שיחה א

61שיחה א

א. הרבי הרש"ב נכנס לסבו ה"צמח צדק" לקבל ברכתו

כבר מספר פעמים¹ ספרתי את הסיפור אודות כ"ק הרבי (מוהרש"ב) נ"ע, אשר ארע בהיותו ילד בן ארבע או חמש שנים, בשבת פרשת וירא:

הרבי נ"ע נכנס לסבו כ"ק אדמו"ר ה"צמח צדק" כדי לקבל ברכה לרגל יום הולדתו², ופרץ בבכי, באמרו: מדוע התגלה הקדוש־ברוך־הוא לאברהם אבינו ואלינו (אלי) אין הוא מתגלה?

השיב לו הצמח צדק: כאשר יהודי, צדיק³, בגיל תשעים ותשע, מחליט למול את עצמו, הוא ראוי לכך שהקדוש־ברוך־הוא יתגלה אליו.

ב. מדוע בכה הרבי נ"ע דוקא בפרשתנו?

סיפורי רבותינו נשיאינו בכלל, ובמיוחד הסיפורים שהם עצמם גילו לנו כדי לפרסמם, מדוייקים בודאי בכל פרטיהם.

אף הסיפורים שארעו בילדותם, הרי מעצם העובדה שרבותינו נשיאינו סיפרו אותם – ובמיוחד לפי מאמר חז"ל⁴ "בוצין בוצין מקטפין ידיע" – מובן, שלא זו בלבד שניתן ללמוד מהם הוראה לגבי עבודת ה', כפי שצריך ללמוד מכל דבר שרואים או שומעים⁵, אלא יש בהם תוכן מיוחד, שצריך ללמדו ולהבינו.

ובסיפור שמובא לעיל אין מובן הפסוק "וירא ה' אל אברם" כבר כתוב פעמיים לפני כן, בפרשת לך לך⁶, ומדוע בכה הרבי נ"ע על כך שהקדוש־ברוך־הוא נגלה אל אברהם אבינו ואליו אין הוא נגלה דוקא בהקשר לפסוק בפרשת וירא ולא בפרשת לך לך?

לגבי הפעם השניה "וירא ה' אל אברם", שבפרשת לך לך, ניתן לומר שייתכן שהרבי נ"ע עדיין לא למד פסוק זה כיון שהוא מופיע כמעט בסוף הפרשה וכנהוג במספר מקומות, הרי מלמדים את הילדים כל שבוע רק חלק מסויים של פרשת השבוע⁷.

אך לגבי הפעם הראשונה שבה נאמר "וירא ה' אל אברם", הכתובה בתחילת הפרשה – אין מובן מדוע לא בכה בלמדו פסוק זה?

62ג. מדוע השיב הצמח צדק ד. אין לומר שהבכי הוא רק אודות הפסוק דוקא ב"וירא" שאינו שבפרשתנו? למטרת דיבור

יש לומר, שהסיבה הפשוטה לכך היא בהכנסו לאדמו"ר הצמח צדק, כדי לקבל ברכה ליום הולדתו, היה הדבר בשבת פרשת וירא, ולפיכך הוא שאל לגבי הענין שלמד באותה עת, דוקא על הפסוק "וירא אליו ה'" המופיע בפרשת וירא. ואילו בשבוע של פרשת לך לך לא היתה לו סיבה להכנס לאדמו"ר הצמח צדק⁸.

אך עדיין נשארת השאלה: מדוע ענה לו אדמו"ר הצמח צדק רק אודות הפסוק "וירא אליו ה'" שבפרשת וירא, ולא הזכיר ש"וירא ה' אל אברם" כבר מופיע לפני כן, בפרשת לך לך, ואפילו פעמיים?

תמיהה זו אף קשה יותר: תשובתו של הצמח צדק, שהקדוש־ברוך־הוא נגלה לאברהם אבינו מפני החלטתו למול את עצמו, היא מענה רק לגבי הפסוק "וירא אליו ה'" שבפרשתנו, אשר מופיע לאחר החלטת אברהם למול את עצמו, אך השאלה (והבכי) לגבי הפסוקים "וירא ה' אל אברם" שבפרשת לך לך, המופיעים לפני החלטת אברהם על המילה⁹, עדיין נשארים בעינם?

לכאורה, ניתן לומר שההסבר לכך הוא:

שתי הפעמים הקודמות שבהן כתוב "וירא", בפרשת לך לך, הן הקדמה והכנה ל("וירא ה'... ויאמר...") אמירה, ולפיכך אין מקום ל"וירא" – להתגלות אל מישהו שאין אליו דיבור.

לעומת זאת, בפרשתנו לא היה דיבור לאחר "וירא"¹⁰, אלא הענין של "וירא" היה ענין כשלעצמו. ולכן בכה הרבי נ"ע דוקא בקשר ל"וירא" בפעם הזאת.

אך הסבר זה אינו מתקבל,

כי אף אם הענין של "וירא" היה לצורך דיבור, הרי מוצאים אנו מקומות רבים¹¹ שבהם כתוב "ויאמר ה' אל..." ללא ההקדמה "וירא ה'...", ומכך מובן, שה"וירא" הוא ענין חשוב בפני עצמו, ולא רק לצורך הדיבור, והקושיה נותרת בעינה.

ובנוסף לכך, גם ל"וירא" שבפרשתנו היה גורם מיוחד, מטרה מסויימת, כדברי רש"י בפשוטו של מקרא¹² – "לבקר את החולה", ואילו אצל הרבי נ"ע לא היתה סיבה זו?

63ה. השאלות על ההסבר לפי "בעל הטורים"

בעל הטורים¹³ אומר, ש"וירא אליו ה'" שבפרשתנו היה "בשביל המילה" – בזכות שאברהם אבינו קיים את מצות המילה.

לפי זה ניתן היה, לכאורה, לתרץ שעל כך היתה טענתו (ובכייתו) של הרבי נ"ע: הרי גם אצלו קיימת הזכות של מצות מילה¹⁴, ולפיכך מגיע גם לו השכר של "וירא אליו ה'".

על כך השיב לו הצמח צדק, שאין להשתוות לאברהם אבינו, אשר במצות המילה שלו היתה מעלה מיוחדת – הוא מל עצמו "בגיל תשעים ותשע" – ולכן דוקא הוא זכה ל"וירא".

אך הסבר זה דחוק ביותר, כי:

א) רש"י מפרש, כדלעיל, ש"וירא אליו ה'" לא היה סתם שכר "בשביל המילה, אלא כדי "לבקר את החולה"¹⁵. וכיון שפירוש רש"י על התורה מיועד ל"בן חמש למקרא", סביר לומר, ששאלת הרבי נ"ע בהיותו ילד בן ארבע על הפסוק.

ב) אף לפי פירושו של בעל הטורים: הרי מדובר אודות הרבי נ"ע, שבהיותו ילד ניכרו בו מעין מעלותיו המאוחרות יותר – כאמור לעיל, "בוצין בוצין מקטפיה ידיע"⁴ – והוא בודאי ידע את מעלתה וגדולתה של עבודת אברהם אבינו בכלל, ועל־אחת־כמה־וכמה ברור שהוא הבין את היתרון הפשוט והגלוי במילת אברהם אבינו על פני מצות מילה בכלל, כיון שקויימה בגיל תשעים ותשע,

וברור שלא ייתכן שהרבי נ"ע, אף בהיותו ילד, ישווה את עצמו לאברהם אבינו, עד כדי טענה מדוע הקדוש־ברוך־הוא נגלה לאברהם אבינו בזכות המילה, ולא אליו.

ו. התגלות ה' לאברהם היתה מפני גמילות חסדים, אך גם לכך צריך להיות "כלי"

ויש לומר, שההסבר לכך הוא, שאדרבה: טענתו של הרבי נ"ע נבעה מידיעתו את פירוש רש"י ש"וירא אליו ה'" היה "לבקר את החולה":

לולא פירוש רש"י לא היתה לו טענה מדוע הקדוש־ברוך־הוא אינו נגלה אליו כאל אברהם אבינו, כי כיצד ייתכן להשוות את עצמו אל אברהם אבינו.

אך אם "וירא אליו ה'" היה כדי "לבקר את החולה" – ענין של גמילות 64חסדים¹⁶, כלומר, "וירא" לא מפני דרגתו הנעלית של אברהם אבינו¹⁷, אלא מפני מדת חסדו של הקדוש־ברוך־הוא, אם כך היתה לו טענה: הרי כל כך איכפת לו שאין הקדוש־ברוך־הוא נגלה אליו (כפי שנראה לאחר מכן שהדבר הביאו לידי בכי), ואם כך, הקדוש־ברוך־הוא צריך לגמול עמו חסד ולהתגלות אליו.

לפי זה מובן בפשטות מדוע הוא לא בכה על שתי הפעמים הקודמות שבהן נאמר "וירא ה' אל אברם" שבפרשת לך לך – כי שם היה "וירא" כרוך במעלתו של אברהם אבינו¹⁸, אשר אין להשתוות אליו.

על כך ענה לו הצמח צדק "כאשר יהודי... מחליט למול את עצמו, הוא ראוי לכך שהקדוש־ברוך־הוא יתגלה אליו": אמנם, "וירא אליו ה'" לא היה מפני דרגתו הנעלית של אברהם אבינו, אלא מפני גמילות החסדים של הקדוש־ברוך־הוא, אך בכל זאת צריכים להיות ראויים לגמילות חסדים זו, יש להיות "כלי" לגילוי¹⁹.

והכלי לכך הוא ההחלטה, שבכל מצב שהוא, ואף בדרגה של "צדיק, בגיל תשעים ותשע", עליו למול את עצמו²⁰.

ז. משמעות "ביקור חולים"

על ההסבר שלעיל ניתן, לכאורה, לשאול:

בכל זאת, ביקור חולים איננו גמילות חסדים בלבד, אלא יש לו משמעות מיוחדת בהיותו קשור דוקא לחולה – ובאמצעות הביקור מקילים על החולה את יסוריו, ועל ידי כך מסייעים ברפואתו²¹, ובמיוחד על פי הנאמר בגמרא²² שנוטלים "אחד מששים" של המחלה. משמעות זו קיימת אפילו בביקור חולים על ידי בן־אדם, ועל־ 65אחת־כמה־וכמה, כאשר הקדוש־ברוך־הוא מבקר חולים²³ בודאי יש לכך השפעה על החלמת החולה²⁴.

וממילא מתעוררת השאלה: כיצד הסיק הרבי נ"ע מ"וירא אליו ה' – לבקר את החולה" שהקדוש־ברוך־הוא נגלה גם לצורך גמילות חסדים אחרת, שאינה קשורה לחולה אשר קשור לרפואה, ואשר המבקרו "נוטל... מחליו"?

כדי להבין זאת, יש להקדים ולבאר את הנלמד בגמרא²⁵ מ"וירא אליו ה'" שבדיוק כשם ש"הקדוש־ברוך־הוא ביקר חולים .. אף אתה בקר חולים" – אשר גם בענין זה אין מובן, בדומה לשאלה הנ"ל:

נאמר בגמרא²⁶ שדוקא באמצעות ביקור חולים על ידי "בן גילו" של החולה, מתקיים הענין של "נוטל.. מחליו". ואם כך, כיצד ניתן ללמוד מכך ש"הקדוש־ברוך־הוא ביקר חולים", שבודאי ביקור החולים שלו הוא יותר מאשר ביקור "בן גילו"²⁷, שאצל כל יהודי (שרובם אינם בני גילו של החולה), צריך לקיים "בקר חולים"²⁸?

ויש לומר, שרש"י רומז להסבר על כך בפירושו כאן על התורה, באמרו "לבקר את החולה. אמר רבי חמא בר חנינא²⁹ יום שלישי למילתו היה ובא הקדוש־ברוך־הוא ושאל בשלומו"?

לכאורה, אין מובנת ההרחבה בלשון רש"י³⁰: הרי הוא כבר אומר "לבקר את החולה", ומדוע הוא מוסיף "ובא הקדוש־ברוך־הוא ושאל בשלומו"?

אלא, בכך מבהיר רש"י: הקדוש־ברוך־הוא בא אל אברהם "לבקר את החולה" לא כדי ליטול מחליו, אלא כדי לשאול בשלומו³¹, כדלהלן.

66ח. "ביקור חולים" של ט. במאורע זה התחדשה הקב"ה אצל אברהם – דרך בחינוך מפני גמילות חסדים

לאחר "וירא אליו ה'" נאמר³² שאברהם ראה "שלשה אנשים נצבים עליו". על כך אומר רש"י שאחד מהם בא כדי "לרפאות את אברהם".

וכיון שגם ללא "וירא אליו ה'", נרפא אברהם לחלוטין על ידי המלאך רפאל³³ מיד בבואו³⁴, הרי אין מקום לומר שזמן קצר לפני כן יבוא אליו הקדוש־ברוך־הוא כדי ליטול ממנו רק "אחד מששים מחליו"³⁵.

לפיכך מדייק רש"י ואומר "ובא הקדוש־ברוך־הוא ושאל בשלומו" – מטרת "ביקור החולים" של הקדוש־ברוך־הוא לא היתה כדי לרפא, ואפילו אחד מששים, אלא מטרה של גמילות חסדים בלבד. ולפיכך ניתן ללמוד מכך את חובת "בקר חולים" של כל יהודי.

וכיוון שהקדוש־ברוך־הוא בא "לבקר את החולה" לא כדי ליטול מחליו אלא כדי לגמול עמו חסד, לפיכך טען הרבי נ"ע, שהקדוש־ברוך־הוא צריך להתגלות גם אליו מפני גמילות חסדים, כדלעיל.

כפי שכבר הוסבר לפנים בהרחבה³⁶, אחת מן ההוראות שיש ללמוד מסיפור זה היא:

כיוון שאירוע זה התרחש בהיות הרבי נ"ע ילד בן ארבע או חמש שנים, "בציר מבר שית" (=פחות מבן שש), נלמדת מכך ההוראה, שאפילו אצל ילד בן ארבע או חמש ניתן לעורר, על־ידי חינוך כראוי, תשוקה לרוחניות ולאלקות, ועד לתשוקה נפלאה המביאה לידי בכי.

ואין לכך סתירה מהוראת הרמב"ם³⁷ לגבי אופן הלימוד עם ילד קטן, שיש לעודדו "בדברים שהם אהובים אצלו לקטנות שניו .. קרא ואתן לך אגוזים..." – כי אירוע זה (ובמיוחד לאחר שכ"ק מו"ח אדמו"ר פירסמו), גילה דרך זו בחינוך. ויש לומר יותר מכך – חידש דרך זו בחינוך, ובלשון החסידות – "פתח צינור" חדש, שיוכלו לחנך ילד באופן שהאלקות תהיה בבחינת "דברים שהם אהובים אצלו", חלק מ"קטנות שניו".

כפי שמוצאים לגבי מספר דברים, ואף להלכה³⁸, ש"נשתנו הטבעים".

67י. דרך זו בחינוך היא הכנה לאיחוד בין נגלה ופנימיות התורה

אך עדיין דרוש הסבר: מדוע התחדש ענין זה רק בדורות האחרונים, ודוקא על־ידי מאורע שהתרחש אצל הרבי נ"ע?

הדבר יובן על־ידי ההסבר על־כך שפנימיות התורה התגלתה דוקא בדורות האחרונים, על־ידי האריז"ל³⁹, ולאחר מכן על־ידי הבעל־שם־טוב, ועד כדי הבנה והשגה⁴⁰ שכלית באמצעות תורת חסידות חב"ד. והרי, לכאורה, יש לשאול בתמיהה – אכשור דרא?

ידוע אחד ההסברים לכך⁴¹, שאדרבה משום שבדורות האחרונים גבר החושך, יש צורך בתוספת אור הקדושה. וכך גם בעניננו: משום התגברות החושך בדורות האחרונים, ניתן דוקא עתה הכח לחנך ילדים "בציר מבר שית" לחוש שרוחניות ואלקות הם חלק מחייהם, כדלעיל.

וזהו גם ההסבר לכך שענין זה התחדש על־ידי מאורע של הרבי נ"ע: אחד ממפעליו המיוחדים של הרבי נ"ע: הוא ייסוד ישיבת תומכי־תמימים, שבה ילמדו את הנגלה שבתורה יחד עם פנימיות התורה, כתורה אחת⁴².

כהכנה לכך צריך היה "לפתוח צינור ודרך חדשה בחינוך, שאף כאשר הילד בן ארבע או חמש שנים בלבד, ניתן לעורר בו תשוקה נפלא, שיתאוה לגילוי הקדוש־ברוך־הוא.

ודרך זו אצל המכונים "משיחי"⁴³ היא הכנה קרובה לביאת וגילוי המשיח, ואז יהיה "וירא ה'"⁴⁴, "ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדיו כי פי ה' דבר"⁴⁵, למטה מעשרה טפחים,

בקרוב ממש, כאשר "אתי מר" דא מלכא משיחא.

(משיחת ש"פ וירא (כ"ף מרחשון)

ומוצש"ק פ' ח"ש תש"מ)