152

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

ישראל, ו"משלם" את חובותינו, כביכול.

ההבדל הוא רק לגבי האופן שבו נגרם ה"שעבוד":

מצד התלמוד הבבלי, שבו חושך הגלות הוא בתוקף, ולכן האחדות והערבות שבין הקדוש־ברוך־הוא לבין ישראל אינה כל כך בגלוי, דרוש "קנין": ישראל צריכים לדרוש מהקדוש־ברוך־הוא, כביכול, שהוא "יזדהה" עם מצבם של ישראל ו"ישתעבד", כביכול.

לעומת זאת, התלמוד הירושלמי, המסמל מצב של "אור", הרי ה"שותפות" שבין הקדוש־ברוך־הוא לבין ישראל ברורה וגלויה יותר, ולכן צריך רק "להזכיר" לקדוש־ברוך־הוא את "צערא דחבריה"57, הצער שנגרם לישראל עקב המיצר והשביה של הגלות, המתבטא בתפלתם ובתביעתם "עד מתי?!", וכנאמר בסליחות58 "אל תתנו דמי לו עד יכונן ועד ישים את ירושלים תהלה בארץ" – ובכך די והותר כדי לגרום לקדוש־ברוך־הוא להשתעבד לעם קרובו59, ולהביא מיד את הגאולה על ידי משיח צדקנו,

שיבנה מקדש (השלישי וה"בתרא") במקומו60, ו"גדול61 יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון"62, ובמהרה בימינו ממש.

הערות

  1. 57. ל' הרשב"ם (ונמוק"י) ב"ב שם – הובא לעיל סעיף א. (משיחת ט"ו בשבט תשמ"ה)
  2. 58. דשבעה עשר בתמוז (מישעי' סב, ז).
  3. 59. ראה לעיל הערה 41.
  4. 60. רמב"ם הל' מלכים ספי"א.
  5. 61. חגי ב, ט.
  6. 62. בב"ב בתחלתה (ג, סע"א ואילך) – דהאחרון קאי אביהמ"ק השני. אבל בזח"א (כח, א) דקאי אביהמ"ק השלישי. וראה לקו"ש [המתורגם] ח"ט ע' 29 הערה 29 התיווך בין שני הפירושים.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.