153
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
"נכנסו אבותינו לברית"10, המסופר בפרשה, ההגיון מחייב שעשו זאת לפני קבלת התורה, כהכנה לכך.
אך קשה: למרות שבמספר מקומות מביא רש"י את הכלל11 ש"אין מוקדם ומאוחר בתורה", מובן, שאומרים זאת רק כאשר אין אפשרות אחרת, ויש צורך בסיבה לשינוי הסדר12. כפי שמוצאים בפירוש רש"י, ולמשל, על הפסוק13 "וימת תרח בחרן", שלאחר שרש"י מסביר שמיתת תרח היתה "לאחר שיצא אברם מחרן..."14, הוא ממשיך ומקשה15 – "ולמה מקדים הכתוב מיתתו של תרח ליציאתו של אברם...".
ואם כך, יש להבין בענינינו: מדוע מופיעה הפרשה "ואל משה אמר עלה", שנאמרה "קודם עשרת הדברות ובד' סיון", שלא במקומה, רק בסוף פרשת משפטים16?
ובמיוחד כאשר לפי זה יוצא שהמשך הסיפור על מתן תורה וההכנות לכך מופיע, לכאורה, באופן תמוה מאד17:
בפרשת יתרו מסופר על ההכנות למתן תורה ב"יום השני"18 (ב' סיון), ב"יום שלישי"19, ובחלק מ"רביעי לחודש"20, כולל ציווי ה' על "פרישה
הערות
- 10. ל' רש"י לקמן פסוק ו.
- 11. בעניננו – יתרו יט, יא. ובכו"כ מקומות בפרש"י: בראשית ו, ג. וישלח לה, כט. ועוד.
- 12. ראה לקו"ש [המתורגם] חכ"ג ע' 6־75, וש"נ. שיחת ש"פ בא תשמ"ג. ועוד.
- 13. ס"פ נח.
- 14. וצע"ק שלא הובא ברש"י שם (וכן בעוד מקומות בפרש"י) הלשון "אין מוקדם ומאוחר בתורה" – אף שתוכן פירושו הוא שאין הכתובים על הסדר.
- 15. שזוהי הוספת תיבה "ולמה" (הקדים) – ולא קיצר וכתב (כסגנונו בכמה מקומות): והקדים.
- 16. ומ"ש בגו"א כאן לפענ"ד אינו ע"ד הפשט כלל. וכן ביאור האלשיך כאן.
- 17. ראה אברבנאל שם "שפשט הכתובים וסדרם לא יסבלו הדעת הזה" (פרש"י). ועד"ז ברמב"ן: ואין הפרשיות באות כסדרן ולא כמשמען כלל.
- 18. פרש"י יתרו יט, ג.
- 19. פרש"י שם, ח.
- 20. פרש"י שם, ט.
- 29. שהקב"ה למד עם משה בארבעים יום (רק) "החוקים והמשפטים שבואלה המשפטים"*, ועכצ"ל ש"נשתנו" משפטים אלו. וראה רש"י ריש פרשתנו ובמפרשי רש"י שם.
- . ואין זה סותר מה שפרש"י (ר"פ בהר) "כל המצות .. נאמרו כללותיהן ודקדוקיהן מסיני", כי כוונתו שם לאהל מועד שבמדבר סיני (ושולל בזה "ערבות מואב", כהמשך לשונו שם), כמשנ"ת במק"א (לקו"ש [המתורגם] חי"ז ע' 300 ואילך). משא"כ בפרש"י ריש פרשתנו "מה ראשונים מסיני אף אלו מסיני" – הכוונה להר סיני (כה"ראשונים"). וראה מפרש רש"י שם. ואכ"מ.
רש"י על בראשית ל״ה:כ״ט - הטקסט מספריא
ויגוע יצחק. אֵין מֻקְדָּם וּמְאֻחָר בַּתּוֹרָה; מְכִירָתוֹ שֶׁל יוֹסֵף קָדְמָה לְמִיתָתוֹ שֶׁל יִצְחָק י"ב שָׁנָה, שֶׁהֲרֵי כְּשֶׁנּוֹלַד יַעֲקֹב הָיָה יִצְחָק בֶּן שִׁשִּׁים שָׁנָה, שֶׁנֶּאֱמַר וְיִצְחָק בֶּן שִׁשִּׁים שָׁנָה וְגוֹ', וְיִצְחָק מֵת בִּשְׁנַת ק"כ לְיַעֲקֹב – אִם תּוֹצִיא שִׁשִּׁים מִמֵּאָה וּשְׁמוֹנִים שָׁנָה נִשְׁאֲרוּ ק"כ – וְיוֹסֵף נִמְכַּר בֶּן י"ז שָׁנָה, וְאוֹתָהּ שָׁנָה שְׁנַת מֵאָה וּשְׁמוֹנֶה לְיַעֲקֹב, כֵּיצַד? בֶּן שִׁשִּׁים וְשָׁלוֹשׁ נִתְבָּרֵךְ, אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה נִטְמַן בְּבֵית עֵבֶר, הֲרֵי שִׁבְעִים וְשֶׁבַע, וְאַרְבַּע עֶשְׂרֵה עָבַד בְּאִשָּׁה, וּבְסוֹף אַרְבַּע עֶשְׂרֵה נוֹלַד יוֹסֵף, שֶׁנֶּאֱמַר וַיְהִי כַּאֲשֶׁר יָלְדָה רָחֵל אֶת יוֹסֵף וְגוֹ', הֲרֵי תִּשְׁעִים וְאַחַת, וְי"ז עַד שֶׁלֹּא נִמְכַּר יוֹסֵף, הֲרֵי מֵאָה וּשְׁמוֹנֶה (עוֹד מְפֹרָשׁ מִן הַמִּקְרָא מִשֶּׁנִּמְכַּר יוֹסֵף עַד שֶׁבָּא יַעֲקֹב מִצְרַיִמָה כ"ב שָׁנָה שֶׁנֶּ', וְיוֹסֵף בֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְגוֹ', וְז' שָׁנִים שָׂבָע וּשְׁנָתַיִם רָעָב, הֲרֵי כ"ב, וּכְתִיב יְמֵי שְׁנֵי מְגוּרַי שְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה, נִמְצָא יַעֲקֹב בִּמְכִירָתוֹ ק"ח):
ויגוע יצחק AND ISAAC EXPIRED — There is no such thing as “earlier’’ or “later” (chronological order) in the narratives of the Torah (Pesachim 6b), and the sale of Joseph preceded Isaac’s death by twelve years. Thus: at Jacob’s birth Isaac was sixty years old — as it is said (25:26) “And Isaac was sixty years old [when he bore them]” (Esau and Jacob). Isaac died when Jacob was 120, for if you deduct 60 from 180 (Isaac’s age when he died), you have left 120. Joseph was 17 years old when he was sold, and that year was the one hundred and eighth of Jacob’s life. How is this? Jacob was 63 when he received the blessing of his father; 14 years he hid himself in Eber’s School — making 77 — and 14 years “he served for his wives” (Rashi borrows a phrase from Hosea 12:13 “And Israel served for a wife”; but he means for both wives), and at the expiration of these 14 years Joseph was born as it is said (30:25) “and it came to pass when Rachel had born Joseph” (that Jacob wished to return home and he would not have desired to do this if his fourteen years of service were not completed) making 91. Add to this the seventeen years of Joseph’s life before he was sold, and you have 108. This may also be derived more directly from Scripture thus: from the time when Joseph was sold until the time when Jacob came to Egypt was 22 years, for it is said (41:46) “And Joseph was 30 years old [when he stood before Pharaoh]” (and therefore he had been in Egypt 13 years, as he was 17 when he was sold) and the seven years of plenty and two of famine had elapsed before Jacob came to Egypt (cf. 45:6), making 22 years. And as it is written (47:9) that Jacob on his arrival in Egypt said to Pharaoh “The days of the years of my sojournings are a hundred and thirty years”, it follows that at the time when Joseph was sold Jacob was one hundred and eight years old.
רש"י על שמות י״ט:ג׳ - הטקסט מספריא
ומשה עלה. בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי; וְכָל עֲלִיּוֹתָיו בְּהַשְׁכָּמָה הָיוּ, שֶׁנֶּאֱמַר "וַיַּשְׁכֵּם מֹשֶׁה בַבֹּקֶר" (שמות ל"ד):
כה תאמר. בַּלָּשׁוֹן הַזֶּה וְכַסֵּדֶר הַזֶּה:
לבית יעקב. אֵלּוּ הַנָּשִׁים, תֹּאמַר לָהֶן בְּלָשׁוֹן רַכָּה (מכילתא):
ותגיד לבני ישראל. עֳנָשִׁין וְדִקְדּוּקִים פָּרֵשׁ לַזְּכָרִים, דְּבָרִים הַקָּשִׁין כְּגִידִין (שבת פ"ז):
ומשה עלה AND MOSES WENT UP on the second day of the month (Mekhilta); for all his ascents to the mountain were made early in the morning, as it is stated (Exodus 34:4) “And Moses rose up early in the morning [and went up unto mount Sinai]” (Shabbat 86b).
כה תאמר THUS SHALT THOU SAY — Thus, i. e. in this (the Hebrew) language (cf. Mekhilta) and in this form of words.
לבית יעקב TO THE HOUSE OF JACOB — This denotes the women — to them you shall speak in gentle language (Mekhilta).
ותגיד לבני ישראל AND TELL THE CHILDREN (lit., the sons) OF ISRAEL — explain to the men the punishments and the details of the commandments in words that are as hard (distasteful) as wormwood (גידין) (cf. Shabbat 87a; Midrash לקח טוב).
רש"י על שמות י״ט:ח׳ - הטקסט מספריא
וישב משה את דברי העם וגו'. בְּיוֹם הַמָּחֳרָת, שֶׁהוּא שְׁלִישִׁי, שֶׁהֲרֵי בְּהַשְׁכָּמָה עָלָה; וְכִי צָרִיךְ הָיָה מֹשֶׁה לְהָשִׁיב? אֶלָּא בָּא הַכָּתוּב לְלַמֶּדְךָ דֶּרֶךְ אֶרֶץ מִמֹּשֶׁה, שֶׁלֹּא אָמַר הוֹאִיל וְיוֹדֵעַ מִי שֶׁשְּׁלָחַנִי אֵינִי צָרִיךְ לְהָשִׁיב (שבת פ"ז):
וישב משה את דברי העם וגו׳ AND MOSES RETURNED THE WORDS OF THE PEOPLE [UNTO THE LORD] on the next day, which was the third of the month, for he never ascended the mountain to God except early in the morning (Shabbat 86a). But was it really necessary for Moses to deliver the reply to God; God is Omniscient! — But the explanation is that Scripture intends to teach you good manners from the example of Moses: for he did not say, “Since He who sent me knows the reply there is no need for me to report it” (Mekhilta).
רש"י על שמות י״ט:ט׳ - הטקסט מספריא
בעב הענן. בְּמַעֲבֵה הֶעָנָן וְזֶהוּ עֲרָפֶל:
וגם בך. גַּם בַּנְּבִיאִים הַבָּאִים אַחֲרֶיךָ (מכילתא):
ויגד משה את דברי וגו'. בְּיוֹם הַמָּחֳרָת, שֶׁהוּא רְבִיעִי לַחֹדֶשׁ:
את דברי העם וגו'. תְּשׁוּבָה עַל דָּבָר זֶה; שָׁמַעְתִּי מֵהֶם שֶׁרְצוֹנָם לִשְׁמֹעַ מִמְּךָ, אֵינוֹ דּוֹמֶה הַשּׁוֹמֵעַ מִפִּי שָׁלִיחַ לַשּׁוֹמֵעַ מִפִּי הַמֶּלֶךְ, רְצוֹנֵנוּ לִרְאוֹת אֶת מַלְכֵּנוּ (מכילתא):
בעב הענן signifies in the thickness of the cloud, and this is the ערפל, the thick darkness mentioned in Exodus 20:18 “And Moses stepped near unto the thick darkness where God was” (Mekhilta).
וגם בך AND IN THEE ALSO [WILL THEY BELIEVE] — The word “also” implies that they will believe also in the prophets who will come after thee (Mekhilta).
ויגד משה את דברי וגו׳ AND MOSES TOLD THE WORDS OF [THE PEOPLE UNTO THE LORD] on the following day which was the fourth of the month.
את דברי העם וגו׳ THE WORDS OF THE PEOPLE etc. — He said to God: “I have heard from them a reply to this statement — that their desire is to hear the commandments from You and not from me. One who hears from the mouth of a messenger is not the same (in the same position) as one who hears directly from the mouth of the King himself. It is our wish to see our King (cf. Mekhilta).
מצוטט בעמוד אחד
לקוטי שיחות 1
- כרך כא ‹ משפטים ‹ שיחה ג ‹ 139 לקו"ש חכ"ו ע' 153
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.