שיחה ב

68שיחה ב

וירא

א. "ובלשון זה הוא חול"

מן הפסוק¹ "ויאמר אדנ־י אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבור מעל עבדך" מצטט רש"י את המילים "ויאמר אדנ־י אם נא וגו'", ומפרש: "לגדול שבהם אמר וקראם כולם אדונים, ולגדול אמר אל נא תעבור, וכיון שלא יעבור הוא יעמדו חבריו עמו, ובלשון זה הוא חול", ולאחר מכן הוא מפרש פירוש אחר, כדלהלן.

ואין מובן: בתחילת פירושו אומר רש"י "לגדול שבהם אמר", שאת המילים "אדנ־י אם נא..." לא אמר אברהם אל כל שלושת האנשים, אלא רק אל הגדול שבהם, ומדוע, אפוא, אומר רש"י מיד לאחר מכן "וקראם כולם אדונים"²?

ב. "דבר אחר קודש הוא"

לאחר מכן ממשיך רש"י ואומר: "דבר אחר קודש הוא, והיה אומר להקדוש־ברוך־הוא להמתין לו עד שירוץ ויכניס את האורחים, ואף־על־פי שכתוב אחר וירץ לקראתם³, האמירה קודם לכן היתה, ודרך המקראות לדבר כן כמו שפירשתי אצל לא ידון רוחי באדם⁴ שנכתב אחר ויולד נח⁵, ואי אפשר לומר אלא אם כן קודם גזירת ק"כ שנה".

צריך להבין:

א) מדוע צריך רש"י לומר שני פירושים, ואינו מסתפק באחד?

ב) מדוע מופיע הפירוש "הוא חול" כראשון ועיקרי, ואילו הפירוש "קודש הוא" כשני?

יותר מכך: כיון שברוב המקומות התואר "אדנ־י" הוא קודש⁶, יוצא, שהפירוש "הוא חול", שמשמעות המילה "אדנ־י" שונה מברוב המקומות, הוא רחוק יותר מפשוטו של מקרא מאשר הפירוש "קודש הוא". ואם כך מדוע הוא מופיע כפירוש ראשון ועיקרי⁷?

69ג) בפירוש הראשון אומר רש"י שהשם "אדנ־י" הוא "חול" בסוף דבריו, ואילו בפירוש השני הוא אומר שמילה זו היא "קודש" מיד בתחילת פירושו – מהי הסיבה לשינוי זה?

ג. המקור לפירושי רש"י

לאחר שמסיים רש"י את שני הפירושים, הוא מוסיף: "ושתי הלשונות בבראשית רבה". ואין מובן:

א) לשם מה צריך רש"י לציין את המקור של הפירושים למרות שברוב המקומות אין הוא נוהג כך?

ב) כאשר רש"י מביא שני פירושים ורוצה להדגיש יחד עם זאת שהם לקוחים מדברי חז"ל, הוא מציין זאת בדרך כלל בתחילת הפירוש⁸ – ואם כך צריך היה רש"י גם כאן להקדים ולומר בתחילת הפירוש "איתא בבראשית רבה" וכדומה, ולא לאחר מכן?

ג) ב"בראשית רבה"⁹ שבידינו יש רק פירוש אחד – שזוהי לשון של חול¹⁰. הכרחי לומר, שבנוסח של "בראשית רבה" שהיה בידי רש"י, מובאים שני הפירושים¹¹, כדברי רש"י "ושתי הלשונות בבראשית רבה". אך אין מובן: במסכת שבועות¹² מובאים שני הפירושים, ושם אין בכך גירסאות שונות. מדוע, אפוא, מציין רש"י שהמקור לשני הפירושים הוא בבראשית רבה, שזאת רק לפי גירסא אחת של בראשית רבה, ודוקא הגירסא שאינה נפוצה, ואינו מציין את המקור בגמרא במסכת שבועות?

ד. "אדנ־י אם נא..." ו"יוקח נא..." – דיבור אחד

ההסבר לכל זאת הוא:

מיד לאחר "ויאמר אדנ־י אם נא מצאתי חן... מעל עבדך", נאמר בפסוקים הבאים¹³, כהמשך דברי אברהם "יוקח נא מעט מים ורחצו רגליכם... ואקחה פת לחם וסעדו לבכם...". וכיון שלפני "יוקח נא" אין נאמר שוב "ויאמר", מובן, שאת כל זאת אמר אברהם בדיבור אחד, והמילים "אם נא מצאתי..." נאמרות כהקדמה ל"יוקח נא...".

וכיון שאת המילים "יוקח נא מעט מים ורחצו רגליכם..." אמר אברהם אל 70"שלושת האנשים", מבין בפשטות בן החמש למקרא, שגם התחלת האמירה "אדנ־י אם נא..." לא נאמרה אל הקדוש־ברוך־הוא, אלא אל "שלושה האנשים", ולכן אין רש"י צריך להדגיש מיד בתחילת פירושו ש"הוא חול", כי בן החמש למקרא מבין זאת בעצמו¹⁴.

אך מתעוררת השאלה: מדוע התחיל אברהם לדבר אל "שלושה האנשים" בלשון יחיד ולא בלשון רבים – "אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבור מעל עבדך"¹⁵?

לכן מבהיר רש"י: "לגדול שבהם אמר" – שדברים אלו הוא אמר רק לאחד, לגדול שבהם, ולכן הם נאמרו בלשון יחיד.

אך לפי זה אפשר לשאול: כאשר עומדים "שלושה אנשים" אין זה מן הנימוס שיפנו רק אל אחד מהם, ואפילו אל הגדול שבהם. וכיצד ייתכן, אפוא, שאברהם יפנה רק אל הגדול שבהם?

לפיכך מוסיף רש"י "וקראם כולם אדונים": רק אמירתו ("אם נא...") היתה "לגדול שבהם", אך פניייתו אליהם ("קראם")¹⁶ בתואר אדנ־י (לפני אמירתו "אם נא..."), היתה אל כל שלשתם – "קראם כולם אדונים"¹⁷.

אך עדיין אין מובן: אברהם רצה שכל שלושת האנשים יהיו אורחיו, ומדוע הוא אמר, איפוא, "אל נא תעבור" בלשון יחיד – רק לאחד¹⁸?

לפיכך ממשיך רש"י ואומר: "ולגדול אמר אל נא תעבור וכיון שלא יעבור הוא יעמדו חביריו עמו" – שבאמרו אל ה"גדול שבהם" – "אל נא תעבור", הוא התכוון לכך שגם "חביריו" ישארו עמו.

ה. הצורך בפירוש הנוסף

אך לאחר כל זאת עדיין לא ברור: מדוע צריך היה אברהם להשפיע על שני האחרים באמצעות הבקשה "לגדול שבהם"? – הוא יכול היה לבקש ישירות מהם – "אל נא תעברו"!

אמנם, בקשתו אליהם אינה מועילה, כי בין כך ובין כך תלויה הישארותם בהחלטתו של ה"גדול שבהם", אך בכל זאת, כיון שבאמרו "אל נא תעבור", אל הגדול שבהם, ניתן לחשוב שהכוונה היא שהם דוקא לא ישארו, צריך היה אברהם לכלול גם אותם ולומר "אל נא תעברו".

ומפני קושי זה אומר רש"י את 71הפירוש השני: "דבר אחר קודש הוא והיה אומר להקדוש־ברוך־הוא...", שהאמירה "אדנ־י אם נא..." לא היתה אל שלושת האנשים כהקדמה ל"יוקח נא מעט מים ורחצו רגליכם...", אלא אל הקדוש־ברוך־הוא, "להמתין לו עד שירוץ ויכניס את האורחים".

ו. על הפירוש השני הקשיים רבים וחמורים יותר

אך פירוש זה מביא רש"י כפירוש שני, כלומר, שהוא מתאים פחות לפשוטו של מקרא מאשר הפירוש הראשון¹⁹, כי:

א) מכך שלפני "יוקח נא..." אין נאמר שוב "ויאמר", מובן, כדלעיל בסעיף ד', ש"ויאמר אדנ־י... אל נא תעבור..." נאמר אל "שלושה האנשים".

ב) אין סביר לומר שכאשר היה הקדוש־ברוך־הוא אצל אברהם, ירוץ אברהם אל האורחים וישאיר את הקדוש־ברוך־הוא, ועל־אחת־כמה־וכמה שלא יבקש מהקדוש־ברוך־הוא לחכות לו²⁰.

ובנוסף לכך: מיד כאשר הגיעו המלאכים – "שלשה אנשים נצבים"³ – אשר אחד מהם בא כדי "לרפאות את אברהם"²¹ – יש לומר, שאברהם נרפא מיד, אף לפני שהכניסם²², כי רפואה הבאה באמצעות מלאך אינה דורשת זמן. וכיון ש"וירא אליו ה'" היה כדי "לבקר את החולה"²³, יוצא, שלאחר בוא המלאכים ורפואתו של אברהם, כבר לא היתה סיבה לכך שהקדוש־ברוך־הוא יהיה אצלו, ומדוע הוא ביקש אפוא "אל נא תעבור..." – להמתין לו...?

ולכן מביא רש"י פירוש זה "והיה אומר להקדוש־ברוך־הוא" כפירוש שני, כי עליו מתעוררים קשיים רבים וחמורים יותר מאשר על הפירוש "לגדול שבהם אמר".

ז. "קודש הוא" – הבסיס לפירוש השני

לפי האמור לעיל מובן מדוע את המילים "בלשון זה הוא חול" אומר רש"י בסוף פירוש הראשון, ואילו את המילים "קודש הוא" הוא אומר מיד בתחילת פירוש השני –

כי מפשטות הפסוקים מוכח, 72כדלעיל, ש"ויאמר" היה אל שלושת האנשים. ולכן, בפירוש הראשון, כאשר החידוש הוא רק בכך ש"לגדול שבהם אמר", אין רש"י מתחיל במילים "הוא חול", כי לא זהו החידוש העיקרי בפירושו.

אך כיון שבכל זאת אין מובן כל כך כיצד משתמשים בתואר "אדנ־י" כלפי אנשים, מציין רש"י בסיום הפירוש "ובלשון זה הוא חול", שמשמעות המילה "אדנ־י" כאן שונה מברוב המקומות.

ואילו בפירוש השני אומר רש"י "קודש הוא" מיד בתחילת הפירוש, כי: (א) לומר שמשמעות המילה "אדנ־י" כאן היא "קודש" זהו חידוש, וכאמור לעיל, שמהמשך הפסוקים נראה שתואר זה אמור כאן לגבי אנשים. (ב) ההוכחה והבסיס לפירוש "והיה אומר להקדוש־ברוך־הוא", שלא כפי שמובן בפשטות שהדברים נאמרו אל שלושת האנשים, היא, כדלעיל, שלפי פירוש זה ברורה כאן יותר המשמעות של המילה "אדנ־י" – בדיוק כבכל מקום אחר. ולכן פותח רש"י את פירושו במילים "קודש הוא", כדי להדגיש, שעל כך מתבססת ההוכחה לפרש "והיה אומר להקדוש־ברוך־הוא".

ח. "ושתי הלשונות בבראשית רבה"

שני פירושים אלו – לא זו בלבד שאינם "חלק"²⁴, אלא הם אף רחוקים מהפשט ה"טהור". ולכן מוסיף רש"י "ושתי הלשונות בבראשית רבה", שהמקור לשני הפירושים הוא במדרש, אך זהו דרש אשר, בלשון רש"י²⁵, מהוה "אגדה המיישבת דברי המקרא".

ולפיכך אומר רש"י "ושתי הלשונות בבראשית רבה" בסיום פירושו, כי רק לאחר שלומדים היטב את שני הפירושים, ומבינים שהם רחוקים מהפשט ה"טהור", רק אז יש צורך בהדגשה שמקורם במדרש.

ולפי זה מובן גם מדוע אומר רש"י "ושתי הלשונות בבראשית רבה" ואינו מציין את המקור בגמרא. כי דוקא על ידי ההכוונה לבראשית רבה – למדרש – מודגש ששני הפירושים הם אגדה, לעומת הגמרא, שענינים רבים הנלמדים בה מן הפסוקים הם גם בדרך הפשט

(משיחת ש"פ וירא תש"מ)