שיחה כט

617שיחה כט

שלם, אלא שאז יעשה את כל העולם לכלי לאלקות.

כשם שבשעת מתן תורה, שניתנה " באל"ף, "היו שומעים את הדיבור אנכי הוי' אלקיך מכל הרוחות"¹ –

כך גם בשעת יסוד והתחלת הלימוד, באות אל"ף, ניתן הכח שבכל מקום ובכל דבר יישמע "אנכי הוי' אלקיך".

וכפי שאמר הרבי שיש להאיר את כל בני ישראל בדרך "אוהב את הבריות ומקרבן לתורה".

– לא כשיטה הטוענת שיש להתאים את התורה לרוח הזמן, אלא, להיפך, –

ומקרבן לתורה", לקרב גם את הבריות², שאין להם כל יתרון, לקרב אותם אל התורה כמות שהיא, בלי כל פשרנות. תורה ודברי סופרים וחסידות לפנים משורת הדין.

וכשניתנת לזולת תורה תמימה, ללא פשרות, ע"י "בחוקותי תלכו" בא גם "ונתתי גשמיכם בעתם", בכל הברכות, חיים מאושרים לא רק בעולם הבא, כי אם גם בעולם הזה.

(משיחת יו"ד שבט, תשט"ז)

ראה

א. בפרשת השבוע נאמר: "והיה המקום אשר יבחר ה' אלקיכם בו לשכן שמו שם, שמה תביאו וגו'", ורש"י מסביר כי הדברים מכוונים לירושלים.

ספר החיים – לאחיו של מהר"ל מפראג – בחלק "גאולה וישועה", שואל מדוע לא מצוין במפורש שם ירושלים בשום מקום בתורה, אלא באופן סתמי: המקום אשר יבחר ה'.

ומתרץ כי – "בכל מקום מוקטר ומוגש לשמי", לאו דוקא ירושלים אלא כל מקום בו מתפלל יהודי לפני הקב"ה הוא המקום אשר בחר ה'. ולפיכך יש להתפלל לכיוון ארץ ישראל, לצד ירושלים, לצד המקדש, לצד קדשי קדשים ולצד הארון¹, שכן בכל מקום ואף בחוץ לארץ שבגשמיות ישנו הענין של ירושלים.

והאמור "כל הדר בחוץ לארץ כאלו אין לו" כו'² – ממשיך ספר החיים – מובנו: "הדר", דירת קבע, כלומר – אדם הדר בחוץ לארץ דרך קבע ואינו חושב כלל על הגאולה, אבל כשגם בהיותו בחוץ לארץ הוא חושב על המשיח ועל ארץ ישראל, והרי בשעת התפלה הוא פונה לצד ארץ ישראל, אזי כל מקום בו הוא נמצא הוא המקום אשר בחר בו ה'.

618ב. יש כאלה שמטעים אותם והם מפרשים את הענין של "דר בארץ ישראל" כפשוטו, ואף באופן גס וחומרי, עד כדי היפוכו של פסק התורה.

הרמב"ם פוסק בהלכות דעות³ שכאשר לפני האדם שני מקומות – אחד מהם הוא מקום ישוב אך קיים חשש שמא יסיטו אותו שם מדרך היהדות, והשני הוא מקום מדבר – עליו לא רק לבחור מלכתחלה את מקום המדבר, כי אם כשנמצא הוא במקום הישוב עליו לברוח משם למדבר.

– מדובר כאן על בריחה למדבר, כל שכן שבנידון דידן אסור לבחור מלכתחילה מקום בו עלול לסטות מן הדרך הישרה.

ואשר לטענה: הגמרא אומרת "כל הדר בחוץ לארץ" כו' – כוונת הגמרא לדירת קבע, אך כשאדם מחכה למשיח, ומוכן הוא – מיד עם בואו – לוותר על כל "זבת חלב ודבש" שבחוץ לארץ – לאלה שנדמה להם – משום שהוא חפץ ב"ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים" – הרי גם כשהוא בחוץ לארץ הוא "במקום אשר יבחר ה' אלקיך בו", וגם שם אפשרית עבודת הקרבנות מבחינה רוחנית, הקרבת "עולותיך ושלמיך", העליות והשלמיות, על גבי המזבח.

וזאת ההוראה שיש להסיק מפרשת־היום: "בכל מקום אשר אזכיר את שמי" – שם ארץ ישראל, ובכחו של כל איש ישראל להביא הדבר לידי גילוי, זה הענין של "משיח הפרטי"⁴, ודבר זה יביא את ביאת המשיח הכללי, כשכל בני ישראל יעלו לארץ ישראל הגשמית עם משיח צדקנו.

ג. כשמדובר בענינים הקשורים במשיח ישנם כאלו הסוברים שהדברים הם, כלשון הגמרא: "הילכתא למשיחא"⁵, יש לדעת שאין הדברים כן, וראיה מוכחת ע"ז, יש גם בנגלה שבתורה.

ישנה דעה⁶ הסוברת שכהן אסור בשתיית יין גם בזמן הזה לפי שבמהרה יבנה בית המקדש ושיכור אסור ב"עבודה". הפגת שכרות של יין אפשרית בשתי דרכים⁷: א) שינה. ב) שהיה כדי הליכת מיל.

שיעור מהלך מיל הוא 18 דקות. השיעור הגדול ביותר למהלך מיל הוא 24 דקות⁸. מכאן, איפוא, הוכחה על פי הנגלה שבמשך זמן מועט, פחות מכדי שיעור מהלך מיל. שהוא, לכל היותר, 23 דקות ו־59 שניות – עשוי לבוא המשיח עם בית המקדש 619המושלם, ויהיה צורך לגשת מיד ל"עבודה".

(משיחת כ' מנ"א^* תשט"ו)

ד. ... הוא הדבר כשאדם בא וטוען כי רצונו לנסוע אל המקום אשר "עיני הוי' אלקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה", ולשם מה עליו להיות בגלות ולסבול בשעה שבאפשרותו לברוח מכאן לארץ ישראל.

– אומרים לו: לא מרצונך אתה בגלות ולא ברצונך תצא מן הגלות. זה ענינו של הקב"ה, ומאחר שהדבר הוא על־פי השם אינך צריך לברוח מכאן, שכן היכן שתימצא אתה "בי גזא דרחמנא (על שולחנו של הקב"ה)".

אלא שמאחר וניתנה לו בחירה חפשית – באפשרותו לבחור בדבר שהוא חפץ, והברירה בידו לקנות כרטיס ולנסוע לארץ ישראל, שכן הבחירה לא ניטלה ממנו, אין משנים – סדרי בראשית מפני כו'⁹. ברם מה אירע כאן? – לא שהוא ברח מחוץ־לארץ לארץ־ישראל כי אם שנטל אתו את אויר חוץ־לארץ לארץ־ישראל ושם הוא שרוי באויר חוץ־לארץ.

נאמר בתורת החסידות¹⁰, בשם ספר עשרה מאמרות, שסביב כל יהודי מתפשט אויר גן־עדן ואויר גיהינם. לפי זה, כשאדם צריך – בגלל שלא תיקן עדיין את "ומפני חטאינו, להיות שרוי במצב של "גלינו מארצנו" אף לפי פשוטם של דברים, ואילו הוא קם לו ונוסע לארץ ישראל – אזי נוטל הוא אתו את אויר הגיהינם אל הארץ אשר עיני ה' אלקיך בה. הרי ברח מן המקום בו הוא צריך להיות כדי לתקן את חלקו בסיבת החורבן והגלות, וע"י כך הוא משהה את התיקון וכו'.

תינח בשעה שהוא נמצא בחוץ לארץ – הרי גזרו על גושה ועל אוירה¹¹ – אך בארץ ישראל האויר טהור, ואילו זה לוקח אתו את אויר הגיהינם לתוך פלטין של מלך.

ה. טוענים שישוב ארץ ישראל מצוה, ואם אינה מצוה הריהי, לפחות, הידור מצוה, על כך מספר תשובות:

א) נאמר בתשב"ץ (קטן) – בעל התשב"ץ היה גם הוא יהודי ירא שמים

שהרוצה לנסוע לארץ ישראל עליו לדאוג שיהא באפשרותו להיות זהיר מאד במצוות ואף להדר במצוות במדה יתרה מבחוץ־לארץ, אז רשאי הוא לנסוע לארץ ישראל, ואם לאו – לא יזיק אם לא יסע.

כך נאמר במספר ספרים שמצות ישוב ארץ ישראל אינה מצוה חיובית על כל יהודי במדה שעליו לרדוף לקיומה. אם יש בדבר סכנת הגוף, ועל אחת כמה וכמה – סכנת הנפש, אין 620לנסוע, ובכך מסבירים את הראשונים שלא נסעו לארץ־ישראל¹².

ב) ואיבעית אימא: שאלו את הרבי, בהיותו בוינה, מדוע הוא מקרב אף יהודים שעליהם נאמר "מורידין ולא מעלין", השיב הרבי: יש לשלחן־ערוך ארבעה חלקים – אורח חיים, יורה דעה, אבן העזר, חשן משפט. לפי סדר זה מהוה "חשן משפט" החלק האחרון של השלחן־ערוך. בחשן־משפט גופו ישנם ארבע מאות עשרים וכמה סימנים¹³. פרטי ההלכות של מורידין ולא מעלין מופיעים בסוף חשן־משפט, בסימנים האחרונים. מדוע, איפוא, להתחיל ללמוד בסדר הפוך, משמאל לימין? – יש ללמוד מימין לשמאל, כנהוג בישראל, ולאחר למוד כל הלכות השלחן־ערוך וקיומן, לכשייוותרו הלכות אלו בלבד, יש לשבת ולפסוק הלכות אלו.

כך גם ביחס למצות ישוב ארץ ישראל: ישנן מצוות, שלכל הדעות הן מצוות, ומתוכן יש: קלות שבקלות, קלות, חמורות וחמורות שבחמורות. כשמניחים הצדה את כל המצוות ונטפלין למצות ישוב ארץ ישראל שבקשר אליה קיימת, ראשית, מחלוקת אם היא במנין המצוות בכלל, וקיימת, שנית, מחלוקת אם היא מצוה לכל, שחובה על הכל לקיימה, כנ"ל – הרי העובדה שאת כל המצוות מזניחים

" ונטפלים רק למצוה זו, מוכיחה שמשהו אינו כשורה כאן.

וביחוד לאחר שנראה שלגבי אנשים מסוימים גורם הדבר רפיון בקיום המצוות – הרי זו הוכחה שהדבר נובע ממקור זר.

ו. הרבי (מהורש"ב) נ"ע אמר שהיצר הרע מתעטף לעתים באדרץ של משי, עד שאי אפשר להכיר אם הוא ירא שמים זקן או היצר הרע הזקן, והדרך היחידה להבחין בו היא בדיקת התוצאות והפועל הממשי, דבר שאי אפשר לטעות בו.

אם על־ידי האזנה לטענותיו באה לאדם תוספת של הטבה בפועל ממש, תוספת בתפלה, תוספת בלימוד תורה, התמסרותו לעניני העולם־הזה הולכת ופוחתת והוא חושב יותר ויותר אודות הקב"ה – הרי זו הוכחה שכאן מדבר חסיד זקן, אבל אם על־ידי ההאזנה לטענותיו בא רפיון בפועל הממשי של תורה ומצוות – הרי זו הוכחה שהיצר הרע מדבר, ואדרת המשי בה הוא לבוש – גזולה היא אתו. כלומר: נוסף על שאר העבירות הוא עובר עבירה נוספת בכך שהוא נוטל ענין של קדושה, ובאמצעותה הוא רוצה ח"ו לנהל מאבקו.

ז. יש פתגם של רבי הלל מפאריטש¹⁴ לגבי לשון הכתוב¹⁵:

העם ההולכים בחשך ראו אור גדול", 621השוהים זמן מה בחשך רואים את החשך כאור. בכך לא די – אף שמים אור לחשך, בענין של תורה אור – בו עצמו – עומדים להגביר ח"ו את החשך הכפול ומכופל של הגלות.

לרוצה לנסוע לארץ ישראל, הדרך היחידה – חייבים לתקן את "מפני חטאינו". אין הגלות דבר של עונש לשם עונש ח"ו, כי אם כמשל^* אב רחמן שבנו יחידו יקר בעיניו מאד וכשהלה מתלכלך הוא רוחץ אותו " במים פושרים, ואף ברותחים – כשהלכלוך דבוק למדי. בהסרת הלכלוך מתקרבת הגאולה הכללית, וממילא גם הנסיעה הפרטית לארץ ישראל.

ידועה הרי תשובתו של ה"צמח צדק" ליהודי ב"יחידות": "רצונך לנסוע לארץ ישראל? – עשה כאן ארץ ישראל!", לעשות בחוץ לארץ דירה לו, יתברך, וכאשר נוסף נר לנר הרי

ראו אור גדול" באמת, עד שלילה כיום יאיר בגאולה האמיתית והשלמה, במהרה בימינו, אמן.

(משיחת י"ג תמוז, תשט"ו)

אלול

א. בלקוטי תורה¹ מוסבר תוכנו של חדש אלול, שלמרות שבאלול מאירות י"ג מדות הרחמים – אין ימי – חדש אלול אלא ימות החול, שלא כראש השנה ויום־הכפורים, לפי שחודש אלול משול לקבלת פני המלך בשדה.

– "... שקודם בואו לעיר יוצאין אנשי העיר לקראתו ומקבלין פניו בשדה, ואז רשאין כל מי שרוצה לצאת ולהקביל פניו, והוא מקבל את כלם בספר פנים יפות ומראה פנים שוחקות לכולם", וכלם רשאים להתקרב אליו ולהגיש בקשותיהם.

– "ואחר־כך בבואו להיכל מלכותו אין נכנסים כי אם ברשות, ואף גם זאת

המובחרים שבעם ויחידי סגולה". אי אפשר גם להתקבל לפני המלך מיד, אלא יש צורך לעבור פתחים שונים, ועליהם, כמובן, שומרי הפתחים, ובכל פתח מתקיימת בדיקה נוספת אם ראוי זה להכנס אל המלך. לעומת זאת בשעה שהמלך נמצא בשדה מסוגל כל אחד להגיע אליו ולהגיש בקשתו.

כך גם חודש אלול משול לתקופה בה נמצא המלך בשדה. לפיכך ימי חדש אלול הנם ימי חול, ומותרות בהם כל ל"ט מלאכות, עובדין דחול, וכל אחד כפי שהוא שקוע בעובדין דחול רשאי לגשת למלך ולמסור בקשתו.