שיחה ה

83שיחה ה

נשא

א. הרמזים שמציין רש"י בקרבנות הנשיאים

בפרשת קרבנות הנשיאים, אצל הנשיא השני¹, מביא רש"י "מיסודו של רבי משה הדרשן", שפרטי קרבנות הנשיאים רומזים לענינים שונים:

"קערת כסף" היא "בגימטריא תתק"ל כנגד שנותיו של אדם הראשון", "מזרק אחד כסף" – "על שם נח...", "כף אחת – כנגד התורה", "פר אחד .. איל אחד כבש אחד" הם כנגד האבות, "שעיר עזים – לכפר על מכירת יוסף" "ולזבח השלמים בקר שנים – כנגד משה ואהרן", "אילים עתודים כבשים" הם "כנגד כהנים ולויים וישראלים...".

מדוע בכלל מציין רש"י את הרמזים שבקרבנות הנשיאים, שהם רמז ודרוש, בעוד אשר פירושו הוא בדרך הפשט? ואם עליו לעשות זאת, מדוע דוקא אצל הנשיא השני ולא אצל הנשיא הראשון?

כבר הוסבר פעם בהרחבה², שרש"י מביא זאת מפני שקשה לו, מדוע חוזרת התורה אצל כל נשיא בפני עצמו (שתים־עשרה פעמים), על כל פרטי הקרבנות, בעוד שהם הביאו אותם הקרבנות, ודי היה אם החל בנשיא השני

ה היתה התורה אומרת אצל כל נשיא, שקרבנותיו הם כשל הנשיא הראשון.

לפיכך מסיק רש"י שלכל נשיא היו בהבאת קרבנו כוונות ורמזים שונים בהתאם למהות שבטו. בכך שונה קרבנו של כל אחד מן הנשיאים, ולכן חוזרת התורה על פרטי הקרבנות של כל נשיא בפני עצמו³.

[רש"י מביא רק רמז אחד לכל סוג קרבן כדי לתרץ את החזרה אצל כל השבטים, שתים־עשרה פעמים, לא כמדרש⁴ שבו נמצא אצל כל נשיא רמז אחר לאותו סוג קרבן, מפני שכל רמז שמביא רש"י הוא ענין כללי הנחלק לפרטים שונים, ולכל נשיא היתה ברמז כללי זה כוונה פרטית בהתאם לשבטו, כמוסבר שם בהרחבה⁵].

ב. השאלות על הענין הכללי שברמזים

אך יש להבין: מובן, שהרמזים שבכל פרטי הקרבנות של כל נשיא 84אינם סתם אוסף של ענינים, אלא פרטים שונים של נקודה כללית אחת. ואכן, רואים במדרש⁴ שלפני פירוט הרמזים של כל נשיא, הוא מקדים את הנקודה הכללית של רמזי נשיא זה (נחשון – "על סדר המלוכה", נתנאל – "על שם התורה", וכדומה) –

ואילו ברמזים שמביא רש"י אין נראה, לכאורה, שהם פרטים של אותו כלל?

במדרש⁶ יש דעה שכל מה שהקריבו הנשיאים הוא "כנגד הדורות שהיו מאדם הראשון ועד המשכן וכנגד המצוות שנצטוו", כפי שמוסבר שם אחר־כך, ש"קערת כסף" רומזת לאדם הראשון, "מזרק" לנח, וכו'.

לכאורה, ניתן היה לומר, שזוהי הנקודה הכללית של הרמזים שמביא רש"י, כפי שהוא מפרט אחר־כך את הדורות (אדם הראשון ותולדותיו, נח ותולדותיו, שבעים אומות, האבות, יוסף משה ואהרן) ו"מצוות שנצטוו"⁷ (תורה, עשרה הדברות, תרי"ג מצוות, תורה נביאים וכתובים וכו').

אך עדיין קשה⁸: (א) שאלת מהר"ל⁹ – מהו הקשר בין "שנות אדם הראשון ונח" לעניננו (חנוכת המזבח והמשכן)? (ב) לפי זה היו הקרבנות ורמזיהם צריכים להיות לפי סדר הדורות, ומדוע מפרידים בין נח לאברהם וכו' ב"כף אחת... כנגד התורה..." – השייכת לתקופת משה ואהרן?

ג. שתי שאלות נוספות על רש"י

בנוסף לכך יש להבין:

א) על "כף אחת עשרה זהב"¹⁰ מפרש רש"י: "כף אחת – כנגד התורה שנתנה מידו של הקב"ה, עשרה זהב – כנגד עשרת הדברות". אחר כך הוא אומר על "אילים עתודים כבשים"¹¹: "... וכנגד תורה נביאים וכתובים, שלש חמשיות כנגד חמשה חומשין וחמש הדברות הכתובין על לוח אחד וחמש..." – לשם מה יש צורך בשני קרבנות הרומזים על התורה, ובשניים הרומזים על עשרת הדברות?

ב) מלשון רש"י על "אילים עתודים כבשים" – "כנגד כהנים ולויים וישראלים וכנגד תורה נביאים וכתובים" (ולא – "דבר אחר כנגד תורה..."¹², או "ויש אומרים...") מובן, שאין אלה שני פירושים לרמז של "ג' מינים", אלא זהו פירוש אחד: הרמז של "ג' מינים" כולל את "כהנים 85נביאים וכתובים", ותמוה: כיצד יכולים שלשה מינים לרמוז לשישה דברים?

ד. לשם מה רמז מיוחד על "חמש חומשין... ורמז מיוחד על עשרת

הדברות"?

לאחר שמסביר רש"י את הרמז של "ג' מינים", אילים עתודים וכבשים, הוא מסביר את הסיבה לכך שהביאו דוקא "חמשה" מכל מין: שלש חמשיות כנגד חמשה חומשין וחמש הדברות הכתובין על לוח אחד וחמש הכתובין על השני.

יש להבין:

א) הרמז של "שלש חמשיות" אינו קשור כלל לכל ה"ג' מינים" הנזכרים, אשר רק אחד מהם – "תורה" – מחולק ל"חמשה" – חומשין.

כלומר, בהבאת קרבנות אלו במספר של "חמש" רמוז ענין נוסף, הקשור למספר "חמש", ואין מובן: לשם מה יש צורך ברמז נפרד לפרט של "חמש חומשין...", בנוסף לרמז על כללות ה"תורה" ב"ג' מינים"?

ב) רש"י מסביר על "שלש חמשיות", תחילה "חמשה חומשין" ורק אחר־כך "חמש הדברות..."¹³. מכך מובן, שב"חמש הדברות..." אין הוא מתכוון לעשרת הדברות החרותות על לוחות האבנים, אלא לכתובות בחומש כחלק של חמשה חומשין, תורה שבכתב¹⁴, שהרי הלוחות ניתנו לפני "חמשה חומשין", ורש"י היה צריך למנות את שתי ה"חמשיות" של עשרת הדברות לפני "חמשה חומשין"¹⁵.

[אין זה סותר את דברי רש"י על "חמש הדברות הכתובין על לוח אחד וחמש הכתובין על השני", מפני שחלוקת עשרת הדברות לשני לוחות איננה רק בכתיבתן הגשמית על שני לוחות נפרדים, אלא חלוקה בתוכן¹⁶:

חמשת הדברות הראשונים הם בעיקר מצוות עשה (כי "לא... על פני" ו"לא תשא את שם הוי' אלקיך..." הם סעיפים של "אנכי הוי' אלקיך"¹⁷), וחמשת האחרים הם מצוות לא תעשה¹⁸. אפשרות נוספת: הראשונים הם בעיקר בין אדם למקום (גם כיבוד אב ואם קשור ל"בין אדם למקום" – שלשה שותפין¹⁹, כמאמר 86למקום" – שלשה שותפין¹⁹, כמאמר חז"ל²⁰ "השווה הכתוב כיבוד אב ואם לכבוד המקום") והאחרים – בין אדם לחברו²¹].

יש, אפוא, להבין: אם כבר יש רמז ל"חמשה חומשין", ולא רק ל"תורה" באופן כללי, לשם מה יש צורך ברמז נוסף לעשרת הדברות הכתובים ב"חמש חומשין"?

ה. קושי כללי על הפירוט של קרבנות הנשיאים

כדי להבין זאת יש להקדים שאלה כללית על קרבנות הנשיאים:

קרבנות אלו של הנשיאים לא היו נדבה למשכן בכלל, כעגלות וכדומה²², אלא "לחנוכת המזבח", שנעשתה דוקא על־ידי מה שהקריבו על המזבח – ה"סולת בלולה בשמן למנחה", "קטורת", ועולה, חטאת ושלמים.

אם כך, אין מובן מדוע אין מתחילה התורה בפירוט סוגים אלו שהוקרבו על המזבח אלא ב"קרבנו קערת כסף אחת... מזרק אחד..."²³, תוך הרחבה ופירוט משקלם של הכלים ושוויים (וכך גם לגבי "כף אחת"), כאילו הם היו העיקר בחנוכת המזבח!

ו. פעולת המזבח: הפיכת בהמה גשמית לקדושה

ההסבר לכל זה הוא:

מובן בפשטות, שרמזי הקרבנות שהובאו לחנוכת המזבח שבמשכן קשורים לענין המזבח – בהם מתבטאת תכלית המזבח והקרבנות המוקרבים עליו. כלומר, כאשר הקריבו הנשיאים את קרבנם לחנוכת המזבח, הם סדרו זאת בסדר מיוחד, מספר מיוחד וכו', כך שנרמז החידוש שבמזבח, על פני המצב הקודם.

המעלה שבקרבנות שמקריבים על המזבח שבמשכן, על פני אלה שהוקרבו לפני מתן תורה, היא:

מטרת המשכן בכלל היא, כמפורש בפסוק²⁴ – "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם", הכנת מקום להשראת השכינה בגלוי, עד שהמשכן עצמו הוא "מקדש"²⁵ – דבר מקודש.

וזוהי גם פעולת המזבח שבמשכן, שביכולתו של כל יהודי לקחת בהמה של חולין ולעשותה קרבן לה', כך שנראה בעיני בשר שהיא מתקדשת, על־ידי שמקריבים אותה על המזבח, ו"אש .. מן השמים"²⁶ אוכלת את הקרבן.

כדי להביא לידי פעולה זו, הביאו הנשיאים שני סוגים שונים של קרבנות:

87סוג הקרבנות הראשון, הנרמז בכלים, במנחה ובקטורת שבהם, הוא הקרבנות שהקריבו לפני־כן, לפני המזבח שבמשכן: גם אז היתה הקרבת קרבנות, אך לא היה אז הענין של "ותצא אש מלפני הוי' ותאכל", המראה על השראת השכינה²⁷. הרמז לכך: בכלים ובקרבנות שבהם²⁸ (מנחה וקטורת) אין רואים שינוי בגלוי²⁹.

שונה מכך הסוג השני של הקרבנות (עולה חטאת וכו'), שהם בעצמם, או חלק מהם (חלב ודם³⁰) מוקרבים, וחל בהם שינוי על־ידי העלאה וזריקה על גבי המזבח, ותצא אש מלפני הוי' ותאכל, כדלעיל.

ענין זה נרמז גם במינים השונים שבשני סוגי הקרבנות: הקרבנות שבכלים, מנחה וקטורת, אינם ממין ה"חי", או³¹ שאין ניכרת בהם החיות, ואילו הקרבנות מן הסוג השני הם חי, כדי לרמוז שעל־ידי המשכן והמזבח נתחדשה המעלה של השראת השכינה בגלוי, ההופכת דומם וחולין לחי ולקדושה³².

ז. הרמזים שברש"י מחולקים לשני הסוגים הללו

המעלה שבמשכן ובמזבח לאחר מתן תורה נכללת, בפשטות, באמירה שבמתן תורה נהיו ישראל ל"ממלכת כהנים וגוי קדוש"³³, ולכן ניתנות להם גם³⁴ מצוות המקדשות את חפצת המצווה עצמו, שגם בן־חמש־למקרא מבין ו"רואה" שהם הפכו לקדושים.

88על־אף שבעיקר נפתחה אפשרות זאת במתן תורה, כאשר ישראל הפכו ל"ממלכת כהנים וגוי קדוש" ונצטוו על כל תרי"ג המצוות. בכל זאת היה משהו מעין זה כבר אצל היהודי הראשון, אברהם אבינו, ולכן הוא נצטווה על מצוות מילה – "בריתי בבשרכם"³⁵, שזהו, כדברי רש"י³⁶, "חפץ של מצוה".

בכך מוסבר הסדר שבו מציין רש"י את הרמזים שבקרבנות הנשיאים, מיסודו של רבי משה הדרשן, אך בקירוב לפשוטו של מקרא, אשר יש בהם שני סוגים שונים: את הענינים הקשורים לדומם הוא מסביר כרמזים לאדם הראשון ותולדותיו, נח ותולדותיו ושבעים אומות, שבהם אין ניכרת החיות בגלוי, ואת הענינים הקשורים לחי הוא מפרש על היהודים^*, החל מאברהם וכו', ועד למשה ואהרן³⁷, כהנים לויים וישראלים.

ח. "כף אחת..." – רמז למצוות כפי שניתנו מידי הקב"ה

עדיין נשאר בלתי־מובן: לפי זה בודאי אין מקום להסביר ש"כף אחת עשרה זהב מלאה קטורת", ממין הדומם והצומח, רומזת לתורה, עשרת הדברות ותרי"ג מצוות?

ההסבר לכך הוא:

רש"י מדייק ואומר, ש"כף אחת" היא "כנגד התורה שניתנה מידו של הקב"ה"³⁸. אין הכוונה לתורה בכלל, אלא ללוחות שרק אצלם מוצאים³⁹ נתינה "מידו של הקב"ה".

וכך באומרו "עשרה זהב, כנגד עשרת הדברות. מלאה קטורת, גימטריא .. תרי"ג מצוות", אין הוא מתכוון לעשרת הדברות ולתרי"ג מצוות כשלעצמם, אלא לכף, ללוחות, כפי שהיא מלאה בתרי"ג⁴⁰. כלומר, הלוחות כוללים את "עשרת הדברות" (עשרה זהב), שהם "מלאה... תרי"ג מצוות"⁴¹, כפי שכבר פירש רש"י 89בפרשת משפטים⁴², ש"כל תרי"ג מצוות בכלל עשרת הדברות הן".

וכיוון ש"כף אחת..." הוא רמז לתורה כפי ש"נתנה מידו של הקדוש־ברוך־הוא", לכן היא נכללת בסוג הראשון, של הענינים הקשורים לדומם, מפני שהתורה והמצוות הופכים חפץ ל"חפץ של מצוה" רק כאשר היהודי מקבל את התורה והמצוות ומבצען למעשה.

התורה והמצוות מצד עצמן – "שעשועיו של הקב"ה"⁴³ – וכפי שניתנו מידו של הקב"ה, אינן משרות קדושה לעתיד בעולם.

כפי שבן־החמש כבר למד, שירידת השכינה על הר סיני לא קבעה בו קדושה לעתיד, ו"במשוך היובל", כשנסתלקה השכינה, "רשאין לעלות" בהר⁴⁴.

[אך בכל־זאת, כיוון שבשעת מתן תורה הושרתה קדושה על ההר, אשר לכן "הנוגע בהר מות יומת",⁴⁵ לפיכך היתה ה"כף" מזהב⁴⁶, כלי יקר, ככלי הכסף הקודמים ואף יותר מכך, כדרגה גבוהה יותר של הכנה לקראת ה"חי", שעל־ידי התורה והמצוות יהפכו את הדומם לחי].

ט. ג' המינים – רמז לישראל כפי שהם מאוחדים בתורה

לפי האמור לעיל, שהתורה מצד עצמה אינה נרמזת בסוג החי, יובן פירושו של רש"י ל"אילים עתודים כבשים":

בזה שרש"י מסביר ש"ג' המינים" הם "... וכנגד תורה נביאים וכתובים", אין הוא מתכוון להוסיף רמז שני, כך שמתקבלים ששה מינים, כי, כאמור לעיל, התורה מצד עצמה אינה נרמזת במין החי⁴⁷.

אלא, ג' המינים הם בעיקר כנגד היהודים, כפי שמפרט רש"י לפני כן, אך זאת דוקא כאשר הם מאוחדים עם שלושת חלקי התורה, כך שיש כאן רק שלושה דברים⁴⁸.

90וזאת כהמשך לפירוש רש"י הקודם על "ולזבח השלמים בקר שנים, כנגד משה ואהרן שנתנו שלום בין ישראל לאביהם שבשמים" – משה ואהרן הביאו ל"שלום" ולחיבור בין ישראל לה' במתן־תורה, על־ידי התורה.

והיותם של ג' המינים "אילים עתודים כבשים" קרבנות שלמים⁴⁹, היא הוכחה לכך שהם "כנגד כהנים ולויים וישראלים" (לא בעצם היותם יהודים, אלא) כפי שהם מאוחדים בתורה, שעל־ידי־כך נעשה שלום וחיבור ביניהם לבין "אביהם שבשמים".

י. ההסבר לדברי רש"י על "שלש חמשיות"

לפי זה מובן גם המשך פירוש רש"י, שלאחר אומרו "וכנגד תורה נביאים וכתובים" הוא ממשיך (באותו "דבור המתחיל") ואומר: "שלש חמשיות כנגד חמש חומשין...".

ענין זה כתוב בהמשך ל"וכנגד תורה...", ומכך מובן שב"שלש חמשיות" אין הוא מתכוון לשלושה ענינים חדשים, אלא להסבר על "וכנגד תורה...", כדלהלן:

כדי להדגיש שמדובר כאן על התורה כפי שהיא מתקבלת על־ידי ישראל ומתאחדת עמם – לא כפי שב"כף אחת..." הכוונה היא לתורה אשר "נתנה מידו של הקב"ה – הביאו הנשיאים את "ג' המינים" במספר "חמש" המבטא את החלוקות, וההפרדה שבתורה ומצוות:

התורה כפי ש"ניתנה מידו של הקב"ה היא תורה שלמה אחת, ואף כל עשרת הדברות נאמרו על־ידי הקב"ה "בדיבור אחד"⁵⁰.

ובכך מובן גם מדוע מצטט רש"י מן הפסוק גם את המילה "...אחת", בעוד אשר, לכאורה, הוא מסביר רק את "כף", מפני שבכך הוא מדגיש שמדובר כאן על התורה כפי שהיא "אחת" – כפי שניתנה על־ידי הקב"ה, ושעל־אף הכילה את עשרת הדברות ואת תרי"ג המצוות, היא ענין אחד.

רק כאשר ישראל "קבלו" את התורה והמצוות התרחשה בהם התחלקות, התורה היא "חמשה חומשין"⁵¹ – בכל חומש יש תוכן אחר וענינים אחרים, ובמצוות חל התחלקות, שבעשרת הדברות, ש"כל תרי"ג מצוות בכלל עשרת הדברות הן", ישנם שני סוגים "חמש הדברות הכתובין על לוח אחד" 91– ענינים של "הן", ו"חמש הכתובין על השני" – "לאו"⁵².

זאת לעומת עשרת הדברות והמצוות כפי שניתנו על־ידי הקדוש־ברוך־הוא, הנרמזים ב"כף אחת עשרה זהב", ולא בפעמיים "חמש" – מפני שמבחינה זו אין בהם התחלקות, אלא כולם מציאות אחת⁵³ – "כף אחת".