שיחה נז

1369שיחה נז

והשמחה, ומצד ריבוי השמחה (המביאה היניקה. ריבוי האור) דהו"ר, תתבטל במילא

מקום

אמנם, גם בהו"ר ישנה איזו נתינת ד' מינים, שענינה "אנו יודעים דישראל שלהיותו סיום וחיתום גילוי הנצחון,

לחיצונים, שלכן צריך אז לנטילת

אינון נצוחייא" (ויק"ר פ"ל, ב) – אלא אין אז חשש ליניקה, כנ"ל – משא"כ

כלל

בשמע"צ ושמח"ת אין צריך להדגיש מינים), כי אין שום מציאות דלעו"ז כלל

את הנצחון (שלכן אין נוטלין אז ד' מלכתחילה – אין לזרים אתך, כי – יהיו

ישראל

לך לבדך², לא משתכחא במלכא אלא בלחודייהו³.

^ הוספה

ה"נקודה" העיקרית של השיחות היא

ב^* שיש ללמוד חסידות בשופי, בהתמדה

אומנתם

ובשקידה. לא רק אלו ש"תורתם " (במדה שקיים המושג "תורתם

וביוחד

אומנתם" בזמן הזה) – יושבי אהל, תלמידי הישיבות – כי אם גם בעלי

ברשות

התעסקות, שמרבית זמנם נמסרת, התורה, לצרכים אחרים – צריכים

בלימוד

בשעותיהם הפנויות להישטף ולשקוע התורה, תורת החסידות, בפרט.

דובר פעמים רבות על גודל הערך של הפצת המעינות חוצה, אך אין לשכוח ביטוי רגיל בשיחות: חלה חלישות בענין שחלה חלישות בלימוד התורה, וביחוד לעצמו להיות בקי ב"תורה אור" ו"לקוטי – ב"המשכים" "מאמרים" וכו', "וכל ב"אותיות" יש צורך בזמן רב – אבל תהא

התורה בכלל, ובלימוד פנימיות

של עבודת הצדקה ושל אהבת ישראל,

את ענין לימוד תורת החסידות. קיים

ה"עבודה", ובימינו אלה אפשר לומר בלימוד החסידות. מותר לאדם להרשות תורה" – על "תניא" אין הרי צורך לדבר המוסיף – מוסיפין לו", לשם בקיאות

בקיאות בענינים.

1370בשקידה

כוונתי פשוטה מאד: להוסיף הלימוד יביא כבר ממילא לידי מעשה,

והתמדה בלימוד תורת החסידות. אך מדבר הנני כרגע – ופי ולבי שוין –

ההוספה

על התמדה ושקידה בלימוד החסידות, דתורה" (רזין) תוסיף גם בהבנה והשגה ב

ב"שמן דתורה" (רזין דרזין) ו"יין "לחם ומים דתורה" (נגלה).

בבקר,

ויהי רצון שמהלילה, או ממחר בה ע"מ להבינה ולהשיגה, ללמוד וללמד

יתרבו לומדי תורת החסידות ועוסקים לשמור ולעשות ולקיים.

אפשרויות

בדורנו זה, ניתנו מלמעלה הרבים, ויותר מזה: לצער הכי גדול, אין

שלא ניתנו מעולם. ובעונותינו מנצלים אותם כראוי.

שלאחרונה

אחת ההזדמנויות היא העובדה הצעיר, כפי שנקראת על ידם "לשוב אל

קמה התעוררות חזקה בין הדור המקורות". הם רעבים וצמאים לדבר

נמצא

ה', אלא שחלק מהם אינו יודע היכן הנמצאים כבר בתוך המים – אין מים אלא

דבר ה', ואין הדבר תלוי אלא באלה תורה (ב"ק יז, א וש"נ), שיסבירו להם

תמימה

שרעבונם וצמאונם אינו אלא לתורה

חלק אחד, השלילה, הושלם כבר על

בלי כל פשרות. ידם. הם שברו את הפסלים שהיו אצל

מעשי

חלק מהוריהם. הם נוכחו כי השיטות חמישים שנה הם שוא. יש רק להביאם המצוות.

תקופתנו זו היא שעת הכושר ועת אין, איפוא, לאבד את הזמן ח"ו.

ידי אדם שהחזיקו בהם לפני ארבעים לחלק השני, לחיוב: לימוד התורה וקיום

הרצון, ואפשר בשעה זו לעשות רבות.

דופק

קול דודי דופק פתחי לי. השי"ת לפתוח לו, יתר על כן: אין הקב"ה דורש

על דלת לבו של כל יהודי ומבקשו מהאדם, לשבור כתלים ולעקור דלתות,

שראשי

אלא – פתחי כחודה של מחט, עכ"פ, כביכול, אינו יכול לסבול יותר את עניני פתח כחודה של מחט עכ"פ, מבטיח לו

נמלא טל וקוצותי רסיסי לילה. הוא

חושך ליל הגלות. וכשהאדם יפתח לו הקב"ה, שישלים את השאר, וכהרף עין^*

צדקנו.

יביא את הגאולה האמיתית ע"י משיח 1371... בעוד ימים מספר תיחגג בע"ה הנחת היסוד, אבן הפנה, לבנין החדש

שנוסדה

של ישיבת תומכי־תמימים, ישיבה ¹ כדי ללמוד תורה תמימה, תורת

הנגלה

הנגלה ותורת החסידות – יחד. בלימוד בחור חסידי, ובלמדו תורת החסידות חייב

לימוד תורה שבעל פה חייב להיות בגמרא³ שמעתא בעי צילותא (=עיון ה" הלימוד צריך להיות ב"מטללתא"⁴ (=סוכת

חייב להיות ניכר על התלמיד שהוא

להיות ניכר עליו שהוא למדן.

בהבנה והשגה², ונאמר, איפוא, על כך שמועה" דורש דעה צלולה), ומובן שאין

עראי), כי אם בבית המדרש. והבית –

דעתו

הרי דירה נאה (וכלים נאים) מרחיבים של אדם⁵.

גדולים,

ענין זה נאמר אף בצדיקים הדעת. כדוגמת המובא במהרי"ל על רבנו שבפרקים מסוימים העמידו לפניהם בעת הרחבת הדעת.

מכאן מובן, איפוא, גודל הנחיצות ללימוד התורה של התלמידים.

‘ ‘

נאמר ב"פרדס"⁷, ומובאים הדברים

שגם להם גרמה דירה נאה הרחבת תם⁶, וכך מסופר גם על ה"צמח צדק", הלימוד "תל של זהובים", דבר שיצר

בבנין נאה לישיבה, שיסייע ויוסיף

‘

בתורת החסידות, שברוחניות שונה

היסוד

ה"יסוד" מבגשמיות: בגשמיות עומד מעל הבנין. מתחת לבנין, וברוחניות הוא עומד

(בגשמיות)

למרות זאת, גם כאן למטה לו כל ערך לגבי הבנין העומד עליו, וכל

כשהיסוד הוא למטה מן הבנין, ואין שכן – לגבי חשיבות הענינים שלשמם

בשם

נבנה הבנין – נקרא הוא, בכל זאת, "יסוד". שם זה מציין לא רק שממנו

בבניה,

מתחיל הבנין (שכן אי אפשר להתחיל אף מחזיק את הבנין, ובה במדה שחזק

כל עוד לא הונח היסוד), אלא שהוא היסוד – חזק הבנין כולו.

1372בבנין

על אחת כמה וכמה – כשמדובר חשוב היסוד כפי שהוא ברוחניות. היסוד ובצורת היסוד תלויה צורת הבנין.

‘ ‘

בלימוד התורה הרי "אפילו אחד

לצורך ישיבה, מקום תורה ותפלה⁸,

הוא למעלה מן הבנין, הוא שורש הבנין

‘ שיושב ועוסק בתורה" הוא דבר נעלה⁹,

תלמוד

ולמרות זאת אין ערכו מגיע לערך עצמה – ככל שירבו הלומדים יגדל ערכה

ענין עקרי נוסף חייב להיות בלימוד 10תורה דרבים. ובתלמוד תורה דרבים

התורה. – שיהא בשמחה¹¹. אם כי גם

תלמוד

כשנעדרת השמחה – מתקיימת מצות

הרי אין חשיבותה גדולה כלימוד התורה

תורה, ויש לברך עליה ברכת התורה בשמחה.

היסוד,

לפי האמור מובן שגם בהנחת הענינים: ברוב עם ובשמחה.

משום כך כדאי להשתדל ולעשות בהנחת אבן הפנה, ברוב עם הדרת מלך,

אבן הפנה, חייבים להיות שני כפי התלוי בכל אחד שיהיה רוב עם מלכו של עולם.

בהרחבה,

יתן ה' שהנחת אבן הפנה תהא והעיקר – שיהא לימוד התלמידים בבנין זה יבטל את הגלות והגבלות הגלות, ויעלה בקרוב ממש.

ולאחר מכן יהא הבנין בהרחבה,

בהרחבה, ושיביא הדבר לכך שהקב"ה הפורץ לפנינו – דא מלכא משיחא¹² –

^