206

הערות

1. 26.
2. 27. שכלל זה בפי' הכתובים כבר הודיעו רש"י כמה פעמים: משפטים כא, כח. כב, יז, כא, ל.
3. 28. ולכן כותב כאן עוה"פ "אף עגל וכבש" – אף שכתבה כבר בפ' משפטים – כי באם הפירוש "גדי" הוא רק "גדי עזים", אין לומר שנקט הכתוב "גדי" מטעם "דיבר הכתוב בהוה" – מכיון שגם בישול כל יונק (גם של עגל וכבש) הוא בחלב אמו.
4. 29. ואף ש"גדי" כולל כל ולד רך, גם כשיצא מכלל יונק* (וכדמוכח לכאורה מגדי עזים ששלח יהודא – שלא שלח אמו עמו) – מ"מ, אומר הכתוב "יונקים" בלשון "גדי", כי "יונקים" הרי בודאי עדיין רכים הם ונקראים "גדי".
5. 30. כמבואר לעיל ע' 159 ואילך.
6. . באדר"נ נו"ב פמ"ה – הובא בתורה שלימה וירא יח, ז: רך בן שתים. יתירה מזו אפשר לומר, ש"רך" בבעלי חיים** – לפי פירוש רש"י – הוא דוקא כל זמן שהוא יונק [כי (א) לכאורה נראה זה במוחש. (ב) איזה קצבה וסימן אחר י"ל לדעת שרך הוא (ונפק"מ למקח וממכר). (ג) מובן וגם פשוט שרכות בשר הבע"ח תלוי' באיכות המאכלים. (ד) כעין ראי' לדבר ממש"נ לפנ"ז "רכים גו' עלות" (וישלח לג, יג)]. אלא שבפ' משפטים – אין זה נוגע לפירוש הכתוב (וכבפנים) ולכן אינו מבארו שם, משא"כ כאן.
7. . משא"כ בבנ"א דנאמר רכים (וישלח לג, יג) – והצעיר בהילדים (יוסף) בן שש [דדוחק לומר דקאי על ילדי עבדי יעקב – שהרי לא הוזכרו כלל בכתוב]. וראה ג"כ דברים (כח, נד) ועוד. וי"ל טעם החילוק בזה – כי בבע"ח התואר "רך" – הוא (בעיקרו) בנוגע לאכילה; ובבנ"א – בנוגע לחוזק וכיו"ב.