88
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
לעלות אל העם כי חזק הוא ממנו"32, וכפי שמפרש רש"י "כביכול כלפי מעלה אמרו". כי אם הכוונה במילה "ממנו" היא רק לישראל, הרי אין בכך כלל תשובה על הוכחת כלב, שהקדוש־ברוך־הוא יכול לחולל נסים כדי לסייע לישראל. והכרחי לפרש33, שכוונתם היתה "כלפי מעלה".
אך בכך לא יכלו המרגלים להסתפק. כי כיצד ייתכן שיתקבל על דעתם של בני ישראל, אשר ראו את כל הניסים, שיש מציאות של "חזק הוא ממנו" (כלפי מעלה).
לפיכך הוסיפו המרגלים ענינים חדשים – "ויוציאו דיבת הארץ..." – שנותנים, כביכול, מקום למציאות של "חזק הוא .. כלפי מעלה"34.
וזו היתה כוונתם של המרגלים בהוסיפם "ושם ראינו את הנפילים...": הם לא התכוונו לעוצמה מצד הגודל הגופני. כענקים – כי, כפי שמובן בפשטות, אין לגובה גשמי שום עוצמה לעומת "מעלה"35 – אלא, הם התכוונו לתוקף ולחוזק מיוחדים הרמוזים במילה "נפילים": "ענקים מבני שמחזאי ועזאל שנפלו מן השמים". שלא היו אלה סתם "ענקים", אלא צאצאים של מלאכים "שנפלו מן השמים", ומשום כך ביכולתם למרוד נגד שמים כו'.
ה. ההוכחות מ"בימי דור המבול"
אך אצל "בן חמש למקרא" בכל זאת עדיין אין מובן (א) כיצד ייתכן שמלאך ימרוד בקדוש־ברוך־הוא 36. (ב) כיצד ייתכן שמלאך יכול אפילו להיות כוח כלשהו כדי למרוד נגד הקדוש־ברוך־הוא*.
משום כך מוסיף רש"י ש"נפלו מן השמים בימי דור אנוש", ועל ידי כך מתורצים שני ענינים:
א) על דור אנוש נאמר בתורה37 "אז הוחל לקרוא בשם ה'". וכפי שמפרש זאת רש"י "לקרוא את שמות האדם .. בשמו של הקדוש־ברוך־הוא לעשותם אלילים...", ומובן, שגם נפילת המלאכים מן השמים בדור ההוא קשורה למרידה נגד ה'.
ב) כיון שהנפילים הם צאצאי המלאכים "שנפלו מן השמים בימי דור אנוש", הרי הם לא אבדו על ידי
הערות
- 32. שם, לא.
- 33. ראה גם לבוש על פרש"י שם.
- 34. ולכן הדגישו ב"דיבת הארץ" (שם, לב) דברים בלתי טבעיים: ארץ אוכלת יושבי' – בכל מקום שעברנו מצאנום קוברי מתים (רש"י). וכל העם אשר ראינו בתוכה אנשי מדות (גדולים וגבוהים. רש"י).
- 35. להעיר מנח יא, ה ובפרש"י שם, א. רש"י (חקת כא, לד. דברים ג, ב) בנוגע לעוג.
- 36. ברש"י יומא שם "מלאכי חבלה" – אבל (בפשטות) גם אלו הם בשליחותו של מקום (וראה רש"י בראשית ג, כד).
- *. להעיר מרש"י וירא יט, כב.
- 37. בראשית ד, כו.
רש"י על במדבר כ״א:ל״ד - הטקסט מספריא
אל תירא אתו. שֶׁהָיָה מֹשֶׁה יָרֵא לְהִלָּחֵם, שֶׁמָּא תַּעֲמֹד לוֹ זְכוּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם, שֶׁנֶּאֱמַר "וַיָּבֹא הַפָּלִיט" (בראשית י"ד) — הוּא עוֹג שֶׁפָּלַט מִן הָרְפָאִים שֶׁהִכּוּ כְּדָרְלָעֹמֶר וַחֲבֵרָיו בְּעַשְׁתְּרוֹת קַרְנַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ג') "רַק עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן נִשְׁאַר מִיֶּתֶר הָרְפָאִים" (נדה ס"א):
אל תירא אתו FEAR HIM NOT — God said this concerning Og but not about Sihon (cf v. 23), because Moses feared to wage battle, perhaps the merit of Abraham with whom Og had been associated would stand up (i.e., be an advocate) for him, as it is said, (Genesis 14:13) “And the one who escaped came [and told it to Abraham]” — this was Og who had escaped from the Rephaim whom Chedoladmar and his allies had smitten in Ashoreth Karnaim (Genesis 14:5), as it is said, (Deuteronomy 3:11). "For only Og king of Bashan was left of the remnant of the Rephaim" (cf. Midrash Tanchuma, Chukat 25, Niddah 61a).
רש"י על בראשית ג׳:כ״ד - הטקסט מספריא
מקדם לגן עדן. בְּמִזְרָחוֹ שֶׁל גַּן עֵדֶן חוּץ לַגַּן:
את הכרובים. מַלְאֲכֵי חַבָּלָה:
החרב המתהפכת. וְלָהּ לַהַט לְאַיֵּם עָלָיו מִלִּכָּנֵס עוֹד לַגַּן תַּרְגּוּם לַהַט שְׁנַן, כְּמוֹ שָׁלַף שְׁנָנָא וּבִלְשׁוֹן לַעַז לא"מא וּמִדְרְשֵׁי אַגָּדָה יֵשׁ, וַאֲנִי אֵינִי בָא אֶלָּא לִפְשׁוּטוֹ:
מקדם לגן עדן AT THE EAST OF THE GARDEN OF EDEN — Not in the eastern part of the Garden but eastward of the garden of Eden and outside the garden.
את הכרבים THE CHERUBIM — Angels of destruction (Exodus Rabbah 9:11).
החרב המתהפכת THE SWORD TURNING ITSELF — It was a revolving sword and consequently had a להט, a flashing flame for the purpose of frightening him so that he should not enter again into the garden. The Targum of להט, however, is שנן, like (Sanhedrin 82a) שלף שננא he drew his blade; old French lame. There are Agadic Midrashim, but I come only to explain it according to its plain sense.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.