73
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
שאינו שולל, את המצוה של אכילת הפסח, כפי שהיתה עד כה. ומדוע יחול שינוי, ובמיוחד שלילה, במצות אכילת הפסח?!
יוצא מכך, שבפסח יש שני ענינים שונים, שאינם קשורים זה לזה48: א) מקריבים קרבן לה' על המזבח כזכר וכהודיה על גאולת מצרים, "ופסח ה'". ב) קיימת מצוה של אכילת הפסח בליל ט"ו, לאו דוקא באכילת קרבן, אלא בדומה למצות אכילת מצה ומרור.
ועל כך היתה טענתם "לבלתי הקריב את קרבן ה' במועדו": כיון שהיות הפסח "קרבן לה'" הוא ענין נפרד מאכילת הפסח, לכן "יזרק הדם עלינו... ויאכל הבשר לטהורים":
אמנם, הפסח הוא "קרבן לה'" (קדשים), ולכן אין הם יכולים לאכול ממנו, כי אסור לטמא לאכול קדשים, ומשום כך "יאכל הבשר לטהורים (אחרים)", אך מדוע יגרע מהם הענין החדש שנוסף לפסח – "להקריב את קרבן ה' במועדו", פעולה שיכולה להיעשות בלי כניסתם למשכן* – "יזרק הדם עלינו בכהנים טהורים"49.
ז. "לטמאים" או "לטהורים"
לפי ביאור זה בפירוש רש"י אפשר להבין גם את הגירסא המופיעה בספרים "ויאכל הבשר לטמאים"50, אשר מכך שרבים ממפרשי רש"י מתקנים גירסא זו51, מוכח, שכבר בימיהם היתה גירסא זו נפוצה,
ובמיוחד לפי האמור פעמים רבות, שכאשר רוצים לברר מהו הנוסח האמיתי, יש לחקור מנין וכיצד נוצרה הטעות – אין נעשית טעות במזיד.
ובעניננו: אם הנוסח של רש"י היה "לטמאים", מובן מדוע שינו זאת המעתיקים או המדפיסים ל"טהורים". אך אם היה הנוסח "לטהורים" – מדוע ישנה זאת מישהו ויכתוב "לטמאים", שזהו (א) ההיפך מהנוסח הספרי. ו(ב) ועיקר: זהו ההיפך מהדין המפורש והידוע לכל, שטמא אסור באכילת קדשים52?!
ההסבר לכך הוא: לפי סברת האנשים ההם לא היתה אכילת הפסח כאכילת
הערות
- 48. ולהעיר גם ע"ד ההלכה דשחיטת הפסח ואכילתו הן שתי מצות (סהמ"צ להרמב"ם מ"ע נה־נו. ועוד) – כידוע השקו"ט בזה (ראה לקו"ש [המתורגם] חט"ז ע' 109 ואילך. וש"נ).
- *. ראה לעיל הערה 19.
- 49. אלא שלפי המסקנא אינו כן – כי שני הענינים בק"פ (הקרבתו ואכילתו) תלויים זב"ז וא"א להפריד ביניהם (כנ"ל סעיף ב), ולכן הוצרך להיות הציווי דפסח שני.
- 50. וכ"ה לפי הדברי דוד (הנ"ל הערה 29).
- 51. נסמן לעיל הערה 6.
- 52. בנחלת יעקב כאן: "ואיזה תלמיד טועה כתב כן לפי שראה שאנשים היו טמאים והפסח נאכל לבעלים דוקא .. לפי' כתב ויאכל הבשר לטמאים", אבל צ"ע שיטעה בדבר הפשוט שטמא מותר באכילת קדשים, כבפנים.
ספר המצוות, מצוות עשה נ״ה - הטקסט מספריא
היא שצונו לשחוט שה הפסח ביום ארבעה עשר בניסן בין הערבים. ומי שעובר על צווי זה ולא יקריבהו בזמנו חייב כרת בין איש בין אשה. וכבר התבאר בגמרא (פסחים צ"א) שפסח ראשון מצוה לנשים ודוחה את השבת, כלומר הקרבתו בארבעה עשר שחל להיות בשבת כמו כל איש מישראל, ולשון התורה בחיוב כרת הוא אמרו וחדל לעשות הפסח ונכרתה הנפש ההיא. ובתחלת כריתות (דף ב') כשמנו מצות שיתחייב העובר עליהן כרת והם כולם לא תעשה אמר והפסח והמילה במצות עשה. וכבר זכרנו זה בהקדמה. וכבר התבארה מצוה זו בפסחים (בא אל פרעה, הלכות קרבן פסח פ"א):
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.

