שיחה ל

622שיחה ל

השוהים זמן מה בחשך רואים את החשך כאור. בכך לא די – אף שמים אור לחשך, בענין של תורה אור – בו עצמו – עומדים להגביר ח"ו את החשך הכפול ומכופל של הגלות.

לרוצה לנסוע לארץ ישראל, הדרך היחידה – חייבים לתקן את "מפני חטאינו". אין הגלות דבר של עונש לשם עונש ח"ו, כי אם כמשל^* אב רחמן שבנו יחידו יקר בעיניו מאד וכשהלה מתלכלך הוא רוחץ אותו " במים פושרים, ואף ברותחים – כשהלכלוך דבוק למדי. בהסרת הלכלוך מתקרבת הגאולה הכללית, וממילא גם הנסיעה הפרטית לארץ ישראל.

ידועה הרי תשובתו של ה"צמח צדק" ליהודי ב"יחידות": "רצונך לנסוע לארץ ישראל? – עשה כאן ארץ ישראל!", לעשות בחוץ לארץ דירה לו, יתברך, וכאשר נוסף נר לנר הרי

ראו אור גדול" באמת, עד שלילה כיום יאיר בגאולה האמיתית והשלמה, במהרה בימינו, אמן.

(משיחת י"ג תמוז, תשט"ו)

אלול

א. בלקוטי תורה¹ מוסבר תוכנו של חדש אלול, שלמרות שבאלול מאירות י"ג מדות הרחמים – אין ימי – חדש אלול אלא ימות החול, שלא כראש השנה ויום־הכפורים, לפי שחודש אלול משול לקבלת פני המלך בשדה.

– "... שקודם בואו לעיר יוצאין אנשי העיר לקראתו ומקבלין פניו בשדה, ואז רשאין כל מי שרוצה לצאת ולהקביל פניו, והוא מקבל את כלם בספר פנים יפות ומראה פנים שוחקות לכולם", וכלם רשאים להתקרב אליו ולהגיש בקשותיהם.

– "ואחר־כך בבואו להיכל מלכותו אין נכנסים כי אם ברשות, ואף גם זאת

המובחרים שבעם ויחידי סגולה". אי אפשר גם להתקבל לפני המלך מיד, אלא יש צורך לעבור פתחים שונים, ועליהם, כמובן, שומרי הפתחים, ובכל פתח מתקיימת בדיקה נוספת אם ראוי זה להכנס אל המלך. לעומת זאת בשעה שהמלך נמצא בשדה מסוגל כל אחד להגיע אליו ולהגיש בקשתו.

כך גם חודש אלול משול לתקופה בה נמצא המלך בשדה. לפיכך ימי חדש אלול הנם ימי חול, ומותרות בהם כל ל"ט מלאכות, עובדין דחול, וכל אחד כפי שהוא שקוע בעובדין דחול רשאי לגשת למלך ולמסור בקשתו.

623משום כך אומרים באלול: "הוי' אורי וישעי", ותוקעים בשופר קול פשוט, הקושר את פשיטות הנפש עם פשיטות עצמותו ב"ה, בכל איש ישראל כפי שהוא שרוי בעובדין דחול שלו.

הצעד היחיד הדרוש בחדש אלול הוא – לצאת מן המקום לקבל פני המלך. משמעות הדבר בעבודת ה', שכל אחד יצא וישתחרר מעניניו, מהרגליו , לקבל פני המלך, זה הצעד של הכנה כללית, קבלת עול מלכות שמים באופן כללי.

וכשישנה נכונות כללית זו – די בכך להתקבל לפני המלך ולהשיג את בקשותיו, שתהיה שנה טובה ומתוקה.

יש מכתב של הרבי, כ"ק מו"ח אדמו"ר, הדן בחדש אלול, ובו מצטט הוא בשם אדמו"ר הזקן "תורה" של הבעש"ט –

– המכתב כבר בא בדפוס^*, ואיני מוסר כאן אלא את נקודת הענין –

"כי לולא התמהמהנו כי עתה שבנו זה פעמים". – לולא – אותיות "אלול". שבנו זה פעמים – שני אופני תשובה: תשובה כללית ותשובה פרטית.

יתן ה' שיהא "שבנו זה פעמים", שני האופנים בתשובה, ותהיה ההכנה הכללית וקבלת־עול כללית, שזו עבודת חדש אלול, וע"י כך להשיג כל הבקשות, שנה טובה ומתוקה בכל הענינים, בבני חיי ומזוני רויחא.

(משיחת ש"פ ראה, תשט"ז)

ב. רצוני לומר מספר מלים, ובקשתי שכל אחד יפרסמם כפי יכולתו.

לאחר שבת – לפרסמם גם בדרכים שאינן אפשריות בשבת.

לומר בשמי או שלא בשמי², ככל שיהיה בדבר תועלת יתרה לפרסום ובעיקר – לכך שהדברים יתקבלו.

ג. לגבי אלול נאמר³ שהוא ראשי התיבות: אנה לידו ושמתי לך^*.

בפרשה דנה התורה באדם שהרג את השני בשגגה. התורה, תורת חיים, אומרת לקבוע מקום, ערי מקלט, אליהם ינוס מבלי לחשוש שמא יהרגהו גואל הדם, כמוסבר בארוכה בפרשת מסעי**3.

ראשי התיבות – אינן של המלים הראשונות של הפסוק בהן מדובר על הדבר שביצע. ראשי התיבות "אלול" הן המלים שבפסוק המדברות על הזכות שלו ("אנה לידו") ועל התיקון באמצעות ערי המקלט ("ושמתי לך").

ערי מקלט היו בכל מקום בו נמצאו בני ישראל, הן בשהות בני ישראל 624במדבר⁴, הן בארץ ישראל והן בעבר הירדן שהוא מחוץ לארץ ישראל⁵.

ד. ערי המקלט מועילות בכך שהן מצילות את גופו של ההורג נפש בשגגה.

ברם, מה בדבר תיקון הנשמה? הרי אדם זה עבר עבירה גדולה וכבירה! נכון, אמנם, שעשה זאת בשגגה, אבל גם שוגגים נענשים וצריכים כפרה⁶.

– מדוע מגיע עונש לשוגג? – טעם הדבר הוא: כיצד זה, לאמתו של דבר, " בא יהודי לידי עבירה בשגגה, והרי לא רק נשמתו של יהודי אלא אף גופו צריכים לברוח מכך באופן טבעי, כפי שאין מקום לומר שאדם יקפוץ לתוך האש בשגגה⁷? – לפיכך לא יאונה, אכן, לצדיק כל און.

אלא לפי שהנפש הבהמית שמ"נוגה" היא לדידו בהתגברות⁸, הבהמה שבו מתגברת על האדם שבו, מכסה היא על האדם והנפש האלקית, על ההרגשה שלו, וגוררת את האדם לידי עשיית דבר שבהמה נוטה לו.

ולפי שהרשה את התגברות הנפש הבהמית, ואף סייע, לרוב, לכך ע"י התנהגויות לא־טובות⁹ – מגיע לו עונש והוא זקוק לכפרה!

– אף דבר זה בא לידי תיקון על־ידי ערי המקלט: – ענינן של ערי המקלט הוא, הרי, גלות¹⁰, וגלות – מכפרת.

ה. דבר נוסף בערי המקלט – שהן עוזרות אף להורג נפש בזדון, כמאמר רז"ל^* אחד שוגג ואחד מזיד מקדימין לערי מקלט. שם בטוח הוא בינתיים מגואל הדם, רק לאחר זאת –

בית דין שולחין ומביאין אותו משם לבית דין" למשפט, "ושפטו העדה – והצילו העדה", שהרי סנהדרין הדנה למיתה אפילו אחת לשבע שנים – נקראת חובלנית¹¹. ובכל אופן בטוח הוא עד למשפטו ובאפשרותו לשוב בתשובה.

ו. בענין זה – קיים יתרון בזמן הגלות לגבי זמן הבית, בזמן הבית לא הועילה תשובה לעונשו של הורג נפש בשגגה או בזדון. העונש היה ניתן לו בכל אופן.

ישנה "תשובה" ארוכה ב"נודע ביהודה"¹², שם הוא מסביר מדוע לא היתה מועילה תשובה לעונשי בית דין שלמטה: התשובה היא דבר שבלב, 625ומאחר שאין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות – אין התשובה שבלב מבטלת את פסק בית־דין (של אדם), משום כך ניתן לו עונש.

לא כן לאחר החורבן – וארבעים שנה לפני כן – שאז בטלו דיני נפשות¹³, ונשאר רק דין ארבע מיתות שמענישים מלמעלה, ואז מועילה תשובה, וכמאמר רז"ל: אדם עבר עבירה ונתחייב מיתה למקום – מה יעשה ויחיה? – אם היה רגיל לקרות דף אחד יקרא שני דפים וכו'¹⁴.

ז. וככל הדברים האלו – ענינו של חודש אלול:

אלול – ראשי התיבות: אנה לידו ושמתי לך. אלול משמש עיר מקלט למעשי כל השנה.

פירוש הדבר שבחודש אלול על האדם לערוך חשבון מעשיו הלא־טובים, ח"ו, אשר עשה במשך כל השנה, שכן אם, ח"ו, "חטא ופגם ועבר את הדרך", דרך הוי' – הרי בכל עבירה הוא רוצח נפש, שופך דם האדם באדם^*, שופך דם האדם דקדושה, מוציא את הדם והחיות של הנפש האלקית ונותנם באדם בליעל הוא היצר הרע¹⁵, שופך דם האדם בשוגג או במזיד.

חודש אלול – ערי המקלט. אם יגלה לחדש אלול, ינתק עצמו מישותו העצמית ומציאותו¹⁶, "מארצך, ממולדך, ומבית אביך" – מרצונותיו, מהרגליו, וממסקנות שכלו והטעם והדעת שלו¹⁷ – ונס¹⁸ שמה, שם תהא דירתו, יקבל על עצמו "להשתקע" שם, לארגן את חייו לפי הסדר החדש של חשבון – הנפש ותשובה – אזי: גלות מכפרת.

ולא רק הדברים שעשה בשגגה יתכפרו, כי אם אף אשר עשה בזדון יתכפרו, שכן עתה הרי מועילה תשובה על "שופך דם האדם", כאמור.

אף אם אין עדיין באפשרותו להגיע לתשובה מאהבה, שאז "זדונות נעשו לו כזכיות", הרי, לפחות, עושה הוא תשובה מיראה, אם מיראת העונש, אם מיראת הדין, אם מיראת הימים הנוראים, מ"אני לדודי ודודי לי – ראשי תיבות: אלול"¹⁹ – מכך ש"תלת קשרין²⁰ מתקשראן דא בדא: ישראל באורייתא ואורייתא בקוב"ה" והוא ע"י העבירה, שהרי "עוונותיכם מבדילים ביניכם ובין ה' אלקיכם", מנתק עצמו מעצמות ומהות אין־סוף ברוך־הוא – מהתבוננות באמור מתעוררת אצלו 626תשובה מיראה, וזדונות נעשו לו כשגגות – וגלות מכפרת.

ח. ברם, אין הכוונה לסיגופים ותעניות, כשם שבערי מקלט אין המטרה הסבל שבכך. ענינן של ערי המקלט הוא – הגלות, שעצם הגלות מכפר, אך נותנים אתו לערי המקלט את כל הדברים אליהם היה רגיל בביתו. בערי מקלט נאמר: "וחי – עביד ליה מידי דתיהוי לי חיותא", ולפיכך ההלכה: "תלמיד שגלה מגלים רבו עמו"²¹, וכשיהיה רבו אתו, למרות מרחק הערכין שבניהם, יהיה "עביד ליה חיותא", יביאו לידי תשובה, ל"ואתם הדבקים בהוי' אלקיכם חיים כולכם היום" – היום אם בקולו תשמעו. "

ט. כן, כשיקיים "ונס שמה" אל תוך חודש אלול, אל סדרי האלול, יינצל מגואל הדם, מן השטן, הוא היצר הרע, המסית לחטא, הוא המקטרג והוא מלאך המות^*, זה גואל הדם הרוצה להינקם באדם.

השטן הוא גואל דם הבא וטוען: פלוני היה הורג נפש, הוא הרג את נפשו האלקית, שופך דם האדם דקדושה באדם דבליעל. התרופה לכך היא – "והיו לכם הערים למקלט מגואל, ולא ימות הרוצח עד עמדו לפני העדה למשפט" ואף אם היו דברים שעשה בזדון – יכול הוא להפטר מהם עד הדין והמשפט של ראש־השנה – ע"י תשובה, כאמור.

י. זה הענין שיש לפרסמו: הקב"ה אומר לבני ישראל:

"אני נותן לכם עשרים ותשעה – שלשים יום²², ובמשך ימים אלו – אם תנתקו עצמכם מהרגלים והתנהגויות בלי רצויים, ונס שמה, תנוסו אל סדרים והנהגה של אלול ו"תשתקעו" שם – תהיו מסוגלים אז לתקן את כל אשר היה עד עתה שלא כהוגן, ויהיה אז הדבר למקלט מגואל הדם, מקטרוגים שונים.

ועל־ידי תשובה,

– תחלה תשובה מיראה, "ונעשו לו כשגגות" ולאחר מכן תשובה מאהבה –

נעשו לו כזכיות" –

תכתבו ותחתמו לאלתר בספרן של צדיקים, לשנה טובה ומתוקה".

(משיחת ש"פ עקב, תשי"א)

יא. פרשת השבוע קשורה לזמן בה היא נקראת²³, וכפי שידוע²⁴ מסר הרבי בשמו של אדמו"ר הזקן (בעל התניא והשלחן־ערוך) כי יש לחיות עם הזמן, היינו – עם פרשת השבוע.

למרות שלפי פשוטם של דברים 627קשורה קריאת השבת לימים הקודמים, שהרי תחלת קריאת פרשה זו היא בתפלת המנחה של השבת הקודמת – הרי, לאמתו של דבר, יש לקריאה קשר גם אל הימים הבאים, שכן יום השבת קשור גם אל ימי השבוע הבא.

הקשר שבין השבת לבין הימים הבאים – בדרך פרט – הוא לשלשת הימים שלאחר השבת, כלומר: עד יום רביעי. לפיכך אפשר להבדיל עד יום רביעי^*, מי ששכח להבדיל לפני כן, ובדרך כלל – לימי כל השבוע.

נוסף על כך הרי השבת, שבת בה מברכים החדש, היא ברכה והמשכה לכל החדש. כך גם לקריאת השבת הנוכחית יש שייכות לימים הבאים, לכל החדש.

יב. בשייכות – יש²⁵ שייכות במקצת, שייכות ניכרת יותר ושייכות גמורה. לקריאה הנוכחית שבשנה זו יש לפרשת השמיטה שייכות יתרה. בכל שנה קוראים בשבת מברכים אלול (או²⁶ בראש חדש אלול) את פרשת ראה, ולכן גם את פרשת השמיטה שבפרשה זו. ברם, השנה גדולה יותר שייכות הפרשה לפי שהשנה היא שנת – השמיטה לפי פסק ההלכה.

יג. כבר דובר²⁷ על הנאמר בשל"ה שהתורה "מדברת בעליונים ורומזת בתחתונים", כלומר: כל דבר שבתורה הוא כפי שהוא בבחינה רוחנית ובענינים רוחניים, ובדרך ההשתלשלות השתלשל הדבר גם בגשמיות, בנגלה שבתורה כפשוטה.

כבכל ענין כך גם בהלכות השמיטה. קיימות ההלכות כפי שהן ברוחניות, היינו – בעולמות העליונים וגם למטה בעבודתו הנפשית של האדם, ובדרך ההשתלשלות השתלשלו הלכות השמיטה בגשמיות.

להבנת הלכות השמיטה בבחינתן הרוחנית – וביחוד ביחס לעבודה הנפשית של האדם, דבר החשוב לנו במיוחד – הרי אילו זכינו היינו מסוגלים לקלוט את הענין כפי שהוא ברוחניות, ומכאן להבין אותו כפי שהוא בגשמיות²⁸. אבל כשלא זוכים יש ללמוד את הענין כפי שהוא בגשמיות ומכאן להבינו כפי שהוא ברוחניות.

יד. בהלכות השמיטה – כלל ענין השמיטה הוא ששנת השמיטה משמטת ומבטלת את כל החובות. ובזה

שני דינים עיקריים²⁹: א) זמן השמיטה – השמיטה משמטת לבסוף, ברגע האחרון של השנה, ולפיכך הרי אף הלואה שניתנה בשנת השמיטה – משמטת. ב) המוסר שטרותיו לבית־דין אינו משמט. זה הרי גם הטעם לתקנת 628פרוזבול: כשראו חכמים שאנשים נמנעים מלהלוות כספים מחשש שמא תשמט השמיטה תוקן הפרוזבול, האפשרות למנוע שמיטת החוב, שהאדם מוסר שטרותיו לבית־דין.

וכדרך שהענין הוא בגשמיות – שנת השמיטה משמטת את החובות ושני הפרטים האמורים בשמיטה – כך ישנם לענינים אלו ברוחניות ובעבודת האדם, כדלהלן.

טו. המשנה אומרת במסכת אבות^*: "החנות פתוחה והחנוני מקיף והפנקס פתוח והיד כותבת, וכל הרוצה ללות – יבוא וילוה". הקב"ה נותן בהלואה לכל בני ישראל כוחות ואפשרויות לבני, חיי ומזוני רויחי – כל הרוצה ללוות יבוא וילוה.

את ההלואה עתיד הוא לגבות, כמאמר רז"ל³⁰: "גבי דיליה", הוא יגבה את שלו, שכן הפנקס פתוח ו"חנוני נאמן על פנקסו".

– לעתים אף, על־פי היתר עיסקא, נגבה יותר ממה שהולווה, כפי שמסביר כ"ק מו"ח אדמו"ר במאמר טעמה כי טוב סחרה, ה'תש"ט –

כלומר: הקב"ה משפיע לבני ישראל בני חיי ומזוני רויחי מידו הרחבה, וההשפעה נקראת בשם הלואה. משמעות הדבר בשתים: א) "מלוה להוצאה ניתנה" שלא כשאלה. בשאלה " שייך הדבר שהושאל – לבעלים ואסור לנצל אותו ולהחזיר לבעלים את שוויו, ואילו "מלוה להוצאה ניתנה", ופירוש הדבר שהדברים שהקב"ה משפיע ניתנים לניצול. ב) הלואה יש לפרוע, שלא כבמתנה. משום שבני ישראל הם בנים יחידים של הקב"ה, אין הוא רוצה שההשפעה אליהם תהיה "נהמא דכיסופא" (=לחם בושת), כי אם בתורת הלואה.

הפרעון הנדרש הוא בכל השפעה לפי מהותה. כשהקב"ה משפיע בנים יש לחנך את הילדים לפי רצון הקב"ה, בדרך התורה והמצוות. כשהקב"ה משפיע חיים ארוכים בריאים ושלמים יש לזכור ש"ימים יוצרו ולא³¹ אחד בהם", אסור שיום אחד יחסר, יהיה ריק. כל יום צריך להיות מלא תוכן מתאים לו לפי השלחן־ערוך. כשהקב"ה משפיע מזוני רויחי יש לתת מעשר או חומש לצדקה. "מלוה ה' – חונן דל". ולכן נותן הקב"ה את ארבעת החלקים הנותרים – גדולים יותר, כדי שהחומש יהיה גדול.

טז. אך מאחר שהקב"ה יודע מראש עם מי יש לו עסק, וידע שילוו וילוו ולבסוף לא תמיד יהיה לפרוע –

נתן את שנת השמיטה, לשמט את כל החובות.

שנת השמיטה היא זמן שעליו נאמר

ושבתה הארץ שבת להוי'". שביתה והפסקה מן הארציות וחומריות, ותוספת התעלות בדבקות בהוי', דוגמת לעתיד לבוא – יום שכולו שבת 629ומנוחה לחיי העולמים³². החדלון של המהות הקודמת והתחלה הויה של אדם חדש – מסלקת ומוחקת את כל החובות הישנים.

יז. לסוחר יש זמנים קבועים לעריכת חשבון מצב מסחרו. אם ישב ויערוך כל עת את חישוביו – לא יגיע לעולם לידי מסחר. בכל יום הוא מסכם את פנקס היום, בכל שבוע וחדש – את חשבון התקופה, ובסיום השנה הוא עורך את המאזן הכללי של מסחרו. כך גם ברוחניות: בכל יום³³ יש לערוך, בקריאת־שמע שעל המטה, את חשבון היום. בערב שבת³⁴ של השבוע, בערב ראש־חדש – של החדש. כל אלו חשבונות פרטיים, ואילו בחודש אלול יש לערוך חשבון כללי, של כלל מצב האדם במשך כל השנה.

– חשבונו של חדש אלול עצמו נערך על־פי שאמר כ"ק מו"ח אדמו"ר³⁵ שבשנים־עשר הימים מח"י אלול עד ראש השנה יש לערוך חשבון, יום לחדש יום לחדש, ובערב ראש השנה את חשבון חדש אלול –

וכשאדם עורך חשבון כללי ונוכח שגם בשנת השמיטה המשיך ללוות, ולא זו בלבד שלא פרע את חובות השנים הקודמות אלא אף לוה במדה יתרה בשנה זו עצמה – נופלת רוחו בקרבו והריהו, ח"ו, כמיואש.

– אומרת התורה ופוסקת: "שביעית משמטת בסופה", ברגע האחרון, ועדיין נותר זמן לשמיטת כל חובותיו ולא להסתמך על העובדה שהשביעית משמטת, וכמאמר המשנה^*: המחזיר חוב בשביעית – רוח חכמים נוחה הימנו. ולפחות יש לדאוג שהשמיטה תשמט את החובות.

יח. כדי שהשביעית תשמט חובותיו של האדם עליו להוציא את חובותיו מרשות בית־דין שלמעלה, שכן המוסר שטרותיו לבית־דין אין השביעית משמטת. עליו להפנות את מגעו אל היחיד, עם הקב"ה בעצמו שהוא יחידו של עולם.

עליו לדאוג שלא תנהגו אתו מלמעלה על־פי דין, כי אם בדרגה נעלית יותר מהגבלות מדת הדין, ואז אין לו מגע עם בית־דין שלמעלה, כי אם עם הקב"ה ובעצמו אזי חלה שמיטה על כל חובותיו.

זה גם הרמז בנאמר בתחלת הסליחות: לך ה' הצדקה ולנו בשת הפנים גו' לא במעשים באנו לפניך". העובדה ש"לנו בשת הפנים" – מחייבת את "לך ה' הצדקה", שלא יתנהגו אתנו על פי דין של בית־דין שלמעלה, אלא שהקב"ה יפעיל את הצדקה שלו, שיהיה לנו המגע רק עם הקב"ה, יחידו של עולם.

יט. כדי להביא לידי כך שלא יתנהגו עם האדם על־פי דין, שעניניו 630לא יהיו ברשות בית־דין של מעלה, אלא שההתנהגות אתו תהיה לפנים משורת הדין, שעסקו יהיה רק עם יחידו של עולם, "מלפניך³⁶ – דוקא – משפטי יצא" – על האדם עצמו לצאת ולהשתחרר מענינים של דין וסדר ההשתלשלות ולהתקשר עם יחידו של עולם.

קיימים הרי שלשה דברים שעליהם העולם – עולם גדול, ועולם קטן, זה האדם – עומד: על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים, יש להשתדל בכל שלשת הדברים – להתקשר ישיר עם יחידו של עולם.

צדקה – "קו" גמילות חסדים – יש לתת לפנים משורת הדין, מבלי להתחשב עם חישובים של מעשר וחומש הדרושים על־פי דין, ולסייע ליהודי אחר ללא הגבלות. ובמיוחד משום הקשר של היחידה שלו עם היחידה שבנפש האחר³⁷.

תפלה – קו העבודה – על אדם להתפלל לא רק למילוי מחסוריו בצרכים הגשמיים לכשעצמם כי אם³⁸ שתהיה לו מנוחה מדאגות וטרדות כדי שיהיה באפשרותו לבצע את רצון הקב"ה ושליחותו שלשמה ירדה נשמתו למטה.

תורה – לא ילמד כדי להוכיח שידיעותיו רבות משל חברו, ואף לא משום תשוקתו להשכלה וחכמה כיון שהתורה היא "חכמתכם ובינתכם (אפילו) לעיני כל העמים", ויתר על כן: למודו לא יהיה לשם ידיעת המעשה אשר יעשה. כל זה שייך לעולם ולסדר ההשתלשלות, לימוד בחישובי תכלית, ולו לתכלית רמה ונשאה.

– לימודו יהיה משום שכך ציוה הקב"ה.

אם יעשה כן – יצא מהגבלות העולם וסדר ההשתלשלות, ולא יהיה לו מגע עם בית־דין שלמעלה, כי אם "חבוקה ודבוקה בך כו' יחידה ליחדך", עם הקב"ה בעצמו, יחידו של עולם, ואז חלה שמיטה על כל חובותיו.

ולאחר שאין לו חובות הריהו נאמן ויינתן לו שוב בהקפה.

כ. הבחורים הנואמים בבתי כנסיות, וכן הרבנים, השובי"ם ובעלי־בתים, ימסרו נא ליהודי בתי הכנסיות את הענין הנזכר.

אשתקד נמסר ענין ערי מקלט³⁹, ותקותי שהיתה תועלת בכך. השנה יש למסור אודות השמיטה ובטח תהיה תועלת גם מזה.

אין צורך לדבר באריכות, יש למסור בקצרה:

א) הקב"ה משפיע לכל איש ישראל מידו הרחבה: בני, חיי ומזוני רויחי, וההשפעה היא בתורת הלואה, כלומר: יש לשלם עבור ההשפעה ע"י חינוך 631תורני מושלם לילדים, ניהול אור חיים קפדני של תורה ומצות, נתינת צדקה מן ההכנסה כרצון הקב"ה.

ב) לאלו שלא פרעו את החוב נותן הקב"ה את שנת השמיטה, המשמטת ומסלקת את כל חובות השנים הקודמות ושל שנה זו עצמה.

ג) כדי שהשביעית תשמט יש לדאוג שהמגע לא יהיה עם בית־דין שלמעלה, אלא למסור את כל החובות לידי הקב"ה בעצמו, יחידו של עולם.

ד) דבר זה ניתן להשיג ע"י כך שהאדם עצמו יתנהג גם הוא לפנים משורת הדין בכל שלשת הקוים של תורה, עבודה וגמילות חסדים. יבצע אותם בלי הגבלות של דין, כי אם בכוונה לזכות להשלים את רצון הקב"ה.

ה) אלו שלא הגיעו עדיין לכך אסורים, ח"ו, להתיאש. משום שהרגע האחרון של השמיטה משמט. בשעתא חדא וברגעא חדא⁴⁰ אפשר לשוב בתשובה, "ושבת עד ה' אלקיך"⁴¹, המשמט את כל החובות והוא, רק הוא⁴², נותן לשנה הבאה – בני, חיי ומזוני רויחי, כתיבה וחתימה טובה בטוב הנראה והנגלה.

(משיחת ש"פ ראה, תשי"ב)

כא. כיון שמתקרב חדש אלול, זמן תשובה וקול השופר, על התלמידים ללמוד בזמן זה את הענינים השייכים לאלול, כגון: דרך חיים, שער התשובה ושער התפלה, לקוטי תורה – מפרשת דברים כבר מדובר בלקוטי תורה אודות התשובה, עטרת ראש.

שהרי כל מאורעות הבריאה צריכים להשתקף בין תלמידי הישיבה בענינם הם שהוא – תורה.

ומשום כך, כשבא חודש אלול, זמן אורי וישעי, זמן תשובה בעולם, צריך הדבר להשתקף בתלמיד ע"י לימוד הענינים האמורים.

וגם בתלמידים שאינם נמצאים כעת בישיבה, הם במחנה קיץ או במקום אחר, צריכים להשתדל ללמוד את הענינים המתאימים לזמנים אלו.

שכן הנסיעה למחנה וכדומה אינה הרי הפסקה בענינים, לא מנוחה בעלמא, כי אם לשם הפקת תועלת, ומשום כך שייכים הדברים האמורים גם להם. (מדברי כ"ק אדמו"ר שליט"א להנהלת ישיבת