154
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
והגבלה"21: "ויקדש את העם... ויאמר אל העם היו נכונים... אל תגשו..."22. ולאחר מכן מסופר על מתן תורה ביום ששה (או שבעה)23 בחודש, ועל דברי ה' למשה לאחר מכן24.
ובסיום פרשת משפטים שבה התורה וחוזרת אל המאורעות שהתרחשו בד' בסיון [שמשה מסר לישראל "מצות פרישה והגבלה"25, ו"את כל המשפטים – ז' מצות... ושבת... שניתנו להם במרה"25] ואל חמשה26 בסיון?!
ב. עוד תמיהה על סדר הפרשיות
לפי פירוש רש"י מתעוררת תמיהה נוספת על סדר הפרשיות:
הפשטנים הנ"ל, המסבירים שפרשה זו נאמרה לאחר מתן תורה, אומרים, שהפסוק הנאמר בהמשך27 "ויבא משה ויספר לעם את כל דברי ה' ואת כל המשפטים" אמור לגבי המשפטים והדינים שבפרשה זו, פרשת משפטים, שניתנו למשה "בו ביום" של מתן תורה28, ומשה מסרם מיד לאחר מכן לישראל.
אך רש"י בפירושו על התורה מפרש29, ש"החוקים והמשפטים שבואלה המשפטים" נאמרו למשה בארבעים הימים הראשונים ששהה בהר –
ולפי פירושו זה יוצא, שבין שני הסיפורים – אודות ההכנות למתן תורה שעד החמשה בסיון – אין התורה מפסיקה רק בסיפור על ההכנות למתן תורה בששה בסיון ועל מתן תורה, אלא גם בענינים רבים אחרים שמסר הקדוש־ברוך־הוא למשה במשך ארבעים הימים שלאחר מכן30!
יותר מכך: לאחר כל הדינים והמשפטים שבפרשת משפטים, ולאחר הפרשה "ואל משה אמר עלה אל ה'" מסופר בסיום הפרשה31 "ויאמר ה' אל משה עלה אלי ההרה והיה שם ואתנה לך את לוחות האבן גו' .. ויקם משה .. ויעל .. אל ההר ויהי משה בהר ארבעים יום וארבעים לילה". וגם זה היה, כדברי רש"י32, מיד "לאחר מתן תורה".
הערות
- 21. ל' רש"י פרשתנו כד, ג.
- 22. יתרו שם, יד־טו.
- 23. כב' הדיעות שהובאו ברש"י שם, טו.
- 24. יתרו כ, יט ואילך.
- 25. רש"י פרשתנו שם. וראה לקמן בפנים ריש סעיף ב.
- 26. פרש"י – יתרו יט, יא. פרשתנו שם, ד.
- 27. כד, ג.
- 28. ראה רמב"ן כאן: ולא יאמר ויספר אלא בחדשות כו'. וראה מפרשי רש"י כד, ג.
- 29. תשא לא, יח. – ברא"ם ריש פרשתנו (וראה גם לבוש שם) ש(לפי פרש"י) פ' משפטים נאמרה למשה ביום מ"ת (לפני עלייתו להר), ופרש"י תשא שם "הוא על דעת ר' יהודה" ולא כהמ"ד ד"אף אלו מסיני" (ע"ש. וכ"כ בתשא שם). אבל (נוסף על מה שהקשו עליו בגו"א ועוד) קשה (כמדובר כמ"פ) – דאיך אפשר שפשוטו של מקרא אחד יסתור מקרא שני?! וראה גם משכיל לדוד שם.
- 30. ושמשה אמרם לישראל (לפרש"י יתרו יח, יג) לאחרי יוהכ"פ!
- 31. לקמן פסוק יב ואילך.
- 32. שם. – ולהעיר שבבחיי שם מפרש ש"גם פרשה זו קודם מ"ת נאמרה". ע"ש.
רש"י על שמות כ״ד:ג׳ - הטקסט מספריא
ויבא משה ויספר לעם. בּוֹ בַיּוֹם:
את כל דברי ה'. מִצְוַת פְּרִישָׁה וְהַגְבָּלָה:
ואת כל המשפטים. שֶׁבַע מִצְווֹת שֶׁנִּצְטַוּוּ בְנֵי נֹחַ, וְשַׁבָּת וְכִבּוּד אָב וָאֵם וּפָרָה אֲדֻמָּה וְדִינִין שֶׁנִּתְּנוּ לָהֶם בְּמָרָה (סנהדרין נ"ו):
ויבא משה ויספר לעם AND MOSES CAME AND RELATED TO THE PEOPLE — on that same day (the 4th of Sivan).
את כל דברי ה׳ ALL THE WORDS OF THE LORD — the commands concerning their keeping apart from women and the setting of bounds at Mount Sinai.
ואת כל המשפטים AND ALL THE JUDGMENTS which had been ordained before the Sinaitic legislation: the seven commands given to the “Sons of Noah” (the non-Israelite world), the law of the Sabbath, of filial respect, of the “red heifer” and regarding the administration of justice, all of which had been given to them already in Marah (cf. Sanhedrin 56b).
הטקסט של רש"י על שמות כד טו אינו זמין בספריא.
רש"י על שמות י״ח:י״ג - הטקסט מספריא
ויהי ממחרת. מוֹצָאֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים הָיָה, כָּךְ שָׁנִינוּ בְּסִפְרֵי וּמַהוּ מִמָּחֳרָת? לְמָחֳרַת רִדְתּוֹ מִן הָהָר; וְעַל כָּרְחֲךָ אִי אֶפְשָׁר לוֹמַר אֶלָּא מִמָּחֳרַת יוֹם הַכִּפּוּרִים, שֶׁהֲרֵי קֹדֶם מַתַּן תּוֹרָה אִ"אֶ לוֹמַר "וְהוֹדַעְתִּי אֶת חֻקֵּי וְגוֹ'", וּמִשֶּׁנִּתְּנָה תּוֹרָה עַד יֹהַ"כִּ לֹא יָשַׁב מֹשֶׁה לִשְׁפֹּט אֶת הָעָם, שֶׁהֲרֵי בְי"ז בְּתַמּוּז יָרַד וְשָׁבַר אֶת הַלֻּחוֹת וּלְמָחָר עָלָה בְּהַשְׁכָּמָה וְשָׁהָה שְׁמוֹנִים יוֹם וְיָרַד בְּיֹהַ"כּ; וְאֵין פָּרָשָׁה זוֹ כְתוּבָה כַּסֵּדֶר, שֶׁלֹּא נֶאֱמַר וַיְהִי מִמָּחֳרָת עַד שָׁנָה שְׁנִיָּה – אַף לְדִבְרֵי הָאוֹמֵר יִתְרוֹ קֹדֶם מַתַּן תּוֹרָה בָּא, שִׁלּוּחוֹ אֶל אַרְצוֹ לֹא הָיָה אֶלָּא עַד שָׁנָה שְׁנִיָּה – שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר כָּאן וַיְשַׁלַּח מֹשֶׁה אֶת חֹתְנוֹ, וּמָצִינוּ בְמַסַּע הַדְּגָלִים שֶׁאָמַר לוֹ מֹשֶׁה "נֹסְעִים אֲנַחְנוּ אֶל הַמָּקוֹם וְגוֹ'"(במדבר י כט), אַל נָא תַּעֲזֹב אֹתָנוּ" (שם לא), וְאִם זוֹ קֹדֶם מַתַּן תּוֹרָה, מִשֶּׁשִּׁלְּחוֹ וְהָלַךְ הֵיכָן מָצִינוּ שֶׁחָזַר? וְאִם תֹּאמַר, שָׁם לֹא נֶאֱמַר יִתְרוֹ אֶלָּא חוֹבָב, וּבְנוֹ שֶׁל יִתְרוֹ הָיָה, הוּא חוֹבָב הוּא יִתְרוֹ, שֶׁהֲרֵי כָתוּב "מִבְּנֵי חֹבָב חֹתֵן מֹשֶׁה" (שופטים ד'):
וישב משה וגו' ויעמד העם. יוֹשֵׁב כְּמֶלֶךְ וְכֻלָּן עוֹמְדִים, וְהֻקְשָׁה הַדָּבָר לְיִתְרוֹ שֶׁהָיָה מְזַלְזֵל בִּכְבוֹדָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל וְהוֹכִיחוֹ עַל כָּךְ, שֶׁנֶּאֱמַר (פסוק יד) מַדּוּעַ אַתָּה יוֹשֵׁב לְבַדֶּךָ וְכֻלָּם נִצָּבִים:
מן הבקר עד ערב. אֶפְשָׁר לוֹמַר כֵּן? אֶלָּא כָּל דַּיָּן שֶׁדָּן דִּין אֱמֶת לַאֲמִתּוֹ אֲפִלּוּ שָׁעָה אַחַת, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ עוֹסֵק בַּתּוֹרָה כָּל הַיּוֹם וּכְאִלּוּ נַעֲשֶׂה שֻׁתָּף לְהַקָּבָּ"ה בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ וַיְהִי עֶרֶב וְגוֹ' (שבת י'):
ויהי ממחרת AND IT CAME TO PASS ON THE MORROW — This was really the day after the Day of Atonement: so have we learnt in Siphré (Mekhilta). Since the Day of Atonement is not mentioned anywhere in this section that deals with the Giving of the Law what is the force of ממחרת? i. e. in relation to what particular day in the history of the Law-giving is the term ממחרת, “on the morrow”, used? It means the morrow after he (Moses) descended from the Mount Sinai, and you must admit that it is impossible to say that this was any other day but the morrow after the Day of Atonement because, before the giving of the Torah, one could not say, (v. 16) “and I do make them know the statutes [of God and His laws]” (which are part of the Torah), and from the day when the Torah was given until the Day of Atonement Moses did not sit down to judge the people, since immediately after the Torah was given he ascended the mountain and descended only on the seventeenth of Tammuz when he broke the tablets in pieces. On the next day he again ascended the mountain early in the morning and stayed there eighty days, descending on the Day of Atonement (cf. Tanchuma כי תשא, Rashi on 33:11, Deuteronomy 9:18 and 10:1). Consequently this section is not written (placed) in its chronological order, for this paragraph commencing with ויהי ממחרת and ending with “Moses let his father-in-law go and he (Jethro) went his way into his own land” was not said before the second year after the Exodus. For even according to the view of one who says that Jethro came to Moses before the giving of the Torah (Avodah Zarah 24a) his dismissal into his own land did not take place until the second year, for it is stated here (v. 27) “Moses let his father-in-law go”, and we find in the account of Israel’s journey through the wilderness beneath their banners (which according to Numbers 10:11 began in the second year) that Moses said to him, (Numbers 10:29, 31) “We are journeying etc…. Forsake us not, I pray thee”. Now if this incident happened before the giving of the Torah (including Jethro’s departure) where do we find it related that he returned after he had let him go and he had taken departure? And if you object that there (in the section in Numbers which Rashi has quoted as evidence that Jethro’s departure took place in the second year) it does not mention Jethro at all but Hobab, and that the latter was not Jethro but the son of Jethro, then I reply that Hobab is identical with Jethro and not his son, because it is written, (Judges 4:11) “of the sons of Hobab, the father-in-law of Moses”.
וישב משה וגו׳ ויעמד העם MOSES SAT … AND THE PEOPLE STOOD He was sitting like a king and they all stood, and the thing was distasteful to Jethro in that he made light of the respect due to Israel. He therefore reproved him for this, as it is said (v. 14) “Why sittest thou only” — and they all stand! (Mekhilta)
מן הבקר עד הערב FROM MORNING UNTO EVENING — Is it really possible to say so — that Moses sat the whole day long? But the explanation is that any judge who gives a rightful decision as truth demands it, even though he spends but one hour on it, Scripture accounts it to him as though he had occupied himself with the Torah the whole day long, and as though he became co-partner with the Holy One, blessed be He, in the work of the Creation of which it is stated, “It was evening and it was morning” (cf. Mekhilta; Shabbat 10a).
מצוטט בעמוד אחד
תורת מנחם 1
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.