שיחה ב

הערות

עמוד 201

1. 1. פרשתנו לד, כו.
2. 2. ברא"ם כאן (וכ"ה בש"ח): "גם לא בחלב אמו דוקא אלא כל .. חלב במשמע ואפילו בחלב של עצמו כו'". אבל באם כוונת רש"י היא לפרש כאן ש"בחלב אמו" הוא לאו דוקא, הו"ל להעתיק גם התיבות "בחלב אמו", ומזה ש(לפני פירושו) מעתיק רק "לא תבשל גדי" (ואפילו לא "וגו'" – כבפסוק שלפניו), מוכח שבא לפרש רק התיבות "לא תבשל גדי" – ומבאר שבאים לחדש שהאזהרה היא לכל בשר ולא רק ל"גדי". ורק לאחר שמפרש "אזהרה לבשר" מעתיק הוא גם תיבת "בחלב" שבפסוק*, לפי שהתיבות "אזהרה לבשר" בפני עצמם אין להם מובן – כי האזהרה היא על בשר בחלב דוקא (ולא על בשר עצמו).
3. 3. משפטים כג, יט. פרשתנו כאן. ראה יד, כא. וראה לעיל ע' 151 ואילך.
4. 4. כ"ה בכל דפוסי רש"י שראיתי (כולל דפוס הראשון), ברא"ם וכו'. אבל בחולין (קטו, ב): אחד לאיסור אכילה וא' לאיסור הנאה וא' לאיסור בישול. וכ"ה ברש"י משפטים שם.
5. 5. וכדלקמן סעיף ז. וראה גם לעיל ע' 158 ואילך.
6. 6. ראה לעיל ע' 156 הערה 28.
7. . ראה עד"ז רש"י ויקהל (לה, ד) ובכ"מ. אי אפ"ל דתיבת "בחלב" היא מדברי רש"י בפי' הכתוב – דאם כן הוי לי' להעתיק מהכתוב (בתחלת הדבור) תיבת "בחלב".

עמוד 201

1. 7. שם.
2. 8. וכ"ה בחולין קיג, ב. אלא שבחולין שם "פרה ורחל" וברש"י כאן "עגל וכבש". וראה לעיל ע' 151 הערה 5.
3. 9. אבל אין להקשות מה שרש"י כאן כותב "בכמה מקומות" סתם ואינו מפרטם (כבפ' משפטים) – כי סומך עצמו על מה שפירש כבר לפנ"ז בפ' משפטים (וכדרכו של רש"י בכ"מ, שגם כשמפרש (מצד איזה טעם) ענין אחד ב' פעמים – בפעם השני' הוא מקצר).
4. 10. כדעת ר"י הגלילי בחולין שם, סע"א.
5. *. ראה לקו"ש חכ"ז ע' 42 הערה 35 (באו"א).

עמוד 202

1. 7.
2. 11. ראה שם ע' 5־144 ובהערה 17.
3. 12. ברא"ם וגו"א כאן, שזה בא בהמשך למ"ש רש"י לפנ"ז "אזהרה לבשר בחלב" [שמכיון שכל חלב אסור, הוקשה לי' מ"ש "בחלב אמו"]. אבל ראה לעיל הערה 2, שחידוש רש"י הוא רק "אזהרה לבשר".
4. 13. ובפרט, שלפי ה"איבעית אימא" שבחולין (קטז, א), לפי הפירוש (דעת ר"י הגלילי) "בחלב אמו פרט לעוף כו'" – "עוף אפילו מדרבנן נמי לא אסור". וממה שאמרו שם "תניא נמי הכי כו' במקומו של ריה"ג היו אוכלין בשר עוף בחלב" – מוכח שכ"ה המסקנא (לפי' ריה"ג).
5. 14. ונוסף לזה: הרי בפרשת משפטים – לפירוש רש"י שם – ידעינן האיסור רק ב"גדי" ששולל בשר [חי',] עוף [וגם בשר בהמה שאינה "גדי – ולד רך"], כנ"ל בפנים, וא"כ הו"ל לרש"י לפרש בפ' משפטים (שלפני פרשתנו) ש(מד"ס) האיסור הוא בכל בשר.

עמוד 203

1. 15. אבל הטעם מה שהוזקק הכתוב לומר כאן עוד הפעם כללות האזהרה ד"לא תבשל גדי" – אף שכבר נאמר זה בפ' משפטים – פירש"י כבר לעיל בפ' הנ"ל.
2. 16. ראה לעיל שם.
3. 17. ואין לומר שהלשון "לא תבשל" בשני המקומות הוא רק ללמדנו שאיסור האכילה וההנאה הוא דרך בישול דוקא (ראה לעיל שם הערה *8) – כי מכיון שעיקר הטעם למה שהוציא הכתוב איסור אכילה והנאה בלשון "לא תבשל" הוא [לא לפי שאיסור האכילה וההנאה הוא דרך בישול – שהרי פשטות הלשון "לא תבשל" מורה שהאזהרה היא על הבישול עצמו ולא על ענין אחר, הבא דרך בישול – כי אם] לפי שהבישול שייך להאכילה וההנאה עצמם מכיון שהיא הכנה אליהם (כמבואר בהערה הנ"ל), הרי במילא מוכרח לומר שמ"ש "לא תבשל" גבי איסור הנאה – אותו הלשון שנאמר באיסור אכילה, הוא (לא רק לפי שהאיסור בשניהם הוא דרך בישול, כ"א) לפי שבהלשון "לא תבשל" מרמז גם איסור האכילה וההנאה והבישול, כדלהלן בפנים.
4. 18. לכאורה אפשר להקשות: מכיון שרש"י מוכרח לפרש שהחידוש שב"לא תבשל" שבפרשתנו הוא (גם) "אזהרה לבשר" (היינו כל בשר ולא רק "גדי"), מנ"ל לפרש שבא לחדש בפסוק זה גם איסור הנאה? אבל – אינו. כי מכיון שלשון הפסוק הוא "לא תבשל גדי", א"א לומר שכל עיקר כוונת הכתוב היא לחדש "אזהרה לבשר" – היינו לא (רק) "גדי". ולכן מוכרח לומר, שעיקר כוונת הכתוב היא לחדש איסור הנאה, ורק שבדרך אגב משמיענו גם "אזהרה לבשר".
5. *. לכאורה אפשר להקשות: מכיון שבכתוב נאמר "גדי בחלב אמו" הרי מסתבר לכאורה שהכתוב מוסיף כאן רק ולד רך של חי' [כי (א) קרוב יותר ל"גדי" (וגם שייך בו קצת הטעם דאכזריות), (ב) שייך לבשלו "בחלב אמו"], ומנ"ל לרש"י שהכתוב מוסיף "בשר" הכולל (א) בהמה וחי' שאינם ולד רך, וגם (ב) עוף שאין לו חלב אם כלל (אלא שיש ע"ז לימוד "בחלב אמו" פרט לעוף)? אבל – אינו. כי אדרבה: מין הבהמה גם כשאינה רכה, היא קרובה יותר ל"גדי" (שהוא ולד רך של מין הבהמה דוקא) מולד רך של חי'. ומכיון שבבהמה שאינה רכה – שאיסורה בודאי נלמד מהכתוב דפרשתנו – אין שייך הטעם דאכזריות (ראה להלן סעיף ז'), הרי מלמדנו הכתוב שהאיסור הוא גם כשאין מקום לטעם זה, ובמילא – אין לחלק: א) בין כל בהמה וחי' (ומ"ש "גדי" הוא רק לפי שדיבר הכתוב בהוה כדלקמן סעיף ו' (וע"ד פרש"י משפטים כא, כח)). ב) בין חלב אמו וחלב סתם (כדלקמן סעיף ז'), ובמילא גם בשר עוף אסור.

עמוד 204

1. 19. ולמעט חי' וכו' – ילפינן מהכתוב דפ' ראה כפרש"י שם (יד, כא). ועיי"ש.
2. 20. והגם ששני ענינים אלו – "אזהרה לבשר" ו"אזהרה לחלב" – מכריחים זה את זה [דמכיון שענין האכזריות שייך רק ב"גדי בחלב אמו", הרי במילא הפירוש "אזהרה לבשר" לאו דוקא גדי – מכריח ש"בחלב אמו" הוא ג"כ לאו דוקא (ראה לעיל הערה *18. לקמן סעיף ז'), וכן לאידך גיסא: באם נפרש שכוונת הכתוב היא לחדש "אזהרה לחלב" איזה שיהי' – יהי' מוכרח ש"גדי" הוא לאו דוקא], מ"מ, ממה שרש"י כותב פירושו "אזהרה לבשר בחלב" על התיבות "לא תבשל גדי" ואינו מעתיק "בחלב אמו", מוכח שמפרש שכוונת הכתוב היא לחדש "אזהרה לבשר" ולא "אזהרה לחלב" כנ"ל הערה 2 [ורק שמה"אזהרה לבשר" שמעינן ממילא שהאיסור הוא גם בכל חלב]. ועל זה באה הקושיא בהשיחה: מנ"ל לרש"י לפרש שכוונת הכתוב היא "אזהרה לבשר" (ומזה יודעים ג"כ שכל חלב אסור) ולא שכוונת הכתוב היא "אזהרה לחלב" איזה שיהי' (ומזה ידעו שהאיסור הוא גם בכל בשר)? או שיכתוב שב' פירושים שקולים יש כאן. – אף שבדוחק יל"פ שכיון שבשר קודם בכתוב – בחר רש"י בפי' "אזהרה לבשר". ונפק"מ בין ב' האופנים: לפי' הא' – "אזהרה לבשר" (שאינו גדי) – כאיסור מפורש בתורה (דכנ"ל – "לא תבשל" דפרשתנו נכתב ללמדנו איסור זה), משא"כ חלב שאינו חלב אמו. והפכו – לפי' הב'. וכמה נפק"מ בדבר (ראה רמב"ם הל' שחיטה פ"ה ה"ג (ובנ"כ, וכן בפרמ"ג ליו"ד סנ"ז משבצות זהב סקי"ד) ועוד).

עמוד 205

1. 21. ועפי"ז יומתק מה שרש"י כותב את פירושו "אזהרה לבשר כו'" על התיבות "לא תבשל גדי" – אף שמפרש שהאזהרה היא לכל בשר – כי (נוסף לזה שצריך להעתיק גם תיבה זו – מכיון שמפרש ש(גדי) הוא לאו דוקא – וכדרכו בכמה מקומות) פירושו "אזהרה לבשר" הוא מצד זה שהאיסור "לא תבשל" הוא על "גדי".
2. 22. ועפי"ז אפשר לתרץ (נוסף להנ"ל סעיף ה') מה שרש"י מפרש "אזהרה לבשר" ולא "אזהרה לחלב" – כי הפירוש "אזהרה לבשר" אינו סותר ל"גדי", מכיון ש"גדי" כאן הוא (גם) שם המושאל. משא"כ הפירוש "אזהרה לחלב" סותר ל"בחלב אמו" (שהכוונה כפשוטו היא שהאיסור לא תבשל הוא בחלב אמו דוקא – ולא ש"אמו" בא למעט עוף). ואף שגם הפירוש "אזהרה לבשר" מכריח שגם "בחלב אמו" הוא לאו דוקא – מ"מ, מכיון שלפי הפירוש "אזהרה לבשר", האיסור בחלב שאינו חלב אמו אינו כאיסור מפורש בכתוב (ורק שלומדים זה מ"אזהרה לבשר") וכנ"ל הערה 20 – אין להקשות על הלשון "בחלב אמו", שהרי בתיבת אמו מלמדנו פרט לעוף כו'. משא"כ באם נפרש שהכתוב מלמדנו "אזהרה לחלב" איזה שיהי', ה"ז היפך פשטות הלשון "בחלב אמו".
3. 23. וע"ד מ"ש החינוך מצוה צב – נעתק לעיל ע' 151 שוה"ג להערה 5.
4. 24. ובדוגמת הלשון "לא תבשל" (שבו נרמז "אזהרה לבשר" כנ"ל סעיף ד'), שכאן קאי בעיקרו על איסור הנאה; ורק שמרמז גם על ענין הכללי ד"לא תבשל" הכולל גם אכילה ובישול.
5. 25. וגם לפי המבואר להלן שמ"ש כאן "גדי" הוא לפי שדיבר הכתוב בהוה, צ"ל ש"גדי" כאן בא גם בתור שם המושאל. כי מכיון שכוונת הכתוב היא לחדש "אזהרה לבשר", מוכרח ש"לא תבשל גדי" סובל גם הפירוש "לא תבשל בשר". (ואי"ז דומה למ"ש לעיל (משפטים כא, כח) וכי יגח שור – כי שם אין סברא לחלק בין שור לשאר בהמה חי' ועוף. משא"כ בנדו"ד ש"לא תבשל גדי" שבפ' משפטים הוא רק לגדי והכתוב כאן מחדש "אזהרה לבשר"). ראה עד"ז רשב"ם משפטים כג, יט. פרישה ביו"ד סי' פז סק"ג.

עמוד 206

1. 26.
2. 27. שכלל זה בפי' הכתובים כבר הודיעו רש"י כמה פעמים: משפטים כא, כח. כב, יז, כא, ל.
3. 28. ולכן כותב כאן עוה"פ "אף עגל וכבש" – אף שכתבה כבר בפ' משפטים – כי באם הפירוש "גדי" הוא רק "גדי עזים", אין לומר שנקט הכתוב "גדי" מטעם "דיבר הכתוב בהוה" – מכיון שגם בישול כל יונק (גם של עגל וכבש) הוא בחלב אמו.
4. 29. ואף ש"גדי" כולל כל ולד רך, גם כשיצא מכלל יונק* (וכדמוכח לכאורה מגדי עזים ששלח יהודא – שלא שלח אמו עמו) – מ"מ, אומר הכתוב "יונקים" בלשון "גדי", כי "יונקים" הרי בודאי עדיין רכים הם ונקראים "גדי".
5. 30. כמבואר לעיל ע' 159 ואילך.
6. . באדר"נ נו"ב פמ"ה – הובא בתורה שלימה וירא יח, ז: רך בן שתים. יתירה מזו אפשר לומר, ש"רך" בבעלי חיים** – לפי פירוש רש"י – הוא דוקא כל זמן שהוא יונק [כי (א) לכאורה נראה זה במוחש. (ב) איזה קצבה וסימן אחר י"ל לדעת שרך הוא (ונפק"מ למקח וממכר). (ג) מובן וגם פשוט שרכות בשר הבע"ח תלוי' באיכות המאכלים. (ד) כעין ראי' לדבר ממש"נ לפנ"ז "רכים גו' עלות" (וישלח לג, יג)]. אלא שבפ' משפטים – אין זה נוגע לפירוש הכתוב (וכבפנים) ולכן אינו מבארו שם, משא"כ כאן.
7. . משא"כ בבנ"א דנאמר רכים (וישלח לג, יג) – והצעיר בהילדים (יוסף) בן שש [דדוחק לומר דקאי על ילדי עבדי יעקב – שהרי לא הוזכרו כלל בכתוב]. וראה ג"כ דברים (כח, נד) ועוד. וי"ל טעם החילוק בזה – כי בבע"ח התואר "רך" – הוא (בעיקרו) בנוגע לאכילה; ובבנ"א – בנוגע לחוזק וכיו"ב.

עמוד 207

1. 31. לכאורה אפשר לומר שהכלל "דבר הכתוב בהוה" הוא דוקא כשגם בלאה"כ מוכרח הכתוב להוסיף איזו תיבה [וכמו "וכי יגח שור" (משפטים כא, כח) שבהכרח לכתוב איזו תיבה אחרי "וכי יגח", ומכיון שהנגיחה מצוי' יותר בשור לכן נאמר "וכי יגח שור"], אבל אין שייך שהכתוב יוסיף תיבה מיותרת ("אמו") בכדי לדבר ב"הוה" – אבל אינו, כי גם ב"ובשר בשדה טריפה" (שם כב, ל) מפרש רש"י "אף בבית כן אלא שדבר הכתוב בהוה" – אף שתיבת "שדה" מיותרת*.
2. 32. וכמו שפירש רש"י לעיל (בשלח טז, כט) "אל יצא איש ממקומו – אלו אלפים אמה .. מדברי סופרים ועיקרו של מקרא על לוקטי המן נאמר". ההכרח של רש"י לפרש שם ש"אל יצא איש ממקומו" בא גם לרמז ענין שמד"ס – ראה לקו"ש חי"ג ע' 6 שוה"ג להערה 38.
3. . ועפ"י חילוק זה מובן מה שהוצרך רש"י לפרש שם "דבר הכתוב בהוה" (אף שפירש זה כבר ג' פעמים לפנ"ז – וראה – בארוכה – לעיל ע' 137 ואילך), וגם להביא דוגמא מ"אשר לא יהי' טהור מקרה לילה" שבפרשת תצא (כג, יא) – כי מכיון שתיבת "שדה" מיותרת, הוצרך לחדש שגם בכגון דא ישנו להכלל "דבר הכתוב בהוה", וכיון שחידוש הוא – מביא הוכחה – "מצאתי לו חבר" – מ"אשר לא יהי' טהור מקרה לילה" שהתיבות "מקרה לילה" ג"כ מיותרות אלא שדבר הכתוב בהוה.

עמוד 208

1. 33. ונ"ל דרש"י (בפירושו עה"ת) ס"ל (ע"ד דעת הרמב"ם פיהמ"ש כלים פי"ז מי"ב. סהמ"צ שרש ב') דגם "דברי סופרים" – הם מן התורה, אלא שאין זה עיקר (פשוטו) של מקרא (ועפי"ז יומתק ל' רש"י (בשלח שם) "מדברי סופרים", אף שבד"ה שלפניו כותב "חכמים"). והוא ע"ד שבכ"מ – בפרש"י עה"ת – שהפירוש ע"פ דרך הפשט אינו מתיישב כ"כ מוסיף רש"י פי' ע"ד הדרש וכו' (היינו שדרש זה ג"כ שייך לאמרו בפשוטו של מקרא, אלא שאינו עיקר הפשט שהביאו לפני זה) – כן הוא ג"כ בנוגע להלכות שבכתוב, שיש בהן שהן עיקרו של (פשוטו של) מקרא ויש – שמדברי סופרים שלמדו כן בפי' ספר התורה הזה.
2. 34. ראה ג"כ לעיל הערה 20.
3. 35. טושו"ע יו"ד סי' פ"ז.
4. 36. ב"ח שם.

עמוד 209

1. 37. נוסף על המבואר לעיל ע' 159. (משיחת ש"פ תשא תשכ"ח)
2. 38. ראה יד, א.