116
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
בפירושו רק "אלה ישוביהם וגלגוליהם...". ומדוע כותב רש"י את המלים "אלה של תולדות יעקב"? (ב) אם רש"י צריך לחזור על מלים אלו, מדוע הוא משנה מלשון הפסוק ואומר "ואלה של תולדות יעקב"?
ההסבר לכך הוא, שבמלים "ואלה של תולדות יעקב", מפרש רש"י את הפסוק: שהתורה לא מספרת כאן [על מה שארע ליעקב – כי אז היה יוצא שהמשמעות של "תולדות יעקב" היא מאורעות וכדומה – אלא] פרטים "של" אשר ארעו ל"תולדות יעקב" – לבניו. כי משמעות המלה "תולדות" בכל מקום, ואף כאן, היא פשוטה כמשמעה31.
ז. "ואלה" – הוספה ל"תולדות אברהם"
לפי זה מובן, שרש"י אינו מצטט כאן גם את המלה "ואלה" כדי להוכיח שהמשמעות של "תולדות יצחק" היא ילדיו, כי לכך אין צורך כלל בהוכחה32, אלא כדי להדגיש את התאמת המלה "ואלה", המצביעה בדרך כלל* על השוואה בין הענינים הראשונים לענינים שלאחריהם33, לכאן:
מהו השווה בין "תולדות יצחק" (כולל יעקב), לבין "תולדות ישמעאל"? את זאת מבהיר רש"י בדבריו "יעקב ועשו", שבהם הוא רומז, שהדמיון של "תולדות יצחק" איננו ל"תולדות ישמעאל", אלא ל"תולדות אברהם", המוזכרים בפסוק "ויקברו אותו יצחק וישמעאל בניו"34:
כשם שלאברהם היו שני בנים, שנותרו אצלו35, שהגדול מביניהם היה רשע36 והצעיר צדיק, כך היה גם לגבי* "תולדות יצחק"37.
הערות
- 31. כ"ה גם ברא"ם ר"פ וישב. ועפ"ז מתורצת בפשטות קושיית הרמב"ן שם.
- 32. וי"ל, שלפי שיטת רש"י זה פשוט כ"כ, עד שאינו צריך להשמיענו זאת. ומ"ש "יעקב ועשו", כוונתו בזה היא [לא לחדש שתולדות יצחק קאי על יעקב ועשו (כנ"ל הערה 4), כ"א] להסדר דיעקב ועשו, כדלקמן בפנים.
- *. ואף שהכלל שכ"מ שנאמר "ואלה" בוא"ו אזי המנויים להלן הם בדומה להמנויים לפנ"ז מחדש רש"י בפ' משפטים (ראה לעיל הערה 13) – החידוש שם הוא שזהו כלל מוכרח, בכל מקום. אבל מובן, שגם בלי חידוש זה, מסתבר יותר לפרש כן תיבת "ואלה". ולכן מפרש רש"י ש"ואלה תולדות יצחק" בא בהמשך ל"תולדות אברהם", וכבפנים.
- 33. ראה גם משכיל לדוד כאן.
- 34. ח"ש כה, ט.
- 35. ראה לקמן סעיף ט' ובהערה 42.
- 36. ואף שעשה תשובה (פרש"י ח"ש שם. וראה גם רש"י לך טו, טו) – הרי מקודם הי' רשע. ובפרט, שמה שנוגע כאן הוא כמו שהי' מצד הלידה – תולדות אברהם (ראה הערה 37).
- *. וגם: יעקב, עם היות שלכאורה הוא הקטן – נוצר בראשונה (פרש"י פרשתנו כה, כו), וכן יצחק, עם היות שלכאורה הוא הקטן – ה"ה בן הגבירה (וראה לעיל הערה 30); עשו חלק על יעקב ועל הירושה – חלק הבכורה (פרשתנו כז, לב. שם, לו), כמו שישמעאל חלק על יצחק ועל הירושה – חלק הבכורה (רש"י וירא כא, יו"ד). ועוד.
- 37. ובפרט שדמיון זה, נוגע לענין תולדות (אברהם ויצחק). כי בתולדות אברהם, הרי בנוגע לישמעאל – עוד טרם שנולד – נאמר (לך טז, יב) "ידו בכל" ופרש"י שם "לסטים" (וראה גם מכילתא יתרו כ, ב. ספרי דברים לג, ב). וכן ביצחק, מזה שנאמר (לך יז, יט) "והקמותי את בריתי אתו" – מובן שזהו לפי שהי' צדיק; וכן ב"תולדות יצחק" נאמר (תולדות כה, כג) "ממעיך יפרדו" ופרש"י שם: מן המעיים כו' זה לרשעו וזה לתומו. וראה גם פרש"י שם, כב.
רש"י על בראשית כ״ה:כ״ו - הטקסט מספריא
ואחרי כן יצא אחיו וגו'. שָׁמַעְתִּי מִ"אַ הַדּוֹרְשׁוֹ לְפִי פְּשׁוּטוֹ, בְּדִין הָיָה אוֹחֵז בּוֹ לְעַכְּבוֹ, יַעֲקֹב נוֹצַר מִטִּפָּה רִאשׁוֹנָה וְעֵשָׂו מִן הַשְּׁנִיָּה; צֵא וּלְמַד מִשְּׁפוֹפֶרֶת שֶׁפִּיהָ קְצָרָה, תֵּן לָהּ שְׁתֵּי אֲבָנִים זוֹ אַחַר זוֹ – הַנִּכְנֶסֶת רִאשׁוֹנָה תֵּצֵא אַחֲרוֹנָה וְהַנִּכְנֶסֶת אַחֲרוֹנָה תֵּצֵא רִאשׁוֹנָה; נִמְצָא עֵשָׂו הַנּוֹצָר בָּאַחֲרוֹנָה יָצָא רִאשׁוֹן וְיַעֲקֹב שֶׁנּוֹצַר רִאשׁוֹנָה יָצָא אַחֲרוֹן, וְיַעֲקֹב בָּא לְעַכְּבוֹ, שֶׁיְּהֵא רִאשׁוֹן לְלֵדָה כְּרִאשׁוֹן לִיצִירָה, וְיִפְטֹר אֶת רַחְמָהּ וְיִטֹּל אֶת הַבְּכוֹרָה מִן הַדִּין:
בעקב עשו. סִימָן שֶׁאֵין זֶה מַסְפִּיק לִגְמֹר מַלְכוּתוֹ עַד שֶׁזֶּה עוֹמֵד וְנוֹטְלָהּ הֵימֶנּוּ:
ויקרא שמו יעקב. הַקָּבָּ"ה; דָּ"אַ אָבִיו קָרָא לוֹ יַעֲקֹב עַל שֵׁם אֲחִיזַת הֶעָקֵב:
בן ששים שנה. י' שָׁנִים מִשֶּׁנְּשָׂאָהּ עַד שֶׁנַּעֲשֵׂית בַּת י"ג שָׁנָה וּרְאוּיָה לְהֵרָיוֹן, וְי' שָׁנִים הַלָּלוּ צָפָה וְהִִמְתִּין לָהּ, כְּמוֹ שֶׁעָשָׂה אָבִיו לְשָׂרָה; כֵּיוָן שֶׁלֹּא נִתְעַבְּרָה, יָדַע שֶׁהִיא עֲקָרָה, וְהִתְפַּלֵּל עָלֶיהָ (יבמות ס"ד), וְשִׁפְחָה לֹא רָצָה לִשָּׂא, לְפִי שֶׁנִּתְקַדֵּשׁ בְּהַר הַמּוֹרִיָּה לִהְיוֹת עוֹלָה תְמִימָה:
בעקב עשו ESAU’S HEEL — a sign that this one (Esau) will hardly have time to complete his period of domination before the other would rise and take it (his power) from him
ויקרא שמו יעקב AND HE CALLED HIS NAME JACOB — The Holy One, blessed be He, thus named him (Midrash Tanchuma, Shemot 4). [Some versions add: He said to them (to those who gave Esau that name cf. Genesis 5:25): You have given your first-born a name, I, too, will give my son, my firstborn, (cf. Exodus 4:23) a name. That is what is written, “And He called his name, Jacob” (Genesis 26:26).] Another explanation is: his father called him Jacob because he was grasping Esau’s heel.
בן ששים שנה THREESCORE YEARS OLD — Ten years passed from the time when he married her until she became thirteen years old and capable of child-bearing, and a further ten years he hopefully waited as his father did in regard to Sarah. When even then she did not become with child he realised that she was barren and he prayed for her. But He did not wish to take a maidservant as a second wife because he had been sanctified on Mount Moriah to be a burnt-offering without blemish.
רש"י על בראשית כ״ה:כ״ג - הטקסט מספריא
ויאמר ה' לה. עַל יְדֵי שָׁלִיחַ; לְשֵׁם נֶאֱמַר בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ וְהוּא אָמַר לָהּ (בראשית רבה):
שני גוים בבטנך. גיים כְּתִיב; אֵלּוּ אַנְטוֹנִינוּס וְרַבִּי, שֶׁלֹּא פָסְקוּ מֵעַל שֻׁלְחָנָם לֹא צְנוֹן וְלֹא חֲזֶרֶת לֹא בִימוֹת הַחַמָּה וְלֹא בִימוֹת הַגְּשָׁמִים (עבודה זרה י"א):
ושני לאמים. אֵין לְאֹם אֶלָּא מַלְכוּת:
ממעיך יפרדו. מִן הַמֵּעַיִם הֵם נִפְרָדִים זֶה לְרִשְׁעוֹ וְזֶה לְתֻמּוֹ:
מלאם יאמץ. לֹא יִשְׁווּ בִּגְדֻלָּה, כְּשֶׁזֶּה קָם זֶה נוֹפֵל, וְכֵן הוּא אוֹמֵר אִמָּלְאָה הָחֳרָבָה (יחזקאל כ"ו), לֹא נִתְמַלְּאָה צוֹר אֶלָּא מֵחֻרְבָּנָהּ שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם:
ויאמר ה' לה AND THE ETERNAL SAID UNTO HER through a messenger: it was told to Shem by holy inspiration and he told it to her (Genesis Rabbah 63:7).
שני גויים בבטנך TWO NATIONS ARE IN THY WOMB —The word is written גיים (exalted, noble persons), an allusion to Antoninus and Rabbi (Rabbi Judah the Prince) from whose table neither radish nor lettuce was absent neither in summer nor in winter (Avodah Zarah 11a)
ושני לאמים AND TWO RACES — The word לאם always denotes a people that has all the characteristics of a kingdom (Avodah Zarah 2b)
ממעיך יפרדו SHALL BE PARTED FROM THY BOWELS —as soon as they leave thy body they will take each a different course — one to his wicked ways, the other to his plain life (Genesis 5:27)
מלאם יאמץ SHALL BE STRONGER THAN THE OTHER RACE —They will never be equally great at the same time: when one rises the other will fall. Thus it says, (Ezekiel 26:2) “[Because Tyre (colonised by Esau) says about Jerusalem] I shall be filled with her that is laid waste” — Tyre became full (powerful) only through the ruin of Jerusalem (Megillah 6a).
רש"י על בראשית כ״ה:כ״ב - הטקסט מספריא
ויתרוצצו. עַ"כָּ הַמִּקְרָא הַזֶּה אוֹמֵר דָּרְשֵׁנִי, שֶׁסָּתַם מַה הִיא רְצִיצָה זוֹ וְכָתַב אִם כֵּן לָמָּה זֶּה אָנֹכִי? רַבּוֹתֵינוּ דְּרָשׁוּהוּ לְשׁוֹן רִיצָה; כְּשֶׁהָיְתָה עוֹבֶרֶת עַל פִּתְחֵי תּוֹרָה שֶׁל שֵׁם וָעֵבֶר יַעֲקֹב רָץ וּמְפַרְכֵּס לָצֵאת, עוֹבֶרֶת עַל פֶּתַח עֲבוֹדַת אֱלִילִים, עֵשָׂו מְפַרְכֵּס לָצֵאת. דָּבָר אַחֵר מִתְרוֹצְצִים זֶה עִם זֶה וּמְרִיבִים בְּנַחֲלַת שְׁנֵי עוֹלָמוֹת.
ותאמר אם כן. גָּדוֹל צַעַר הָעִבּוּר.
למה זה אנכי. מִתְאַוָּה וּמִתְפַּלֶּלֶת עַל הֵרָיוֹן:
ותלך לדרוש. לְבֵית מִדְרָשׁוֹ שֶׁל שֵׁם:
לדרוש את ה'. שֶׁיַּגִּיד לָהּ מַה תְּהֵא בְּסוֹפָהּ:
ויתרצצו AND [THE CHILDREN] STRUGGLED — You must admit that this verse calls for a Midrashic interpretation since it leaves unexplained what this struggling was about and it states that she exclaimed “If it be so, wherefore did I desire this” (i.e. she asked whether this was the normal course of child-bearing, feeling that something extraordinary was happening). Our Rabbis explain that the word ויתרוצצו has the meaning of running, moving quickly: whenever she passed by the doors of the Torah (i. e. the Schools of Shem and Eber) Jacob moved convulsively in his efforts to come to birth, but whenever she passed by the gate of a pagan temple Esau moved convulsively in his efforts to come to birth (Genesis Rabbah 63:6). Another explanation is: they struggled with one another and quarrelled as to how they should divide the two worlds as their inheritance (Yalkut Shimoni on Torah 111:2).
ותאמר אם כן means AND SHE SAID, “IF the pain of pregnancy be so great,
למה זה אנכי WHY IS IT that I longed and prayed to become pregnant?” (Genesis Rabbah 63:6).
ותלך לדרש AND SHE WENT TO ENQUIRE at the school of Shem (Genesis Rabbah 63:6).
'לדרש את ה, TO ENQUIRE OF THE LORD, that He might tell her what would happen to her at the end.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.