שיחה ג

138שיחה ג

א. "ויכתוב משה את כל דברי ה'"

מן הפסוק המופיע (בסמוך לסיום פרשתנו)¹ "ויכתוב משה את כל דברי ה'", מצטט רש"י את המילים "ויכתוב משה", ומפרש: "מבראשית ועד מתן תורה, וכתב מצוות שנצטוו במרה".

כאמור מספר פעמים, מפרש רש"י בפירושו על התורה את פשוטו של מקרא. ואם כך יש לשאול: מהו ההכרח לומר לפי פשוטו של מקרא שמשה כתב את כל הענינים "מבראשית ועד מתן תורה" (למרות שברובם הם כתובים כסיפור ולא כ"דברי ה'") וכן גם "מצוות שנצטוו במרה", ולא רק חלק מכל זאת, או "דברי ה'" אחרים, וכדומה?

יותר מכך: בפסוק כאן נאמר "ויכתוב משה את כל דברי ה'" – אותו ניסוח הנאמר בפסוק קודם² "ויבא משה ויספר לעם את כל דברי ה'", ושם מבאר רש"י "את כל דברי ה' – מצות פרישה והגבלה". מהו, אפוא, הטעם לשנות כאן ולפרש בפסוק "ויכתוב משה את כל דברי ה'" באופן שונה מן הפירוש בפסוק קודם?

אף אם נאמר שמשום שמצות פרישה והגבלה היתה חד פעמית כהכנה למתן תורה, ולכן אין סביר לומר שרק לכך מכוונות המילים "ויכתוב משה", שהרי כתיבת משה היא לזמן ממושך יותר, ואף לדורות – בכל זאת, ניתן להסביר, ש"ויכתוב משה" כולל, ביחד עם מצות פרישה והגבלה, גם את כל הדיבורים שנאמרו כהכנה למתן תורה, אך חשובים גם לאחר מכן, כפי שמסביר רבינו בחיי³, שהכוונה של "ויכתוב משה את כל דברי ה'" היא "התנאים והיה⁴ אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי..."⁵.

ב. במכילתא שלוש דעות

התמיהה על כך אף חזקה יותר:

בדומה לנאמר בפירוש רש"י אנו מוצאים במכילתא⁶, אך רש"י משנה מדברי המכילתא, עד כדי כך שפירוש רש"י שונה לחלוטין!

במכילתא מובאות שלוש דעות: "רבי יוסי ברבי אסי אומר: מתחילת בראשית ועד כאן. רבי אומר: מצוות שנצטווה אדם הראשון ומצוות שנצטוו בני נח ומצוות שנצטוו במצרים ובמרה ושאר כל המצוות כולם. רבי ישמעאל אומר 138בתחילת הענין מה הוא אומר – ושבתה הארץ שבת לה' שש שנים תזרע שדך...⁷ שמטים ויובלות ברכות וקללות, בסוף הענין מה הוא אומר – אלה החוקים והמשפטים והתורות⁸, אמרו מקבלים אנו עלינו..." –

ואילו רש"י מחבר את שתי הדעות הראשונות ביחד.

אף אם רש"י סובר שמשמעות הדברים במכילתא היא שרבי אינו שולל את הדעה הראשונה, אלא מוסיף עליה, שבנוסף ל"מתחילת בראשית ועד כאן" נכללו בכתיבה גם "מצוות שנצטווה אדם הראשון..."⁹, עדיין אי אפשר לומר שזהו המקור לפירוש רש"י, כי רבי אינו מזכיר רק את המצוות שנצטוו במרה כרש"י, אלא את כל המצוות האחרות, כולל אלו שרש"י אינו מציינן¹⁰.

בנוסף לכך: באופן כללי קשה לומר, שפירוש רש"י כאן מבוסס על דברי המכילתא, כי במכילתא אין מבואר הפסוק "ויכתוב משה", אלא הפסוק¹¹ "ויקח ספר הברית ויקרא באזני העם". וממילא אין מכך שום הוכחה לגבי "ויכתוב משה", שהרי ייתכן שבכתיבה כלל משה יותר מאשר בקריאה, כדיוק לשון המכילתא: "לא שמענו מהיכן (בספר) קרא".

וכן אין מובן: מנין מסיק רש"י לפי פשוטו של מקרא ש"ויכתוב משה" היה "מבראשית ועד מתן תורה .. מצוות שנצטוו במרה"?

ג. "ספר הברית"

בהמשך, על הפסוק "ויקח ספר הברית ויקרא באזני העם" מפרש רש"י את המילים "ספר הברית" – "מבראשית ועד מתן תורה ומצוות שנצטוו במרה".

הסיבה לכך שרש"י צריך להסביר כאן את "ספר הברית" מובנת, כי לפני כן אין מוזכר שמה שכתב משה הוא "ספר הברית", ולכן צריך רש"י להסביר שכך הוא.

אך צריך להבין: מדוע צריך רש"י לחזור כאן על כל הפרטים שכבר ציין ב"ויכתוב משה" – "מבראשית ועד מתן תורה ומצוות שנצטוו במרה"? והרי, לכאורה, די היה לציין שזהו הספר שכתב משה. בדומה לדברי הרשב"ם כאן: "ספר הברית – דכתיב למעלה ויכתוב משה...".

לכאורה, ניתן היה לומר, שרש"י צריך לפרט, כי בפסוק נאמר רק "ויקח ספר הברית ויקרא באזני העם", ולא נאמר מה וכמה קרא משה לפניהם, וכלשון המכילתא שלעיל: "אבל לא שמענו מהיכן קרא". לכן מבהיר רש"י, שמשה קרא "מבראשית ועד מתן תורה 139ומצוות שנצטוו במרה" – את כל ספר הברית.

אך אי אפשר להסביר כך, כי לפי זה צריך היה רש"י לצטט את המילים "ויקרא באזני העם" ולפרש אותן, שהמשמעות של "ויקרא" היא "מבראשית..." אך רש"י מצטט את המילים "ספר הברית", ויותר מכך – הוא איננו מוסיף אפילו את המילה "וגו'" הרומזת על המשך הפסוק. מכך מובן, שאין כוונתו לפרש את "ויקרא", אלא הוא בא לבאר לאיזה ספר הכוונה במילים "ספר הברית".

ואם כך, חזרה הקושיה למקומה: לשם מה חוזר רש"י על פירושו בפירוט?

ד. מתי נאמרה פרשת "ואל

משה אמר..."?

כדי להבין זאת יש להקדים ולבאר דיוק נוסף בלשון רש"י בפירושו הקודם "ויכתוב משה – מבראשית ועד מתן תורה וכתב מצוות שנצטוו במרה". לכאורה, המילה "וכתב" מיותרת. הרי רש"י מצטט את המילים "ויכתוב משה", ודי היה לכתוב את וא"ו החיבור "מבראשית ועד מתן תורה ומצוות שנצטוו במרה", ומאליו מובן שכל זה נכלל ב"ויכתוב"?

ההסבר לכך הוא:

לגבי הפרשה בכלל, מ"ואל משה אמר עלה אל ה'...", יש מחלוקת בין מפרשי התורה – מתי נאמרה פרשה זו ומתי ארעו כל המאורעות המסופרים בה:

רש"י מסביר¹² ש"פרשה זו נאמרה קודם עשרת הדברות ובד' בסיון נאמרה לו עלה". כלומר, גם "ויכתוב משה" היה ביום ד' בסיון, וכל הארועים האחרים, כגון "ויבן מזבח...", התרחשו ביום ה' בסיון¹³.

לדעת הרמב"ן¹⁴ ומפרשים נוספים, התרחש כל זאת לאחר עשרת הדברות, לאחר מתן תורה.

מן המחלוקת לגבי זמן אמירת הפרשה נובע הבדל גם בפירושו של הפסוק "ויבא משה ויספר לעם את כל דברי ה' ואת כל המשפטים":

לפי רש"י המשמעות של "כל דברי ה'" היא, כדלעיל, "מצות פרישה והגבלה", והמשמעות של "ואת כל המשפטים" היא "ז' מצוות שנצטוו בני נח ושבת וכיבוד אב ואם ופרה אדומה ודינין שניתנו להם במרה"¹⁵.

140ולדעת הרמב"ן¹⁶ ומפרשים נוספים, הכוונה ב"כל דברי ה'" היא לדברי הקדוש־ברוך־הוא לאחר מתן תורה – "אתם ראיתם כי מן השמים...", והכוונה ב"כל המשפטים" היא לכל פרשת משפטים עד לפרשה של "ואל משה אמר...".

והבדל זה בין שתי הדיעות מביא לידי הבדל במהותה של ה"ברית":

ברית היא קישור וחיבור בין המשתתפים בברית¹⁷, ובענינינו – חיבור ישראל והתורה, שעל־ידי התורה שנתן להם הקדוש־ברוך־הוא הם מתקשרים גם עם הקדוש־ברוך־הוא¹⁸.

לפי זה מובן, שלפי פירוש רש"י, שהברית היתה לפני מתן תורה, הרי הברית היא על ובאמצעות הדברים שנתן הקדוש־ברוך־הוא לישראל לפני מתן תורה, ובמיוחד אלו המחזקים את הקשר והברית, כ"כח מעשיו הגיד לעמו" – "מבראשית ועד החודש הזה"¹⁹ והברית היוותה הכנה למתן תורה²⁰, ולעשרת הדברות וכדומה. אך לדעת הרמב"ן ומפרשים נוספים, היתה הברית קשורה בעיקר לציוויים שציוה הקדוש־ברוך־הוא לאחר מתן תורה.

לפי זה מובן שב"ויכתוב משה" – כתיבת "ספר הברית", הספר הקשור לברית, כנאמר בהמשך הפרשה – הכוונה היא לפי פירוש רש"י, שמשה כתב את "כל דברי ה'" שכבר נאמרו לישראל עד אז, כלומר, "מבראשית ועד מתן תורה" ו"מצוות שנצטוו במרה".

שכתיבה זו לא היתה רק לצורך הקריאה "באזני העם" לאחר מכן, אלא זה היה חלק מן הברית: הכתיבה היא נתינת יתר תוקף, ומחייבת יותר את ישראל להתקשר לכך²¹.

ה. שני אופני הכתיבה

לפי זה יש לומר, שרש"י מפריד באמצעות המילה "וכתב" בין "מבראשית ועד מתן תורה" לבין 141"מצוות שנצטוו במרה", כי יש שני אופני כתיבה:

א) "מבראשית ועד מתן תורה", את סיפור המאורעות מבריאת העולם ועד מתן תורה כתב משה לרוב בסגנון ובאופן שבו הם כתובים בתורה שלפנינו²², כיון שאין שום סיבה והוכחה לומר שהוא שינה זאת, וכפי שניתן להבין מעט מדברי רש"י עצמו: "מבראשית ועד מתן תורה". ולכן, זוהי ככתיבת פרשיות של תורה.

ב) "וכתב מצוות שנצטוו במרה", שאלה הן המצוות "שבת, כיבוד אב ואם, פרה אדומה ודינין", אותן לא היה יכול משה לכתוב ככתוב בתורה. כגון, לגבי פרה אדומה "זאת חקת התורה", "ונתתם אותה אל אלעזר הכהן" ועוד. ולכן, סביר לומר, שמשה לא כתבן כפרשיות של תורה, בנוסח שבו הן נכתבו מאוחר יותר, אלא באופן המבטא את מהות המצוות ותוכנן, כלשון רש"י "וכתב מצוות"²³. כאן לא היתה כתיבת פרשיות של תורה, אלא כתיבת מצוות²⁴.

ודומה לכך ההבדל אם "ויכתוב משה" היה לפני מתן תורה או לאחר מתן תורה, לפי הדיעות השונות.

לפני מתן תורה היו שני ענינים: פרשיות התורה²⁵, ומצוות שנצטוו במרה. ולכן היו ב"ויכתוב משה" שני סוגי כתיבה, כדלעיל – כתיבת פרשיות התורה, וכתיבת מצוות, שלא כחלק מפרשיות התורה.

אך לאחר מתן תורה אין סיבה להפריד ביניהם²⁶, אלא כל הכתיבה כולה – "ויכתוב" – היא באותו אופן. גם המצוות נכתבו על ידי משה כפרשיות התורה, שתוכנן מצוות.

ו. ה"ברית" היא על התורה ועל המצוות

בכך מובן מדוע בהגיענו אל הפסוק "ויקח ספר הברית", צריך רש"י לבאר מהו "ספר הברית":

כיון שכבר לפני כן למדנו שמשה כתב שני דברים שונים, בשני אופני כתיבה שונים, וכאן נאמר "ספר הברית" בלשון יחיד – צריך רש"י לפרש שספר הברית מורכב מאותם שני ענינים: "מבראשית ועד מתן תורה ומצוות שנצטוו במרה". בכך מודגש גם כן שהברית עם ישראל היא על שני הענינים:

142א) על התורה ולימודה, וזאת על ידי כתיבת פרשיות התורה, "מבראשית ועד מתן תורה".

ב) על קיום המצוות²⁷ – על ידי כתיבת ה"מצוות שנצטוו במרה".

ולפי זה ניתן להבין טוב יותר, מדוע לאחר שקרא משה רבינו את ספר הברית "באזני העם", ענו ישראל: "כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע"²⁸:

"נעשה" – לגבי ה"מצוות שנצטוו במרה", אשר קרא משה. ו"נשמע" בהמשך לקריאת הפרשיות "מבראשית ועד מתן תורה"²⁹. וזאת היתה הכנה ללימוד התורה וקיום המצוות שישראל קבלו על עצמם^* מכאן ולהבא. על ידי הקבלה הכפולה ובאופן של "ברית", הם נעשו ראויים לקבלת התורה.

ז. "תורה חתומה ניתנה" לפי התוספות והמהר"ל

מן הענינים המופלאים שבפירוש רש"י זה:

בגמרא³⁰ יש מחלוקת בין רבי יוחנן לבין ריש לקיש אם "תורה מגילה מגילה ניתנה" – כדברי רש"י³¹: "כשנאמרה פרשה למשה היה כותבה, ולבסוף מ' שנה כשנגמרו כל הפרשיות חיברן בגידין ותפרן" – או "תורה חתומה ניתנה", כדברי רש"י³² "לא נכתבה עד סוף מ' לאחר שנאמרו כל הפרשיות כולן, והנאמרות לו בשנה ראשונה ושניה היו סדורות לו על פה עד שכתבן".

בעלי ה"תוספות"³³ מתעכבים על הדיעה הסוברת ש"תורה חתומה ניתנה", ושואלים: "תימא, דכתיב ויקח ספר הברית ויקרא באזני העם, ופירש רש"י בפירוש חומש דהיינו מבראשית ועד כאן"³⁴. ומשיבים: "ונראה לפרש 143דלא קאמר חתומה ניתנה שלא נכתבה עד לבסוף, אלא שעל הסדר נכתבה, דיש פרשיות שנאמרו תחילה לפני אותם הכתובים לפניהם, ולא נכתבה עד שנאמר לו אותה שכתובה לפניה וכותב זאת אחריה".

המהר"ל³⁵ מסביר, שפירוש רש"י בפרשתנו אינו סותר לדעה ש"תורה חתומה ניתנה", גם לפי דעת רש"י בפירושו על הגמרא, שמשמעות דיעה זו היא "לא נכתבה עד סוף מ'" – כי היה זה "צורך מצוה", ולכן "אין זה נתינת תורה נחשב, רק לכרות ברית"³⁶.

ולפי האמור לעיל ניתן להבין: למרות שהכתיבה "מבראשית ועד מתן תורה" היתה ככתיבת פרשיות התורה, בכל זאת אין זו כתיבת פרשיות התורה ממש, אלא חלק מ"ספר הברית", שכלל גם את ה"מצוות שנצטוו במרה", אשר כתיבתן היתה שונה לחלוטין מן הכתיבה בפרשיות התורה. ושני סוגי הכתיבה הרכיבו ביחד "ספר הברית" אחד.

ולגבי שאלת בעלי ה"תוספות" על פירוש רש"י, יש להסביר את דעת בעלי ה"תוספות" כך: כיון שהפרשיות שכתב משה מבראשית ועד מתן תורה אינן שונות בצורתן ובלשונן מן הפרשיות הכתובות לאחר מכן בתורה³⁷, הרי למרות שמשה צירף אליהן ב"ספר הברית" גם את המצוות שנצטוו במרה, אשר לא נכתבו כפרשיות התורה, אין זה גורע ומבטל את העובדה שהפרשיות מבראשית ועד מתן תורה היו ככתיבת פרשיות תורה.

ולפי זה ניתן להבין מדוע מצטטים בעלי ה"תוספות" מלשון רש"י את המילים "מבראשית ועד כאן"³⁸, ואינם מציינים את סוף לשון רש"י "מצוות שנצטוו במרה"³⁹ – כי כתיבת המצוות 144שנצטוו במרה אינה קשורה כלל לדיון בפירוש ה"תוספות". שאלתם היא רק על "כתיבת בראשית ועד מתן תורה", שהיא ככתיבת פרשיות של תורה⁴⁰.

אך דעת רש"י היא, שמשום ששני אופני הכתיבה נעשו ל"ספר הברית" אחד, לכן גם הפרשיות מבראשית ועד מתן תורה אינן נחשבות ככתיבת פרשיות של תורה, אלא זהו ענין של "ספר הברית".

ח. שלימות הברית לפי כל דעה

מיינה של תורה שבפירוש רש"י זה:

אמנם, מהות הברית היא התחברות וקישור בין כורתי הברית, ובעניננו – איחוד של הקדוש־ברוך־הוא עם ישראל, אך בכל זאת יש הבדל מהותי בברית אם היא נכרתה לפני מתן תורה או לאחר מתן תורה:

עד מתן תורה חלה הגזירה שהעליונים לא ירדו לתחתונים והתחתונים לא יעלו לעליונים⁴¹. יוצא, שהברית שלפני מתן תורה היתה עדיין קשורה ל"גברא" ולא ל"חפצא". ויותר מכך: אמנם, על־ידי קיום תורה ומצוות לפני מתן תורה התהוו התעלות וחיבור עם הקדוש־ברוך־הוא, אך היה זה באופן של לפני מתן תורה – בלי לצאת ממהותו של נברא תחתון⁴².

ואילו לפי הדעות שהברית נכרתה לאחר מתן תורה, לאחר א) ביטול הגזירה, ב) ואני המתחיל, ויותר מכך: ג) החידוש של "אנא נפשי כתבית יהבית"⁴³ – הקדוש־ברוך־הוא הכניס את עצמו, כביכול, לנצח ולתמיד אל תוך התורה⁴⁴,

מובן, שההתאחדות עם התורה ובאופן של ברית הביאה לידי שלימות של ההתעלות בבחינת יציאה מוחלטת מגדר נברא.

אך יש יתרון בדעה השניה, ברש"י, שהברית היתה לפני מתן תורה, כי בהיותם גם לפני מתן תורה "קשורים ענובים תפוסים"⁴⁵ עם דרגת התורה כפי שהיא ירדה לנבראים לפני מתן תורה, ועם דרגת האלקות שהומשכה על ידה – מובן, שלאחר הכנה כזו היו ההזדככות והעליה של הנבראים בעת מתן תורה מושלמות יותר, והם היו 145ראויים מעצם דרגתם לקבל את התורה שמעל לגדר הנבראים.

ואילו לפי הדעות שהברית היתה לאחר מתן תורה, הרי שמתן תורה היה לגמרי מעל דרגתם וענינם ונתינת התורה היתה בעיקר מצד למעלה⁴⁶.

ט. מצד הנברא – הפרדה, מצד הבורא – אחדות

לפי זה יש להסביר את ההבדל שהוזכר לעיל, בסעיף ה', שלדעת רש"י היו ב"ויכתוב" ובברית שני ענינים – תורה, ומצוות – ולפי הדעות האחרות זהו ענין אחד, חלק של תורה:

מצד הנבראים מורגשת ההבחנה בין תורה לבין מצוות, ולפיכך גם בקבלתם של ישראל – "נעשה" לחוד ו"נשמע" לחוד.

אך מצד הבורא אין שום הפרדה. בדיוק כשם שהקדוש־ברוך־הוא הוא אחדות מוחלטת ופשוטה, כך מתבטא גם בתורה כפי שהיא מצד למעלה: הכל ענין אחד של תורה⁴⁷.