66

ח. "ביקור חולים" של ט. במאורע זה התחדשה הקב"ה אצל אברהם – דרך בחינוך מפני גמילות חסדים

לאחר "וירא אליו ה'" נאמר³² שאברהם ראה "שלשה אנשים נצבים עליו". על כך אומר רש"י שאחד מהם בא כדי "לרפאות את אברהם".

וכיון שגם ללא "וירא אליו ה'", נרפא אברהם לחלוטין על ידי המלאך רפאל³³ מיד בבואו³⁴, הרי אין מקום לומר שזמן קצר לפני כן יבוא אליו הקדוש־ברוך־הוא כדי ליטול ממנו רק "אחד מששים מחליו"³⁵.

לפיכך מדייק רש"י ואומר "ובא הקדוש־ברוך־הוא ושאל בשלומו" – מטרת "ביקור החולים" של הקדוש־ברוך־הוא לא היתה כדי לרפא, ואפילו אחד מששים, אלא מטרה של גמילות חסדים בלבד. ולפיכך ניתן ללמוד מכך את חובת "בקר חולים" של כל יהודי.

וכיוון שהקדוש־ברוך־הוא בא "לבקר את החולה" לא כדי ליטול מחליו אלא כדי לגמול עמו חסד, לפיכך טען הרבי נ"ע, שהקדוש־ברוך־הוא צריך להתגלות גם אליו מפני גמילות חסדים, כדלעיל.

כפי שכבר הוסבר לפנים בהרחבה³⁶, אחת מן ההוראות שיש ללמוד מסיפור זה היא:

כיוון שאירוע זה התרחש בהיות הרבי נ"ע ילד בן ארבע או חמש שנים, "בציר מבר שית" (=פחות מבן שש), נלמדת מכך ההוראה, שאפילו אצל ילד בן ארבע או חמש ניתן לעורר, על־ידי חינוך כראוי, תשוקה לרוחניות ולאלקות, ועד לתשוקה נפלאה המביאה לידי בכי.

ואין לכך סתירה מהוראת הרמב"ם³⁷ לגבי אופן הלימוד עם ילד קטן, שיש לעודדו "בדברים שהם אהובים אצלו לקטנות שניו .. קרא ואתן לך אגוזים..." – כי אירוע זה (ובמיוחד לאחר שכ"ק מו"ח אדמו"ר פירסמו), גילה דרך זו בחינוך. ויש לומר יותר מכך – חידש דרך זו בחינוך, ובלשון החסידות – "פתח צינור" חדש, שיוכלו לחנך ילד באופן שהאלקות תהיה בבחינת "דברים שהם אהובים אצלו", חלק מ"קטנות שניו".

כפי שמוצאים לגבי מספר דברים, ואף להלכה³⁸, ש"נשתנו הטבעים".