שיחה א
175שיחה א
שיחה להתלמידים ולהתלמידות שיחיו - בבית הכנסת, אחורי תפלת מנחה - יום ג', ר"ח ניסן ה'תש"מ
א. [צוה לנגן -- התלמידים שיחיו -- הושיעה את עמך.
1761%6 לקוטי
- ווי. עס- האָבן-אים. דערקענט- די ערוואַקד- 177,ופסחתי"*: (,לשון דילוג וקפיצה"*) -- .
ווי רש"י ברענגט אַראַפ אויפן פסוקי2 178דער נשיא-ליום וואָס האָט מקריב 179איז דאָס פאַרשטאנדיק אויבנגעזאָגטע:
180אוז רעדן בכבוד, אַבער האַרציג" - 181(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)
182(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)
183אין ,ציון במשפט תפדה ושבי' בצדקה"" -- וְאָלן נאַכמער צוהיילן די גאולה האמיתית והשלימה, ע"י משיח צדקנו.
ב"ק אדמו"ר שליט"א חילק לכאו"א מטבע של עשר סענט.
הערות
עמוד 175
- 1. > לקוטי
- 2. שיחות 15
- 3. אמרו את הי"ב פסוקים ומאמרי חז"ל:].
- 6. נדפסו בחוברת ,י"ב פסוקים ומאמרי חז"ל" (ברוקלין, ה'תשליו).
- 2. מפסחים קטז, א במשנה,
- 3. הוספת כ"ק אדה"ז בתניא רפמיז.
- 4. ר"ה "א, רעיא.
- 6. ראה לקו"ת ר"ה נח, א. עט"ר בתחלתו. וראה לקו"ש ח"ב ע' 490 ואילך.
- 66. בא יב, א ואילך.
- 7. דגם האמירה לבנ" היתה בר"ח ניסוו כבמכילתא (הובא בפרש"י) עה"פ בא שם, ג.
- 8. כמדרז"ל עה"פ משכו (וקחו) מע"ז (מכילתא עה"פ בא שם, כא) ונוסף אח"כ (בי"ד בניסן) איסור אכילת הפסח דכל שנתנכרו מעשיו לאביו שבשמים (רש"י בא שם, מג -- ממכילתא).
- 9. ראה מכילתא (הובא בפרש"י) עהיפ שם, כח: כיון שקבלו עליהם (מר*ח) מעלה עליהם הכתוב באילו עשו.
עמוד 176
- 1. מרשית השנה ועד אחרית שנה"3 -- אַ'
- 0. בא שם, כט.
- 1. כמ"ש (שמות ג, יב) בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה. וראה פרש"י עה"פ (משמו"ר פ"ג, ד): וששאלת מה זכות יש לישראל שיצאו ממצרים, דבר גדול יש לי על הוצאה זו, שהרי עתידים לקבל התורה על ההר הזה כו'. וראה לקוטי לוייצ אגרות ס"ע רל ואילך.
- 2. שמות שם, ח.
- 3. עקב יא, יב.
- 4. ראה פרש"י עה"פ בא שם, ו (ממכילתא). - נתבאר בלקו"ש חט"ז ע' 114 ואילך.
- 7. ר"ח ניטן, תש"מ
- 8. שיחות
- 9. % % +
- 5. סוטה יא, בי 6) פרש"י עה"פ בשלח יד, ה.
עמוד 177
- 7. בא שם, גי
- 8. פסחים פת, א. וידוע השקו"ט אם זהו דאורייתא (ובאיזה פרט) או דרבנן וכו'. -- ראה גם נדרים לו, א (ושט"מ שם). רמב"ם הל' ק"פ פ"ה ה"ז (ובנ"כ). אדה"ז בשו"ע או"ח סשמ"ג ס"ח ועוד. וראה לקו"ש חי"ז ע' 238. חכ"ו ע' 69 ואילך -- בארוכה,
- 9. אין נותר, נאכל למנויו (למ"ד דמונים קטנים - ראה בהמצויין בהערה הקדומת).
- 0. בא שם, יג.
- 1. פרש"י עה"פ. וראה גם פרש"י עה"פ שם, יאו
- 2. ראה שהש"ר פ"ב, ח. ועוד.
- 3. תרומה כו, טו.
- 8. ר"ח ניסן, תש"מ
- 9. שיחות 107
- 4. אדר"נ רפי"א. וראה צפע"נ מהד"ת ג, ג.
- 5. פקודי מ, יז
עמוד 178
- 158. ן לקוטי
- 2. פאַרבונדן מיט יצי"מ.
- 6. נשא ז, יב.
- 7. סוטה לז, א. מכילתא עה"פ בשלח שם, כב. במדב"ר פי"ג, ז. ובבמדב"ר שם, שלכן זכה להקריב ראשון.
- 8. ראה במדב"ר שם: למה נקרא שמו נחשון על שם שירד תחלה לנחשול שבים כו'.
- 6. ר"ח ניסן, תש"מ
- 7. שיחות
- 8. % + %
- 9. שהרי ,כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות" (מיכה ז, טו).
- 0. קדושים יט, יח.
- 1. מכיון ש,אחישנה" תלוי ב,זכו" (סנהדרין צח, א
- 2. אבות פ"א מי"ז,
עמוד 179
- 1. 3') שמו"ר פטיו, יא, 4) בש"פ ויק"פ, פי החודש. 5 בשלח טו, בי
- 2. ר"ח ניסן, תש"מ
- 3. שיחות 179
- 6. יתרו כ, יב.
- 7. ועד כדי כך שעושים כמה שיגויים לפני ובעת הסדר בכדי להתמי' את התינוקות שישאלו -- שו"ע אדה"ז הל' פסח סתע"ב סל"א. סתע"ג סי"ד-טו. סל"ח. ס"מ. וש"נ.
- 8. פסחים קטז, א במשנה.
- 9. הגש"פ. ע"פ ואתחנן ו, כא.
- 0. כהמנהג בכ"מ לומר ההגדה בניגון כו', ובסיי האריז"ל (קודם מה נשתנה): אומרים ההגדה בקול רם ובשמחה רבה ובכוונה גדולה.
עמוד 180
- 1. ר"ח ניסן, תש"מ
- 2. שיחות
- 41. ש,דברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב" (ס' הישר לר"ת שי"ג. הובא בשל"ה סט, א).
- 2. ראה שיחת חגה"פ תש"ג (סה"ש תש"ג ע' 75): חג הפסח ווערט נמשך שטענדיק.
- 3. תרומה כה, ג-ד.
עמוד 181
- 4. שם, ט. וראה פרש"י עה"פ (מסנהדרין טז, ב).
- 5. תרומה שם, ח.
- 6. בי כל הענינים דלעת"ל נעשים ע"י ,מעשינו ועבודתינו כל זמן משך הגלות" (תניא רפל"ז) ובזה גופא הרי במדה שאדם מודד בה מודדין לו (סוטה ח, ב), בית אדם התחתון כנגד, כביכול, בית אדם העליון.
- 7. כי ,בתוכו" לא נאמר אלא ,בתוכם" -- בתוך כל אחד ואחד -- של"ה סט, א. רא, א. שכה, ב. שכו, ב. ובכ"מ.
- 5. ר"ח נוסן, תש"מ
- 8. לשון נוה (רש"י עה"פ). ובת"א (על ואנוהו) ואבני לי' מקדשא.
- 9. בשלח יד, טו.
- 0. שגם בעמדם על הים עדיין הי' מורא מצרים עליהם. ואפילו לאחרי קרי"ס (רש"י לבשלח יד, ל - מהמכילתא. פסחים קיח, ב. ערכין טו, א).
עמוד 182
- 1. ברכה לג, ד.
- 2. ל' הכתוב -- בא יב, מא. וראה ד"ה באתי לגני השי"ת ם"י.
- 3. ר"ח ניסן, תש"מ
- 4. שיחות
- 3. מלאכי ג, כד ובפרש"י.
- 4. ראה לקו"ש חי"א בתחלתו. וש"נ.
עמוד 183
- 5. ראה תענית כט, א.
- 66. ,מקדש מעט" (מגילה בט, א).
- 7. ,בית גדול* (מ"ב כה, ט), ,מקום שמגדלין בו תורה, מקום שמגדלין בו תפלה" -- מגילה כז, א.
- 8. אבות פ"א מ"ב.
- 5. ר"ח ניסן, תש"מ
- 6. שיחות 13
- 9. ישע" א, כז. וראה לקו"ת ד"ה זה (דברים א, סע"ב): במשפט היינו הלכות -- תורה. וע"פ ביאור כ"ק אדמו"ר הצ"צ (אוה"ת דברים ע' לו -- ע"פ ירושלמי תענית פ"ד סוף ה"ב. מגילה פ"ג סוף ה'"ו) דמה שישראל נקראים בשם ,ציון" הוא ע"י עבודתם בכל ג' הקוין -- מובן, שגם פדיית ציון (,ושבי'") מהגלות היא ע"י העבודה בכל ג' הקוין [כמובן גם ממרז"ל (ברכות ח, א) עה"פ (תהלים נה, יט) פדה בשלום נפשי. ראה חדא'ג מהרש"א לברכות שם. אוה"ת (יהל אור) לתהלים עה"פ]. ומה שבפסוק נאמר רק ,במשפט" ו,בצדקה" -- נתבאר בד"ה ציון במשפט תשלייה ס"ט (סה'"מ מלוקט ח"א ע' קנח).
- 8. 7+> << .לוי
שמות רבה ג׳:ד׳ - הטקסט מספריא
וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל הָאֱלֹהִים מִי אָנֹכִי, אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהִשִֹּׂיא אֶת בִּתּוֹ, וּפָסַק לִתֵּן לָהּ מְדִינָה וְשִׁפְחָה אַחַת מַטְרוֹנִית, וְנָתַן לָהּ שִׁפְחָה כּוּשִׁית, אָמַר לוֹ חֲתָנוֹ לֹא שִׁפְחָה מַטְרוֹנִית פָּסַקְתָּ לִתֵּן לִי, כָּךְ אָמַר משֶׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רִבּוֹן הָעוֹלָמִים, כְּשֶׁיָּרַד יַעֲקֹב לְמִצְרַיִם לֹא כָּךְ אָמַרְתָּ לוֹ: (בראשית מו, ד): אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה וְאָנֹכִי אַעַלְךָ גַּם עָלֹה, וְעַכְשָׁיו אַתָּה אוֹמֵר לִי: לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֶל פַּרְעֹה, לֹא אָנֹכִי הוּא שֶׁאָמַרְתָּ לוֹ: וְאָנֹכִי אַעַלְךָ גַּם עָלֹה. דָּבָר אַחֵר, מִי אָנֹכִי, רַבִּי נְהוֹרַאי אוֹמֵר, אָמַר משֶׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אַתָּה אוֹמֵר לִי: לֵךְ וְהוֹצֵא אֶת יִשְׂרָאֵל, הֵיכָן אֲנִי מַשְׁכִּים בַּקַּיִץ מִפְּנֵי הַחַמָּה וּבַחֹרֶף מִפְּנֵי הַצִּנָּה, מִנַּיִן לִי לְסַפֵּק בְּמַאֲכָל וּבְמִשְׁתֶּה, כַּמָּה חַיּוֹת יֵשׁ בָּהֶן, כַּמָּה מְעֻבָּרוֹת יֵשׁ בָּהֶן, כַּמָּה תִּינוֹקוֹת יֵשׁ בָּהֶן, כַּמָּה מִינֵי מְזוֹנוֹת הִתְקַנְתָּ לָהֶם לְהַחַיּוֹת שֶׁבָּהֶן, כַּמָּה מִינֵי רִכּוּכִין הִתְקַנְתָּ לַמְעֻבָּרוֹת, כַּמָּה קְלָיוֹת וֶאֱגוֹזִים הִתְקַנְתָּ לַתִּינוֹקוֹת, וְהֵיכָן פֵּרוּשׁוֹ שֶׁל דָּבָר זֶה, בְּשִׁיר הַשִּׁירִים, שֶׁנֶּאֱמַר (שיר השירים א, ז): הַגִּידָה לִי שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מִן חֲרָרָה שֶׁהִיא יוֹצֵאת עִמָּהֶן מִמִּצְרַיִם, מַסְפִּיק לָהֶם שְׁלשִׁים יוֹם, אַתָּה יוֹדֵעַ אֵיךְ אֲנִי עָתִיד לְהַנְהִיגָם. דָּבָר אַחֵר, מִי אָנֹכִי, אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם הֵיאַךְ אֲנִי יָכוֹל לִכָּנֵס לִמְקוֹם לִסְטִים וְלִמְקוֹם הוֹרְגֵי נְפָשׁוֹת, הֱוֵי: מִי אָנֹכִי כִּי אֵלֵךְ אֶל פַּרְעֹה וגו', וְכִי אוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מַה זְּכוּת יֵשׁ בְּיָדָם שֶׁאוּכַל לְהוֹצִיאָם, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: כִּי אֶהְיֶה עִמָּךְ, אֵין אוֹמֵר אֶהְיֶה עִמָּךְ אֶלָּא לְמִי שֶׁהוּא מִתְיָרֵא. וְזֶה לְךָ הָאוֹת כִּי אָנֹכִי שְׁלַחְתִּיךָ, וּבַדָּבָר הַזֶּה תִּהְיֶה נִכָּר שֶׁאַתָּה שְׁלוּחִי, לְפִי שֶׁאֶהְיֶה עִמְּךָ וְכָל מַה שֶּׁתִּרְצֶה אֶעֱשֶׂה אָנִי. בְּהוֹצִיאֲךָ אֶת הָעָם מִמִּצְרַיִם תַּעַבְדוּן אֶת הָאֱלֹהִים עַל הָהָר הַזֶּה, מַה שֶּׁאָמַרְתָּ בְּאֵיזֶה זְכוּת אוֹצִיאֵם מִמִצְרַיִם, הֱוֵי יוֹדֵעַ שֶׁבִּזְכוּת הַתּוֹרָה שֶׁהֵן עֲתִידִים לְקַבֵּל עַל יָדְךָ בָּהָר הַזֶּה הֵם יוֹצְאִים מִשָּׁם. דָּבָר אַחֵר, הָאֱלֹהִים, מַהוּ שֶׁאָמַר לוֹ: כִּי אָנֹכִי שְׁלַחְתִּיךָ, אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, סִימָן לַגְּאֻלָּה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁבְּאָנֹכִי יָרְדוּ יִשְׂרָאֵל לְמִצְרַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית מו, ד): אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה, וּבְאָנֹכִי אֲנִי מַעֲלֶה אֶתְכֶם. וְסִימָן לַגְּאֻלָּה הָאַחֲרוֹנָה שֶׁבְּאָנֹכִי הֵם מִתְרַפְּאִין, וְהֵן עֲתִידִים לְהִגָּאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (מלאכי ג, כג): הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֶת אֵלִיָּה הַנָּבִיא.
רש"י על שמות י״ד:ה׳ - הטקסט מספריא
ויגד למלך מצרים. אִיקְטוֹרִין שָׁלַח עִמָּהֶם, וְכֵיוָן שֶׁהִגִּיעוּ לִשְׁלֹשֶׁת יָמִים שֶׁקָבְעוּ לֵילֵךְ וְלָשׁוּב וְרָאוּ שֶׁאֵינָן חוֹזְרִין לְמִצְרַיִם, בָּאוּ וְהִגִּידוּ לְפַרְעֹה בַּיּוֹם הָרְבִיעִי, בַּחֲמִישִׁי וּבַשִּׁשִּׁי רָדְפוּ אַחֲרֵיהֶם, לֵיל שְׁבִיעִי יָרְדוּ לַיָּם, בַּשַּׁחֲרִית אָמְרוּ שִׁירָה וְהוּא יוֹם שְׁבִיעִי שֶׁל פֶּסַח; לְכָךְ אָנוּ קוֹרִין הַשִּׁירָה בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי:
ויהפך. נֶהְפַּךְ מִמַּה שֶּׁהָיָה, שֶׁהֲרֵי אָמַר לָהֶם "קוּמוּ צְּאוּ מִתּוֹךְ עַמִּי" (שמות י"ב), וְנֶהְפַּךְ לֵב עֲבָדָיו, שֶׁהֲרֵי לְשֶׁעָבַר הָיוּ אוֹמְרִים לוֹ "עַד מָתַי יִהְיֶה זֶה לָנוּ לְמוֹקֵשׁ" (שמות י'), וְעַכְשָׁיו נֶהֶפְכוּ לִרְדֹף אַחֲרֵיהֶם בִּשְׁבִיל מָמוֹנָם שֶׁהִשְׁאִילוּם:
מעבדנו. מֵעֲבֹד אוֹתָנוּ:
ויגד למלך מצרים AND IT WAS TOLD THE KING OF EGYPT — He sent public officers with them, and as soon as they had reached the three days’ journey which he had fixed for them to go and return, and these perceived that they were not going back to Egypt, they came and told Pharaoh on the fourth day (cf. Mekhilta). On the fifth and sixth they pursued after them: on the night of the seventh day they went down into the sea and on the following morning they (the Israelites) sang the Song of Praise and this was the seventh day of Passover. And that is why we read “The Song” (Exodus 15:1 ff.) as the Scriptural lesson on the seventh day of the Festival (Megillah 31a; Seder Olam 5; cf. Sotah 12b).
ויהפך [AND THE HEART…] WAS TURNED — it was turned (changed) from what it had been, because he had said to them (Exodus 12:31) “Arise, go out from the midst of my people”, and his servants’ hearts were changed because formerly they had said to him, (Exodus 10:7) “How long shall this man be a snare unto us? [let the men go etc.]”. Now, however, they (their hearts) were changed, prompting them to pursue them, because of the property that they had handed over to them (cf. Mekhilta).
מעבדנו means from serving us (i. e. the word is an infinitive with an objective suffix and not a noun signifying “from our service”, which would require מֵעֲבוֹדָתֵנוּ).
משנה תורה, הלכות קרבן פסח ה׳:ז׳ - הטקסט מספריא
גר שנתגייר בין פסח ראשון לפסח שני וכן קטן שהגדיל בין שני פסחים חייבין לעשות פסח שני ואם שחטו עליו בראשון פטור:
הטקסט של שולחן ערוך אורח חיים שמג ח אינו זמין בספריא.
במדבר רבה י״ג:ז׳ - הטקסט מספריא
נַחְשׁוֹן בֶּן עַמִּינָדָב לְמַטֵּה יְהוּדָה (במדבר ז, יב), לָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ נַחְשׁוֹן, עַל שֵׁם שֶׁיָּרַד תְּחִלָּה לַנַּחְשׁוֹל שֶׁבַּיָּם. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה מִי שֶׁקִּדֵּשׁ אֶת שְׁמִי בַּיָּם הוּא יַקְרִיב תְּחִלָּה, וְזֶה הָיָה נַחְשׁוֹן, וְכֵן עָשָׂה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (במדבר ז, יב): נַחְשׁוֹן בֶּן עַמִּינָדָב וגו', יִחֲסוֹ הַכָּתוּב עַל שֵׁם שִׁבְטוֹ, שֶׁבַח לוֹ, שֶׁבַח לְאָבִיו, שֶׁבַח לְשִׁבְטוֹ, אוֹ שֶׁגָּבָה מִשִּׁבְטוֹ וְהֵבִיא, תַּלְמוּד לוֹמַר (במדבר ז, יז): זֶה קָרְבַּן נַחְשׁוֹן בֶּן עַמִּינָדָב, מִשֶּׁלּוֹ הֵבִיא וְלֹא שֶׁגָּבָה מִשִּׁבְטוֹ וְהֵבִיא, אֶלָּא מַה תַּלְמוּד לוֹמַר נַחְשׁוֹן בֶּן עַמִּינָדָב, יִחֲסוֹ הַכָּתוּב עַל שֵׁם שִׁבְטוֹ:
משנה אבות א׳:י״ז - הטקסט מספריא
שמעון בנו אומר כל ימי גדלתי בין החכמים ולא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה ולא המדרש הוא העיקר אלא המעשה. וכל המרבה דברים מביא חטא:
משנה אבות א׳:ב׳ - הטקסט מספריא
שמעון הצדיק היה משירי כנסת הגדולה. הוא היה אומר על שלשה דברים העולם עומד. על התורה. ועל העבודה. ועל גמילות חסדים:
מצוטט בעמוד אחד
לקוטי שיחות 1
- כרך כח ‹ הוספות - שיחות ‹ שיחה ו ‹ 279 לקו"ש חכ"ב ע' 183

