שיחה ב

131שיחה ב

א. בפירושו על הפסוק¹ "וישלח ישראל מלאכים אל סיחון מלך האמורי", מעתיק רש"י "וישלח ישראל מלאכים", ומפרש: ובמקום אחר תולה השליחות במשה שנאמר² ואשלח מלאכים ממדבר קדמות וכן וישלח משה מלאכים מקדש אל ארץ אדום³ וביפתח הוא אומר⁴ וישלח ישראל מלאכים אל מלך אדום וגו' הכתובים הללו צריכים זה לזה זה נועל וזה פותח שמשה הוא ישראל וישראל הם⁵ משה לומר לך שנשיא הדור הוא ככל הדור כי הנשיא הוא הכל.

והנה אף שלפי המשמעות השטחית כוונת רש"י בפירוש זה היא לתווך הסתירות בין הכתובים (אם השליחות לסיחון או לאדום היתה ע"י משה או ע"י ישראל), הרי כבר נת' כמ"פ בארוכה שאין זו דרכו של רש"י לתרץ ולתווך סתירות ואיהבנות שבכתובים אלא לאחרי, במקום שבו מתעוררת הסתירה וכיו"ב. ולפי זה, עכצ"ל שכוונת רש"י כאן היא לבאר קושי המתעורר בפסוק דנן, אלא שלצורך זה עליו לבאר את כל הכתובים שמביא ומיישב בדרך אגב.

ויש לומר, שהקושי בכתוב כאן הוא — השינוי בין כתוב זה שבשליחות לסיחון (שנאמר בו "וישלח ישראל מלאכים") לכתוב שלפנ"ז (המובא ברש"י כאן) גבי השליחות למלך אדום "וישלח משה מלאכים"⁶ — וכדי לבאר שינוי זה מבאר רש"י "ובמקום אחר כו'", שעי"ז⁷ מתיישב (גם) שינוי זה.

ב. אמנם לכאורה יש להבין פרטי לשון רש"י "הכתובים הללו צריכים זה לזה זה נועל וזה פותח שמשה הוא ישראל וישראל הם משה לומר לך שנשיא הדור הוא ככל הדור כי הנשיא הוא הכל":

א) מהו תוכן ההקדמה "הכתובים הללו צריכים זה לזה זה נועל וזה פותח"⁸?

[ואף שלשון רש"י מקורו במדרש⁹, הרי: א) כבר נת' כמ"פ שענינו של רש"י לפרש פשש"מ ולא להעתיק ולהודיע ל' המדרש, ובמקום שמעתיק דברי רז"ל במדרש וכיו"ב, הוא משום שלשון זה נוגע להבנת פשוטם של כתובים. וזהו גם כשכותב בפירוש "רבותינו דרשו" וכיו"ב, ופשיטא שכן הוא כאשר מפרש הכתוב בלי לכתוב שמקור הפירוש הוא בדברי חז"ל. ב) ועיקר: במדרש מתחיל הדרשה כאן "כל דברי תורה צריכין זה לזה שמה שזה נועל זה פותח", היינו 132שתוכן מאמר המדרש הוא ביאור כללי¹⁰ בדרך "כל דברי תורה"¹¹, אבל בפרש"י שכוונתו רק לבאר פרטי פסוקים אלה, למאי נפק"מ ההקדמה ש"הכתובים הללו צריכים זה לזה זה נועל וזה פותח"?].

ב) מהו כפל הלשון (והענין) "שמשה הוא ישראל וישראל הם משה¹² (לומר לך שנשיא הדור הוא ככל הדור)"?

ג) כשם שבפרטי הענין כותב את שני הצדדים, "שמשה הוא ישראל וישראל הם משה", כך הו"ל לכאורה לפרט בסיכום פירושו, לא רק "שנשיא הדור הוא ככל הדור" אלא גם "וכל הדור הוא כמו הנשיא" וכיו"ב?

ד) מהו תוכן הטעם "כי הנשיא הוא הכל"¹³, ומהי ההוספה בזה על מה שאמר לפנ"ז "שנשיא הדור הוא ככל הדור"¹⁴? ויתירה מזו — לכאו' ה"ז סתירה מיני' ובי': בתחלה משמע שנשיא הדור הוא רק כמו כל הדור¹⁵ (ולא ממש "כל הדור"), ובהמשך כותב "כי הנשיא הוא הכל", שאינו רק "ככל הדור" בכ"ף הדמיון, כ"א "הכל" ממש?

ג. ויש להקדים ביאור דיוק לשון רש"י "ובמקום אחר תולה השליחות במשה שנאמר ואשלח כו'", דלכאורה הו"ל לקצר ולומר "ובמקום אחר נאמר ואשלח" וכיו"ב.

ויש לומר, שבלשון זה מודגש הקושי בכתוב כאן ע"פ פשש"מ, שאותו בא רש"י ליישב בפירושו.

והביאור בזה:

זה שבכתוב דידן (בשליחות לסיחון) כתיב "וישלח ישראל מלאכים", ובכתוב הקודם (בשליחות למלך אדום) נאמר "וישלח משה מלאכים" — אין לפרש הכוונה בזה שהמשלח למלך אדום הי' משה והמשלח לסיחון הי' עם ישראל. כי

פשוט ששילוח המלאכים אל מלך אדום הי' בשליחות עם ישראל, כהמשך כל הפרשה שם¹⁶ "כה אמר אחיך ישראל גו'¹⁷ וירדו אבותינו מצרימה גו' ונצעק אל ה' וישמע קולנו גו'", דכל תוכן הדיבורים הוא בנוגע עם ישראל¹⁸, ומה שנאמר "וישלח משה" מובן בפשטות, כי כל מעשיהם של עם ישראל היו ונעשו על ידי משה, והוא הוא ששלח את המלאכים בפועל¹⁹;

ולאידך — גם כשנאמר "וישלח ישראל" פשוט שהשילוח בפועל הי' על ידי 133משה, ומה שנאמר "וישלח ישראל" הוא לפי שהשליחות היתה בשביל ומכל עם ישראל, ונעשית בפועל על ידי משה — ככל הדברים הנוגעים לכלל ישראל שהיו ע"י משה²⁰.

ועפ"ז — השליחות לסיחון והשליחות למלך אדום אין ביניהם הבדל, אלא רק שינוי בלשון הכתובים.

וזהו מה שמדייק רש"י — "ובמקום אחר תולה השליחות כו'", שכוונתו, שהשאלה בשינוי לשון הכתובים כאן אינה בנוגע למה שאירע בפועל (אם משה שלח המלאכים או ישראל), כ"א רק במי תולה הכתוב השליחות, כלומר, מה טעם לשינוי לשון הכתוב — דגבי אדום תלה הכתוב השליחות במשה, וכאן תלה הכתוב השליחות בישראל,

ובפרט שלכאורה איפכא מסתברא, דאם בהשליחות למלך אדום, שבה מודגש בהכתובים שהשולח הוא כלל ישראל ("כה אמר אחיך ישראל"), נאמר שם "וישלח משה", עאכו"כ שהי' צריך לומר כן בשליחות לסיחון (שאין בה הדגשה זו).

ד. והנה לכאורה הי' מקום לבאר שתליית השליחות במשה או בישראל אינה רק ענין צדדי (— בלשון הכתוב), אלא זה מבאר מי הי' יוזם השליחות (דמכיון שהשליחות באה ביוזמתו, הרי שהשליחות תלוי' בו)²¹.

וזהו טעם החילוק שבאדום תולה הכתוב השליחות במשה, וכאן — בישראל, כי שאני השליחות למלך אדום מהשליחות למלך סיחון²²:

גבי אדום היתה השליחות ע"פ ציווי ה'²³, ולכן תולה הכתוב השליחות במשה, שהוא עבד ושליח השם ששומע הוראת הקב"ה ומקיימן בפועל (ועד שאין הכתוב צריך לכתוב שהשם ציוהו על כך, כי מובן מאליו שכן הוא, וכדמצינו²⁴ בכמה מקומות שלא נאמר בתורה ציווי 134השם אל משה)²⁵; משא"כ גבי סיחון, הרי מפורש ברש"י כאן²⁶ שהקב"ה לא צוה לפתוח לו בשלום²⁷, וא"כ יש מקום לומר, שמטעם זה נאמר "וישלח ישראל", ללמדנו, שבנ"י הם הם שתבעו שליחות זו, ומשה הסכים על ידם²⁸, ולכן נאמר "וישלח ישראל".

וכדי לשלול פירוש זה מתחיל רש"י פירושו — "ובמקום אחר תולה השליחות במשה שנאמר ואשלח מלאכים ממדבר קדמות", היינו שמפורש ש(גם) שליחות זו — דמשה, ואין לייחס ולתלות אותה (רק) בישראל²⁹; ואח"כ ממשיך רש"י "וכן וישלח משה מלאכים מקדש אל מלך אדום וביפתח הוא אומר וישלח ישראל מלאכים אל מלך אדום וגו'" — כלומר, גם בשליחות למלך אדום אין כוונת הכתוב לתלות השליחות רק במשה (ולא בבנ"י), שהרי מפורש "וישלח ישראל".

וזהו שממשיך רש"י "הכתובים הללו צריכים זה לזה זה נועל וזה פותח שמשה הוא ישראל וישראל הם משה":

אם בשליחות לאדום הי' כתוב רק "וישלח משה", הי' "זה נועל", כלומר, זה הי' נועל (בפני הפירוש) ושולל שהשליחות לאדום היתה (גם) של בנ"י, כ"א משה עשה זאת בתור שליח השם ואין לתלות השליחות בישראל (אף שתוכן השליחות הוא בשבילם)³⁰; וכן לאידך — אם בשליחות לסיחון הי' כתוב רק "וישלח ישראל" הי' "זה נועל" הפי' דשליחות משה בזה, כי השליחות לסיחון יש לתלות רק בישראל ולא במשה.

ולכן בא הכתוב השני ו"פותח" ומגלה — "שמשה הוא ישראל וישראל הם משה", דמ"ש "וישלח משה" הרי זה כאילו נאמר "וישלח ישראל" (כי "משה הוא ישראל"), ומש"נ "וישלח ישראל" הוא כאילו נאמר "וישלח משה" (כי "ישראל הם משה").

ה. אלא שצריך ביאור — איך אפשר לומר "שמשה הוא ישראל וישראל הם משה"? ומבאר רש"י "לומר לך שנשיא הדור הוא ככל הדור כי הנשיא הוא הכל" —

די"ל שב' הענינים בפרש"י, "נשיא הדור הוא ככל הדור כי הנשיא הוא הכל", הם כנגד שני הענינים שלפנ"ז³¹ — "משה הוא ישראל וישראל הם משה":

135זה ש"משה הוא ישראל" הוא לפי "שנשיא הדור הוא ככל הדור", כלומר — אין פירוש הדברים, דכאשר המדובר בהתעסקותו של משה בענין השייך לצרכי כלל ישראל אין הוא איש פרטי בזה, אלא הוא עושה זאת עבור הכלל, ובמילא אפשר לכתוב "משה" (העושה בפועל) או "ישראל" (שבשבילם נעשה) — אלא שעצם מציאותו של משה, להיותו "נשיא הדור", הוא "ככל הדור". היינו דנשיא הדור הוא (איש) צבורי בעצם מהותו, ובמילא מה שהוא עושה ה"ז עשיית ישראל.

וכן לאידך — זה "שישראל הם משה" הוא לפי "שהנשיא הוא הכל": כאן לא כתב רש"י "כל הדור", כי אין כוונתו כאן שמהותו של נשיא הדור היא — כל אנשי הדור, אלא שהכל³² — כל צרכי הכלל — הם (צרכיו ובאים על ידי) הנשיא³³, דכל מה שיש אצל בנ"י בא מ(כח) הנשיא [כמו שמצינו בנוגע לבנ"י במדבר, שכל צרכיהם הגשמיים (אכילה (מן ובשר)³⁴ ושתי'³⁵) קיבלו על ידי משה, וכן כל התורה נמסרה להם (וכמה ציווים וכיו"ב) על ידי משה]. ומכיון שכל עניני וצרכי בנ"י באים ממשה (הנשיא), נמצא ש"ישראל הם משה"³⁶.

וזהו ש"הכתובים הללו" — שתולים השליחות פעם במשה ופעם בישראל — באים "לומר לך", ששליחות שלכאורה יש לייחס ולתלות רק במשה (בתור שליח השם), הנה היא שייכת לכל ישראל, וכן לאידך, ששליחות שלכאורה היא של ישראל, תולה אותה הכתוב במשה — לפי "שנשיא הדור הוא ככל הדור. . הנשיא הוא הכל".

ו. מה"ענינים מופלאים" שבפירוש רש"י:

במדרש³⁷ (מקורו של פרש"י) הלשון הוא "שראש הדור הוא כל הדור", ורש"י משנה וכותב "נשיא הדור הוא ככל הדור"³⁸.

ויש לומר, שזהו בהתאם לחידושו של רש"י (הנ"ל): "ראש הדור" פירושו (ע"ד 136ראש כפשוטו) שהוא מנהיג את כל הדור; משא"כ "הנשיא" הוא לשון נשיאות והרמה, היינו שהוא שם התואר לאדם מרומם ומנושא.

ולכן: בלשון המדרש "שראש הדור הוא כל הדור" אפשר לפרש הכוונה, דמכיון שהוא הראש המנהיג את כל הדור, ועל ידי הנהגה אחת ואחידה של הראש — נעשים כל אנשי הדור למציאות אחת, מציאות הראש, לכן "ראש הדור הוא כל הדור",

[ולהעיר משו"ת הרשב"א³⁹ בענין מלך "המלך כצבור שהצבור וכל ישראל תלויין בו"⁴⁰, שהטעם שהמלך הוא כצבור, הוא לפי שהצבור וכל ישראל תלויים בו⁴¹],

ולפ"ז נמצא, דמה ש"ראש הדור הוא כל הדור" ה"ז (רק) בענינים הצבוריים שלו, והיינו בענינים שעושה עבור כל ישראל וכיו"ב, שעי"ז מתאחדים כל ישראל כמציאות אחת.

אבל בלשונו של רש"י "שנשיא הדור הוא ככל הדור כי הנשיא הוא הכל", י"ל שבזה מודגש ש"נשיא" הדור, גם כמו שהוא מרומם ומנושא (בפני עצמו), הרי הוא ככל הדור.

והחידוש שבדבר הוא בשני הקצוות:

מחד גיסא, מכיון שעניניו ה"ה חלק ממציאותו בתור נשיא, הרי מובן, שפעולותיו ומעשיו, שלכאורה הי' מקום לומר שהם "בשוה", עכ"פ "בערך" למעשי שאר בנ"י, גם בהם הוא שונה ומנושא⁴², לגבי כל העם.

ולאידך, מכיון ש"נשיא הדור הוא ככל הדור", הרי גם עניניו הכי נעלים של הנשיא, שלכאורה הם בבחי' "משכמו ומעלה גבוה מכל העם"⁴³ ואינם בערך לאנשי הדור, הרי מכיון שגם הם חלק ממציאות הנשיא (הנשיא הוא הכל) — הרי הם פועלים ונמשכים באנשי הדור⁴⁴.

ז. פ' חוקת חלה בכמה שנים בין ג' תמוז (היום אשר "חופשה ניתנה לו", התחלת הגאולה) וי"בי"ג תמוז — יום גאולת כ"ק מו"ח אדמו"ר, נשיא הדור, ממאסרו אשר נאסר על הרבצת התורה וחיזוק הדת.

ויש למצוא רמז לעבודתו ואופן נשיאותו בפרש"י הנ"ל — כי אצלו הי' נראה בגלוי, ובפרט בעבודתו הנ"ל, ש"נשיא הדור הוא ככל הדור. . הנשיא הוא הכל":

"העבודה הגדולה" אשר עבד כ"ק 137מו"ח אדמו"ר "בהרבצת תורה וחיזוק הדת"⁴⁵ במדינה ההיא (שבדרך הטבע — היא שגרמה להמאסר) — וכן בכל מקום מגורו לאחר צאתו ממדינה ההיא⁴⁶ — לא היתה מוגבלת בתחום מסויים של יהדות, כ"א עסק בכל השטחים⁴⁷ — הן בכל השייך לחיזוק הדת: שילוח רבנים ושוחטים למקומות שהיו זקוקים להם, בנין מקוואות, יסוד ישיבות וחדרים בשביל תשב"ר, עד להרבצת התורה לכל ישראל, וגם הפצת רזי דרזין דאורייתא; והן הצלת נפשות כפשוטה, בפדיון שבויים, עזר וסיוע גשמיים לעניים וכל הזקוקים לזה (כידוע פרשת הימים ההם, ומה שידוע הוא — מעט מזעיר, מטעמים מובנים).

ובכל עבודות אלו, שחלוקות מן הקצה אל הקצה, היתה התעסקותו בזה במסירה מוחלטת, עד למסירת נפש בפועל.

וכך ראו במוחש אצלו הענין ד"נשיא הדור הוא ככל הדור" — ובמילא — "הנשיא הוא הכל", שכל עניני צרכי בנ"י הרוחניים והגשמיים באים ונמשכים ממנו.

(משיחת ש"פ חוקת תשמ"א)