90
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
ז. "ענק – שמעניקים חמה בקומתן"
לפי האמור לעיל יובנו יותר פירושי רש"י על המילים שבהמשך הפסוק "... ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם":
על המילים "וכן היינו בעיניהם" מפרש רש"י "שמענו אומרים זה לזה נמלים46 יש בכרמים כאנשים", ולאחר מכן מצטט רש"י את המילה "ענק" ומפרש "שמעניקים חמה בקומתן".
אין מובן: א) מדוע צריך רש"י לחפש פירוש למילה "ענק"? ב) אם הדבר בכל זאת הכרחי, מדוע אין רש"י אומר זאת לפני כן47, על הפסוק48 "וגם ילידי הענק ראינו שם"? ג) מדוע מפרש רש"י את המילה "ענק" לאחר פירושו על המילים "וכן היינו בעיניהם" להיפך מהסדר בפסוק49 – "בני ענק .. ונהי בעינינו .. וכן היינו בעיניהם"?
ההסבר לכך הוא:
כאשר מדובר על ענקים רגילים, אנשים גבוהים. הרי לא ייתכן לומר שאנשים בגובה ממוצע נראים לגביהם כ"נמלים (יש בכרמים)". כי יחסי הגבהים בין ענק50 לבין אדם רגיל (שגובהו שלש אמות51) אינו דומה כלל ליחס שבין אנשים לבין נמלים. ולכן, דוקא לאחר שרש"י מפרש "שמעתי אומרים זה לזה נמלים...", הוא צריך לבאר כאן את משמעות המילה "ענק" – "שמעניקים חמה בקומתן".
וזהו ההבדל, שנתבאר לעיל, בין שני הפסוקים: בפעם הראשונה כשאמרו "וגם ילידי הענק ראינו שם" התכוונו לענקים רגילים; ורק כאן, כאשר מדובר על "נפילים .. שנפלו מן השמים", הרי אלו ענקים אשר "מעניקים חמה בקומתן"52, אשר משום כך "ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם".
הערות
- 46. ברא"ם כ' שט"ס הוא וצ"ל "כחגבים". וראה בארוכה השקו"ט במפרשי רש"י.
- 47. כמו שהקשה בשפ"ח. קיצור מזרחי (בשם מהר"ן).
- 48. יג, כח. ולפנ"ז (שם כב) ושם גו' ילידי הענק.
- 49. ראה דבק טוב. קיצור מזרחי שם. – ובס' זכרון "לפי דעתי חלוף סופרים הוא זה".
- 50. אפילו עוג* (שע"פ הרמז) אשר בפרש"י שבס"פ חוקת (ע"פ ברכות נד, ב) – היו עד קרסוליו רק שלשים אמה – וראה דברים (ג, יא): באמת איש, ובפרש"י וכו' שם. בפרש"י בפסוק שלפנ"ז (ד"ה אנשי מדות) כגון גלית גבהו שש אמות וזרת (אבל לא קאי ב"ענק" אלא ב"אנשי מדות", שזה הי' אצל "כל העם גו'").
- 51. ראה רש"י בשלח טז, כט: ג' לגופו כו'.
- 52. ולהעיר שזה מורה ג"כ על כחם בשמים – מעניקים חמה כו'.
- . שהי' מבני שמחזאי כו' (כנ"ל סוס"א מנדה סא, סע"א) – סוג הב' שבפנים – שהרי נמלט מן המבול (כנ"ל הערה 38).
רש"י על שמות ט״ז:כ״ט - הטקסט מספריא
ראו. בְּעֵינֵיכֶם כִּי ה' בִּכְבוֹדוֹ מַזְהִיר אֶתְכֶם עַל הַשַּׁבָּת, שֶׁהֲרֵי נֵס נַעֲשֶׂה בְּכָל עֶרֶב שַׁבָּת לָתֵת לָכֶם לֶחֶם יוֹמַיִם:
שבו איש תחתיו. מִכָּאן סָמְכוּ חֲכָמִים ד' אַמּוֹת לַיּוֹצֵא חוּץ לַתְּחוּם (ערובין נ"א):
אל יצא איש ממקמו. אֵלּוּ אַלְפַּיִם אַמָּה שֶׁל תְּחוּם שַׁבָּת (מכילתא), וְלֹא בִמְפֹרָשׁ – שֶׁאֵין תְּחוּמִין אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים – וְעִקָּרוֹ שֶׁל מִקְרָא עַל לוֹקְטֵי הַמָּן נֶאֱמַר:
ראו SEE with your very eyes (i. e. the word is used literally and not figuratively in the sense of “consider”) that the Lord in His glory (i. e. the Lord Himself) admonishes you regarding the Sabbath, for, behold, a miracle is performed for you on the eve of every Sabbath in that He gives you then bread for two days.
שבו איש תחתיו ABIDE YE EVERY MAN IN HIS PLACE (lit., beneath himself) — From here the Sages derived a support for the permission that a person who has gone beyond the Sabbath limit may move within a space of four cubits (Mekhilta; Eruvin 51a).
אל יצא איש ממקמו LET NO MAN GO OUT OF HIS PLACE — These are the 2,000 cubits of the Sabbath limit (Mekhilta); but this is not expressly mentioned here, because the command relating to the Sabbath limits is only an institution of the Sopherim. The text itself was really spoken about those who gathered the Manna (i. e., it does not constitute a prohibition regarding the Sabbath for all men and at all periods but was intended to forbid anyone to go out into the field to gather the Manna; cf. Sotah 30b).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.

