שיחה ד

20שיחה ד

בראשית

א. פירוש רש"י על "מפרי האדמה", והשאלות על כך

בפסוק ¹ "ויבא קין מפרי האדמה מנחה לה'", מתעכב רש"י על המילים "מפרי האדמה", ומפרש: "מן הגרוע, ויש אגדה ², שאומרת, זרע פשתן היה".

ההכרח של רש"י לפרש שקין הביא "מן הגרוע", מובן בפשטות, כפי שמבאר הרא"ם ³ – "דאם לא כן, מה טעם ואל ⁴ קין ואל מנחתו לא שעה?" ⁵.

אך צריך להבין מדוע מביא רש"י את ה"אגדה", ש"זרע פשתן היה": מהו ההבדל בפשוטו של מקרא אם המנחה "מן הגרוע" היתה "זרע פשתן" או מין אחר של פרי האדמה?

אין לשאול, מהי ההוכחה מפשוטו של מקרא ש"זרע פשתן היה" ⁶, כי

ד מעצם העובדה שרש"י מצטט ענין זה בשם האגדה – שלא כפירושו "מן הגרוע", שאת מקורו אין הוא מציין, למרות שגם ענין זה כתוב באגדה ⁷ – מובן, שמפשט הפסוקים אכן אין הוכחה לכך שקין הביא זרע פשתן, והמקור היחיד לכך היא האגדה.

אבל כיון שרש"י מביא את האגדה בפירושו על התורה, הכרחי לומר, כלשון רש"י ⁸, שזוהי "אגדה המיישבת דברי המקרא". כלומר, שיש בפסוק קושי המתורץ בעזרת האגדה ש"זרע פשתן היה".

20ב. השאלות על הפירוש השלישי

בחלק ממהדורות דפוסי פירוש רש"י, נאמר בהמשך (בסוגריים): "דבר אחר, מפרי – מאיזה שבא לידו: לא טוב ולא מובחר". ולמרות שבהדפסות הראשונות של פירוש רש"י על התורה אין פירוש זה כתוב ⁹, בכל זאת מובן, שגם פירוש זה אפשרי, ולכן יש " הגורסים אותו כחלק מפירוש רש"י.

על כך שרש"י אינו מסתפק בפירושו " הראשון, אפשר להסביר: אילו היה חטאו של קין בהבאה "מן הגרוע", מדוע אומרת התורה בלשון סתמי, שהוא הביא "מפרי האדמה", בלי לציין "מהגרוע" וכדו', כפי שבמנחת הבל מפורט מיד בתורה "מבכורות צאנו " ומחלביהן" ¹⁰?

לכן מביא רש"י פירוש נוסף, שהמנחה אכן לא היתה "מן הגרוע", אלא כלשון הפסוק ¹¹ "מפרי (סתם), מאיזה שבא לידו לא טוב ולא מובחר", וזה עצמו חטא, שקין לא הקפיד להביא דוקא מהטוב והמובחר.

אך לפי זה קשה מצד שני: לפי הפירוש הראשון, שהמנחה היתה "מן הגרוע", מובן מדוע "ואל קין ואל מנחתו לא שעה" – כי הבאה מן הגרוע דוקא איננה מצביע רק על פגם בכבוד לקדוש־ברוך־הוא, המחייב הבאת מנחה מן הטוב והמובחר, אלא יותר מכך, זהו היפך הכבוד – בכך מבזים את מקבל המנחה ¹².

אך אי אפשר לומר, שבגלל שקין לא השתדל להביא דוקא "מן הטוב ומן המובחר", והסתפק בהבאת מנחה

מאיזה שבא לידו" ¹³, לא יקבל הקדוש־ברוך־הוא את מנחתו בכלל,

ואל קין ואל מנחתו לא שעה"?

ג. קין ציפה שמנחתו תתקבל

ויש לומר שההסבר לכך הוא:

רש"י אינו יכול להסתפק בפירוש

מן הגרוע", כי מתעורר כאן קושי גדול מאד: בהבאת המנחה ביקש קין להביע את תודתו לקדוש־ברוך־הוא – וכיצד ייתכן שהוא הביא דוקא "מן הגרוע" ¹⁴, שזהו ההיפך ממטרת המנחה?

זאת ועוד: לאחר שראה קין ש"ואל מנחתו לא שעה", נאמר בתורה ⁴ "ויחר לקין מאד ויפלו פניו", ותמוה: לאחר שהביא את מנחתו דוקא מן הגרוע, הוא ציפה שמנחתו תתקבל?

הכרחי אפוא לומר, שלמרות שמנחת קין לא היתה יכולה להתקבל, היתה 21בכל זאת אפשרות שקין יטעה, ויחשוב שמנחתו צריכה להתקבל לרצון ¹⁵.

ואת זאת מסביר רש"י בשתי דרכים: (א) שהמנחה היתה "מן הגרוע", "זרע פשתן היה"; (ב) שהמנחה לא היתה מן הגרוע, אלא "מאיזה שבא לידו לא טוב ולא מובחר" כדלהלן.

ד. ההסבר לסדר הפסוקים

בכך תתורץ גם קושיא על סדר הפסוקים:

בתחילה כתוב "ויבא קין... מנחה לה'", ולאחר מכן ממשיכה התורה, " ואומרת "והבל הביא גם הוא... וישע ה' " אל הבל...", ורק לאחר מכן כתוב "ואל קין ואל מנחתו לא שעה ויחר..." – ולכאורה היו המילים "ואל קין... לא שעה" צריכות להיכתב מיד לאחר הסיפור על "ויבא קין מנחה לה'", לפני הסיפור על הבל?

גם אם נאמר שהתורה רוצה לספר תחילה על הבאת שתי המנחות ואחר־כך על האופן שבו התקבלו, גם אז היה צריך לכתוב קודם "ואל קין... לא שעה", ורק לאחר מכן "וישע... אל הבל" ¹⁶, בהתאם לסדר ההבאות.

בפשטות אפשר לומר ¹⁷, שהדברים נכתבו כך, מפני שרק לאחר "וישע ה' אל הבל" ("ירדה אש ולחכה מנחתו" ¹⁸) הרגיש קין – משום שאצלו לא "ירדה אש..." – ש"ואל מנחתו לא שעה", ולפיכך "ויחר לקין...".

לפי האמור לעיל אפשר לומר, שהתורה רומזת בכך, שהענין האמיתי של "ואל קין... לא שעה", היה רק לאחר ש"וישע ה' אל הבל", כי כאשר הביא קין את מנחתו, אפשר היה עדיין לחשוב בטעות, שלא היה בזה שום חטא, כדלעיל.

רק לאחר שקין ראה את הבל מביא

מבכורות צאנו ומחלביהן", ולפיכך

וישע ה'...", דבר שלא היה אצלו, הוא ראה בבירור שהתנהגותו לא היתה כראוי, אך בכל זאת לא התחרט גם אז על מעשיו, ולא עשה כדי לתקנם (על־ידי הבאת מנחה אחרת מן הטוב ומן המובחר וכדו'). לפיכך מדגישה התורה רק אז את התוצאה של חטא זה – "ואל קין ואל מנחתו לא שעה" ¹⁹.

ה. פשתן – מין חשוב

כאמור פעמים רבות, כתב רש"י את פירושו (גם) ל"בן חמש", המתחיל זה עתה ללמוד "מקרא" ²⁰. מכך מובן, שכאשר רש"י אומר "זרע פשתן היה", ואינו מסביר במה הפשתן טוב יותר מסוג אחר של "פרי האדמה", הרי זה משום ש"בן חמש" כבר יודע זאת, 22וכפירוש רש"י לפני כן: על הפסוק ²¹ "שם האחד פישון" מפרש רש"י, בפירושו השני, שנהר זה נקרא פישון "שהוא מגדל פשתן". מכך " שהנהר (ובמיוחד הנהר הראשון) נקרא על שם הפשתן שהוא מגדל, מובן, " שהפשתן הוא דבר חשוב ביותר ²².

ולפי זה מובנת מחשבתו של קין " בעת הבאת המנחה: הוא סבר, שבעיקר חשוב מין המנחה שמביאים – מין שהוא טוב ומובחר שבמינים. ולכן הוא בחר פשתן, שזהו דבר חשוב ומשובח; אבל מתוך מין זה עצמו, הוא הביא "מן הגרוע".

זה היה יתרונו של הבל אשר בחר מכל מין במנחתו "מבכורות... ומחלביהן" ²³.

ו. יש צורך בכל אחד מן הפירושים

אך עדיין אין הפירוש מובן, שהרי, אם רצה קין להדר ולהביא ממין משובח, מדוע הוא הביא "מן הגרוע" של מין זה?

קושי זה אינו גדול, כפי שאומרת התורה בהמשך ²⁴ "לפתח חטאת רובץ ואליך תשוקתו" – שהיצר הרע

התערב" כאן והכשיל את קין בחטא.

אך ענין זה עצמו היה באופן של

לפתח חטאת רובץ", שליטת היצר הרע ²⁵ היתה באופן של לפתח" ²⁶ –

בחוץ": הוא לא הצליח להשפיע על קין שלא להביא את המנחה בכלל, או להביא "מן הגרוע" שבמינים, הוא רק הכשילו במקצת, והשפיע עליו שדי לו בהבאת מין משובח, אבל "מן הגרוע" של מין זה.

אבל כדי להבהיר זאת, מביא רש"י (לפי חלק מהגירסאות, כדלעיל) פירוש שני – "מפרי, מאיזה שבא לידו לא טוב ולא מובחר" – שמפירוש זה מובן בפשטות מדוע חשב קין שהקדוש־ברוך־הוא יקבל מנחתו.

[לפועל: "ואל קין ואל מנחתו לא שעה", מפני שגם מאוחר יותר, לאחר ש"הבל הביא... מבכורות צאנו... וישע...", לא התחרט קין על מעשיו ולא תקנם].

אך גם פירוש זה קשה, ואף קשה יותר מהפירוש הראשון, (עד כדי־כך שברוב הגירסאות אין פירוש זה כתוב) כי אין מסתבר לומר ²⁷, שרק מפני 23שקין הביא מנחה סתם, ולא מן המובחר, לא יקבל הקדוש־ברוך־הוא כלל את מנחתו. ולכן יש צורך בפירוש הראשון, ויש לקובעו כפירוש ראשון ועיקרי.

ז. הסבר להלכה – קרבן מהמשובח שבמין, ולא מהמין המשובח ו

מכך נובע, בענינים המופלאים ²⁸ (על־פי ההלכה) שבפירוש רש"י, ענין המסביר את לשון הרמב"ם:

הרמב"ם פוסק ²⁹: "הרוצה לזכות עצמו" יביא "קרבנו מן היפה המשובח ביותר שבאותו המין שיביא ממנו", ומביא את הפסוק ³⁰ "כל חלב לה'", וכהוכחה – "והבל הביא... מבכורות צאנו ומחלביהן וישע ה'...". מן הדיוק בניסוח "שבאותו המין שיביא ממנו" מובן, שבענין של "כל חלב לה'" הכוונה היא למשובח שבאותו מין שהאדם רוצה להקריב בלבד, ולא שעליו לבחור את המין הטוב ביותר שביכולתו להביא ³¹.

(בדומה לכך מצוי גם בענין הנודר קרבן ³², ש"הנודר סתם מביא מן הגדולים שבמין שנדר". לדוגמא: "נדר עולה מן הבקר, יביא שור", ולא עגל – המובחר שב"מין שנדר". וגם עשיר יכול לנדור מלכתחילה מין זול יותר או קטן יותר, ואפילו עולת עוף ³³, עד שאף אם אמר "הרי עלי עולה" סתם, "דרך אנשי המקום" לקרוא לעולת העוף "עולה סתם", מותר לו להביא עולת עוף).

יש להבין: "כל חלב לה'" כולל לכאורה גם את המובחר שבין המינים שאפשר להביא, ומדוע אומרים שהכוונה היא רק למובחר "באותו המין שיביא ממנו" ³⁴?

אלא, לפי האמור לעיל, אפשר 24לומר, שהרמב"ם לומד זאת ³⁵ מקרבן קין והבל, שהוא מציינו כהוכחה לדין זה:

הבל הביא מנחתו מן המובחר ("מבכורות... ומחלביהן") שבמין הצאן, אך לא הידר להביא ממין חשוב (בקר) ³⁶, ואילו קין בחר ממין מובחר, פשתן – והנה "וישע ה' אל הבל (דוקא)...– ואל קין... לא שעה (כלל)"

זוהי הוכחה שב"כל חלב לה'", הכוונה היא שחובה להביא "מן היפה המשובח ביותר שבאותו המין שיביא ממנו", אך לא מהמין המשובח ביותר.

ח. "לה' הארץ ומלואה" – על כל מין ומין

אך את זאת יש להבין: מהי מעלת המנחה "מן היפה המשובח ביותר שבאותו המין", על פני מנחה מן המובחר שבמינים?

יש לומר, שההסבר הוא כך:

על־ידי הענין של "כל חלב לה'" מבטא האדם את הכרתו ש"לה' הארץ ומלואה" ³⁷, ולכן הוא משיב לקדוש־ברוך־הוא את הראשון ³⁸, והטוב ביותר שביכולתו ³⁹.

וכיון ש"לה' הארץ ומלואה" כולל את כל מה שיש בעולם, הן מינים משובחים, והן מינים פשוטים – לכן אין הענין של "כל חלב לה'" מכוון רק למינים המשובחים

שאז לא ברור שבעלות הקדוש־ברוך־הוא היא על כל ⁴⁰ מין ומין בבריאה (וכן יוצא, שמי שאין בידו מין משובח אינו יכול לקיים את "כל חלב לה'" ⁴¹) – 25אלא, החובה היא לתת לקדוש־ברוך־הוא "מן היפה המשובח ביותר שבאותו המין" – מכל מין שהאדם רוצה לתת, ובכך הוא מוכיח, שכל מה שברשותו שייך לקדוש־ברוך־הוא.

ט. כוונת קין – אחדות שמעל להתחלקות

לפי האמור לעיל יובן הטעם הפנימי לכך שקין הביא רק מין מובחר – פשתן, ולא הביא את המובחר "שבאותו המין":

אדמו"ר הזקן מבאר ב"לקוטי תורה" ⁴², שקרבן קין מזרע פשתן דומה לבגדי בד לבן (מפשתן) של הכהן " הגדול ביום הכיפורים, הרומזים ל"עולם האחדות" ⁴³. ואחדות הבד (שצמיחתו היא באופן של "קנה יחידי מכל גרעין" ⁴⁴) איננה "אחדות מן הפירוד" (כארבעת המינים שאחדותם היא ש"גדלים באחוה", אבל "עצם צמיחתן מחולקים ומפורדים"), אלא ענין של "יחידי בעצם" ⁴⁵.

וכיון שקין ⁴⁶ רצה להוריד לעולם הזה ("להמשיך") את הדרגה של יחיד שמעל לחלוקה לפרטים, לא היה חשוב לו להביא את המובחר "שבאותו המין", דבר המבטא שיש חלוקה (מובחר, רגיל, גרוע) והוא מביא את המובחר מפני בעלות הקדוש־ברוך־הוא על כל מין בעולם –

אך בכל זאת לא היה זה כפי כוונת ה' ⁴⁷. כי שיא התכלית איננה כל־כך הרגשת אחדות הקדוש־ברוך־הוא בדרגה של יחיד, המחייבת להיות

מופשטים" מעניני העולם (וכאשר שרויים בעולם מתנתקים מאחדות ה'), אלא הענין של "אחד" ⁴⁸, המחייב לתת לה' את "היפה המשובח ביותר שבאותו המין שיביא ממנו", כדלעיל.

26י. ההוראה: הקפדה בהידור מצוה

זוהי הוראה בעבודת ה' של כל אחד ואחד, עד כמה צריך להישמר ולהקפיד בענין של הידור מצוה ⁴⁹:

מה קין, שהיה בדרגה של הרגשת בחינת "יחיד" (פשתן), ובכל זאת, כאשר חסר לו ההידור של הבאת המובחר שבאותו המין, הוא הידרדר, שבמקום שמנחת הבל תביאו לידי "קנאת סופרים תרבה חכמה" ⁵⁰ – הבאת מנחה שתכלול את שתי המעלות: גם מין משובח (פשתן), וגם מובחר שבמין זה – הוא נכשל בקנאה, עד אשר "ויקם קין אל הבל..." ⁵¹,

על־אחת־כמה־וכמה אצל כל אחד מאתנו, שצריך תמיד "לטפס" מעלה מעלה בעבודת ה', כאדם המטפס על הר, שאילו יעצור לרגע הוא עלול ח"ו להידרדר, ולהוסיף תמיד בהידור מצוה, שכל ענין שבקדושה יהיה "מן הנאה והטוב", ועד "מן היפה המשובח ביותר",

וכאשר יהודי נותן לקדוש־ברוך־הוא הטוב ביותר שביכולתו, משלם לו הקדוש־ברוך־הוא בכל טוב גשמי ורוחני, מידו המלאה הפתוחה הקדושה והרחבה.