שיחה ב

הערות

עמוד 68

1. 1. ט, א־ה.
2. 2. שם, ו־ז.
3. 3. ראה רא"ם, גו"א ועוד – בפרש"י דלקמן בפנים. בנחלת יעקב כאן, דאינו מוכרח שהיתה טענה, כי אפ"ל דלמה נגרע לא הי' קושיא אלא שאלה בעלמא אם יש להם איזו תקנה (וע"ש דכן מוכרח לפי הדיעות שהטמאים לנפש היו יכולים ליטהר לפנ"ז) – אבל פשטות הלשון "למה נגרע" היא טענה ותביעה (ולא "שאלה בעלמא אם יש להם תקנה").
4. 4. נשא ה, ב (ובפרש"י שם: פרשה זו נאמרה ביום שהוקם המשכן*).
5. 5. פרשתנו שם, ז.
6. 6. ס' זכרון, נחלת יעקב, משכיל לדוד, באר יצחק ועוד.
7. 7. כמפורש לעיל – צו ז, כ־כא.
8. . בפרש"י לש"ס (גיטין ס, סע"א) דגם פרשה זו ד"ויהי אנשים גו'" היא מהח' פרשיות שנאמרו ביום הבשר לטהורים8.
9. 8. וכ"ה בדפוס ראשון דפרש"י, ובכת"י רש"י שתח"י. וכן הועתק ברא"ם, גו"א ועוד. ובדפוס שני: לכהני'. וראה לקמן סעיף ז. זה. אבל ע"פ פשש"מ הרי מפורש שהי' "ביום ההוא" (דעשיית הפסח). ועכצ"ל דלפרש"י עה"ת (דקפיד על פשש"מ) פ' טמאים שהוזכרה בש"ס שם (והובא בפרש"י עה"ת – נשא שם) היא פ' אחרת (וראה תוס' גיטין שם (ועוד)). או שיש לרש"י פי' אחר בפשש"מ; ולא הביאו בפי' כאן – כיון שהכרחו רק כשיודעים שנמנית פרשתנו בש"ס, וזה לא הועתק בפרש"י נשא. – ובכל אופן גם לפרש"י לש"ס, פרשת "ויהי אנשים גו'" נאמרה לאחרי פרשת שילוח טמאים, כמפורש בפרש"י שם. –

עמוד 68

1. 9. מפרשים שנסמנו בהערה 6. רא"ם ורע"ב כאן. ועוד.
2. 10. ראה זית רענן (ליל"ש עה"פ). ספרי דבי רב, תולדות אדם, ועוד (לספרי שם). וראה תיב"ע כאן. רמב"ם וראב"ד הל' ק"פ פ"ו ה"ב ובנ"כ שם. תוד"ה שחל – פסחים צ, ב. ועוד.
3. 11. שהובא בספרי שם לפני זה (פסוק ו). פסחים שם. סוכה כה, ריש ע"ב. וכ"ה בתיב"ע כאן.
4. 12. ולדעת הראב"ד שם גם על פי הלכה מותרים לזרוק עליהם באופן כזה (אלא ששאלו אחר זמן שחיטה). וכ"ה דעת התוס' פסחים שם (ושם: דשמא כן עשו כו'). וראה נ"כ הרמב"ם שם. רא"ם ומפרשי רש"י והספרי בארוכה. ואכ"מ.
5. 13. וע"פ פשש"מ מלכתחילה אין מקום לשאלה מי היו הטמאים לנפש אדם, וכמ"ש בראב"ע (ט, ו): לא יתכן כו'.
6. 14. ראה גם באר מים חיים (לאחי המהר"ל) כאן.
7. 15. זית רענן שם. עמק הנצי"ב. ועד"ז בספרי דבי רב שם – בפי' דעת ר' חדקא בשם שמעון השקמוני (שבספרי שם לאח"ז).
8. 16. ראה ספרי מהדורת האראוויטץ.
9. 17. ל' הזית רענן.
10. 18. ראה מפרשי הספרי (רבינו הלל. ועוד).
11. 19. כי הענין ד"דמה נזרק על הטומאה" הוא גם ע"פ פשוטו של מקרא – ראה פרש"י תזריע (יב, ז) "מכלל שעד כאן קרוי' טמאה" (וראה בארוכה לקו"ש חכ"ז ע' 83 ואילך), ואינה אוכלת בקדשים (רש"י שם ד"ה והקריבו).

עמוד 69

1. 20. וכש"כ ע"ד ההלכה – ראה פסחים עו, ב (במשנה): שלא בא מתחילתו אלא לאכילה. וראה שם סא, א ואילך. ועוד. – וגם לדעת ר"נ דאכילה לא מעכבא ה"ז רק אכילת הבשר, אבל בעינן גברא דחזי לאכילה (שם עח, ב). ועוד. ואכ"מ.
2. 21. שהרי רוב הדינים דפסח בפ' בא הם אודות אכילת הפסח, ואדרבה – בפשש"מ דפ' בא – לא נדבר (בפירוש) כלל אודות "הקרבת" הפסח (וכדלקמן סעיף ה' בארוכה. וראה לקמן הערה 34 ובשוה"ג שם).
3. 22. בא יב, ד ובפרש"י שם. אבל ראה לקו"ש [המתורגם] ח"ח ע' 68 ובהערה 26 שם.
4. 23. ראה – ע"ד ההלכה – הנסמן בהערה 20.
5. 24. משכיל לדוד. ספרי דבי רב לספרי שם. עמק הנצי"ב שם.
6. 25. פרשתנו שם, ח – וכהמשך דברי הספרי ורש"י.
7. 26. שלכן גם אם נטמא הבשר זורק הדם (משנה פסחים עח, ב). ועוד.

עמוד 70

1. 27. וכן הקשה בדברי דוד (להט"ז) כאן. וראה הערה 29.
2. 28. ראה גו"א, דבק טוב ועוד כאן.
3. 29. ברא"ם כאן "השיב להם מיד אין כו' והם חזרו ואמרו כו' כלומר שמתחלה לא שאלנו אלא על זה". אבל לכאורה דוחק הוא, דלמה "השיב להם מיד" ולא המתין לסיום וביאור שאלתם. בדברי דוד מפרש הקס"ד שלהם ע"פ פרש"י לעיל פסוק ב "במועדו אף בטומאה", ולכן טענו דבודאי יש חילוק בין פסח לשאר קדשים, וא"כ "למה נגרע מן שאר בני אדם שהתרת" להביאו בטומאה (וראה גם פי' הרא"ש וכלי יקר כאן). וע"ז ענה משה ד"אין קדשים קרבים בטומאה", ובנוגע לפסח "חילוק אחר יש" (ומשה חשב שהדין ד"במועדו אף בטומאה" נאמר רק בצבור). וע"ז היתה שאלתם "יזרק הדם כו'", כי אולי החילוק בפסח הוא דכאשר הזריקה בטהורים – "יאכל הבשר לטמאים". ובאה תשובת הקב"ה (כדעת משה) "איש איש כי יהי' טמא גו'" (לקמן פסוק יו"ד), דהיינו יחידים שאין הטומאה נדחית להם (ו"במועדו אף בטומאה" היינו בצבור). אבל לכאורה קשה לפרש כן כוונת רש"י – שלא הזכיר בפירושו כלל (גם לא ברמז) החילוק בין יחיד וצבור* – והרי ע"פ הנ"ל זהו התירוץ על טענתם (למה נגרע) הדין ד"במועדו אף בטומאה".
4. . אף שחילוק זה מוכרח הוא בלאה"כ. וצ"ל דלפרש"י מלכתחילה פשוט הוא ד"במועדו אף בטומאה" קאי רק בצבור (כמו "במועדו אף בשבת" שהוא בקרבנות הצבור).

עמוד 71

1. 30. וגם לא ביל"ש פרשתנו עה"פ – אף שתחילת הלשון שם הוא (כפרש"י) "יזרק הדם עלינו".
2. 31. עפ"ז תומתק – תיבת "לבלתי", דהל"ל (בקיצור) "למה נגרע מלהקריב" – כי בזה מודגש שכאן מתחיל ענין חדש.

עמוד 72

1. 32. ע"ד ההלכה – ראה פסחים צו, א. צפע"נ עה"ת בא יב, ז. וראה הערה 34.
2. 33. בא שם.
3. 34. ואף שפרש"י שם "זו קבלת הדם", ובפרש"י שם, כב: לשלש המתנות (וראה בארוכה לקו"ש [המתורגם] חי"ח ע' 4 ואילך. חכ"ו [המתורגם] ע' 91. וש"נ) – ע"ד הפשט ה"ז רק דוגמת עבודת הקבלה וזריקה* (וכן יש איסור נותר – שם, י), אבל אין כאן ענין של הקרבה לה' בפועל [ולשון הכתוב (בא שם, יא. שם, כז) "פסח הוא לה'" – היינו כי "קרוי פסח על שם .. שהקב"ה מדלג כו'" (פרש"י שם, יא. וראה לקמן הערה
4. 35. בא שם, יב־יג. וכן שם, כג.
5. 36. . או מפני שעושה בזה מצות ה'].
6. 37. בא שם, כז.
7. 38. ראה לעיל ויצא (לא, נד) ובפרש"י שם. ועד"ז בכ"מ.
8. 39. פרשתנו ט, א.
9. 40. שם, ב־ג. וראה פרש"י שם ובמפרשיו.
10. 41. בא יב, כה. וראה בארוכה לקו"ש [המתורגם] חכ"ג ע' 77 ואילך (אבל ראה שם ע' 81 הערה 51).
11. 42. או בסמיכות ממש לגיל (דקטן) הראוי להמנות על פסח מצרים.
12. 36. ורק בפרש"י (בא שם, יא) "הקרבן הוא קרוי פסח כו'", אבל י"ל הכוונה שהוא דוגמת קרבן, ע"ד הנ"ל הערה 34.
13. . ולהעיר מס' זכרון על מ"ש רש"י כאן "יזרק הדם": וא"ת והרי לא מצינו שנזכר בפסח שום זריקת הדם בכתוב.

עמוד 72

1. 43. שלכן גם את"ל שידעו אודות פסח דורות (וראה פרש"י בא יב, ו. שם, מז) ושהוא נקרב ע"ג מזבח (ראה משפטים כג, יח. תשא לד, כה. ולהעיר גם מרש"י תולדות כז, ט) – ס"ל שפסח מדבר הי' בגדר (ובמילא – כדיני) פסח מצרים, כנ"ל. ולהעיר – גם בנוגע לפסח דורות – מדעת היראים (סת"ה. ובהשלם – סתט"ו) דמצות ק"פ היא: צוה הקב"ה את ישראל שיעשו את הפסח .. ועשיית הפסח היינו שחיטתו וזריקת דמו והקטר אימוריו .. ואע"פ שזריקת דמו כו' כהנים עושין ולא ישראל כיון שהקרבן של ישראל ובמצות ישראל עושין כו'.
2. 44. והצורך בהציווי "במועדו" (לדעתם) הי' (לא בשביל "אף בטומאה" – שהרי חשבו שאינו קרבן – כ"א) בשביל "אף בשבת".
3. 45. ואף שלקמן בפ' ראה (יב, כ) פרש"י ד"במדבר נאסר להם בשר חולין אא"כ מקדישה ומקריבה שלמים" (אבל ראה פרש"י אחרי יז, ג: במוקדשין הכתוב מדבר, ובמפרשי רש"י שם. וראה מפרשי רש"י ראה שם) – ה"ז רק (ע"ד לשון רש"י ראה שם בד"ה שלפנ"ז) בשר תאוה, משא"כ בנדו"ד שהמדובר בזבח מצוה. כענין נוסף נפרד, שאינו גורע, וכמובן
4. 46. אבל לפ"ז צ"ל לכאורה שבאו לשאול קודם זמן שחיטת הפסח, שעדיין לא ידעו שנקרב ע"ג המזבח, ומפשטות הכתובים לא משמע כן (וראה הנסמן בהערה 12). ואולי י"ל שטענתם היתה, דאף ששאר בנ"י הטהורים הקריבוהו בפועל ע"ג המזבח, מ"מ אין זה מוכרח מצד גדר הפסח (וע"ד שנאסר להם בשר חולין, כנ"ל הערה הקודמת), ולכן טמאים יכולים לעשותו בטומאה (בלי הקרבה).
5. 47. ולהעיר מחזקוני כאן "למה אין אנו רשאין לאכול קדשים בטומאה הרי אשתקד אכלנו הפסח במצרים אפילו בטומאה". וראה באר מים חיים כאן.

עמוד 73

1. 48. ולהעיר גם ע"ד ההלכה דשחיטת הפסח ואכילתו הן שתי מצות (סהמ"צ להרמב"ם מ"ע נה־נו. ועוד) – כידוע השקו"ט בזה (ראה לקו"ש [המתורגם] חט"ז ע' 109 ואילך. וש"נ).
2. *. ראה לעיל הערה 19.
3. 49. אלא שלפי המסקנא אינו כן – כי שני הענינים בק"פ (הקרבתו ואכילתו) תלויים זב"ז וא"א להפריד ביניהם (כנ"ל סעיף ב), ולכן הוצרך להיות הציווי דפסח שני.
4. 50. וכ"ה לפי הדברי דוד (הנ"ל הערה 29).
5. 51. נסמן לעיל הערה 6.
6. 52. בנחלת יעקב כאן: "ואיזה תלמיד טועה כתב כן לפי שראה שאנשים היו טמאים והפסח נאכל לבעלים דוקא .. לפי' כתב ויאכל הבשר לטמאים", אבל צ"ע שיטעה בדבר הפשוט שטמא מותר באכילת קדשים, כבפנים.

עמוד 74

1. 53. צו ז, כ. ועד"ז שם, כא.
2. 54. וכן קשה להפירוש שהובא לעיל סעיף א.
3. 55. וע"פ המבואר בפנים בפרש"י י"ל בפשטות, דמכיון שמשה חידש להם שהפסח הוא קרבן ה' (קדשים) שלכן אינו נקרב בטומאה, לכן הדגישו בשאלתם הב' פרט זה – "לבלתי הקריב גו'", שגם מצד ענין הקרבן יכולים לעשותו. אכילת הפסח61, (משיחות ש"פ שלח וש"פ פינחס תשכ"ו)
4. 56. ל' הכתוב פינחס כח, ב. וראה אמור כא, ו. שם, ח. ובכ"מ.
5. 57. ויקרא א, ט. ובכ"מ.
6. 58. פרש"י ויקרא שם. פינחס כח, ח.
7. 59. משא"כ כשהמדובר במי ש"חדל לעשות הפסח", שלכן ונכרתה הנפש גו' – מבאר הכתוב הטעם "כי קרבן ה' לא הקריב במועדו" (פרשתנו ט, יג).
8. 60. כלשון הכתוב פרשתנו ט, י. שם, יד.
9. 61. שם, י־יא.