61

שיחה א

א. הרבי הרש"ב נכנס לסבו ה"צמח צדק" לקבל ברכתו

כבר מספר פעמים¹ ספרתי את הסיפור אודות כ"ק הרבי (מוהרש"ב) נ"ע, אשר ארע בהיותו ילד בן ארבע או חמש שנים, בשבת פרשת וירא:

הרבי נ"ע נכנס לסבו כ"ק אדמו"ר ה"צמח צדק" כדי לקבל ברכה לרגל יום הולדתו², ופרץ בבכי, באמרו: מדוע התגלה הקדוש־ברוך־הוא לאברהם אבינו ואלינו (אלי) אין הוא מתגלה?

השיב לו הצמח צדק: כאשר יהודי, צדיק³, בגיל תשעים ותשע, מחליט למול את עצמו, הוא ראוי לכך שהקדוש־ברוך־הוא יתגלה אליו.

ב. מדוע בכה הרבי נ"ע דוקא בפרשתנו?

סיפורי רבותינו נשיאינו בכלל, ובמיוחד הסיפורים שהם עצמם גילו לנו כדי לפרסמם, מדוייקים בודאי בכל פרטיהם.

אף הסיפורים שארעו בילדותם, הרי מעצם העובדה שרבותינו נשיאינו סיפרו אותם – ובמיוחד לפי מאמר חז"ל⁴ "בוצין בוצין מקטפין ידיע" – מובן, שלא זו בלבד שניתן ללמוד מהם הוראה לגבי עבודת ה', כפי שצריך ללמוד מכל דבר שרואים או שומעים⁵, אלא יש בהם תוכן מיוחד, שצריך ללמדו ולהבינו.

ובסיפור שמובא לעיל אין מובן הפסוק "וירא ה' אל אברם" כבר כתוב פעמיים לפני כן, בפרשת לך לך⁶, ומדוע בכה הרבי נ"ע על כך שהקדוש־ברוך־הוא נגלה אל אברהם אבינו ואליו אין הוא נגלה דוקא בהקשר לפסוק בפרשת וירא ולא בפרשת לך לך?

לגבי הפעם השניה "וירא ה' אל אברם", שבפרשת לך לך, ניתן לומר שייתכן שהרבי נ"ע עדיין לא למד פסוק זה כיון שהוא מופיע כמעט בסוף הפרשה וכנהוג במספר מקומות, הרי מלמדים את הילדים כל שבוע רק חלק מסויים של פרשת השבוע⁷.

אך לגבי הפעם הראשונה שבה נאמר "וירא ה' אל אברם", הכתובה בתחילת הפרשה – אין מובן מדוע לא בכה בלמדו פסוק זה?