כביכול כלפי מעלה אמרו". כי אם הכוונה במילה "ממנו" היא רק לישראל, הרי אין בכך כלל תשובה על הוכחת כלב, שהקדוש־ברוך־הוא יכול לחולל נסים כדי לסייע לישראל. והכרחי לפרש³³, שכוונתם היתה "כלפי מעלה".

אך בכך לא יכלו המרגלים להסתפק. כי כיצד ייתכן שיתקבל על דעתם של בני ישראל, אשר ראו את כל הניסים, שיש מציאות של "חזק הוא ממנו" (כלפי מעלה).

לפיכך הוסיפו המרגלים ענינים חדשים – "ויוציאו דיבת הארץ..." – שנותנים, כביכול, מקום למציאות של "חזק הוא .. כלפי מעלה"³⁴.

וזו היתה כוונתם של המרגלים בהוסיפם "ושם ראינו את הנפילים...": הם לא התכוונו לעוצמה מצד הגודל הגופני. כענקים – כי, כפי שמובן בפשטות, אין לגובה גשמי שום עוצמה לעומת "מעלה"³⁵ – אלא, הם התכוונו לתוקף ולחוזק מיוחדים הרמוזים במילה "נפילים": "ענקים מבני שמחזאי ועזאל שנפלו מן השמים". שלא היו אלה סתם "ענקים", אלא צאצאים של מלאכים "שנפלו מן השמים", ומשום כך ביכולתם למרוד נגד שמים כו'.

ה. ההוכחות מ"בימי דור המבול"

אך אצל "בן חמש למקרא" בכל זאת עדיין אין מובן (א) כיצד ייתכן שמלאך ימרוד בקדוש־ברוך־הוא ³⁶. (ב) כיצד ייתכן שמלאך יכול אפילו להיות כוח כלשהו כדי למרוד נגד הקדוש־ברוך־הוא^*.

משום כך מוסיף רש"י ש"נפלו מן השמים בימי דור אנוש", ועל ידי כך מתורצים שני ענינים:

א) על דור אנוש נאמר בתורה³⁷ "אז הוחל לקרוא בשם ה'". וכפי שמפרש זאת רש"י "לקרוא את שמות האדם .. בשמו של הקדוש־ברוך־הוא לעשותם אלילים...", ומובן, שגם נפילת המלאכים מן השמים בדור ההוא קשורה למרידה נגד ה'.

ב) כיון שהנפילים הם צאצאי המלאכים "שנפלו מן השמים בימי דור אנוש", הרי הם לא אבדו על ידי 89המבול³⁸. כלומר, למרות שמי המבול באו מ"ארובות השמים נפתחו"³⁹, גשם מן השמים⁴⁰, רותחין⁴¹, ועל ידם "וימח את כל היקום"⁴², בכל זאת מבול זה לא פגע בצאצאיהם של הנפילים, וזוהי הוכחה לכך, שעוצמתם כה רבה עד שאפילו עונש מן השמים לא פגע בהם, כי כך רצה הקדוש־ברוך־הוא⁴³!

ו. "שמחזאי ועזאל"

לפי זה יובן מדוע מציין רש"י את שמות הנפילים – "שמחזאי ועזאל" – כי על ידי כך מודגש יותר "כוחם" למרוד נגד ה':

על הנפילים בפרשת בראשית⁵ נאמר "אנשי השם", ורש"י מפרש על כך "אותם שנקבו בשמות .. שנקבו על שם אבדן, שנמוחו והותשו", כלומר, בשמות הנפילים נרמזת מהותם.

וכך בעניננו, שהשמות "שמחזאי ועזאל" רומזים למהותם – ורש"י אינו צריך לבאר משמעות זו, כי היא מתבססת על הפירוש הפשוט של השמות:

"שמחזאי" מורכב משתי מילים – "שם חזאי". כלומר, שכאשר חוזים בו רואים שממה – "שם" הוא מלשון "שממה", וכפי שרש"י מפרש בפירושו השני על אנשי השם – "אנשי שממון ששממו את העולם".

גם השם "עזאל" הרי בנוסף לכך שהוא מצביע על עזותו של המלאך, הוא מזכיר את השם "עזאל", שעליו כבר למדו בפרשת אחרי⁴⁴, אשר רש"י מפרשהו "הר עז וקשה צוק גבוה", שאין זה חוזק רגיל, אלא של מקום "עז וקשה", שהוא מקום שממה – לא מן הישוב.

השמות של שני המלאכים מצביעים על כך שמהותם היא חוזק והבאת שממה וחורבן לעולם לשחת הארץ⁴⁵, להיפך מהברית עם נח לאחר מכן, ורצונו של הקדוש־ברוך־הוא, שיתקיים ישוב העולם.

90ז. "ענק – שמעניקים חמה בקומתן"

לפי האמור לעיל יובנו יותר פירושי רש"י על המילים שבהמשך הפסוק "... ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם":

על המילים "וכן היינו בעיניהם" מפרש רש"י "שמענו אומרים זה לזה נמלים⁴⁶ יש בכרמים כאנשים", ולאחר מכן מצטט רש"י את המילה "ענק" ומפרש "שמעניקים חמה בקומתן".

אין מובן: א) מדוע צריך רש"י לחפש פירוש למילה "ענק"? ב) אם הדבר בכל זאת הכרחי, מדוע אין רש"י אומר זאת לפני כן⁴⁷, על הפסוק⁴⁸ "וגם ילידי הענק ראינו שם"? ג) מדוע מפרש רש"י את המילה "ענק" לאחר פירושו על המילים "וכן היינו בעיניהם" להיפך מהסדר בפסוק⁴⁹ – "בני ענק .. ונהי בעינינו .. וכן היינו בעיניהם"?

ההסבר לכך הוא:

כאשר מדובר על ענקים רגילים, אנשים גבוהים. הרי לא ייתכן לומר שאנשים בגובה ממוצע נראים לגביהם כ"נמלים (יש בכרמים)". כי יחסי הגבהים בין ענק⁵⁰ לבין אדם רגיל (שגובהו שלש אמות⁵¹) אינו דומה כלל ליחס שבין אנשים לבין נמלים. ולכן, דוקא לאחר שרש"י מפרש "שמעתי אומרים זה לזה נמלים...", הוא צריך לבאר כאן את משמעות המילה "ענק" – "שמעניקים חמה בקומתן".

וזהו ההבדל, שנתבאר לעיל, בין שני הפסוקים: בפעם הראשונה כשאמרו "וגם ילידי הענק ראינו שם" התכוונו לענקים רגילים; ורק כאן, כאשר מדובר על "נפילים .. שנפלו מן השמים", הרי אלו ענקים אשר "מעניקים חמה בקומתן"⁵², אשר משום כך "ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם".

91ח. טענת המרגלים – "ארץ אוכלת יושביה"

מיינה של תורה שבפירוש רש"י זה:

ההוספה שמביא רש"י, שבאומרם "ושם ראינו את הנפילים..." התכוונו המרגלים למלאכים "שנפלו מן השמים" – מתאימה לתוכנה של טענת המרגלים, כפי שהיא מוסברת בפנימיות התורה.

ידוע ביאורו של אדמו"ר הזקן⁵³ על חטא המרגלים, שמחשבתם – אי־רצונם להיכנס לארץ ישראל – נבעה מרצונם להישאר במדבר, אשר שם נמנעו מהם טרדות פרנסה, והיו מנותקים מהתעסקות בגשמיות העולם, ויכלו להתמסר לחלוטין לעבודה הרוחנית. ולעומת זאת, כניסתם לארץ ישראל, ארץ נושבת⁵⁴, שבה יהיה עליהם לנהוג באופן של "שש שנים תזרע שדך..."⁵⁵, תפגע בעבודתם הרוחנית.

טעותם היתה בהנחתם, שרוחניות וגשמיות הן בהכרח סותרות זו לזו, ואי אפשר לעסוק בענינים גשמיים ולהיות קשורים בו בזמן ברוחניות.

וזו היתה כוונת המרגלים באומרם "ארץ אוכלת יושביה" – שאם "מתיישבים", מתעסקים בעניני הארץ, נעשים "אכולים" ושקועים בטרדות עניני הארץ, "אוכלת יושביה".

לפי זה מובנים דבריהם בהמשך "ושם ראינו את הנפילים...", וכפירוש רש"י שהכוונה היא ל"מבני שמחזאי ועזאל שנפלו מן השמים בימי דור אנוש": כמסופר בהרחבה בדברי חז"ל⁵⁶, הרי מלכתחלה הם ירדו בכוונה לשם שמים, אך לא הצליחו להתגבר על החומריות ועל נסיונות העולם הזה, ונפלו מדרגתם. למרות מעלתם העצומה בהיותם בעולמות העליונים, הרי בירידתם למטה לא יכלו להישאר בדרגתם הקודמת, אלא, להיפך, נגרמה להם נפילה עצומה מדרגתם.

ובדומה לכך טענו המרגלים לגבי בני ישראל: אמנם, במדבר הם בדרגה גבוהה, מנותקים מעניני העולם, כמלאכים, אך הכניסה לארץ ישראל תגרום להם לנפילה ולירידה מדרגתם.

ט. "חפץ בנו ה'"

ועל כך השיבו יהושע וכלב⁵⁷: "אם חפץ בנו ה' והביא אותנו אל הארץ הזאת... אל תיראו את עם הארץ כי לחמנו הם... וה' אתנו"⁵⁸ –

אמנם, ירידת המלאכים למטה, לגשמיות העולם, גורמת להם נפילה 92מדרגתם – נפילים, אך בני ישראל שונים⁵⁹, כי "חפץ בנו ה'", חפצו ותענוגו של הקדוש־ברוך־הוא בישראל ובעבודתם למטה. ולכן יש לישראל כוחות נעלים הרבה יותר מן המלאכים. נשמת ישראל היא "חלק אלוקה ממעל ממש"⁶⁰, ישראל וקודשא־בריך־הוא כולא חד כביכול, ולכן יש לישראל את כוחו של הקדוש־ברוך־הוא ויכולתו לחבר שני הפכים, גשמיות ורוחניות גם יחד, בהגברת⁶¹ הרוח, והצורה שבגשם עצמו.

עד כדי כך, שיהודי מסוגל, בנוסף להיותו קשור לרוחניות גם בהימצאו בגשמיות העולם. לפעול יותר מכך. ביכולתו לשנות את גשמיות העולם עצמו ולהופכו דירה לה' יתברך.

ועל כך אמרו יהושע וכלב "אם חפץ בנו ה' והביא אותנו...", שכיון ש"חפץ בנו ה'", לכן אל לישראל לירא מעם הארץ, ויותר מכך – "לחמנו הם": לא זו בלבד שלא ייווצר מצב של "ארץ אוכלת יושביה", אלא להיפך, "לחמנו הם" – ישראל יבררו ויזככו את עם הארץ, הם יהיו בעלי בית על הארץ וישנו אותה, ויעשו ממנה דירה לו יתברך.