שיחה א

1שיחה א

א. פירוש רש"י על "בראשית..." והשאלה על כך

על "בראשית ברא אלקים"¹ מביא רש"י את מאמרו של רבי יצחק²: "לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מהחודש הזה לכם³... ומה טעם פתח בבראשית משום כח⁴ מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים". והוא מסביר, שזוהי התשובה לטענה של אומות העולם – "לסטים⁵ אתם שכבשתם ארצות שבעה גוים, הם אומרים להם כל הארץ של הקדוש־ברוך־הוא היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו...".

מדיוק לשונו של רש"י "לא היה צריך להתחיל את התורה... ומה טעם פתח בבראשית"⁶, ששונה מן הנאמר במדרשים אחדים⁷: "לא היה צריך לכתוב את התורה... ומה טעם כתב מבראשית" (וכדומה) – מובן, שהשאלה במאמר זה אינה על עצם כתיבת הפרשיות הללו – מ"בראשית" ועד "החודש" בתורה, אלא על כך שנכתבו בתחילת התורה⁸, אשר לכאורה היתה צריכה ההתחלה להיות "החודש הזה לכם שהיא מצוה ראשונה שנצטוו בה ישראל"⁹.

וכיון שהתשובה לשאלה זו היא "שאם יאמרו אומות העולם...", יוצא, שכדי לסתור את הטענה "לסטים אתם...", אין די בעצם כתיבת הפרשה "בראשית ברא אלקים..." במקום כלשהו בתורה, אלא היא צריכה להכתב בתחילת התורה. ולפי זה, תמוה:

אף אם היה הענין של "בראשית" כתוב לאחר "החודש" ניתן היה לדעת ש"כל הארץ של הקדוש־ברוך־הוא היא, הוא בראה ונתנה...". ומדוע לא היתה זו תשובה מספקת לטענה שדלעיל, והתשובה היא דוקא כאשר "פתח בבראשית"?

ב. "פתח בבראשית" – ענין החשוב גם לישראל עצמם

כן יש להבין:

1אם "לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מהחודש הזה לכם", כלומר, שמצד התורה עצמה צריכה ההתחלה להיות לא מ"בראשית" (או שענינים אלו לא היו צריכים כלל להכתב בתורה), ובמיוחד כאשר בעל המאמר מדגיש זאת בביטוי "לא .. אלא", המוכיח ששינוי זה היה הכרחי¹⁰ – הרי כיצד ייתכן, שכדי לסתור טענה של אומות העולם, משנים את הסדר של התורה שבכתב, ואולי אף מוסיפים בה?

יותר מכך: לצורך זה די היה, לכאורה, במסירת המענה בעל־פה מדור לדור, כתורה שבעל־פה כולה, וכפי שאכן מוצאים בגמרא¹¹, שגביהא בן פסיסא השיב לטענת "בני אפריקיא", שטענו "ארץ כנען שלנו היא", בהסבר אחר, שאינו כתוב בפירוש¹² בתורה שבכתב, וכן התשובה לבני ישמעאל ולבני קטורה על טענתם "ארץ כנען שלנו ושלכם".

מכך ניתן להסיק, ש"פתח בבראשית" אינו רק מענה לאומות העולם, אלא ענין זה חשוב גם לישראל עצמם, בתורתם ובעבודת ה' שלהם.

ובכך ניתן להבין גם את הסיבה לכך, שבפסוק המובא במאמרו של רב יצחק, "כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים" אין מוזכר שזהו מענה לאומות העולם, אלא "הגיד לעמו". כלומר, "כח מעשיו הגיד לעמו" חשוב לישראל עצמם¹³, כדי שישראל לא יחשבו שעל ידי כבשם את "ארצות שבעה גוים" הם "לסטים", ולכן מספרים לנו מיד בתחילת התורה ש"בראשית ברא אלקים".

ג. המשמעות הרוחנית של "כבשתם ארצות..."

הדברים יובנו לפי ההסבר הפנימי של ה"צמח צדק"¹⁴ למאמר זה:

המשמעות (הרוחנית) של "כבשתם ארצות שבעה גוים" היא ה"כיבוש" – עבודתם של ישראל בארצות ובעולם בכלל¹⁵: כאשר ישראל "כובשים" – לוקחים ומנצלים את דברי הרשות של העולם לשם שמים, הם מוציאים אותם מכלל "גויות" וחולין, והם נעשים: תשמישי קדושה, דבר שבקדושה, קדושה, ואף – קדשי קדשים.

על כך טוענים הגוים "לסטים אתם": דברים אלו הנמצאים תחת ממשלת הגוים, הם לטענת האומות, עניני חולין, ושייכים להם, כנאמר במדרש¹⁶, 2שיעקב ועשו חלקו ביניהם את העולמות, יעקב נטל את העולם הבא, ועשו את העולם הזה, ולפיכך, לטענת אומות העולם, עבודת הכיבוש – שבאמצעותה "מרחיב גבול הקדושה"¹⁷ – היא "גזילה".

התשובה על כך היא: "בראשית ברא אלקים". "ממך הכל"¹⁸ – "כל הארץ של הקדוש־ברוך־הוא היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו": הימצאותם של דברים אלו ברשות האומות, ברשות החולין, לפני עבודת האדם, היא מפני "ברצונו נתנה להם" כך היה רצון ה' (עקב חטא עץ הדעת) שדברים אלו יימסרו להם¹⁹. אך זאת, כדי שלאחר מכן יהיה – "ברצונו נטלה מהם ונתנה לנו": הקדוש־ברוך־הוא רוצה שישראל יקחו דברים אלו מן האומות וישיבו אותם ל"גבול הקדושה", כפי שהיה לפני החטא, על ידי עבודתם – כיבוש.

וזוהי המשמעות של "לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מהחודש הזה לכם", ה"תורה" נעלית ממעשה בראשית²⁰, וכן מן העבודה עם מעשה בראשית (עניני העולם) – עבודת הכיבוש²¹, כפי שהדבר קיים בפשטות גם אצל האדם העובד: כאשר יהודי לומד תורה או מקיים מצוה הרי הוא שקוע בדבר שבקדושה²², והוא מעל לעניני העולם. ואילו כאשר הוא עסוק בעניני הרשות שלו, אף אם הוא עושה זאת לשם שמים, עדיין אלה הם "מעשיך" ו"דרכיך", עדיין אלה הם עניני רשות, שהאדם מתאוה להם מצד גופו וקיומו וחיותו, מצד נפשו הבהמית.

לפי הסבר זה מתגברת השאלה המוזכרת לעיל (בסעיף א) "ומה טעם פתח בבראשית"? אם עבודת הכיבוש אכן נחותה מן התורה והמצוות, אמנם, הכרחי לכתוב אותה בתורה, כדי שידעו שיש צורך בעבודה זו, וקיומה אינו כ"לסטים" – אך כיצד ייתכן שזאת תהיה ההתחלה והפתיחה של התורה, והרי הסדר בתורה מצביע גם על הסדר בחשיבות?

ד. עבודה של "בראשית ברא" – שלימות ותכלית הבריאה

אחד ההסברים שניתן לומר על כך הוא:

3אמנם, עבודת הכיבוש – הנקראת בלשון החסידות "עבודת הבירורים" – נחותה מלימוד התורה ומקיום המצוות בסדר הדרגות, כדלעיל, אך למרות זאת, התכלית העליונה בבריאת העולם היא "נתאוה הקדוש־ברוך־הוא להיות לו דירה בתחתונים"²³. והכוונה היא, כביאורו של אדמו"ר הזקן²⁴, לתחתון "שאין תחתון למטה הימנו". ומטרה זו מתממשת על ידי עבודת הבירורים ביתר עומק מאשר על ידי לימוד התורה וקיום המצוות, כי דוקא באמצעותה נעשית דירה לה' גם בדברי הרשות של האדם, שהם "תחתונים" ממש²⁵.

בדומה לכך יש מעלה בעבודה זו בנפש האדם – שבעבודת הבירורים על האדם להשקיע כוחות נפש עמוקים יותר מאשר בלימוד התורה ובקיום המצוות: כדי להגיע לכך, שגם כאשר אין נמצאים בארבע אמות של קדושה, עד אשר כל עניני הרשות נעשים רק "לשם שמים", ואף נעלה מכך – "בכל דרכיך דעהו", יש להיות, בפשטות, יראי שמים יותר. לשם כך הכרחי להגיע להתקשרות חזקה יותר של הנשמה אל הקדוש־ברוך־הוא, אשר לא תיחלש גם בעת העיסוק בעניני העולם²⁶.

וזהו הטעם לכך ש"פתח בבראשית"²⁷ – כי שלימות ותכלית המטרה של הבריאה, עשיית דירה בתחתונים, שאין תחתון למטה הימנו, מתבצעת על ידי עבודת הבירורים, עבודה של "בראשית ברא".

ה. הטענה "לסטים אתם" היא לגבי הדברים האסורים

אך אין די בהסבר זה, כי מן הנאמר בהמשך "ומה טעם פתח בבראשית... שאם יאמרו אומות העולם...", מובן, שאילולא "פתח בבראשית", גם אילו היה הענין של "בראשית" מופיע מאוחר יותר בתורה, היה עדיין מקום לטענת האומות "לסטים אתם", כאמור לעיל (בסעיף א).

אך לפי האמור לעיל יוצא, שלא "פתח בבראשית" כדי לשלול את הטענה "לסטים אתם", אלא רק כדי להקדים ולהדגיש את מעלה עבודת הבירורים – בראשית ברא – על פני מעלת עבודת התורה והמצוות – "החודש".

דבר זה יובן לפי הידוע, שבעניני העולם יש שני סוגים²⁸:

א) דברי הרשות, ש"כיבושם" וזיכוכם הוא על ידי עבודה רוחנית של "כל מעשיך לשם שמים" ו"בכל דרכיך דעהו", וכמובן – לימוד התורה וקיום המצוות.

4ב) דברים האסורים שחיותם היא משלוש קליפות הטמאות לגמרי שאין בהם טוב כלל. גם בדברים אלו יש ניצוץ קדושה המהוה ומחיה ומקיים אותם, שהרי כל דבר קיים רק על ידי הקדושה, אלא שאור הקדושה של הניצוצות מוסתר בהם לגמרי²⁹,

אפשר (ולא על דרך הרוב, שבזה התורה מדברת) לזככם רק באופן יוצא מן הכלל על ידי ביטול ברוב ובששים³⁰, זדונות נעשו כזכויות על ידי תשובה מאהבה³¹, וכדומה,

אבל בדרך כלל, אין הם יכולים להזדכך ולעלות לקדושה, ולכן הם דברים האסורים.

ולפי זה יש לומר שהטענה העיקרית של "לסטים אתם" ברוחניות מכוונת כלפי דברים אלו, אשר לגביהם יש מקום לטענה זו לפי התורה, כי יהודי הנוהג בדרך התורה אינו קשור לבירור הדברים האסורים, אלא צריך להיות "סור מרע" – לדחות את האיסורים³². כלומר, לפי התורה אין דברים אלו כביכול, ברשותו של יהודי, אלא הם ברשות ה"קליפה".

ולפיכך, אילו "בראשית" היה כתוב לאחר "החודש" [ואף יותר מזה: "לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מהחודש הזה לכם" – מצד התורה עצמה נדרש שהתחלתה תהיה ב"החודש"], היה יוצא, שהיתה קיימת עבודת כיבוש ו"בירורים" רק בדרך של לימוד התורה וקיום המצוות, ואז היה הענין של "כבשתם ארצות שבעה גוים" (הכולל את זיכוך הניצוצות של שלוש קליפות הטמאות³³), בגדר גזילה.

ו. "כתב מבראשית" – עניני רשות; "פתח בבראשית" – דברים אסורים

טענה זו מתורצת בכך ש"פתח בבראשית": אמנם, מצד התורה אין הניצוצות שבדברים האסורים יכולים "להתברר", אך מצד הקדוש ברוך הוא עצמו, שמעל לתורה, ניתן הכח לעשיית תשובה, ותשובה מאהבה גורמת לכך שהזדונות נעשים כזכויות³¹. כמאמר חז"ל³⁴, שרק כאשר "שאלו להקדוש־ברוך־הוא: חוטא מה עונשו? אמר להם: יעשה תשובה ויתכפר לו", (ולא כך כאשר "שאלו לתורה"³⁵), ועל ידי כך "מתבררים" גם ניצוצות אלו.

5שהרי משום ש"ממך הכל", גם הדברים האסורים הם ב"בעלותו" של הקדוש־ברוך־הוא, וקיומם וחיותם הם באמצעות ניצוצות הקדושה שבהם. וכיון שעצמותו יתברך נעלית מהגבלות של העלם וגילוי, הרי גם ניצוצות קדושה אלו, שבהם האור האלקי מוסתר לחלוטין, מאוחדות עם הקדוש־ברוך־הוא, ומשם נובע הכוח לעשות תשובה ולזיכוך ניצוצות אלו ולהתעלם לקדושה.

אך משום "ותורה אור" – משום שגילוי כל עניני הקדושה הוא באמצעות התורה, כולל הענינים אשר כשלעצמם הם מעל לתורה, נאמר והובהר גם ענין התשובה, בירור הניצוצות של הדברים האסורים, על ידי התורה³⁶.

וזהו ההסבר להבדל שבין שני הניסוחים של מאמר רבי יצחק, אשר הובאו לעיל בסעיף א' – (א) "מה טעם כתב מבראשית", (ב) "ומה טעם פתח בבראשית": לגבי בירור דברי הרשות די אילו "כתב מבראשית", שענין זה יכתב בכלל בתורה. כי אמנם גם לעבודה זו יש יתרון על פני עבודת התורה והמצוות, אך התורה עצמה נותנת לכך מקום ואף מחייבת זאת.

אבל בירור הדברים האסורים אינו על פי סדר התורה כלל, כי אף האומר אחטא ואשוב, עובר עבירה ומתחייב בעונש בהתאם לפגם³⁷, כי הוא פוגם – ולכן, לגבי ענין זה של כיבוש ארצות שבעה גוים הכרחי שהדבר יכתב בפתיחת התורה. כי הכוח לבירור זה נובע מדרגה שמעל לתורה³⁸, ולכן מופיע ענין זה בתורה עצמה כהתחלה ופתיחה לתורה.

ז. הכוח לבירור הדברים האסורים ניתן לישראל ממקור נעלה

וזהו ההסבר לדברי רבי יצחק "ומה טעם פתח בבראשית משום כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים":

לבני ישראל ("עמו") נמשך ("הגיד" לשון המשכה³⁹) ונמסר "כוח מעשיו"⁴⁰, הכוח (וניצוץ) אלקי שיש ב(כל) "מעשיו".

שהרי ישראל וקודשא־בריך־הוא כולא חד, יותר מאשר התאחדות התורה עם הקדוש־ברוך־הוא, כדברי חז"ל⁴¹, ש"ישראל קדמו" לתורה, ולכן ניתן לישראל הכח של "הקדוש־ברוך־הוא" (שמעל לתורה) לענין התשובה שבאמצעותו זדונות נעשו לו כזכויות⁴².

6אך כיון שעבודת האדם היא בסדר ובהדרגה, כך גם בענין התשובה:

בתחילת העבודה, כאשר דרגת התשובה באדם עצמו היא באופן שהוא חש שעליו להתנתק מן הרע, הרי התשובה בתחושתו היא בדומה ל"גזילה" – עליו "לגזול", כביכול, ענין השייך לרשות הקליפה.

אך לאחר מכן, כאשר הוא מגיע לדרגה הנעלית יותר בתשובה – "והרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה"⁴³, הוא חש בתשובתו מעין שיבה לשרשו ומקורו עד ל"האלקים אשר נתנה" – שרשו ומקורו הראשון, כי מאיר בו שורש נשמתו כפי שהוא מאוחד עם "האלקים אשר נתנה" –

כך גם לגבי בירור ניצוצות הקדושה שבדברים האסורים על ידי תשובתו, שאז אין זה ענין של "גזילה", אלא "ממך הכל".

והירידה של הניצוצות בכלל היתה מלכתחילה לצורך העליה – סותר על מנת לבנות – שהיהודי ישיב ויעלה אותם לשרשם ומקורם על ידי תשובה.

ועל ידי כך מתעלה היהודי לדרגה הנעלית של תשובה, שבמקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורין יכולין לעמוד בו⁴⁴.

ולכן (גם) צדיקיא אתבי בתיובתא (=הצדיקים ישובו בתשובה), ובהוראת חז"ל לכל יהודי ולגבי כל יום⁴⁵: כל ימיו בתשובה.

(משיחת ש"פ ויקרא תש"מ)