שיחה ד

223שיחה ד

יתרו

א. הקושי שמיישב רש"י בפסוק "וירד ה' על הר סיני"

על "וירד ה' על הר סיני"¹ מפרש רש"י: יכול ירד עליו ממש, תלמוד לומר² כי מן השמים דברתי עמכם, מלמד וכו' (כדלהלן מסעיף ג').

בפשטות מסבירים, שכוונת רש"י היא ליישב את הסתירה בין הפסוקים: כאן נאמר "וירד ה' על הר סיני", שמשמעותו הפשוטה היא "ירד עליו ממש", ומאוחר יותר נאמר "כי מן השמים דברתי עמכם". ועל כך משיב רש"י: "מלמד...".

אך אי אפשר לומר שזוהי כוונת רש"י כאן, כי:

(א) לשם מה צריך רש"י להקדים ולומר את המילים "יכול ירד עליו ממש" – הוא צריך היה להתחיל מיד בקושי³ "וכתוב אחד אומר כי מן השמים..." וכדומה?

(ב) ועיקר: הסתירה בין שני הפסוקים מתעוררת רק בפסוק המאוחר יותר "כי מן השמים...". ומדוע מתייחס רש"י לסתירה כבר בפסוק שלנו⁴?

ד

[ובמיוחד כאשר בפסוק "כי מן השמים..." אכן מתייחס רש"י לסתירה – "וכתוב אחד אומר וירד ה' על הר סיני", כדלהלן בסעיף ד'].

הכרחי אפוא לומר, שכוונת רש"י אינה ליישב את הסתירה שבין שני הפסוקים, אלא שבפסוק כאן, לפני ידיעתנו אודות הפסוק המאוחר יותר "כי מן השמים...", מתעורר ספק – "יכול" – אם "ירד עליו ממש" או לאו. וכיון שמכאן אי אפשר להכריע ספק זה, מצטט רש"י כהוכחה פסוק מאוחר יותר – "תלמוד לומר כי מן השמים דברתי עמכם".

יש להבין: מנין מתעורר כאן הספק אם "ירד עליו ממש".

ב. הספק אם "ירד עליו ממש" מתעורר עקב פסוקים קודמים

ההסבר לכך הוא: בפסוק קודם⁵ נאמר "והר סיני עשן כולו מפני אשר ירד עליו ה' באש". ההר היה מלא עשן, 224אך לא בער. ולכאורה: אם ה"אש" – "ירד עליו ממש", צריך היה ההר לבעור⁶ [ובמיוחד הצמחים וכל אשר היה עליו, כנאמר במפורש בפסוק⁷ שעל הר סיני היה סנה, וכפי המובן בפשטות, לא היה זה הסנה⁸ או הצמח היחיד על הר סיני⁹]?

אפשר לומר, שההר היה מלא עשן אך בנס לא בער, ברם לשם מה יש צורך לעשות נס זה במיוחד? ובמיוחד כאשר לפני כן, לגבי הסנה שבהר סיני, כתוב שהוא בער. לפיכך פשוט יותר להסביר שהדבר היה כך בדרך הטבע: כיון שאש ה' לא "ירד עליו ממש", אלא היא נשארה מעל ההר, ולכן לא בער ההר, אלא רק "עשן כולו" מפני האש אשר היתה רק סמוכה אליו¹⁰, כתכונתה הטבעית של האש, שכאשר האש סמוכה במדה מספקת לדבר כלשהו עולה מדבר זה "עשן".

ולפיכך אומר רש"י מיד בפסוק זה "יכול ירד עליו ממש" – מן הפסוקים כאן¹¹ מתעורר ספק אם "ירד עליו ממש".

אך לפי זה יש להבין מצד שני: מדוע 225זה ספק בלבד ורש"י זקוק להוכחה מהפסוק המאוחר יותר "כי מן השמים..." שלא "ירד עליו ממש", בעוד אשר כבר יודעים זאת מן הפסוק הקודם "והר סיני עשן כולו", כדלעיל?

ג. כיצד נלמדים כל פרטי פירוש רש"י לפי הפשט

לאחר מכן ממשיך רש"י ואומר: "מלמד שהרכין שמים העליונים ותחתונים והציען על גבי ההר כמצע על המטה, וירד כסא הכבוד עליהם".

המקור לפירוש זה הוא ב"מכילתא^*11. אך, כאמור פעמים רבות, מצטט רש"י בפירושו רק את מדרשי חז"ל שהם לפי דרך הפשט וחשובים לפשוטו של מקרא. ובמיוחד בעניננו, כאשר רש"יאינו מציין (כפי שהוא נוהג במקרים רבים¹²) מקור לפירושו. ומובן, שהוא לומד פירוש זה על כל פרטיו (לא מ"מכילתא", אלא) מפשוטו של מקרא¹³.

יש להבין: כדי ליישב בין שני הענינים – (א) "וירד ה' על הר סיני", (ב) "מן השמים דברתי עמכם" – די, לכאורה, לומר בקצרה "מלמד שהרכין שמים על גבי ההר וירד עליהם"¹⁴,

מנין לומד רש"י בפשוטו של מקרא, ש(א) "הרכין שמים העליונים ותחתונים", (ב) לא רק "הרכין...", כי אם גם "והציען...". (ג) בפרט זה עצמו – "כמצע על המטה", (ד) "וירד (לא "ה'" כלשון הפסוק אלא) כסא הכבוד עליהם"¹⁵?

ד. השאלות המתעוררות בהשוואת פירושי רש"י על שני הפסוקים

בנוסף לדיוקים בפירוש רש"י במקום זה, יש להבין גם כיצד מתאים פירוש רש"י כאן לפירושו על הפסוק השני "כי מן השמים דברתי עמכם", ששם הוא מפרש¹⁶: "וכתוב אחד אומר וירד ה' על הר סיני, בא הכתוב¹⁷ השלישי והכריע ביניהם: מן השמים השמיעך את קולו ליסרך ועל הארץ הראך את אשו הגדולה. כבודו בשמים ואשו וגבורתו על הארץ. דבר אחר: הרכין שמים ושמי השמים והציען על ההר, וכן הוא אומר¹⁸: ויט שמים וירד".

תמוה: בפסוקנו מביא רש"י רק את הפירוש "הרכין שמים...", ואילו על הפסוק "כי מן השמים..." אומר רש"י (א) פירוש נוסף, (ב) הפירוש היחיד כאן "הרכין שמים..." מופיע שם כפירוש שני. כלומר, אין הוא הפירוש העיקרי לפי פשוטו של מקרא?

226כן יש להבין: אכן, לגבי השמטת הפרטים "כמצע על המטה" ו"ירד כסא הכבוד עליהם" בפירוש השני, ניתן לומר,שרש"ימסתמךעלפירושוהקודם, ומציין רק את הפירוש באופן כללי.

אך צריך להבין את השינויים שם ואת ההוספות¹⁹:

(א) כאן אומר רש"י "שמים העליונים ותחתונים", ושם – "שמים ושמי השמים"²⁰?

(ב) שם מוסיף רש"י הוכחה מן הפסוק – "וכן הוא אומר ויט שמים וירד". והרי, לכאורה, אם נדרשת הוכחה לפירוש מפסוק, צריך היה רש"י לצטט את ההוכחה בפעם הראשונה שבה הוא מביא פירוש זה?

(ג) אם רש"י מביא שם רק את הפירוש בכללות, ללא כל הפרטים, כדלעיל, מדוע הוא מציין את הפרט "והציען על ההר"²¹? ובמיוחד כאשר בפסוק שהוא מצטט כהוכחה נאמר רק "ויט שמים" – שמשמעותו "הרכין"²² – ולא נאמר הפרט של "והציען...".

ה. ירידת ה' על ההר, ורוממות ה'

ההסבר לכל זה הוא:

ההבדלים בין שני פירושי רש"י נובעים מהבדל כללי בין הפסוקים כאן ובפרשה "אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם":

בהמשך הפסוקים כאן מסופר שהקב"ה ירד על הר סיני באופן גלוי לעין כל עד אשר ההר עצמו התקדש, ולכן – "השמרו לכם עלות בהר... לא תגע בו יד... לא יוכל העם לעלות אל הר סיני... הגבל את ההר וקדשתו"²³.

[ולפיכך זקוק רש"י להוכחה מן הפסוק "כי מן השמים..." לכך שלא "ירד עליו ממש", למרות שכתוב (כדלעיל סעיף ב'), "והר סיני (רק) עשן כולו" – כי מכל המשך הפרשה כאן יוצא ש"ירד עליו ממש". ולכן הפסוק "והר סיני עשן כולו" רק "מטיל ספק" ("יכול") אם "ירד עליו ממש", אך אינו מכריע את הספק].

227לעומת זאת הפרשה "אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם" מדגישה את ההיפך – עד כמה הקדוש־ברוך־הוא נעלה ורחוק מן הארץ, ולכן "לא תעשון אתי, לא תעשון דמות שמשי המשמשים לפני במרום"²⁴.

ולכן שם הפירוש הראשון (והעיקרי) לפי פשוטו של מקרא הוא ש"כבודו בשמים ו(רק) אשו וגבורתו על הארץ" – כי לפי פירוש זה מודגשת רוממות הקדוש־ברוך־הוא מעל הארץ – "כבודו" לא ירד על הר סיני, אלא נשאר "בשמים".

ואילו לפי הפירוש "הרכין שמים...", אין ברורה ההדגשה אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם"²⁵, שהקדוש־ברוך־הוא דיבר ממקום נעלה ורחוק, בעוד אשר השמים ירדו על הארץ, על הר סיני²⁶.

ו. ההבדל בין הביטוי "העליונים ותחתונים" לבין "השמים ושמי

השמים"

לפי זה מובן גם מדוע אומר רש"י כאן "הרכין שמים העליונים ותחתונים", ואילו שם – "הרכין שמים ושמי השמים":

מטרת רש"י בפירושו כאן היא להסביר את משמעות הפרשה, את ירידתו של הקדוש־ברוך־הוא על ההר, אך באופן שאינו סותר לפסוק כי מן השמים...", ו"והר סיני עשן...".

וכיון שלפי הפסוקים כאן יוצא ש(א) הקדוש־ברוך־הוא עצמו, (ב) ירד על הר סיני – אי אפשר לומר ש"הרכין שמים" בלבד, שבין ה' לבין הר סיני ישנו רקיע אחד בלבד, ולכן מוכרח רש"י להוסיף שבמילה "שמים" הכוונה היא כאן לכל ה"שמים" – "העליונים ותחתונים".

וכיון שמדובר כאן על ירידה, אין רש"י משתמש בלשון הפסוק²⁷ "שמים ושמי השמים", אלא בביטוי המתאים לענין הירידה²⁸ – "העליונים ותחתונים".

לעומת זאת כוונת רש"י שם היא להסביר את ההדגשה של "כי מן השמים...", אך באופן שלא יסתור לפסוק "וירד ה' על הר סיני". ולכן מוסיף רש"י, שלמרות ש"הרכין שמים...", דבר המפחית את ההדגשה "כי מן השמים...", בכל זאת הפעולה של "הרכין שמים" כוללת גם את "השמים ושמי השמים", דבר המגביר את רוממות המקום, שהקדוש־ברוך־הוא דיבר מעל גבי "שמי השמים"²⁹, כפי שהם היו על ההר.

228ז. כאן – "כמצע..." – השמים בטלים לארץ

מהמשך הפרשה יוצא, ש"וירד ה'..." היה באופן שקדושת השכינה שרתה על ההר עד אשר ההר התקדש – "וקדשתו", כדלעיל, ולכן אין די במילים "הרכין שמים...", כי הן מספרות על "וירד..." בכלל. אך לא על אופן הירידה שהקדוש־ברוך־הוא ירד על הר סיני עד אשר ההר התקדש.

לפיכך צריך רש"י להוסיף "והציען על גבי ההר" – השכינה שרתה על ההר. ויותר מכך: "כמצע על המטה" – ה"מצע" אינו דבר חשוב כשלעצמו, אלא הוא חלק מן ה"מטה", וכך בעניננו: ה"שמים" לא נשארו דבר נפרד מן ההר, אלא הם הפכו ל"מצע" של ההר, ולכן שרתה קדושת השכינה גם על ההר עצמו.

אבל בפסוק "כי מן השמים...", מושם הדגש על כך שהקדוש־ברוך־הוא דיבר מן השמים, ולא מן הארץ, ושם אין רש"י יכול לומר שפסוק זה בא להדגיש "(והציען...) כמצע על המטה", כי זוהי הדגשה הפוכה – שהשמים היו "בטלים" להר (ארץ).

אך גם שם מוכרח רש"י להוסיף "והציען", כי במילים "הרכין שמים..." בלבד אין מיושבת הסתירה של "וירד ה' על הר סיני", שהקדושה שרתה על ההר עצמו. ולכן מוכרח רש"י לומר "והציען" – שהשמים לא נשארו גבוהים מעל הר סיני, אלא "הציען על ההר".

בכך מובן גם מדוע צריך רש"י להוסיף שם את ההוכחה מן הפסוק "ויט שמים וירד": ההוכחה מן הפסוק היא על כך, שהפסוק אינו מדגיש יותר מאשר "ויט שמים" – שמשמעותו "הרכין"²², וכך גם בפסוק "כי מן השמים...". בפסוקים אין מדובר על המצב של "כמצע על המטה"³⁰, שאז "בטלים" ה"שמים", ונעשים "חלק" מן ההר, אלא "הציען" הוא רק המשך ל"הרכין", ונכלל ב"ויט" – הקדוש־ברוך־הוא הוריד את השמים עד ההר, אך לא יותר מכך, גם אז הם נשארו "שמים" כשלעצמם, ולכך מתאימה ההדגשה "אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם".

ח. ההסבר ל"וירד כסא הכבוד"

לפי האמור לעיל, שכוונת רש"י כאן היא להסביר את אופן ירידת הקדוש־ברוך־הוא על הר סיני, מובן גם סגנונו של רש"י "וירד כסא הכבוד עליהם":

לגבי יציאת מצרים נאמר³¹ "ועברתי בארץ מצרים...", שהקדוש־ברוך־הוא בכבודו ובעצמו³² ירד³³ למצרים "והכיתי כל בכור". ובכל זאת אין 229מוצאים שהיה ביציאת מצרים³⁴ העשן וכו' כפי שהיה ב"וירד ה' על הר סיני"³⁵.

כדי להסביר את ההבדל שבין "וירד ה' על הר סיני" ו"וארד להצילו מיד מצרים"³⁶, מדייק רש"י בלשונו ואומר "וירד כסא הכבוד עליהם" – המילה "כסא" מצביעה על קביעות וחשיבות (ובמיוחד – "הכבוד") ומלוכה³⁷. כלומר, בזמן מתן תורה היה הקדוש־ברוך־הוא על הר סיני באופן של התיישבות וקביעות, כבוד ומלוכה³⁸. ולכן גרם "וירד ה' על הר סיני" לכל הפרטים המוזכרים בפרשה.

ט. פרק יט פסוק כ – כתר שבמלכות, פרק כ פסוק יט – מלכות שבכתר

מן הענינים המופלאים³⁹ שבדרך הרמז והסוד בפירוש רש"י:

ההבדל האמור לעיל בין שני הפסוקים, ובמילא בין שני פירושי רש"י הנ"ל

– שכאן מודגשת יותר הירידה, אלא שהיא היתה באופן של "הרכין שמים...", ואילו שם מושם הדגש על "מן השמים דברתי עמכם", מעל הארץ, אלא שהשמים היו במצב של "הרכין..." –

רמוז בכך, שהפסוק "וירד ה' על הר סיני" מופיע בפרק יט פסוק כ, ואילו הפסוק "כי מן השמים..." הוא בפרק כ פסוק יט⁴⁰:

יט (כנאמר בספרים), זוהי הגימטריא של מילוי שם הוי' (שם מ"ה)⁴¹. משמעות ה"מילוי" היא – אופן ביטוי האות בדיבור⁴², "גילוי ההעלם", ובספירות מתבטא הדבר בספירת המלכות⁴³. "כ היא (תחילת המילה) כתר"⁴⁴, שהכתר היא דרגה מקיפה ונעלית מסדר ההשתלשלות.

כל הספירות כלולות זו בזו, ולכן יש בדרגת כתר ענין של מלכות שבכתר. כלומר, הדרגה שבה הכתר, שמעל לעולם, הוא בכיוון של גילוי למטה – מלכות. וכך יש גם בספירת המלכות 230דרגה של כתר שבמלכות – שבמלכות, עולם הגילוי⁴⁵, מתגלה ה"כתר".

וזהו ההבדל בין שני פסוקים אלו:

פרק יט פסוק כ – "כ" הוא פרט ב"יט" – מורה על כתר שבמלכות, ולכן התוכן הכללי של הפסוק הוא, ירידה – מלכות. אך רש"י, יינה של תורה⁴⁶, מגלה, שבירידה זו נמצא כתר שבמלכות – "הרכין שמים...".

ואילו פרק כ פסוק יט – "יט" הוא פרט ב"כ" – מורה על מלכות שבכתר. ולכן התוכן הכללי הוא – "מן השמים", רוממות הקדוש־ברוך־הוא על העולם, (בבחינת כתר). וגם כאן מגלה רש"י, שאין זה כתר כפי שהוא לעצמו בהעלם, אלא "הרכין שמים..." – מלכות שבכתר.

י. "כמצע על המטה" רק בכתר שבמלכות

זהו גם ההסבר בפנימיות לכך שבפירושו על הפסוק "וירד..." אומר רש"י "כמצע על המטה", ואילו על הפסוק "כי מן השמים..." הוא משמיט זאת:

כיון שכתר שבמלכות הוא פרט בספירת המלכות שענינה ירידה למטה, תיתכן גם ב"כתר" שבה ירידה ו"התלבשות" למטה, עד "כמצע על המטה"⁴⁷, כדלעיל בסעיף ז'.

שונה מכך בחינת מלכות שבכתר – הארת הכתר למטה. כיון שכתר הוא בעצם אור שמעל העולמות, לכן גם כאשר הוא מאיר למטה – מלכות שבכתר – אין זה באופן של התלבשות, אלא בבחינת מקיף⁴⁸ – "שמים".