68
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
שיחה ב
וירא
א. "ובלשון זה הוא חול"
מן הפסוק1 "ויאמר אדנ־י אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבור מעל עבדך" מצטט רש"י את המילים "ויאמר אדנ־י אם נא וגו'", ומפרש: "לגדול שבהם אמר וקראם כולם אדונים, ולגדול אמר אל נא תעבור, וכיון שלא יעבור הוא יעמדו חבריו עמו, ובלשון זה הוא חול", ולאחר מכן הוא מפרש פירוש אחר, כדלהלן.
ואין מובן: בתחילת פירושו אומר רש"י "לגדול שבהם אמר", שאת המילים "אדנ־י אם נא..." לא אמר אברהם אל כל שלושת האנשים, אלא רק אל הגדול שבהם, ומדוע, אפוא, אומר רש"י מיד לאחר מכן "וקראם כולם אדונים"2?
ב. "דבר אחר קודש הוא"
לאחר מכן ממשיך רש"י ואומר: "דבר אחר קודש הוא, והיה אומר להקדוש־ברוך־הוא להמתין לו עד שירוץ ויכניס את האורחים, ואף־על־פי שכתוב אחר וירץ לקראתם3, האמירה קודם לכן היתה, ודרך המקראות לדבר כן כמו שפירשתי אצל לא ידון רוחי באדם4 שנכתב אחר ויולד נח5, ואי אפשר לומר אלא אם כן קודם גזירת ק"כ שנה".
צריך להבין:
א) מדוע צריך רש"י לומר שני פירושים, ואינו מסתפק באחד?
ב) מדוע מופיע הפירוש "הוא חול" כראשון ועיקרי, ואילו הפירוש "קודש הוא" כשני?
יותר מכך: כיון שברוב המקומות התואר "אדנ־י" הוא קודש6, יוצא, שהפירוש "הוא חול", שמשמעות המילה "אדנ־י" שונה מברוב המקומות, הוא רחוק יותר מפשוטו של מקרא מאשר הפירוש "קודש הוא". ואם כך מדוע הוא מופיע כפירוש ראשון ועיקרי7?
הערות
- 1. פרשתנו יח, ג.
- 2. במפרשים (גו"א ודבק טוב כאן. מהרש"ל שבועות לה, ב. וראה חדא"ג מהרש"א שם. של"ה פרשתנו רפ, ב) כתבו דהוקשה לי' לרש"י דהול"ל אדנ־י בניקוד חיריק (לשון יחיד). ולכן מפרש "שקראם כולם אדונים", ולכן נאמר בניקוד קמ"ץ שהוא (גם) לשון רבים, אבל ע"פ פרש"י לקמן (פרשתנו כ, יג) ד"בהרבה מקומות .. מרות קרוי לשון רבים .. וכן ויקח אדוני יוסף וכו'" – לא קשה למה נאמר "אדנ־י" בלשון רבים (אף שדיבר ליחיד).
- 3. לעיל פסוק ב.
- 4. בראשית ו, ג.
- 5. שם ה, לב.
- 6. ולהעיר שגם לקמן בפרשתנו (יט, יח) פי' רש"י (כרבותינו) דשם זה קדוש (דלא כבראב"ע שם. וראה ראב"ע משפטים כא, ד).
- 7. ואין לתרץ (כביפה תואר לב"ר פמ"ח, י. של"ה שם. משכיל לדוד כאן. ועוד) דלפי' הב' צ"ל שהמקרא הפוך, ואינו דומה לפרש"י בפ' נח, כי כאן הוא בחד עניינא (חדא"ג מהרש"א ב"מ פו, ב ד"ה והיינו. משכיל לדוד כאן) – כי ממ"ש רש"י "ודרך המקראות לדבר כן" מוכח, שאין זה דוחק, וכמשנ"ת בארוכה (לקו"ש [המתורגם] ח"ז ע' 125 שוה"ג להערה 13) שאין כוונת רש"י כאן להענין דאין מוקדם ומאוחר כו', ע"ש (וראה גם חזקוני וריב"א עה"ת כאן).
אבן עזרא על שמות כ״א:ד׳ - הטקסט מספריא
אם אדניו יתן לו אשה. מצאנו אנשי לשון הקדש חולקים כבוד בתורת השמות אבל לא בפעלים, אמרו אדון, גם אדונים והוא לשון יחיד, ביד אדונים קשה (ישעי' יט ד) ובסמוכים אמרו אדוניו ולא אמרו אדונו כי לא נמצא, ולשון המדבר אַדֹנִי שאל (ברא' מד יט) ואסור לאמרו בלשון רבים שלא יתערב עם השם הנכבד, וככה אין ראוי שיאמר לשם על לשון יחיד כמו בכינוי אדני שאל (שם) וככה מלת אלוה אמר רבי מרינוס זו כחו לאלהו (חבקוק א יא) ולא לאלהיו דרך בזיון:
אם אדניו יתן לו אשה. זאת האשה על דרך חכמינו היא כנענית ויתכן להיות פירוש כנענית על דרך וגם מבני התושבים הגרים עמכם (ויקרא כה מה) שכתוב מהם תקנו עבד ואמה (שם פ' מד) וככה כל עבד כנעני, כי על שבעה גוים כתוב לא תחיה כל נשמה (דבר' כ) ובשלמה כתוב, מן הגוים אשר אמר ה' הם לא יבאו בכם, ואתם לא תבאו בהם (מ"א יא ב) וזה כתוב על צדניות חתיות, ולא מואביות עמוניות:
בראשית רבה מ״ח:י׳ - הטקסט מספריא
וַיֹּאמַר אֲדֹנָי אִם נָא מָצָאתִי חֵן (בראשית יח, ג), תָּנֵי רַבִּי חִיָּא לַגָּדוֹל שֶׁבָּהֶן אָמַר זֶה מִיכָאֵל. (בראשית יח, ד): יֻקַּח נָא מְעַט מַיִם, רַבִּי אֶלְעָזָר בְּשֵׁם רַבִּי סִימָאי אָמַר, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם אַתָּה אָמַרְתָּ יֻקַּח נָא מְעַט מַיִם, חַיֶּיךָ שֶׁאֲנִי פּוֹרֵעַ לְבָנֶיךָ בַּמִּדְבָּר וּבַיִּשּׁוּב וּלְעָתִיד לָבוֹא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (במדבר כא, יז): אָז יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת עֲלִי בְאֵר עֱנוּ לָהּ, הֲרֵי בַּמִּדְבָּר. בְּאֶרֶץ כְּנַעַן מִנְיַן, (דברים ח, ז): אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר. לֶעָתִיד לָבוֹא מִנַּיִן, תַּלְמוּד לוֹמַר (זכריה יד, ח): בַּיּוֹם הַהוּא יֵצְאוּ מַיִם חַיִּים מִיְרוּשָׁלָיִם. אַתָּה אָמַרְתָּ וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם, חַיֶּיךָ, שֶׁאֲנִי פּוֹרֵעַ לְבָנֶיךָ בַּמִּדְבָּר, וּבַיִּשּׁוּב, וְלֶעָתִיד לָבוֹא. בַּמִּדְבָּר מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל טז, ט): וָאֶרְחָצֵךְ בַּמַּיִם. בַּיִּשּׁוּב מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה א, טז): רַחֲצוּ הִזַּכּוּ. לֶעָתִיד לָבוֹא מִנַיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ד, ד): אִם רָחַץ ה' אֵת צֹאַת בְּנוֹת צִיּוֹן. אַתָּה אָמַרְתָּ וְהִשָּׁעֲנוּ תַּחַת הָעֵץ, חַיֶּיךָ שֶׁאֲנִי פּוֹרֵעַ לְבָנֶיךָ בַּמִּדְבָּר וכו', שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קה, לט): פָּרַשׂ עָנָן לְמָסָךְ, הֲרֵי בַּמִּדְבָּר. בָּאָרֶץ מִנַּיִן (ויקרא כג, מב): בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים. לֶעָתִיד לָבוֹא מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ד, ו): וְסֻכָּה תִּהְיֶה לְצֵל יוֹמָם מֵחֹרֶב, אַתָּה אָמַרְתָּ וְאֶקְחָה פַּת לֶחֶם, חַיֶּיךָ שֶׁאֲנִי פּוֹרֵעַ לְבָנֶיךָ וכו', (שמות טז, ד): וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם, הֲרֵי בַּמִּדְבָּר. בָּאָרֶץ מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ח, ח): אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה. לֶעָתִיד לָבוֹא מִנַּיִן (תהלים עב, טז): יְהִי פִסַּת בַּר בָּאָרֶץ. כָּךְ כְּתִיב (בראשית יח, ז): וְאֶל הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם, חַיֶּיךָ שֶׁאֲנִי פּוֹרֵעַ לְבָנֶיךָ וכו' (במדבר יא, לא): וְרוּחַ נָסַע מֵאֵת ה' וַיָּגָז שַׂלְוִים מִן הַיָּם, הֲרֵי בַּמִּדְבָּר. בָּאָרֶץ מִנַיִן (במדבר לב, א): וּמִקְנֶה רַב הָיָה לִבְנֵי רְאוּבֵן. לֶעָתִיד לָבוֹא מִנַיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ז, כא): וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יְחַיֶּה אִישׁ וגו'. כָּךְ כְּתִיב (בראשית יח, ח): וְהוּא עֹמֵד עֲלֵיהֶם, חַיֶּיךָ שֶׁאֲנִי פּוֹרֵעַ לְבָנֶיךָ וכו' (שמות יג, כא): וַה' הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם בְּעַמּוּד עָנָן לַנְחֹתָם הַדֶּרֶךְ, הֲרֵי בַּמִּדְבָּר. בָּאָרֶץ מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים פב, א): אֱלֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל. לֶעָתִיד לָבוֹא מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (מיכה ב, יג): עָלָה הַפֹּרֵץ לִפְנֵיהֶם.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.