628

פרוזבול: כשראו חכמים שאנשים נמנעים מלהלוות כספים מחשש שמא תשמט השמיטה תוקן הפרוזבול, האפשרות למנוע שמיטת החוב, שהאדם מוסר שטרותיו לבית־דין.

וכדרך שהענין הוא בגשמיות – שנת השמיטה משמטת את החובות ושני הפרטים האמורים בשמיטה – כך ישנם לענינים אלו ברוחניות ובעבודת האדם, כדלהלן.

טו. המשנה אומרת במסכת אבות^*: "החנות פתוחה והחנוני מקיף והפנקס פתוח והיד כותבת, וכל הרוצה ללות – יבוא וילוה". הקב"ה נותן בהלואה לכל בני ישראל כוחות ואפשרויות לבני, חיי ומזוני רויחי – כל הרוצה ללוות יבוא וילוה.

את ההלואה עתיד הוא לגבות, כמאמר רז"ל³⁰: "גבי דיליה", הוא יגבה את שלו, שכן הפנקס פתוח ו"חנוני נאמן על פנקסו".

– לעתים אף, על־פי היתר עיסקא, נגבה יותר ממה שהולווה, כפי שמסביר כ"ק מו"ח אדמו"ר במאמר טעמה כי טוב סחרה, ה'תש"ט –

כלומר: הקב"ה משפיע לבני ישראל בני חיי ומזוני רויחי מידו הרחבה, וההשפעה נקראת בשם הלואה. משמעות הדבר בשתים: א) "מלוה להוצאה ניתנה" שלא כשאלה. בשאלה " שייך הדבר שהושאל – לבעלים ואסור לנצל אותו ולהחזיר לבעלים את שוויו, ואילו "מלוה להוצאה ניתנה", ופירוש הדבר שהדברים שהקב"ה משפיע ניתנים לניצול. ב) הלואה יש לפרוע, שלא כבמתנה. משום שבני ישראל הם בנים יחידים של הקב"ה, אין הוא רוצה שההשפעה אליהם תהיה "נהמא דכיסופא" (=לחם בושת), כי אם בתורת הלואה.

הפרעון הנדרש הוא בכל השפעה לפי מהותה. כשהקב"ה משפיע בנים יש לחנך את הילדים לפי רצון הקב"ה, בדרך התורה והמצוות. כשהקב"ה משפיע חיים ארוכים בריאים ושלמים יש לזכור ש"ימים יוצרו ולא³¹ אחד בהם", אסור שיום אחד יחסר, יהיה ריק. כל יום צריך להיות מלא תוכן מתאים לו לפי השלחן־ערוך. כשהקב"ה משפיע מזוני רויחי יש לתת מעשר או חומש לצדקה. "מלוה ה' – חונן דל". ולכן נותן הקב"ה את ארבעת החלקים הנותרים – גדולים יותר, כדי שהחומש יהיה גדול.

טז. אך מאחר שהקב"ה יודע מראש עם מי יש לו עסק, וידע שילוו וילוו ולבסוף לא תמיד יהיה לפרוע –

נתן את שנת השמיטה, לשמט את כל החובות.

שנת השמיטה היא זמן שעליו נאמר

ושבתה הארץ שבת להוי'". שביתה והפסקה מן הארציות וחומריות, ותוספת התעלות בדבקות בהוי', דוגמת לעתיד לבוא – יום שכולו שבת