139
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
ומצוות שנצטוו במרה" – את כל ספר הברית.
אך אי אפשר להסביר כך, כי לפי זה צריך היה רש"י לצטט את המילים "ויקרא באזני העם" ולפרש אותן, שהמשמעות של "ויקרא" היא "מבראשית..." אך רש"י מצטט את המילים "ספר הברית", ויותר מכך – הוא איננו מוסיף אפילו את המילה "וגו'" הרומזת על המשך הפסוק. מכך מובן, שאין כוונתו לפרש את "ויקרא", אלא הוא בא לבאר לאיזה ספר הכוונה במילים "ספר הברית".
ואם כך, חזרה הקושיה למקומה: לשם מה חוזר רש"י על פירושו בפירוט?
ד. מתי נאמרה פרשת "ואל
משה אמר..."?
כדי להבין זאת יש להקדים ולבאר דיוק נוסף בלשון רש"י בפירושו הקודם "ויכתוב משה – מבראשית ועד מתן תורה וכתב מצוות שנצטוו במרה". לכאורה, המילה "וכתב" מיותרת. הרי רש"י מצטט את המילים "ויכתוב משה", ודי היה לכתוב את וא"ו החיבור "מבראשית ועד מתן תורה ומצוות שנצטוו במרה", ומאליו מובן שכל זה נכלל ב"ויכתוב"?
ההסבר לכך הוא:
לגבי הפרשה בכלל, מ"ואל משה אמר עלה אל ה'...", יש מחלוקת בין מפרשי התורה – מתי נאמרה פרשה זו ומתי ארעו כל המאורעות המסופרים בה:
רש"י מסביר12 ש"פרשה זו נאמרה קודם עשרת הדברות ובד' בסיון נאמרה לו עלה". כלומר, גם "ויכתוב משה" היה ביום ד' בסיון, וכל הארועים האחרים, כגון "ויבן מזבח...", התרחשו ביום ה' בסיון13.
לדעת הרמב"ן14 ומפרשים נוספים, התרחש כל זאת לאחר עשרת הדברות, לאחר מתן תורה.
מן המחלוקת לגבי זמן אמירת הפרשה נובע הבדל גם בפירושו של הפסוק "ויבא משה ויספר לעם את כל דברי ה' ואת כל המשפטים":
לפי רש"י המשמעות של "כל דברי ה'" היא, כדלעיל, "מצות פרישה והגבלה", והמשמעות של "ואת כל המשפטים" היא "ז' מצוות שנצטוו בני נח ושבת וכיבוד אב ואם ופרה אדומה ודינין שניתנו להם במרה"15.
הערות
- 12. פרשתנו כד, א. וראה בחיי שם: על דרך הפשט זו קודם מתן תורה. וראה בארוכה לקו"ש חכ"ו ע' 153 ואילך.
- 13. כפרש"י כד, ד ד"ה וישכם בבקר.
- 14. ראה בארוכה רמב"ן כאן, א. וראה בראב"ע כאן – בהמשך כל הפסוקים (הובא ברמב"ן); יתרו כ, כא. וראה אברבנאל כאן: ואמרו חכמי צרפת כי זה נאמר קודם מ"ת .. אבל חכמי ספרד קיימו וקבלו שהי' זה אחר מ"ת כסדר הפרשיות. וראה גם או"ח כאן.
- 15. ויל"ע אם לפרש"י זה גם ז' מצות ב"נ נאמרו להם במרה, וכהדיעה בסנהדרין (נו, ב). ואף שבפ' בשלח (טו, כה) לא הובא בפרש"י ע"ד ז' מצות ב"נ – הרי זהו לפי ששם בא לפרש הלשון "שם שם לו חוק ומשפט גו'". והרי גם כבוד או"א לא הביא רש"י אף שהביאו כאן, כי אף שמוכח בואתחנן (ה, טז) ש"אף על כבוד אב ואם נצטוו במרה" (רש"י שם), מ"מ, מכיון שאין הכרח בלשון הכתוב בבשלח שם ע"ז, אין רש"י מביאו בפ' בשלח, וראה שיחת ש"פ בשלח וש"פ ואתחנן תשכ"ח. וראה לקמן בפנים ובהערה 24.
רש"י על שמות ה׳:ט״ז - הטקסט מספריא
ולבנים אומרים לנו. הַנּוֹגְשִׂים עשו, כַּמִּנְיָן הָרִאשׁוֹן:
וחטאת עמך. אִלּוּ הָיָה נָקוּד פַּתָּח, הָיִיתִי אוֹמֵר שֶׁהוּא דָבוּק, וְדָבָר זֶה חַטַּאת עַמְּךָ הוּא, עַכְשָׁו שֶׁהוּא קָמָץ, שֵׁם דָּבָר הוּא, וְכָךְ פֵּרוּשׁוֹ: וְדָבָר זֶה מֵבִיא חַטָּאת עַל עַמְּךָ, כְּאִלּוּ כָתוּב וְחַטָּאת לְעַמֶּךָ; כְּמוֹ "כְּבֹאָנָה בֵּית לֶחֶם" (רות א'), שֶׁהוּא כְּמוֹ לְבֵית לֶחֶם, וְכֵן הַרְבֵּה:
ולבנים אמרים לנו AND BRICKS THEY — the taskmasters — SAY TO US עשו MAKE, just as the former number.
וְחָטָאת עַמֶּךָ BUT THE FAULT IS IN THINE OWN PEOPLE — If the word וחטאת had the vowel Patach under the ט I would say that it is a noun in the construct state, so that the meaning would be, “and this thing is the sin of thy people” But now, since the vowel is Kametz, it is a noun in the absolute case, and its meaning is as follows: “And this thing brings sin upon thy people”, as though it were written וחטאת לעמך. Sirnilarly we find ל omitted in, (Ruth 1:19) “When they were come בית לחם” which is the same as לבית לחם, to Bethlehem, and there are many similar examples.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.

