91

ח. טענת המרגלים – "ארץ אוכלת יושביה"

מיינה של תורה שבפירוש רש"י זה:

ההוספה שמביא רש"י, שבאומרם "ושם ראינו את הנפילים..." התכוונו המרגלים למלאכים "שנפלו מן השמים" – מתאימה לתוכנה של טענת המרגלים, כפי שהיא מוסברת בפנימיות התורה.

ידוע ביאורו של אדמו"ר הזקן⁵³ על חטא המרגלים, שמחשבתם – אי־רצונם להיכנס לארץ ישראל – נבעה מרצונם להישאר במדבר, אשר שם נמנעו מהם טרדות פרנסה, והיו מנותקים מהתעסקות בגשמיות העולם, ויכלו להתמסר לחלוטין לעבודה הרוחנית. ולעומת זאת, כניסתם לארץ ישראל, ארץ נושבת⁵⁴, שבה יהיה עליהם לנהוג באופן של "שש שנים תזרע שדך..."⁵⁵, תפגע בעבודתם הרוחנית.

טעותם היתה בהנחתם, שרוחניות וגשמיות הן בהכרח סותרות זו לזו, ואי אפשר לעסוק בענינים גשמיים ולהיות קשורים בו בזמן ברוחניות.

וזו היתה כוונת המרגלים באומרם "ארץ אוכלת יושביה" – שאם "מתיישבים", מתעסקים בעניני הארץ, נעשים "אכולים" ושקועים בטרדות עניני הארץ, "אוכלת יושביה".

לפי זה מובנים דבריהם בהמשך "ושם ראינו את הנפילים...", וכפירוש רש"י שהכוונה היא ל"מבני שמחזאי ועזאל שנפלו מן השמים בימי דור אנוש": כמסופר בהרחבה בדברי חז"ל⁵⁶, הרי מלכתחלה הם ירדו בכוונה לשם שמים, אך לא הצליחו להתגבר על החומריות ועל נסיונות העולם הזה, ונפלו מדרגתם. למרות מעלתם העצומה בהיותם בעולמות העליונים, הרי בירידתם למטה לא יכלו להישאר בדרגתם הקודמת, אלא, להיפך, נגרמה להם נפילה עצומה מדרגתם.

ובדומה לכך טענו המרגלים לגבי בני ישראל: אמנם, במדבר הם בדרגה גבוהה, מנותקים מעניני העולם, כמלאכים, אך הכניסה לארץ ישראל תגרום להם לנפילה ולירידה מדרגתם.

ט. "חפץ בנו ה'"

ועל כך השיבו יהושע וכלב⁵⁷: "אם חפץ בנו ה' והביא אותנו אל הארץ הזאת... אל תיראו את עם הארץ כי לחמנו הם... וה' אתנו"⁵⁸ –

אמנם, ירידת המלאכים למטה, לגשמיות העולם, גורמת להם נפילה