155

ואם כך, יוצא לפי פירוש רש"י, שגם המשך הענינים שהתרחשו באותו זמן – עליית משה להר לאחר מתן תורה, ושהייתו שם ארבעים יום, מופרדים בתורה על ידי ענין שהתרחש בתקופה מוקדמת יותר. תחלה מספרת התורה על החוקים והמשפטים שאמר הקדוש־ברוך־הוא למשה בארבעים הימים בהר³³, ולאחר מכן, אחרי הפרדה על ידי הפרשה שהתרחשה לפני מתן תורה – "ואל משה אמר עלה" – מופיע הציווי "עלה אלי ההרה" כדי לקבל את הלוחות, ומתואר כיצד קיים משה את הציווי.

ג. נתינת המצוות וכריתת הברית

ויש לומר שההסבר לכך הוא:

במתן תורה התהוו שני ענינים: א) הקדוש־ברוך־הוא נתן לישראל את התורה – את מצוות והלכות התורה. ב) על ידי כך נעשו ישראל עבדי ה', כנאמר³⁴ "תעבדון את האלקים על ההר הזה", ובלשון רש"י³⁵ שישראל נעשו "משועבדים לי".

ואת שני הפרטים הללו הדגיש הקדוש־ברוך־הוא מיד בדברים הראשונים למשה "במדבר סיני", בשני בסיון¹⁸ – "כה³⁶ תאמר... אתם ראיתם... ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי והייתם לי סגולה...", שמבני ישראל נדרש (א) "שמוע תשמעו בקולי" – לקיים את ציוויי ה'. (ב) "ושמרתם את בריתי (שאכרות עמכם על שמירת התורה³⁷)" – באופן של ברית. ישראל התקשרו אל הקדוש־ברוך־הוא, "משועבדים לי".

וזהו ההבדל בין שתי הפרשיות על ההכנות למתן תורה – פרשת יתרו ופרשתנו:

בפרשת יתרו מסופר בעיקר³⁸ על נתינת מצוות התורה – עשרת הדברות, וכן "פרשת מזבח"³⁹, שהיא המשך ישיר למתן תורה, כנאמר⁴⁰ "אתם ראיתם... לא תעשון אתי... מזבח אדמה תעשה...". ולכן, גם הסיפור על ההכנות למתן תורה עוסק בעיקר במצוות שנתן הקדוש־ברוך־הוא לישראל כהכנה למתן תורה – מצות פרישה והגבלה, ולכן מודגש כיצד הקדוש־ברוך־הוא ציוה למשה על המצוות, וכן כיצד מסר אותן משה לישראל.

ואילו בפרשת משפטים מדובר על