שיחה ב

133שיחה ב

א. "אשר הכינותי" - פירושו הראשון של רש"י על פסוק זה

על הפסוק¹ "הנה אנכי שולח מלאך לפניך... ולהביאך אל המקום אשר הכינותי", מפרש רש"י: "אשר הכינותי – אשר זמנתי לתת לכם", ולאחר מכן הוא מביא פירוש אחר (כדלהלן סעי' ב).

המפרשים מסבירים², שכוונת רש"י היא: בפסוק נאמר "אשר הכינותי" ואין נאמר למי הכין הקדוש־ברוך־הוא את המקום. ועל כך מפרש רש"י: ש"הכינותי" כדי "לתת לכם".

אך כיון שלפי פירוש זה קשה, מדוע אין הפסוק מציין בפירוש, "אשר הכינותי לך", לכן מביא רש"י פירוש נוסף, שב"אשר הכינותי" הכוונה היא "כבר מקומי ניכר כנגדו .. שבית המקדש של מעלה מכוון כנגד בית המקדש של מטה", (כדלקמן סעי' ב). לפי פירוש זה הפעולה של "הכינותי" היתה "לעצמו", כאילו נאמר "אשר הכינותי לי", ודבר זה אין צריך לפרט, כי "סתם הכינותי הוא לעצמו"³.

אך הסבר המפרשים לפירוש הראשון של רש"י אינו מובן, כי:

א) בדרך הפשט אין מלכתחילה קושי במילה "הכינותי" סתם⁴, כי מובן מאליו ש"הכינותי" לישראל, שאודותם מדובר בפסוק.

ב) לפי זה צריך היה רש"י לומר בקצרה, בדומה לדברי האבן־עזרא כאן, "אשר הכינותי – לכם", ומדוע רש"י (א) מאריך בלשונו ואומר "אשר זמנתי לתת לכם", ויותר מכך: (ב) הוא משתמש בביטוי "זמנתי", השונה מלשון הפסוק – "הכינותי".

ב. "ומדרשו... שבית המקדש של מעלה מכוון כנגד בית המקדש של

מטה"

לאחר מכן ממשיך רש"י ואומר: "זהו פשוטו, ומדרשו אל המקום אשר הכינותי כבר מקומי ניכר כנגדי, וזה אחד מן המקראות שאומרים שבית המקדש של מעלה מכוון כנגד בית המקדש של מטה".

הסיבה לכך שרש"י מצטט שוב את המילים "אל המקום אשר הכינותי" בפירוש השני, היא, כדי לרמוז, שלפי "מדרשו" מובן פשטן של המילים הנאמרות בפסוק "אל המקום", ולא "אל הארץ"⁵ – שהרי המילה "הכינותי" אינה אמורה לגבי ארץ ישראל, אלא לגבי 134אך אין זה קושי הכרחי על הפירוש הראשון – "פשוטו", משום שמצוי בתורה, שארץ שלימה נקראת "מקום"⁶. ואדרבה, מהמשך הענין הכרחי⁷, לכאורה, שהמילים "ולהביאך אל המקום..." אינן מדברות על מקום מסויים בארץ ישראל⁸, אלא על ארץ ישראל בכלל.

וכיון שלפי "מדרשו" (א) משתנה המשמעות "אל המקום" (ב) לפי זה ברורה יותר משמעות המילים "אשר הכינותי", כפי שיוסבר להלן, לפיכך מצטט רש"י מילים אלו בפירושו השני – "מדרשו".

אך יש להבין את התוספת של רש"י: "וזה אחד מן המקראות שאומרים שבית המקדש של מעלה...". והרי, לכאורה: מדוע חשוב להדגיש כאן שיש עוד "מקראות שאומרים שבית המקדש של מעלה..."?

אין לומר, שענין זה אינו מתקבל על דעתו של "בן חמש למקרא" ומשום כך מוכרח רש"י להוסיף מילים אלו, בדומה למקומות אחרים שבהם הוא אומר "מצאתי לו חבר", וכדומה,

כי כבר לפני כן⁹, ובשני מקומות, מביא רש"י ענין זה, ש"בית המקדש של מעלה מכוון כנגד בית המקדש של מטה", ובמקומות אלו אין רש"י מוסיף את המילים "וזה אחד מן המקראות שאומרים...".

ג. דיוקי הלשון בדברי רש"י

כן יש להבין דיוקים נוספים בלשון רש"י, ומהם:

א) המקור של "מדרשו" הוא במדרש תנחומא¹⁰, אך שם נאמר "זה אחד מן המקראות המחוורת שבית המקדש שלמטן מכוון כנגד בית המקדש שלמעלן" – מדוע הופך רש"י את הסדר, ואומר¹¹: שבית המקדש של מעלה מכוון כנגד בית המקדש של מטה¹²?

ב) לפי אחת הגירסאות¹³ אומר רש"י "שבית המקדש של מעלה מכוון כנגד 135של מטה", ולא – "בית המקדש של מטה" – מדוע משמיט רש"י, לפי גירסא זו את המילים "בית המקדש"? ובמיוחד, כאשר בשני המקומות האחרים כן אומר רש"י "בית המקדש (או מקדש) של מטה"?

ד. ה"הכנה" של מקום המקדש שונה לפי שני הפירושים

ההסבר לכך הוא:

כוונת רש"י היא להשיב לשאלה פשוטה המתעוררת על המילים "אשר הכינותי": משמעותה של "הכנה" היא פעולה מסויימת בדבר אשר על ידי כך הוא נעשה "מוכן", ראוי למטרה שאליה מכינים אותו¹⁴. ואם כך, מתעוררת השאלה: במה התבטאה פעולת ה"הכינותי" של ארץ ישראל לקליטת עם ישראל, והרי אין אנו מוצאים שחל בה שינוי כלשהו יחסית למצבה הקודם?

ואדרבה: מהמשך הפרשה¹⁵ מובן, שהארץ לא היתה מוכנה לקליטת ישראל: היו בארץ ישראל שבע אומות, ויש תחילה לגרשן מן הארץ, יש צורך בפעולות (בעתיד) "והכחדתיו", "אגרשנו". ויותר מכך – פעולות אלו לא תיעשנה בעתיד הקרוב, ואינן יכולות להיעשות בקרוב, "פן תהיה הארץ שממה", אלא דוקא באופן של

ומהי אפוא משמעות הנאמר בפסוק "אשר הכינותי"¹⁶?

תשובת רש"י היא, שהמילים "אשר הכינותי" כאן אינן מבטאות פעולה של "הכנה" כבמקומות אחרים¹⁷, אלא משמעותן "אשר זמנתי לתת לכם" – זוהי "הזמנה" בלבד: כשם שבהזמנת אורח, עדיין אין בעצם ההזמנה שום פעולה של הכנה, אלא זוהי הזמנה בדיבור בלבד¹⁸, כך בעניננו¹⁹: הקדוש־ברוך־הוא הזמין את ארץ ישראל²⁰ לנתינה בשלב מאוחר יותר²¹ לעם ישראל – "זמנתי לתת לכם".

אך כיון שמשמעותה של הזמנה בדרך כלל היא פעולת הכשרה ושינוי הדבר, מביא רש"י פירוש שני – 136"ומדרשו" – "כבר מקומי ניכר²² כנגדו", ולפי פירוש זה נעשתה במקום פעולה של הכנה והכשרה¹⁹ אם כי לא במקום המקדש למטה, אלא במקום המקדש של מעלה – "מקומי ניכר כנגדו".

מסיבה זו מדייק רש"י ואומר "שבית המקדש של מעלה מכוון כנגד בית המקדש של מטה", בסדר הפוך מאשר במדרש תנחומא, כי פעולת ההכנה היתה ב"מקדש של מעלה", ו"מקומי", של מקדש של מעלה, היה "ניכר²² כנגדו" של מקום המקדש של מטה.

ה. פעולת ההכנה במקום המקדש של מעלה אינה קשורה למצבו של מקום

המקדש למטה

אך בכך בלבד אין די,

משום שאין לומר, שהכנתו של מקום המקדש למעלה על ידי הקדוש־ברוך־הוא, לא השפיעה כלל על מקום המקדש של מטה, אשר "מכוון כנגדו".

וכפי שאנו רואים בנאמר²³ לגבי יעקב "וזה שער השמים" – ששם מציין רש"י בפעם הראשונה ש"בית המקדש של מעלה מכוון כנגד בית המקדש של מטה". שיעקב חש בקדושת המקום שלמטה, כדבריו "מה נורא המקום הזה אין זה כי אם בית אלקים וזה שער השמים".

וכיון שנאמר בפסוק שהיתה כאן פעולה של "אשר הכינותי" – הכנת המקדש של מעלה באופן ש"כבר מקומי ניכר כנגדו", צריך היה גם מקום המקדש של מטה להיות "ניכר". וכיצד מתאים הדבר לדברי הפרשה בהמשך, ששם מודגש שארץ ישראל, כולל מקום המקדש, כלל לא היתה מוכנה לכניסת בני ישראל לארץ²⁴?

לפיכך מוסיף רש"י ומסביר "וזה אחד מן המקראות שאומרים שבית המקדש של מעלה...": אין כוונת הפסוק כאן לומר שעתה היתה הכנה מיוחדת על ידי כך שבית המקדש של מעלה מכוון כנגד בית המקדש של מטה. הפעולה של "הכינותי" היתה מאז ומקדם, וזהו רק פסוק אחד, בין יתר ה"מקראות" הקודמים, שבהם מסופר על אותו ענין, שכבר מאז ומתמיד "בית המקדש של מעלה מכוון כנגד בית המקדש של מטה", וכבר לפני כן, תמיד²⁵, "כבר מקומי ניכר כנגדו".

ולפיכך אין קושי בכך שעתה לא חל שינוי מיוחד במקום המקדש של מטה.

לפי זה מובנת גם הגירסא "שבית 137המקדש של מעלה מכוון כנגד של מטה", ללא המילים "בית המקדש של מטה". על ידי כך מודגש, שההכנה של מקום המקדש של מעלה אינה קשורה למצבו של מקום המקדש של מטה: בית המקדש של מעלה קיים אף כאשר למטה אין בית המקדש. הוא "מכוון כנגד של מטה", וחסר בית המקדש²⁶. ולפיכך אין סתירה בכך, שלמרות ש"כבר מקומי ניכר כנגדו", הרי אין ניכרים למטה שינוי והכנה²⁷, ולהיפך – במקום המקדש של מטה נמצאות אומות העולם, להיפך מבית המקדש.

ו. הזמנה מילתא או לאו

מילתא היא?

מעניני ההלכה שניתן ללמוד מפירוש רש"י זה:

לגבי דעת אביי²⁸ ש"הזמנה מילתא היא" יש מחלוקת בין הראשונים, אם גם הזמנה בדיבור מילתא היא, אם לאו²⁹.

למחלוקת זו יש השלכה למעשה, כי גם לדעת רבא²⁸ אשר הלכה כמותו, ש"הזמנה לאו מילתא היא", הרי יש מקרים מסויימים שבהם בכל זאת מתחשבים ב"הזמנה"³⁰.

וניתן לומר שזהו ההבדל להלכה בין שני פירושי רש"י:

לפי "פשוטו" יוצא, שהענין של "זמנתי לתת לכם" ללא פעולת הכנה והכשרה של המקום, מכונה בפסוק "הכינותי". כלומר, גם הזמנה בדיבור ללא הכנה – מילתא היא³¹.

ואילו לפי "מדרשו" תלוי הענין של "הכינותי" דוקא בחידוש הניכר בדבר – "כבר מקומי ניכר כנגדו". ולפי זה סביר לומר, שהזמנה בדיבור לאו מילתא היא.