228

ז. כאן – "כמצע..." – השמים בטלים לארץ

מהמשך הפרשה יוצא, ש"וירד ה'..." היה באופן שקדושת השכינה שרתה על ההר עד אשר ההר התקדש – "וקדשתו", כדלעיל, ולכן אין די במילים "הרכין שמים...", כי הן מספרות על "וירד..." בכלל. אך לא על אופן הירידה שהקדוש־ברוך־הוא ירד על הר סיני עד אשר ההר התקדש.

לפיכך צריך רש"י להוסיף "והציען על גבי ההר" – השכינה שרתה על ההר. ויותר מכך: "כמצע על המטה" – ה"מצע" אינו דבר חשוב כשלעצמו, אלא הוא חלק מן ה"מטה", וכך בעניננו: ה"שמים" לא נשארו דבר נפרד מן ההר, אלא הם הפכו ל"מצע" של ההר, ולכן שרתה קדושת השכינה גם על ההר עצמו.

אבל בפסוק "כי מן השמים...", מושם הדגש על כך שהקדוש־ברוך־הוא דיבר מן השמים, ולא מן הארץ, ושם אין רש"י יכול לומר שפסוק זה בא להדגיש "(והציען...) כמצע על המטה", כי זוהי הדגשה הפוכה – שהשמים היו "בטלים" להר (ארץ).

אך גם שם מוכרח רש"י להוסיף "והציען", כי במילים "הרכין שמים..." בלבד אין מיושבת הסתירה של "וירד ה' על הר סיני", שהקדושה שרתה על ההר עצמו. ולכן מוכרח רש"י לומר "והציען" – שהשמים לא נשארו גבוהים מעל הר סיני, אלא "הציען על ההר".

בכך מובן גם מדוע צריך רש"י להוסיף שם את ההוכחה מן הפסוק "ויט שמים וירד": ההוכחה מן הפסוק היא על כך, שהפסוק אינו מדגיש יותר מאשר "ויט שמים" – שמשמעותו "הרכין"²², וכך גם בפסוק "כי מן השמים...". בפסוקים אין מדובר על המצב של "כמצע על המטה"³⁰, שאז "בטלים" ה"שמים", ונעשים "חלק" מן ההר, אלא "הציען" הוא רק המשך ל"הרכין", ונכלל ב"ויט" – הקדוש־ברוך־הוא הוריד את השמים עד ההר, אך לא יותר מכך, גם אז הם נשארו "שמים" כשלעצמם, ולכך מתאימה ההדגשה "אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם".

ח. ההסבר ל"וירד כסא הכבוד"

לפי האמור לעיל, שכוונת רש"י כאן היא להסביר את אופן ירידת הקדוש־ברוך־הוא על הר סיני, מובן גם סגנונו של רש"י "וירד כסא הכבוד עליהם":

לגבי יציאת מצרים נאמר³¹ "ועברתי בארץ מצרים...", שהקדוש־ברוך־הוא בכבודו ובעצמו³² ירד³³ למצרים "והכיתי כל בכור". ובכל זאת אין