90
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
וזאת כהמשך לפירוש רש"י הקודם על "ולזבח השלמים בקר שנים, כנגד משה ואהרן שנתנו שלום בין ישראל לאביהם שבשמים" – משה ואהרן הביאו ל"שלום" ולחיבור בין ישראל לה' במתן־תורה, על־ידי התורה.
והיותם של ג' המינים "אילים עתודים כבשים" קרבנות שלמים49, היא הוכחה לכך שהם "כנגד כהנים ולויים וישראלים" (לא בעצם היותם יהודים, אלא) כפי שהם מאוחדים בתורה, שעל־ידי־כך נעשה שלום וחיבור ביניהם לבין "אביהם שבשמים".
י. ההסבר לדברי רש"י על "שלש חמשיות"
לפי זה מובן גם המשך פירוש רש"י, שלאחר אומרו "וכנגד תורה נביאים וכתובים" הוא ממשיך (באותו "דבור המתחיל") ואומר: "שלש חמשיות כנגד חמש חומשין...".
ענין זה כתוב בהמשך ל"וכנגד תורה...", ומכך מובן שב"שלש חמשיות" אין הוא מתכוון לשלושה ענינים חדשים, אלא להסבר על "וכנגד תורה...", כדלהלן:
כדי להדגיש שמדובר כאן על התורה כפי שהיא מתקבלת על־ידי ישראל ומתאחדת עמם – לא כפי שב"כף אחת..." הכוונה היא לתורה אשר "נתנה מידו של הקב"ה – הביאו הנשיאים את "ג' המינים" במספר "חמש" המבטא את החלוקות, וההפרדה שבתורה ומצוות:
התורה כפי ש"ניתנה מידו של הקב"ה היא תורה שלמה אחת, ואף כל עשרת הדברות נאמרו על־ידי הקב"ה "בדיבור אחד"50.
ובכך מובן גם מדוע מצטט רש"י מן הפסוק גם את המילה "...אחת", בעוד אשר, לכאורה, הוא מסביר רק את "כף", מפני שבכך הוא מדגיש שמדובר כאן על התורה כפי שהיא "אחת" – כפי שניתנה על־ידי הקב"ה, ושעל־אף הכילה את עשרת הדברות ואת תרי"ג המצוות, היא ענין אחד.
רק כאשר ישראל "קבלו" את התורה והמצוות התרחשה בהם התחלקות, התורה היא "חמשה חומשין"51 – בכל חומש יש תוכן אחר וענינים אחרים, ובמצוות חל התחלקות, שבעשרת הדברות, ש"כל תרי"ג מצוות בכלל עשרת הדברות הן", ישנם שני סוגים "חמש הדברות הכתובין על לוח אחד"
הערות
- 49. כפרש"י. וראה פרש"י ויקרא ג, א. וצע"ק בפרש"י תצוה כט, כב. ואכ"מ. אינון דמתחברין כחדא... ובגין דלית להו פרודא אקרון ראשית חד ולא תרין.
- 50. רש"י יתרו כ, א.
- 51. עפ"ז יומתק מה שבבמדב"ר (שנעתק לעיל הערה 38) – שמפרש גם "כף אחת גו'" על בחירת בנ"י בהקב"ה ובתורתו – מדייק "ה' ספרים כנגד ה' אצבעות שבכף", כי מצד מקבלי התורה ישנה ההתחלקות שבתורה, כבפנים.
רש"י על ויקרא ג׳:א׳ - הטקסט מספריא
שלמים. שֶׁמְּטִילִים שָׁלוֹם בָּעוֹלָם; דָּ"אַ: שְׁלָמִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם שָׁלוֹם לַמִּזְבֵּחַ וְלַכֹּהֲנִים וְלַבְּעָלִים (ספרא):
שלמים PEACE-OFFERINGS — They are so called because they bring peace (שלום) into the world. Another explanation is: they are called שלמים because through them there is “peace” (harmony and lack of envy) to the altar, to the priests and to the owners (since all these receive a portion) (cf. Rashi on Exodus 29:22 and our Note thereon; see also Sifra, Vayikra Dibbura d'Nedavah, Chapter 16 2).
רש"י על שמות כ״ט:כ״ב - הטקסט מספריא
החלב. זֶה חֵלֶב הַדַּקִּים אוֹ הַקֵּבָה:
והאליה. מִן הַכְּלָיוֹת וּלְמַטָּה, כְּמוֹ שֶׁמְּפֹרָשׁ בְּוַיִּקְרָא שֶׁנֶּ' (ויקרא ג'), לְעֻמַּת הֶעָצֶה יְסִירֶנָּה – מָקוֹם שֶׁהַכְּלָיוֹת יוֹעֲצוֹת (חולין י"א), וּבְאֵמוּרֵי הַפָּר לֹא נֶאֱמַר אַלְיָה, שֶׁאֵין אַלְיָה קְרֵבָה אֶלָּא בְכֶבֶשׂ וְכִבְשָׂה וְאַיִל, אֲבָל שׁוֹר וְעֵז אֵין טְעוּנִין אַלְיָה:
ואת שוק הימין. לֹא מָצִינוּ הַקְטָרָה בְשׁוֹק הַיָּמִין עִם הָאֵמוּרִים אֶלָּא זוֹ בִלְבָד:
כי איל מלאים הוא. שְׁלָמִים; לְשׁוֹן שְׁלֵמוּת – שֶׁהֻשְׁלַם בַּכֹּל; מַגִּיד הַכָּתוּב שֶׁהַמִּלּוּאִים שְׁלָמִים, שֶׁמְּשִׂימִים שָׁלוֹם לַמִּזְבֵּחַ וּלְעוֹבֵד הָעֲבוֹדָה וְלַבְּעָלִים, לְכָךְ אֲנִי מַצְרִיכוֹ הֶחָזֶה, לִהְיוֹת לוֹ לְעוֹבֵד הָעֲבוֹדָה לְמָנָה, וְזֶהוּ מֹשֶׁה שֶׁשִּׁמֵּשׁ בַּמִּלּוּאִים, וְהַשְּׁאָר אָכְלוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו שֶׁהֵם בְּעָלִים, כַּמְפֹרָשׁ בָּעִנְיָן:
החלב THE FAT — This means the fat of the gut, or, (according to the opinion of Rabbi Ishmael,) of the maw (Chullin 49b; cf. Rashi on Leviticus 3:3).
והאליה AND THE FAT TAIL — This is the portion of the animal from the kidneys and lower down, as is explained in Leviticus, (3:9) because it is said, “[the whole fat tail], he shall take it off hard by the back bone (עָצָה)” i. e. by the place where the kidneys give counsel (עָצָה) (Chullin 11a). In the case of the fat portions of the bullock the “fat tail” is not mentioned, for the “fat tail” was offered only in the case of a male or female lamb and a ram, but an ox and a goat do not require the “fat tail” to be offered.
ואת שוק הימין AND THE RIGHT SHOULDER — We do not find that burning if prescribed for the right shoulder together with the fat parts except in the case of this alone.
כי איל מלאים הוא FOR IT IS A RAM OF מלאים — of שלמים (usually translated peace-offerings): מלואים has the meaning of “perfection” (מלא meaning “full”, so that מלואים is synonymous with שלמים) — something that is perfect in all respects. Scripture informs us that the מלואים (consecration sacrifices) are to be regarded as שלמים-sacrifices, in that they, like the שלמים, promote peace (שלום) between the altar and him who carries out the sacrifical rite (the priest) and the owner of the animal (the worshipper who brings the sacrifice”). Therefore, says God, in this case I make it a condition that the breast shall belong as a portion to him who performs the sacrificial rite, viz., Moses, who officiated at the installation into office (cf. v. 26). — The remainder, Aaron and his sons ate because they were the “owners”, as is expressly set forth in this section (cf. Sifra, Vayikra Dibbura d'Nedavah, Chapter 16 2; Midrash Tanchuma, Tzav 4).
רש"י על שמות כ׳:א׳ - הטקסט מספריא
וידבר אלהים. אֵין אֱלֹהִים אֶלָּא דַּיָּן; לְפִי שֶׁיֵּשׁ פָּרָשִׁיּוֹת בַּתּוֹרָה שֶׁאִם עֲשָׂאָן אָדָם מְקַבֵּל שָׂכָר, וְאִם לָאו אֵינוֹ מְקַבֵּל עֲלֵיהֶם פֻּרְעָנוּת, יָכוֹל אַף עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת כֵּן, תַּ"לֹ וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים – דַּיָּן לִפָּרַע (מכילתא):
את כל הדברים האלה. מְלַמֵּד שֶׁאָמַר הַקָּבָּ"ה עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת בְּדִבּוּר אֶחָד, מַה שֶּׁאִי אֶפְשָׁר לְאָדָם לוֹמַר כֵּן, אִם כֵּן מַה תַּ"לֹ עוֹד אָנֹכִי וְלֹא יִהְיֶה לְךָ? שֶׁחָזַר וּפֵרֵשׁ עַל כָּל דִּבּוּר וְדִבּוּר בִּפְנֵי עַצְמוֹ (שם):
לאמר. מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ עוֹנִין עַל הֵן הֵן וְעַל לָאו לָאו (שם):
וידבר אלהים AND GOD SPAKE — The word אלהים is a term for a judge. Since there are chapters in the Torah of such a character that if a person observes the commands contained therein he will receive a reward and if he never observes them at all) he will not receive punishment on their account, one might think that the Ten Commandments are also of such a character (that no punishment will follow upon the infringement of them); therefore Scripture expressly states, “God spake” — God Who is Judge, exacting punishment (Mekhilta).
את כל הדברים האלה ALL THESE WORDS — This statement (that God spake all these words) tells us that the Holy One, blessed be He, said all these words in one utterance, something that is impossible to a human being to do — to speak in this manner. Now if this be so, why does Scripture again say the first two Commandments, אנכי and לא יהיה לך? But the explanation is that He repeated and expressly uttered each of these two commandments by itself (Mekhilta).
לאמר lit., TO SAY — This expression teaches us that they answered to that which required the reply “Yea” (אנכי) by “Yea” and to that which required the reply “Nay” (לא יהיה) by “Nay” (Mekhilta).
מצוטט בעמוד אחד
לקוטי שיחות 1
- כרך לא ‹ תרומה ‹ שיחה ג ‹ 153 לקו"ש חי"ח ע' 90
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.