שיחה א

הערות

עמוד 112

1. 1. ברמב"ן כאן: "האמורים למטה" (וראה לקמן בפנים). ובדפוס ראשון דפי' רש"י: "האמורים בסוף הענין" (וראה שוה"ג להערה 6).
2. 2. אבל "אברהם הוליד את יצחק" שנאמר בפסוק זה עצמו, לא קשה לי' לרש"י, וכמו שמפרש רש"י מיד* – וע"י שכתב כו'".
3. 3. כפירוש הספורנו כאן. וראה גם רד"ק כאן.
4. 4. במשכיל לדוד כאן מקשה (על הרא"ם): בכדי להשמיענו רק זאת, דאע"פ שאינן סמוכים שייך מלת "אלה" לפי שכתובים בהך פרשה גופא – הי' מספיק שיכתוב "האמורים בפרשה". ולמה כותב רש"י גם "יעקב ועשו"? אבל לפי מ"ש בפנים, שכוונת רש"י היא להשמיענו שפירוש "תולדות יצחק" הוא תולדות כפשוטו (ולא מאורעות וכיו"ב), מובן בפשטות מ"ש יעקב ועשו. וראה לקמן הערה 32.
5. 5. או (כהגירסא שבדפוס ראשון) "האמורים בסוף הענין".
6. 6. ברמב"ן כאן: "והזכיר הכתוב איך היתה לידתם". ועפ"ז, התחלת סיפור "תולדות יצחק" הוא מהכתוב "ויהי יצחק גו'". אבל לרש"י אינו גלאטיק (=חלק)*, כי "ויהי יצחק גו'" אינו "תולדות יצחק" (ורק סיפור איך שנולדו), ולכן כותב "האמורים בפרשה", כבפנים.
7. 7. וישב לז ב.
8. . כ"ה בדפוס ראשון. וכן הובא ברא"ם, גו"א ולבוש כאן. (ובכמה דפוסים – בא ענין זה בדיבור־המתחיל בפ"ע). ובגו"א ולבוש כאן, שמה שהוזקק רש"י לזה הוא רק להפי' ש"תולדות יצחק" קאי על יעקב ועשו. אבל להפי' תולדות־מאורעות (ראה לקמן בפנים), "אברהם הוליד את יצחק" הוא מכלל "תולדות יצחק".
9. . שלכן מדייק רש"י (לפי הגירסא שבדפוס ראשון) "האמורים בסוף הענין".

עמוד 112

1. 3.
2. 8. ובפרט, שלפי פירוש זה, אין צריך להפירוש "וע"י שכתב כו' לפי שהיו ליצני הדור כו'" – כי גם "אברהם הוליד את יצחק" הוא ממאורעות (ותולדות) יצחק (ראה גו"א ולבוש כאן – נעתק בשוה"ג להערה 2).
3. 9. ואין לומר שמה שרש"י מקדים יעקב לעשו היינו לפי שיעקב נוצר ראשונה (רש"י פרשתנו כה, כו) – כי [נוסף לזה שבדה"י נאמר (נעתק להלן סעיף ה') "ובני יצחק עשו וישראל" (ודוחק לחלק בין "בני" ל"תולדות")] מכיון שרש"י עצמו כותב "האמורים בפרשה", הו"ל למנותם כהסדר שאמורים בהפרשה. וראה לקמן סעיף יו"ד.
4. 10. בספורנו, כי"ק ואוה"ח (כה, כ) – שעשו נולד מצד רבקה [אחות לבן הארמי, כי רוב בנים דומין לאחי האם]. וראה גם ב"ר פס"ה, ד: שהדבר תלוי בה. אבל אין לומר שמטעם זה מקדים רש"י יעקב לעשו ב"תולדות יצחק" – כי (א) בפרש"י עה"ת לא נזכר כל זה כלל, ואפילו לא ברמז. ואדרבה, מפירוש רש"י שם "וכי עדיין לא נכתב כו' אלא להגיד שבחה כו'" (ודלא כפירוש הספורנו וכו') משמע, שס"ל שלא זוהי* הסיבה שעשו הי' רשע. (ב) אפילו באם רשעת עשו היתה מצד רבקה, אי"ז טעם מספיק להקדים את יעקב לעשו ב"תולדות יצחק", מכיון שעשו נולד לפני יעקב. וכדמוכח ממ"ש בדה"י (נעתק להלן שם) ובני יצחק עשו וישראל.
5. 11. וכ"ה בראב"ע כאן.
6. 12. ובפרט, שרש"י עצמו אומר כאן "האמורים בפרשה" – והרי בפרשה זו נאמר עשו לפני יעקב.
7. . אפילו לא מה שרבקה היתה בת בתואל. ומכ"ש לא מה שהיתה אחות לבן, שהרי בפרש"י וארא ו, כג: מכאן למדנו הנושא אשה צריך לבדוק באחי'.

עמוד 113

1. 13. שמו"ר פ"ל, ג. רש"י ר"פ משפטים. והחידוש שברש"י שם הוא, שהמנויים שם להלן הם דומים להמנויים לפנ"ז ("מה הראשונים מסיני אף אלו מסיני"). אבל ש"ואלה" בוא"ו מורה שיש המשך וקישור בין ב' הפרשיות – פשוט הוא גם בלי פרש"י. ולכן אין לומר שתולדות יצחק הם מאורעות יצחק, כי אז אין לזה שום המשך לתולדות ישמעאל, כבפנים. וראה לעיל ע' 41 הערה 34. וראה לקמן הערה *15.
2. 14. חיי־שרה כה, יב ואילך. ראה ג"כ פי' מהרמ"א – הובא באוה"ת בראשית ח"ד ר"פ תולדות.
3. 15. ראה גם ראב"ע כאן: אחר שהזכיר תולדות ישמעאל שב להזכיר תולדות יצחק.
4. *. ואף שכלל זה שכל מקום שנאמר ואלה בוא"ו אזי המנויים להלן הם דומים להמנויים שלפנ"ז, מחדש רש"י (ומכריח) בפ' משפטים (כבהערה 13) – הרי לאחרי שרש"י מחדש כבר (בפ' משפטים) שכן הוא, עכצ"ל שגם "ואלה" דפרשתנו הוא בדומה להמנויים לפנ"ז. ובמילא קשה: מהו הדמיון ד"תולדות יצחק" ל"תולדות ישמעאל", כדקלמן בפנים.
5. 16. ראה שמו"ר שם. וכ"ה גם בפשטות, שהרי גם ישמעאל עצמו הי' רשע מקודם (כדלקמן הערה
6. 17. שמו"ר שם.
7. 18. כי נוסף לזה שבדרך הפשט, עיקר הפירוש הוא כהקרי [ועד שברוב המקומות אין רש"י מפרש את הכתיב (ראה לעיל ע' 18 ובהערה 15)], הרי בנדו"ד, מכיון ש"כל תולדות שבמקרא חסרים חוץ משנים" (שמו"ר שם), הרי אדרבה: מסתבר לומר שבשני מקומות אלו בא הכתוב לרמז איזה ענין – ולא במקום שנאמר תולדות חסר. וצ"ע במש"כ באוה"ת (בראשית ח"א ר"פ תולדות) על מדרש זה "ומזה יובן פרש"י על ואלה תולדות יעקב ועשו האמורים בפרשה". ואולי כוונתו (שע"ד יינה של תורה שבפרש"י): ואלה (שמוסיף – היינו) עשו, תולדות (שחסר – היינו) יעקב האמורים בפרשה.
8. 36. אלא שעשה תשובה, אבל בניו נשארו רשעים. שלכן "משמת אברהם נפל" "(רש"י ס"פ חיי־שרה).

עמוד 114

1. 19. בראשית ה, לב. משאר המקומות שכתוב "שם חם ויפת", אין להביא ראי' כלל לענינינו. כי (אפילו) בדרך הפשט מיותר להזכיר חם ויפת (לאחרי שהזכירם פעם אחת), כיון שעיקר הסיפור להודיע השתלשלות הדורות מאדה"ר עד אברהם, ולכן בכל דור נזכר בפירוש רק איש אחד (דהממשיך ההשתלשלות). ופשיטא דכשמאיזה טעם מפרשים כולם – גם אז שם הוא העיקר. משא"כ בפעם הראשונה שמזכירם, מכיון שאינם מיותרים – יש להוכיח מסדר מנינם.
2. 20. ברא"ם נח (ט, כד), שחם הי' גדול מיפת. ולפ"ז צריך לדחוק ולפרש שמ"ש (שם י, כא) "יפת הגדול", היינו רק ביחס לשם, והוא – ששם הי' אחי יפת הגדול ממנו. אבל פי' הפשוט ד"הגדול" הוא גדול שבאחים* [שלכן מוכיח רש"י שם בפשטות ממ"ש "שם בן מאת שנה גו' שנתים אחר המבול", ש"הגדול" קאי על יפת. וכמ"ש בגו"א שם]. וכמפורש ברש"י (בראשית ה, לב – ד"ה בן חמש מאות שנה) "יפת הגדול שבבניו". וראה גם רש"י נח ט, כה: "של אלו הגדולים"**. וראה לקמן הערה 26. וע"פ הנ"ל יומתק מה שקושיית רש"י (בראשית שם – בד"ה השני) "והלא יפת הגדול הוא", היא על התיבות "את שם את חם ואת יפת" – כי קושייתו "והלא יפת כו'" היא, שיהי' יפת נמנה קודם לשניהם – גם לחם.
3. 21. פרש"י בראשית שם.
4. 22. ראה תוד"ה אלא (סנה' שם): תימה, א"כ ליחשב חם לבסוף.
5. 23. ומזה עצמו שרש"י לא הוצרך לתרץ (ואפילו ברמז) קדימת חם ליפת – אף שנמצא שקו"ט בכ"ז במפרשי רש"י בפ' נח וכן במפרשי הש"ס – מוכח שבדרך הפשט* אין מקום מלכתחלה לקושיא, כי פשוט שנמנים כסדר תולדותם, וכדלקמן בפנים.
6. 24. שלכן (א) אין רש"י מסתפק ב"צדיק" ומוסיף: "נולד כשהוא מהול ושאברהם יצא ממנו כו'". (ב) מדייק "בתחלה אתה דורש כו'", וגם מוסיף בסיום פירושו "בב"ר".
7. . וכ"ה אפילו בדרך הלימוד שבש"ס – ראה סנה' סט, סע"ב: יפת הגדול שבאחין הוא. וכבר הקשה בחדא"ג מהרש"א שם על הרא"ם מגמרא זו. עיי"ש.
8. . ברא"ם שם מוכיח שחם הי' הגדול שבאחים (א) ממה שנמנה לפני יפת. (ב) ממה שהוזקק רש"י לפרש "בנו הקטן – הפסול והבזוי". אבל – לפענ"ד צע"ג, כי מה שחם נמנה קודם ליפת, היינו בכדי להסמיכו לשם, כדלקמן הערה 27. ומה שמוכרח רש"י לפרש "הפסול והבזוי", הוא לפי שהוקשה לי': מאי נפק"מ בפסוק זה שהוא הי' "הקטן", וכמ"ש בגו"א.
9. . הביאור בזה ע"פ דרך החסידות – ראה אוה"ת בראשית (ח"ג) תקצה, א.

עמוד 115

1. 25. ורק במקרים הכי מועטים נמנים בהיפך סדר לידתם וצ"ל הוכחה (חזקה) ע"ז בכל פעם ופעם שא"א לפרש כפשוטו (ואפילו בדרך הפשט שבש"ס ג"כ כן הוא – ראה סנה' שם: תדע). ואכמ"ל בכ"ז [ויש להעיר מהמדובר (לקו"ש ח"ח ע' 200 ואילך) – בפרש"י דבנות צפלחד]. וסדר מנין השבטים יוכיח (ראה רש"י ויגש מז, ב). כן בפרש"י בראשית (ב, יד) החשוב – ונמנה רביעי! ופשוט.
2. 26. בפרש"י לש"ס (סנה' שם ד"ה בר מאה. ע"ז ט, א ד"ה ה"ג), ששם קטן מכולם. וי"ל, שהוכחת רש"י לזה היא – כי ע"פ דרך הלימוד בש"ס לא היו גדולים זמ"ז רק בשנה אחת (ראה רא"ם נח י, כא), ומכיון שנח התחיל להוליד לת"ק שנה ושם נולד בהיות נח בן תק"ב שנה, בהכרח ששם הי' קטן מכולם*. אבל בפירושו עה"ת כתב רש"י להדיא (נסמן בהערה 20) שחם קטן מכולם. וי"ל, שהוכחתו לזה היא מזה עצמו שחם נמנה אחרי שם. וראה הערה הבאה.
3. 27. כדפירש בגו"א נח ט, כד. וכ"ה ברמב"ן שם ו, יו"ד. (וברמב"ן שם: "ולא רצה הכתוב לומר שם ויפת וחם, כי היו כולם נזכרים שלא כסדר תולדותם". וכוונתו בזה, כי אף שהי' אז יפת נמנה קודם לחם שקטן ממנו, מ"מ מכיון שבין יפת לחם נולד שם – אי"ז כסדר תולדותם, כי שם הפסיק ביניהם).
4. 28. דה"א א, לד.
5. 29. ומ"ש (פרשתנו כח, ה) "אם יעקב ועשו", הוא (לא מצד חשיבותו של יעקב, כ"א) לפי שבהסיפור "וישלח יצחק את יעקב גו'" נוגע רק שרבקה היתה אם יעקב (וגם ע"ז כתב רש"י "ואיני יודע מה מלמדנו"). ומדכתב "אם יעקב", הוסיף גם "ועשו", שהרי היתה אם שניהם. (וראה רד"ק שם באופן אחר).
6. 30. ומה שבבני אברהם מונה בדה"י שם (פסוק כח) יצחק קודם לישמעאל – הוא לפי שישמעאל הי' "בן האמה" ואינו מתייחס כ"כ לאברהם כמו יצחק, וכמפורש בקרא (וירא כא, י. וראה פרש"י שם) "לא יירש בן האמה הזאת עם בני", שלהיותו "בן האמה", לכן לא יירש (בנכסי אברהם) עם בן הגבירה. (ולהעיר ממשנ"ת לקמן ע' 231 הערה 20).
7. . בגו"א נח שם, שמה דאיתא בסנה' שכ"א הי' גדול מחבירו שנה, הוא רק לפי הס"ד שחשיב להו דרך תולדותן, אבל לפי המסקנא דחשיב להו דרך חכמתן "שפיר מצינו למימר דחם נולד אחרי שם ולא ידענו מתי". אבל בפרש"י סנה' שם (וכ"ה בע"ז שם) מפורש (לפי מסקנת הש"ס) ששם "קטן מכולם הוה".

עמוד 116

1. 31. כ"ה גם ברא"ם ר"פ וישב. ועפ"ז מתורצת בפשטות קושיית הרמב"ן שם.
2. 32. וי"ל, שלפי שיטת רש"י זה פשוט כ"כ, עד שאינו צריך להשמיענו זאת. ומ"ש "יעקב ועשו", כוונתו בזה היא [לא לחדש שתולדות יצחק קאי על יעקב ועשו (כנ"ל הערה 4), כ"א] להסדר דיעקב ועשו, כדלקמן בפנים.
3. *. ואף שהכלל שכ"מ שנאמר "ואלה" בוא"ו אזי המנויים להלן הם בדומה להמנויים לפנ"ז מחדש רש"י בפ' משפטים (ראה לעיל הערה 13) – החידוש שם הוא שזהו כלל מוכרח, בכל מקום. אבל מובן, שגם בלי חידוש זה, מסתבר יותר לפרש כן תיבת "ואלה". ולכן מפרש רש"י ש"ואלה תולדות יצחק" בא בהמשך ל"תולדות אברהם", וכבפנים.
4. 33. ראה גם משכיל לדוד כאן.
5. 34. ח"ש כה, ט.
6. 35. ראה לקמן סעיף ט' ובהערה 42.
7. 36. ואף שעשה תשובה (פרש"י ח"ש שם. וראה גם רש"י לך טו, טו) – הרי מקודם הי' רשע. ובפרט, שמה שנוגע כאן הוא כמו שהי' מצד הלידה – תולדות אברהם (ראה הערה 37).
8. *. וגם: יעקב, עם היות שלכאורה הוא הקטן – נוצר בראשונה (פרש"י פרשתנו כה, כו), וכן יצחק, עם היות שלכאורה הוא הקטן – ה"ה בן הגבירה (וראה לעיל הערה 30); עשו חלק על יעקב ועל הירושה – חלק הבכורה (פרשתנו כז, לב. שם, לו), כמו שישמעאל חלק על יצחק ועל הירושה – חלק הבכורה (רש"י וירא כא, יו"ד). ועוד.
9. 37. ובפרט שדמיון זה, נוגע לענין תולדות (אברהם ויצחק). כי בתולדות אברהם, הרי בנוגע לישמעאל – עוד טרם שנולד – נאמר (לך טז, יב) "ידו בכל" ופרש"י שם "לסטים" (וראה גם מכילתא יתרו כ, ב. ספרי דברים לג, ב). וכן ביצחק, מזה שנאמר (לך יז, יט) "והקמותי את בריתי אתו" – מובן שזהו לפי שהי' צדיק; וכן ב"תולדות יצחק" נאמר (תולדות כה, כג) "ממעיך יפרדו" ופרש"י שם: מן המעיים כו' זה לרשעו וזה לתומו. וראה גם פרש"י שם, כב.

עמוד 117

1. 38. בדוגמת הפרשיות (בראשית פל"ו ופל"ז) "ואלה תולדות עשו" ו"וישב יעקב", ששתיהן באות בהמשך לסיום הפרשה שלפניהן "עשו ויעקב בניו" (ראה רש"י ר"פ וישב: אחר שכתב לך ישובי עשו... פירש לך ישובי יעקב). וכ"ה גם לעיל פ' נח, שבתחלה כתיב (י, ו) ובני חם כוש ומצרים, ובהמשך לזה: (שם, ז ואילך) "ובני כוש גו'", ואח"כ (שם, יג ואילך) – ומצרים ילד גו'".
2. 39. ח"ש כה, א ואילך.
3. 40. ראה הערה הבאה.
4. 41. ויתירה מזו י"ל, ש"ויוסף אברהם גו'" הוא לא רק הקדמה ל"ותלד לו", אלא שזהו התוכן ד"ויקח אשה" גופא. כי מכיון שהאבות היו קדושים ומובדלים מעניני עוה"ז כל ימיהם (תניא פכ"ג), ועד שאברהם "לא הכיר בה" (פרש"י לך יב, יא*) – הרי פשוט שלא רק כוונת הנשואין היתה בשביל בנים (וראה רש"י ויצא לא, יז), אלא שלא נרגש אצלם שום ענין אחר זולת הכוונה** (ולהעיר מהמבואר בלקו"ש חי"ז ע' 174 בביאור מחז"ל (שבת קיח, ב) "מימי לא קראתי לאשתי אשתי... אלא לאשתי ביתי"), וא"כ, הרי התוכן ד"ויקח אשה" גופא הוא הולדת בנים (וכמבואר לעיל ע' 75 בענין "ויזרע יצחק". עיי"ש ובהערה 61).

עמוד 118

1. 42. שהרי ב"בני הפלגשים" לשון רבים, נכללים גם בני הגר (ראה בארוכה לקמן עמ' 231 ובהערות שם) – היינו ישמעאל. ואף שלפנ"ז הי' במדבר פארן (וירא כא, כא), הרי בהכרח שאח"כ חזר אל אברהם (והי' בשעת עקידת יצחק – ראה רש"י וירא כב, ג), ואח"כ שילח אותו אברהם מפניו (יחד עם בני קטורה), ואח"כ חזר עוה"פ אל אברהם, כדלקמן בפנים. וראה לקמן עמ' 236 בשוה"ג להערה 55.
2. 43. כה, ו.
3. 44. כה, יא.
4. . ואף שברש"י שם הוא מ"מדרש אגדה", מכיון שהובא בפרש"י עה"ת – שייך זה גם לדרך הפשט [ובפרט שמביאו כפירוש ראשון (העיקרי)] ובלשון פרש"י (בראשית ג, ח): יש מדרשי אגדה רבים כו' ואני לא באתי אלא לפשוטו של מקרא ולאגדה המיישבת דברי המקרא דבר דבור על אופניו (משלי כה, יא).
5. . ובזה יובן מה שפרש"י (ויצא כט, כא) "וזהו שאמר ואבואה אלי' והלא קל שבקלים אינו אומר כן אלא להוליד תולדות אמר כך" – דלכאורה: והרי סו"ס אמירה זו היא לכאורה היפך הצניעות – כי מכיון שכל מה שראה יעקב ב"ואבואה אלי'" הוא רק "להוליד תולדות", ה"ז דוגמת "ולא יתבוששו" (בראשית ב, כה) שהי' קודם חטא עה"ד (ראה מו"נ ח"ב פ"א).

עמוד 119

1. 45. כה, כו.
2. 46. ב"ר פס"ג, ה.
3. 12.
4. 47. של"ה סז, ב. קיצורים והערות לתניא ע' מח ואילך. קונט' ומעין מי"ג, פ"ב.
5. 48. ראה קה"ר פ"ד, יג. זח"א קעט, א. וראה גם רש"י נח ח, כא.
6. 49. קיצורים והערות שם. תו"א, תו"ח ואוה"ת ר"פ וישלח. קונט' ומעין שם.
7. 50. והרי פי' הרמב"ן עה"ת הוא "בפשטים... וליודעים חן" (סוף פתיחתו לפירושו).
8. 51. זהר – הובא בתניא רפכ"ג.

עמוד 120

1. 52. מלאכי א, ב־ג. וראה בהמצויין בלקו"ש ח"ז ע' 25 הערה 46. (משיחת ש"פ תולדות תשכ"ז)
2. 53. ב"ר ספ"ב. אלא שזהו מצד בחי' הפנימיות דוקא ("פרשה"), משא"כ מצד בחי' הגילויים ("למטה") – "איני יודע באיזה מהן חפץ" (ראה קונט' ומעין מ"י פ"ב. ובכ"מ).