153
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
שיחה ב
א. מקומה של הפרשה "ואל משה אמר עלה"
בסוף הפרשה, לאחר שמסיימת התורה את "פרשת דינין"1, ואת הפרשה "הנה אנכי שולח מלאך..."2 –
מספרת התורה3: "ואל משה אמר עלה אל ה'...".
רש"י מצטט את המילים "ואל משה אמר עלה" ומפרש: "פרשה זו נאמרה קודם עשרת הדברות ובד' סיון נאמרה לו עלה". משמעות הדבר היא איפוא, שהפרשה מופיעה כאן שלא במקומה.
ההכרח לציין בפשוטו של מקרא4 ש"פרשה זו נאמרה קודם עשרת הדברות"5, ולא (כפי שמסבירים פשטני
ב מקרא אחרים6) שהפרשה מופיעה במקומה ונאמרה לאחר מתן תורה, והיא עוסקת בעליית משה אל ה' לאחר מתן תורה – הוא7, כדברי המפרשים:
(א) מלשון הפסוק8, שנאמר "ואל משה אמר עלה אל ה'", ולא "ויאמר ה' אל משה, כמנהג הכתוב בשאר המקומות", מובן, ש"אמר כבר קודם אלו הפרשיות דלעיל".
(ב) מתוכן הפרשה9, הענין של
הערות
- 1. ל' רש"י ריש פרשתנו.
- 2. כג, כ ואילך – ולכאורה אינה בכלל "פרשת דינין" כ"א ענין בפ"ע, ובעיקר – הבטחות ואזהרות כלליות כו' (וראה רש"י בתחלת הפרשה ההיא (כג, כ): כאן נתבשרו כו'). וראה לקמן הערה 57. אבל ראה רמב"ן (כד, א) דמשמע שזהו המשך וסיום להמצות שלפנ"ז ש"התחיל לחזור ולהזהיר על ע"ז .. וצוה אותו ואלה המשפטים .. והשלים באזהרת הע"ז שימצאו בארץ ובעובדי'".
- 3. כד, א.
- 4. אף שמקורו במכילתא יתרו (יט, יא. וכ"ה בפרש"י שם), וכן מוכח מכמה מקומות בש"ס ומדרשים (ראה תו"ש פרשתנו כאן ובמילואים שם סכ"ז, וש"נ) שהי' לפני מ"ת – הרי ענינו של פרש"י עה"ת הוא לפרש "פשוטו של מקרא".
- 5. ברא"ם, דבק טוב ועוד כתבו רק ההכרח שהי' בד' בסיון (ולא ג' או ה'), אבל לא – מנ"ל לרש"י בכלל ש"נאמרה קודם עשרת הדברות".
- 6. ראב"ע (וכן בראב"ע יתרו כ, כא), רשב"ם, רמב"ן, אברבנאל, אוה"ח (שכ"ה "משמעות הכתובים") ועוד כאן. "וכן משמע* מת"י .. שהי' אחר מ"ת" (רד"ה וירד ה' תרמ"ג).
- 7. ולהעיר שגם החזקוני פי' כדעת רש"י. ובבחיי כאן: על דרך הפשט זו קודם מ"ת.
- 8. רע"ב כאן. – וראה גם רמב"ן כאן "וטעם אל משה אמר כו'".
- 9. באר יצחק כאן. ובאברבנאל כאן (ב"שאלה הח'") שקשה "מה צורך הי' בעלי' הזאת .. כיון שלא הגיעה אליהם שם נבואה כלל, ואולי שבעבור זה כתב רש"י שהפרשה הזאת קדמה למתן תורה". וראה ש"ך עה"ת לקמן פסוק ג. בבאר יצחק מקשה ג"כ (להדיעה שנאמרה לאחר מ"ת): "מה הי' צורך בב' עליות אחר מ"ת ומה נשתנו מקצת משפטים שצוהו הקב"ה לירד תיכף ולאמרן לישראל ומקצתם לא אמרם עד עלותו להר שוב שנית". אבל: (א) קושייתו "מה הי' צורך בב' עליות כו'" היא רק לפירושו דהציווי "ואל משה אמר עלה" הי' קודם אמירת פ' משפטים (וע"ז נצטווה "עלה" – לקבל הציווים דפ' משפטים). אבל ברמב"ן מפורש דמש"נ כאן "ואל משה אמר עלה גו' ונגש משה גו'" היא העלי' דלקמן פסוקים ט־יב (וכ"ה לשאר המפרשים שבהערה 6), וציווי זה הי' עוד בהיותו בהר ביום מ"ת לאחרי ששמע כל הציווים דס"פ יתרו ופ' משפטים. שא"ל שלאחרי שיצוה כ"ז לבנ"י אזי "עלה אל ה'". (ב) גם: שאלתו "מה נשתנו מקצת משפטים כו'" (היינו הציוויים דפ' משפטים) היא גם על פרש"י (שפרשה זו נאמרה קודם עשה"ד), שהרי מפורש בפרש"י (תשא לא, יח. וראה לקמן הערה
- . כ"ה הלשון שם (וכ"ה בגכי"ק), וצע"ק, שהרי מפורש בת"י "אמר .. בשביעאה לירחא" (ולדעתו מ"ת הי' בו' סיון – יתרו יט, טז).
רמב"ן על שמות כ״ד:א׳ - הטקסט מספריא
וְאֶל מֹשֶׁה אָמַר וְגוֹ' פָּרָשָׁה זוֹ קֹדֶם עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת בְּאַרְבָּעָה בְּסִיוָן נֶאֶמְרָה לוֹ, לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על שמות כ"ד:א'). וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה עֲלֵה אֵלַי הָהָרָה וֶהְיֵה שָׁם (שמות כ"ד:י"ב), לְאַחַר מַתַּן תּוֹרָה נֶאֱמַר לוֹ כֵּן גַּם אֵלּוּ דְּבָרָיו זַ"ל. וְאֵין הַפָּרָשִׁיּוֹת בָּאוֹת כְּסִדְרָן וְלֹא כְּמַשְׁמָעָן כְּלָל. וְעוֹד כְּתִיב (שמות כ"ד:ג') "וַיָּבֹא מֹשֶׁה וַיְסַפֵּר לָעָם אֵת כָּל דִּבְרֵי ה' וְאֵת כָּל הַמִּשְׁפָּטִים", שֶׁהֵם הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה הַכְּתוּבִים לְמַעְלָה, שֶׁאָמַר בָּהֶם (שמות כ"א:א') "וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם", כִּי אֵינֶנּוּ נָכוֹן שֶׁיִּהְיֶה עַל הַמִּשְׁפָּטִים שֶׁנִּצְטַוּוּ בְּנֵי נֹחַ וְשֶׁנֶּאֶמְרוּ לָהֶם בְּמָרָה שֶׁכְּבָר שָׁמְעוּ וְיָדְעוּ אוֹתָם. וְלֹא יֵאָמֵר "וַיְסַפֵּר" אֶלָּא בַּחֲדָשׁוֹת אֲשֶׁר יַגִּיד (בראשית כד סו):
וּכְבָר הֵיטִיב לִרְאוֹת ר"א שֶׁפֵּרֵשׁ הָעִנְיָן כְּסִדְרוֹ, וְאָמַר כִּי עַד הֵנָּה (מלעיל כ כב עד כג לג) סִפֵּר הַבְּרִית. וְהִנֵּה הַפָּרָשִׁיּוֹת כֻּלָּן בָּאוֹת כַּהֹגֶן, כִּי אַחַר מַתַּן תּוֹרָה מִיָּד בּוֹ בַּיּוֹם אָמַר הַשֵּׁם אֶל מֹשֶׁה "כֹּה תֹאמַר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אַתֶּם רְאִיתֶם כִּי מִן הַשָּׁמַיִם דִּבַּרְתִּי עִמָּכֶם" (שמות כ':כ"ד), וְהִתְחִיל לַחֲזֹר וּלְהַזְהִיר עַל ע"ז "לֹא תַעֲשׂוּן אִתִּי" (שם כ כג), וְצִוָּה אוֹתוֹ "וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם", וְכָל הַמִּצְוֹת הַבָּאוֹת אַחֲרֵי כֵן, וְהִשְׁלִים בְּאַזְהָרַת הָע"ז שֶׁיִּמְצְאוּ בָּאָרֶץ וּבְעוֹבְדֶיהָ (לעיל כג לב לג) וְאָמַר לוֹ אַחֲרֵי צַוּוֹתְךָ זֶה לָהֶם, "עֲלֵה אֶל ה' אַתָּה וְאַהֲרֹן". וְהִזְכִּירָה הַפָּרָשָׁה כִּי מֹשֶׁה עָשָׂה כְּמִצְוַת ה', וּבָא אֶל הַמַּחֲנֶה וַיְסַפֵּר לָעָם אֵת כָּל דִּבְרֵי ה', (שמות כ"ד:ג') כַּאֲשֶׁר צִוָּה אוֹתוֹ "כֹּה תֹאמַר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" וְגוֹ' (שמות כ':י"ט), וְאֵת כָּל הַמִּשְׁפָּטִים כַּאֲשֶׁר צִוָּהוּ "וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם" (שמות כ"א:א'), וְקִבְּלוּ הַכֹּל בְּשִׂמְחָה וְאָמְרוּ "כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה". וְהַטַּעַם, כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר דִּבֵּר לְךָ הַשֵּׁם נַעֲשֶׂה, כִּי מַאֲמִינִים אֲנַחְנוּ בִּדְבָרֶיךָ, כְּמוֹ שֶׁסִּפֵּר בְּמִשְׁנֵה תּוֹרָה (דברים ה כד) "וְאַתְּ תְּדַבֵּר אֵלֵינוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר יְדַבֵּר ה' אֱלֹהֵינוּ אֵלֶיךָ וְשָׁמַעְנוּ וְעָשִׂינוּ". וְאָז כְּתָבָם מֹשֶׁה (שמות כ"ד:ד'):
וְהִנֵּה מֹשֶׁה כָּתַב בַּיּוֹם הַהוּא בַּסֵּפֶר כָּל מַה שֶׁנִּצְטַוָּה, חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים וְתוֹרוֹת, וְהִשְׁכִּים בַּבֹּקֶר מִמָּחֳרַת הַיּוֹם הַהוּא לִכְרֹת לָהֶם בְּרִית עַל הַכֹּל, וּבָנָה הַמִּזְבֵּחַ (שמות כ"ד:ד'), וְזָבַח הַזְּבָחִים (שמות כ"ד:ה'), וְנָתַן חֲצִי הַדָּם עַל מִזְבַּח ה' וַחֲצִי הַדָּם שָׂם בָּאַגָּנוֹת (שמות כ"ד:ו'), וְלָקַח הַסֵּפֶר שֶׁכָּתַב מֵאֶמֶשׁ וּקְרָאוֹ בְּאָזְנֵיהֶם, וְקִבְּלוּ עֲלֵיהֶם עוֹד לָבֹא בִּבְרִית עִמּוֹ, וְאָמְרוּ (שמות כ"ד:ז') כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע אֵלֶיךָ, מִכָּל אֲשֶׁר תְּצַוֶּה מֵאִתּוֹ ית' וְאָז זָרַק עֲלֵיהֶם חֲצִי הַדָּם (שמות כ"ד:ח'), כִּי זֹאת אוֹת הַבְּרִית לָבֹא הַשְּׁנַיִם בַּחֲלָקִים שָׁוִים: וְאַחֲרֵי שֶׁהִשְׁלִים מַעֲשָׂיו עִמָּהֶם הֻצְרַךְ לְמַלֹּאת דְּבַר ה' שֶׁאָמַר לוֹ ה' עֲלֵה אַתָּה וְאַהֲרֹן וְגוֹ', וְזֶהוּ שֶׁאָמַר (שמות כ"ד:ט') "וַיַּעַל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא" וְגוֹ'. וְעָשָׂה עוֹד מַה שֶׁצֻּוָּה (שמות כ"ד:ב') וְנִגַּשׁ לְבַדּוֹ אֶל ה', וְהוּא שֶׁאָמַר (שמות כ"ד:י"ח) "וַיָּבֹא מֹשֶׁה בְּתוֹךְ הֶעָנָן" וְגוֹמֵר. וְהִנֵּה מַעֲשֵׂה הַבְּרִית בְּיוֹם הַמָּחֳרָת לְמַתַּן תּוֹרָה, וּבוֹ הָיְתָה הָעֲלִיָּה שֶׁעָלָה מֹשֶׁה אֶל הָהָר (שמות כ"ד:י"ג), וּמִמֶּנָּה נִתְעַכֵּב שָׁם אַרְבָּעִים יוֹם. וְהוּא שֶׁפֵּרֵשׁ הַכָּתוּב (שמות כ"ד:ט"ז) "וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי" וְגוֹ', וְנֶאֱמַר (שמות כ"ד:י"ח) "וַיָּבֹא מֹשֶׁה בְּתוֹךְ הֶעָנָן". וְכָל זֶה מְתֻקָּן וּמְבֹאָר:
וְרָאִיתִי בַּמְּכִילְתָּא (לעיל יט י) שֶׁנֶּחְלְקוּ בַּדָּבָר, יֵשׁ שֶׁאָמְרוּ שֶׁהָיָה קֹדֶם מַתַּן תּוֹרָה בַּחֲמִישִׁי, וְאָמַר לָהֶם הֲרֵי אַתֶּם קְשׁוּרִים תְּפוּסִים וַעֲנוּבִים מָחָר בֹּאוּ וְקַבְּלוּ עֲלֵיכֶם אֶת כָּל הַמִּצְוֹת, וְרַבִּי יוֹסֵי בֵּר' יְהוּדָה אָמַר בּוֹ בַּיּוֹם נַעֲשׂוּ כָּל הַמַּעֲשִׂים, כְּלוֹמַר בּוֹ בַּיּוֹם לְאַחַר מַתַּן תּוֹרָה נַעֲשׂוּ הַמַּעֲשִׂים שֶׁל סִפּוּר הָעָם וּכְתִיבַת סֵפֶר הַבְּרִית, הַכֹּל כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁנוּ. וְלָזֶה שׁוֹמְעִין שֶׁאָמַר כַּהֲלָכָה:
וְטַעַם וְאֶל מֹשֶׁה אָמַר בַּעֲבוּר שֶׁהָיוּ עַד כָּאן הַמִּצְוֹת וְהַמִּשְׁפָּטִים אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אָמַר עַתָּה שֶׁהָיָה זֶה הַמַּאֲמָר אֶל מֹשֶׁה שֶׁהִיא מִצְוָה שֶׁיַּעֲשֶׂנָּה הוּא בְּעַצְמוֹ, כִּי צִוָּה אוֹתוֹ אַחַר שֶׁתָּשִׂים לִפְנֵיהֶם הַמִּצְוֹת וְהַמִּשְׁפָּטִים וְתִכְרֹת עִמָּהֶם הַבְּרִית עֲלֵה אַתָּה אֵלַי, וּלְכָךְ עָשָׂה הַמִּצְוָה הָרִאשׁוֹנָה בַּשִּׁשִּׁי, וְהִשְׁכִּים בַּשְּׁבִיעִי בַּבֹּקֶר וְכָרַת עֲלֵיהֶם הַבְּרִית, וְאַחֲרֵי כֵן עָלָה אֶל הָהָר הוּא וְהַנִּקְרָאִים, עַל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר נִצְטַוּוּ:
וְטַעַם עֲלֵה אֶל ה' דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט יַזְכִּיר שֵׁם בִּמְקוֹם הַכִּנּוּי, כְּמוֹ "נְשֵׁי לֶמֶךְ" (בראשית ד כג), "וְאֶת יִפְתָּח וְאֶת שְׁמוּאֵל" (שמואל א י"ב:י"א), וְכֵן "וְהָאֵר פָּנֶיךָ עַל מִקְדָּשְׁךָ הַשָּׁמֵם לְמַעַן ה'" (דניאל ט יז). אֲבָל בַּתַּלְמוּד (סנהדרין לח:) שָׁאֲלוּ עֲלֵה אֵלַי מִבְּעֵי לֵהּ, וְלָכֵן אָמְרוּ זֶה מְטַטְרוֹן שֶׁשְּׁמוֹ כְּשֵׁם רַבּוֹ, כְּלוֹמַר וְאֶל מֹשֶׁה אָמַר הַשֵּׁם הַנִּזְכָּר בִּתְחִלַּת הָעִנְיָן, "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה" (שמות כ':כ"ב), עֲלֵה אֶל מְטַטְרוֹן שֶׁנִּקְרָא בִּשְׁמִי ה'. וְהַטַּעַם, עֲלֵה אֶל מְקוֹם הַכָּבוֹד אֲשֶׁר שָׁם הַמַּלְאָךְ הַגָּדוֹל, וְהַכַּוָּנָה כִּי מֹשֶׁה יָבֹא בְּתוֹךְ הֶעָנָן אֲשֶׁר שָׁם כְּבוֹד ה' וְלֹא יָבֹא אֶל הַשֵּׁם הַמְיֻחָד, כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי (שמות ל"ג:כ'): וְאֵין כַּוָּנַת רַבּוֹתֵינוּ כְּלָל כְּמָה שֶׁכָּתַב רַשִׁ"י לְמַעְלָה (כג כא), גַּם בְּמַסֶּכֶת סַנְהֶדְרִין (שם) הָפַךְ הָרַב הָעִנְיָן, וּכְבָר הִזְכַּרְתִּי (לעיל יב יב, כג כא) כַּוָּנָתָם בַּשֵּׁם הַזֶּה, וְכָל דִּבְרֵיהֶם אֱמֶת, אֶלָּא שֶׁדִּבְּרוּ בַּהַגָּדָה הַהִיא כְּמַסְתִּיר פָּנִים, כִּי רַב אִידִי לֹא גִּלָּה לַמִּין הַהוּא הַשּׁוֹאֵל עִנְיַן מְטַטְרוֹן הַגָּדוֹל וְסוֹדוֹ חָלִילָה, אֲבָל הִזְכִּיר לוֹ כִּי עַל הַמַּלְאָךְ מוֹרֵה דֶּרֶךְ בָּעוֹלָם הַתַּחְתּוֹן הַכָּתוּב הַזֶּה מְדַבֵּר, וּלְפִיכָךְ אָמַר לוֹ דַּאֲפִילּוּ בְּפַרְוַקְנָא לָא קַבֵּלְנֵהּ, דִּכְתִיב (שמות ל"ג:ט"ו) "אִם אֵין פָּנֶיךָ הֹלְכִים", שֶׁאָנוּ לֹא קִבַּלְנוּ שָׁלִיחַ בִּלְתִּי הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד, וּכְבָר פֵּרַשְׁתִּי (רמב"ן על שמות כ':ג') סוֹד הַפָּנִים וְכָל הָעִנְיָן בְּבֵאוּר לַמַּשְׂכִּילִים בּוֹ בְּמַתַּן הַתּוֹרָה:
אבן עזרא על שמות כ׳:כ״א - הטקסט מספריא
מזבח אבנים. י"א כי הטעם שלא יעשו ציורים במזבח, ע"כ צוה במזבח אבנים להיותם שלמות, ואלה המפרשים אולי ילמדונו למה נעשה כל המשכן כרובים, וכרובי זהב על הכפורת, והבית אשר בנה שלמה כלו כרובים ותמונות ופטורי ציצים (מ"א ו לב), ואלה המקומות נכבדות ממקום המזבח, ובפ' תשא אדבר על זה, וי"א כי מזבח אדמה שלא יהיה על מקום גבוה ואין זה משמע הלשון, והעד שכתוב אחריו מזבח אבנים, וקדמונינו אמרו, כי הטעם לשום אדמה במזבח הנחשת, ואמת אמרו כי כן עשו רק זה הפסוק לזכר ולאסמכתא ואין זה פשוטו, כי האדמה שישימו בו מקרה, כי הוא לא יקרא רק מזבח הנחשת, כי מנחשת נעשה גם נקרא מזבח הקטרת מזבח הזהב, בעבור שהוא מצופה זהב, ועוד אילו היה כן משמע, מזבח אדמה יהיה פירוש "ואם מזבח אבנים" שישימו בו אבנים, ולא נוכל לומר שלא נעשה המזבח מאבנים, כי מפורש הוא והוא הנעשה בהר עיבל, ועתה אפרש, אמר הגאון כי יש מחלוקת על דבר המזבח שעשה משה תחת הר סיני, י"א לפני מתן תורה היה ואחרים אמרו אחרי כן והגאון הודה למחלוקת הראשונה, ואמר כי הכתוב בפרשה הזאת כל אשר דבר ה' נעשה (למטה יט ח), הוא שנוי בפרשה השנית, כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע (למטה כד ז) ואני אתן לך ראיה גמורה כי אחר מן תורה היה כי הנה כתוב בפרשה הזאת שאמר השם למשה בעלותו אל הר האלהים לפני מתן תורה "אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים, ועתה אם שמוע תשמעו בקולי" (למעלה יט, ד ה) ואמר בתחלה כה תאמר לבית יעקב (שם פ' ג), והנה לא הגיד להם לא מצות, ולא חקים, ולא משפטים, רק לשמוע מפיהם אם יהיו חפצים לשמוע בקול השם לכל אשר יצום, והם השיבו ואמרו "נעשה" ושם כתוב וישב משה את דברי העם אל ה' (שם פ' ח), אז קדשם לשמוע דבר השם, שהיו עשרת הדברים, ועתה החל להשמיעם מצותיו, וכאשר נגש משה אל הערפל, אמר לו זאת הפרשה לא תעשון, וכל פרשת ואלה המשפטים עד כי יהיה לך למוקש (למטה כג לג) ואחר כן כתוב ויבא משה (שם כד ג) שירד מן ההר, ושם כתוב, ויספר לעם את כל דברי ה' ואת כל המשפטים (שם), ודבר ה' הם מצות עשה, ומצות לא תעשה, שתחלתם, לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב, ודברי המזבח, וכל מצות עשה ולא תעשה שהם בפרשת ואלה המשפטים, כמו השב תשיבנו לו, עד בא השמש תשיבנו לו (שם כב כה) אלהים לא תקלל (שם פ' כז), והמשפטים דברי העבדים, והמכים, והנצים, והנגיחה, וההבערה, ודברי הגנבה, והשבועה, ועל אלה כתוב שם, ואת כל המשפטים, ובעבור זה אמרו אבותינו נעשה ונשמע (למטה כד ז), ופי' נעשה לשמור מצות עשה ומצות לא תעשה, ונשמע על המשפטים על כן הוסיפו אחר מתן תורה לומר ונשמע, ולא אמרו כן בתחלה והנה פי' מזבח אדמה כמשמעו עשוי מאדמה, וזהו שכתב שם, ויבן מזבח תחת ההר (שם שם ד) וכתוב בכאן "וזבחת עליו את עלתיך ואת שלמיך" ושם כתוב ויעלו עולות ויזבחו זבחים שלמים (שם שם ה) ואין ספק כי זאת פרשת מזבח אדמה, גם לא תעשון אתי, בעבור דם הברית שזרק על המזבח, ועל העם שקבלו על נפשם שהשם לבדו יהיה להם לאלהים, ושישמרו מצותיו ומשפטיו, והזכיר את צאנך ואת בקרך ששניהם מיני עולות ושלמים, ראיתי אפיקורס אחד ישתחקו עצמותיו, שטען על החכמים בעבור שאמרו אי זהו מקומן של זבחים (זבחים מז א) כי אמר כי לא מצא בכל התורה זביחה כי אם שלמים כמו עולה וזבחים כי עולה הוא דבר בפני עצמו, והזבחים שלמים, כמו ויעלו עולות ויזבחו זבחים שלמים לה' פרים (למטה כד ה) וככה בכל מקום, והראיתי לו כי לא דבר נכונה, כי כתוב וזבחת עליו את עלתיך ואת שלמיך אז הודה על חטאתו שטען על אנשים נכבדים מכל הדורות הבאים אחריהם:
וטעם בכל המקום אשר אזכיר את שמי, פירוש בכל מקום אשר אשים זכר לשמי שכבודי שוכן שם, כמו שילה ונוב שעמד שם הארון, אם תבוא אל המקום הנזכר לשמי לבקר אותי, גם אני אבוא אליך וברכתיך:
וטעם אבוא כדרך בן אדם, והטעם תמצאנו שם במקום שאזכיר את שמי עליו, והוא מקום הכבוד, כאלו באתי אליך שידעתי שתבוא, ובעבורך באתי, ובעבור שבאת לכבודי אבוא אליך וברכתיך ולא תהיה צריך לאחר כי תמצאנו בכל עת ששם כבודו:
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.