156

הענין השני במתן תורה – כריתת הברית בין הקדוש־ברוך־הוא לישראל, שעל ידה נעשו ישראל "משועבדים לי". וזאת על ידי הפעולות שעליהן מסופר כאן⁴¹: אמירת נעשה⁴² – ונעשה ונשמע – הקבלה של ישראל, כתיבת ספר הברית, בניית מזבח והקרבת קרבנות, והזאת דמים⁴³. וכן "מצות פרישה והגבלה" המסופרת כאן שוב, מופיעה בשביל דבר שנתחדש בה⁴⁴, הפרט של אמירת "נעשה" – שישראל מוכנים ומשועבדים לקבל על עצמם את "דברי ה'".

ד. הסדר מותאם לתוכן הפרשיות

על ידי כך מובן בפשטות סדר הענינים בפרשות אלו:

בתחלה מופיעים בתורה הפרטים השייכים לענין הראשון של מתן תורה – נתינת מצוות ודיני התורה: המצוות שניתנו כהכנה למתן תורה – מצות פרישה והגבלה; מתן תורה – עשרת הדברות; "פרשת מזבח", (הכתובה, כאמור, מיד לאחר מתן תורה), ופרשת "ואלה המשפטים" – הלכות התורה שלימד הקדוש־ברוך־הוא את משה רבינו בשהותו בהר בארבעים הימים⁴⁵.

ולאחר שהתורה מסיימת את הענין הראשון שבמתן תורה, היא מתחילה לפרט את הפרטים הקשורים לענין השני שבמתן תורה⁴⁶ – כריתת הברית.

לפי זה מובן גם מדוע מביאה התורה את הסיפור על עליית משה להר לאחר הסיפור על מתן תורה, כאמור לעיל בסוף סעיף ב' – כי גם בארבעים הימים שבהם שהה משה בהר היו שני ענינים:

(א) הקדוש־ברוך־הוא לימד את משה את "החוקים והמשפטים שבואלה המשפטים", כדלעיל. (ב) "ואתנה לך את לוחות האבן..."⁴⁷, שמטרת נתינת הלוחות בפשטות איננה כדי ללמוד בהם, אלא היותם "לוחות העדות"⁴⁸, "לוחות הברית"⁴⁹: הם משמשים כעדות לברית שכרת הקדוש־ברוך־הוא עם ישראל במתן תורה, על שמירת התורה.

בכך מובן מדוע מסופר הענין הראשון שבארבעים הימים – ואלה המשפטים... – לאחר עשרת הדברות ופרשת המזבח, ואילו הענין של "עלה אלי ההרה... ואתנה לך את לוחות