שיחה א

246שיחה א

א. שמחת הלולב ושמחת ניסוך המים בסוכות

אנו מוצאים לגבי השמחה שבחג הסוכות, שבנוסף לחובת השמחה שחלה בחג זה משום היותו יום־טוב¹ בכלל, ו"זמן שמחתנו" במיוחד, יש בו גם שמחות הקשורות בפעולות מסויימות הנעשות בחג הסוכות, והן:

השמחה הקשורה למצוות נטילת ארבעת המינים בחג זה, כנאמר² "ולקחתם לכם ביום הראשון... ושמחתם לפני ה' אלקיכם שבעת ימים" – שמחת לולב³, והשמחה הקשורה לניסוך המים. שאיבת המים, אשר ניסכו בסוכות על־גבי המזבח ואשר נשאבו בלילה שלפני הניסוך, נעשתה בשמחה⁴ – "ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה"⁵.

סדר הזמנים של שתי שמחות אלו תלוי במחלוקת תנאים⁶ מתי התחיל ניסוך המים: לפי אחת הדעות התחיל ניסוך המים ביום השני של סוכות, בשחרית, ולפי זה נשאבו המים לראשונה בלילה השני, לאחר זמן נטילת ארבעת המינים, שקויימה ביום הראשון. אך ההלכה נקבעת לפי הדעה השניה⁷, ש"ניסוך המים כל שבעה"⁸, כולל היום הראשון, ואם כך שאיבת המים לניסוך הראשון נעשתה בלילה⁹ הראשון של החג – לפני מועד נטילת ארבעת המינים, שמצוותה ביום¹⁰.

246ב. השמחה המושלמת – דוקא במוצאי יו"ט הראשון

התורה קובעת את הכלל "אלו ואלו דברי אלקים חיים"¹¹, מכך מובן, שיש מקום לקיום שתי הדעות ברוחניות – כולל הדעה ששאיבת המים התחילה בלילה השני של החג.

יותר מכך: גם לפי ההלכה, ששאיבת המים נעשתה גם בלילה הראשון של החג, בכל זאת החגיגה המושלמת של שמחת בית השואבה, ה"שמחה היתירה"¹² שהתעוררה על־ידי חליל וכלי־שיר התחילה רק במוצאי יום־טוב הראשון¹⁴.

למרות שעובדה זו נובעת מסיבה צדדית, אריה הוא דרביע עליה¹⁴, שהרי "החליל .. אינו דוחה לא את השבת ולא את היום־טוב"¹⁵

– ומשום כך בתקופתנו, כאשר שמחת בית השואבה אינה כרוכה ב"חליל" יש לומר, כאמור מספר פעמים, ש"קלקלתנו זוהי תקנתנו"¹⁶ – שמחת בית השואבה מתחילה במספר פרטים בעוצמה רבה מיד בלילה הראשון של סוכות¹⁷ –

הרי בכל זאת, כיוון שכל ענין בתורה הוא מדוייק, מובן שהעובדה שה"שמחה היתירה" במקדש התחילה בפועל "במוצאי יום־טוב הראשון" באה משום שכך מתאים יותר למהותה של השמחה – שה"שמחה יתירה", כפי שהיא היתה במקדש, יכולה להתקיים לאמיתתה רק "במוצאי יום־טוב הראשון" ולאחריו.

ג. שמחת ניסוך המים – מעל לטבע

כדי להבין זאת יש לבאר תחילה את הקשר הפנימי של ניסוך המים דוקא בחג הסוכות:

אחד ההבדלים¹⁸ בין שמחת ניסוך היין, שאין אומרים שירה אלא על היין¹⁹, לבין שמחת ניסוך המים הוא:

השמחה של ניסוך היין קשורה לטבע האדם, בדומה לשמחה המתעוררת כרגיל מיין, מפני שהיין הוא דבר 247משמח²⁰ באופן טבעי. כלומר, למרות שבניסוך היין זוהי שמחה קדושה, הקשורה לעבודת המקדש, בכל זאת היא קשורה לטבע האדם.

בדומה לכך שבמצוה של שמחת יום־טוב, שחייבת להיעשות על־ידי יין כפשוטו – "אין שמחה אלא ביין"²¹ – הרי שתיית היין היהודי אינה לשם תאוה ח"ו, אלא למען קיום המצוה. על כן, גם השמחה הנובעת מכך אינה מפני היין עצמו, כאצל נכרי, אלא משום המצוה שבכך, שמחה של מצוה, ויותר מכך – שתיית היין היא מצוה.

ישראל הם "גוי אחד בארץ". כלומר, גם בגופם הגשמי – "ארץ" – הם "גוי אחד" ו"גוי קדוש", ומכך מובן, שגם השמחה שחש אז הגוף היהודי נובעת לאמיתו של דבר מן הקדושה והמצוה שביין.

אך למרות זאת, משום שהשמחה קשורה דוקא ליין – "אין שמחה אלא ביין"²¹, והסיבה לכך לפי הפשט שבתורה היא משום שבתכונתו הטבעית של היין הוא מעורר שמחה²², הרי מובן, שהשמחה שמצד המצוה קשורה לטבע ומציאות העולם – טבע היין²³.

לעומתה השמחה הקשורה לניסוך המים על גבי המזבח, אשר אין תכונתם הטבעית של המים לשמח, מוכיחה, שהשמחה בשעת שאיבת המים אינה תלויה בעניני הטבע אלא מתעוררת אך ורק משום ציווי הקדוש־ברוך־הוא "ושאבתם מים בששון".

וזהו היתרון של ניסוך המים על פני ניסוך היין: בניסוך היין, כיוון שיש לשמחה אחיזה בטבע הבריאה, הרי היא מוגבלת במגבלות הבריאה. אבל בניסוך המים, כאשר השמחה מתעורר רק משום ציווי הקדוש־ברוך־הוא, שהוא אין סוף, הרי גם השמחה היא מעל לכל מדידה והגבלה.

ד. שמחת ניסוך היין וניסוך המים בעבודת האדם

מבואר וידוע, שאצל כל יהודי קיים "מזבח רוחני"²⁴, ומובן, שגם שני אופני השמחה הללו של ניסוך היין וניסוך המים על גבי המזבח, קיימים בעבודתו הרוחנית של כל יהודי:

השמחה של ניסוך היין משמעותה בעבודת האדם שמחה של מצוה הנוצרת באמצעות התבוננות שכלית: כאשר יהודי מתעמק בזכותו הנפלאה, שהקדוש־ברוך־הוא העניק לו את 248האפשרות לקיים מצוה, והוא מתבונן בהתעלות הנשגבה המושגת באמצעות קיום המצוות, שעל ידי כך הוא מתדבק בקדוש־ברוך־הוא, מצוה מלשון "צוותא" – מתעוררת בו שמחה רבה.

אך כיון ששמחה זו נובעת מהתבוננות שכלית, הרי היא כזו שניתן לחוש בה, בנוסף למצוה, גם את מציאותו של האדם המקיים את המצוה, בדומה לשמחה הנגרמת על ידי יין, כאמור לעיל.

וכיון ששמחה זו היא "מורכבת בהשגה", הרי זו שמחה "מוגבלת לפי אופן ההשגה"²⁵.

מאידך, השמחה של ניסוך המים מהווה דוגמא לשמחה של מצוה הנעלית משכל ומהבנה: כאשר יהודי שרוי בהלך רוח של מסירות נפש, הוא מתמסר לגמרי אל הקדוש־ברוך־הוא, אין הוא זקוק אז להסברים שכליים אודות המעלה הגדולה של המצוות. מיד כאשר הוא חש, שזהו ציווי של הקדוש־ברוך־הוא – "וציוונו" – מתעוררת בו שמחה רבה.

ושמחה זו היא "שמחה אמיתית", שאינה מוגבלת כלל, משום שהיא קשורה "בעצם הנפש למעלה מהכחות הגלויים"²⁵. ולכן אומרים חז"ל²⁶ דוקא על שמחה זו, של ניסוך המים, "מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו".

ה. חג הסוכות ושמחת בית השואבה – מעל להגבלות

וזהו הקשר הכללי של שמחת בית השואבה לחג הסוכות:

שמחת הסוכות, זמן שמחתנו, נובעת מהעבודה וענינים שהחלו להיווצר בראש השנה ובעשרת ימי תשובה, ובמיוחד ביום הכפורים. וכידוע²⁷, שענין הסכך של הסוכה, הקשור לענני הכבוד²⁸, מקורו הרוחני הוא מהתשובה ומענן הקטורת של יום הכפורים.

עבודת יום הכפורים, "אחת בשנה", היא עבודה שמצד דרגת ה"יחידה"²⁹ שבנפש, ההתקשרות של עצם הנשמה עם עצמותו יתברך, "יחידה ליחדך"³⁰. והעבודה בסוכות היא, שהתקשרות זו עם הקדוש־ברוך־הוא תבוא לידי ביטוי עד כדי כך שתקיף את היהודי כולו בכל עניניו.

249וזה מתבטא גם במצוות סוכה כפשוטה – "בסוכות תשבו שבעת ימים³¹ – תשבו כעין תדורו"³²: כל פעולותיו היום־יומיות של האדם, אכילה ושתיה וכדומה, מוקפים במצוות הסוכה, שהרי זוהי המעלה של הסוכה ביחס לטלית: הטלית מקיפה את ראשו ורובו של היהודי, ואילו הסוכה מקיפה גם את כל פעולתיו, ללא שום הגבלה.

ולכן דוקא חג הסוכות הוא הזמן המתאים לניסוך המים ולשמחת בית השואבה, שהיא שמחה שלמעלה מטעם ודעת, כדלעיל, משום שחג הסוכות מעורר שמחה שלמעלה ממדידה והגבלה.

ו. השלימות: סוכה ולולב

ידוע³³, שמצוות הלולב איננה במהותה מצוה נפרדת שצריכה להיעשות במועד של שבעת ימי הסוכות, אלא היא קשורה ומהווה המשך למצות הסוכה, כפי שמובן גם מן ההלכה³⁴ ש"מצות נטילתו (של לולב) בסוכה הוא מצוה מן המובחר":

הסוכה מקיפה את היהודי בכל עניניו באופן שהיא מסובבת אותו מבחוץ, ובלשון החסידות – כח מקיף, והמשמעות של מצוות נטילת ארבעת המינים היא "ולקחתם לכם": הכח המקיף של הסוכה נלקח "לכם", הוא נעשה שלכם וחודר לפנימיותו של היהודי.

וזו הסיבה לכך שבעת נטילת ארבעת המינים צריך לקרב אותם אל הלב³⁵, כדי שמשמעותם תחדור גם לרגש שבלב, ו"לבא פליג לכל שייפין"³⁶ – הלב מגיע לכל כוחותיו של האדם, אשר בכל האיברים, כולל אל השכל שבראש.

ודוקא זוהי השלימות של ענין הסוכות – גילוי ה"מקיף": אמנם, העבודה מצד הכוחות הפנימיים היא מדודה ומוגבלת, ולכן נדרשת עבודה מתוך מסירות נפש שלמעלה מהשכל (כפי שהוזכרה לפני כן מעלת ניסוך המים על פני ניסוך היין), אך למרות זאת שלימות העבודה של מסירות נפש היא כאשר ההתבטלות ומסירות הנפש חודרות אל הכוחות הפנימיים, השכל והמדות, שגם כוחות אלו יחייבו את מסירות הנפש. כי (א) דווקא על ידי כך חודרת מסירות הנפש אל פנימיותו של האדם, ולכן רק כך יש לה קיום. (ב) זו הוכחה לכך שההתבטלות ומסירות הנפש אינה מוגבלת, שאין מקום בנפש 250שאינו חדור בכח מסירות הנפש³⁷.

ז. "ולקחתם לכם" כהכנה לניסוך המים

לפי כל האמור לעיל ניתן להבין גם את ההסבר, בפנימיות הענינים, לדעה ששאיבת המים בשמחת בית השואבה מתחילה בלילה השני של סוכות, לאחר נטילת ארבעת המינים³⁸:

כשם ששלימותה של מסירות נפש בכלל היא כאשר מסירות הנפש חודרת גם לכוחות הפנימיים, על אחת כמה וכמה כך הוא לגבי השמחה הנובעת מעבודה זו, שכן (א) השמחה מתעוררת דוקא מדבר שניתן לחוש אותו בגלוי³⁹, (ב) שמחה אמיתית היא כאשר היא ללא הגבלה – שלימותה של השמחה הנובעת מענין שמעל להבנה שכלית, היא כאשר ענין זה אינו רק בבחינת כוח מקיף, אלא דוקא כאשר הוא חודר לפנימיות.

בכך מובן מדוע השמחה של שאיבת המים (אשר במהותה היא השמחה הנובעת מענין הסוכה, כדלעיל) מתחילה בלילה השני של סוכות, לאחר העבודה הרוחנית של "ולקחתם לכם ביום הראשון" – לאחר ש"ביום הראשון" הביא היהודי באמצעות ארבעת המינים לידי כך שהכוח המקיף של הסוכה חודר לפנימיות, "לכם", אז הוא מגיע בלילה השני של סוכות ל"ושאבתם מים בששון (שלמעלה מהשכל)". עבודת מסירות הנפש שמעל לשכל חודרת לכל כוחותיו הפנימיים ומעוררת שמחה אמיתית וגלויה.

ח. שלימות שמחת בית השואבה – כוח מקיף החודר לפנימיות

אך בכל זאת נקבעה ההלכה, שגם ביום הראשון של סוכות התקיים ניסוך המים, ולפני כן התקיימה שאיבת המים⁴⁰, וכיוון שצריך להיות "ושאבתם מים בששון" הרי מובן שגם שאיבה זו נעשתה בשמחה, באופן המותר ביום טוב⁴¹.

251שהרי, משום שגם לפני "ולקחתם"²², מיד עם הרגע הראשון של הלילה הראשון כבר קיימת ההשפעה של סכך הסוכה בבחינת כח מקיף, שזוהי הסיבה של שמחת יום טוב בלילה הראשון⁴² של סוכות, לפיכך קיימת כבר אז שמחת בית השואבה, ואפשרי שכבר אז תהיה שמחה של שאיבת מים, שמעל להבנה שכלית.

אך משום שענין הסוכה הוא אז בבחינת כוח "מקיף" בלבד, לכן השמחה אז אינה מושלמת ואינה כל כך גלויה⁴³.

דוקא לאחר העבודה של נטילת ארבעת המינים – "ולקחתם לכם", המשכת הכח המקיף בפנימיות, אז שמחת בית השואבה היא במלוא התנופה, ב"חליל" וכלי נגינה אחרים⁴⁴.

ט. היתרון של השמחה בזמן הגלות

בכך יובן מדוע עתה, בזמן הגלות, מנהג ישראל בכמה מקומות להתחיל את שמחת בית השואבה בלילה הראשון של סוכות:

עיקר הענין של המשכת המקיף בפנימיות היה בתקופת בית המקדש, כאשר האלקות האירה בגלוי ובפנימיות, והעבודה הרוחנית נעשתה בעיקר מצד הכוחות הפנימיים.

אבל בזמן הגלות⁴⁵, כאשר "אותותינו לא ראינו..."⁴⁶, הרי התחלת העבודה אינה כל כך בכוחות הפנימיים. עיקר העבודה והתחלתה הוא מצד מסירות נפש בכוחות מקיפים, ובפשטות – אל⁴⁷ יבוש מפני המלעיגין, הוי עז כנמר... כנשר... כצבי... כארי, מעל לשכל האדם – ולפיכך אין מורגשת עתה כל כך המעלה שבלילה השני של סוכות, כאשר כבר קיימת המשכת הכוח המקיף בפנימיות על ידי "ולקחתם לכם..."⁴⁸, ביחס ללילה הראשון.

252אך משום שכל הענינים שבתורה הם נצחיים, לכן מתבטאת המעלה של שמחת בית השואבה שבלילה השני גם בזמן הזה – בגודל השמחה עצמה – מגבירים את השמחה בלילה השני אף יותר מאשר בלילה הראשון, עד אשר נראה כאילו ששמחת בית השואבה מתחילה בלילה השני.

אך מסיבה זו עצמה יוצא, שיש מעלה בשמחת בית השואבה בזמן הזה על פני שמחת בית השואבה בתקופת בית המקדש:

כשם שלגבי מסירות הנפש מוסבר, שבזמן הגלות, שאין כל כך גילוי של הכחות הפנימיים, הרי אז כח מסירות הנפש גלוי יותר מאשר בזמן הבית⁴⁹; כך גם לגבי השמחה שמצד עבודה זו, שהיא שמחת ניסוך המים, כדלעיל, הרי בזמן הגלות זוהי שמחה נעלית יותר, מצד עצם הנפש.