144
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
ד. בלק הוא מואב ומואב הם בלק
לכאורה, אפשר להסביר את הפסוקים "וירא בלק" ו"ויגר מואב" כפי שמסביר רש"י לפני כן16 לגבי "וישלח מלאכים" (אל מלך אדום ואל סיחון): שלפעמים נאמר "וישלח ישראל מלאכים" ולפעמים נאמר שמשה שלחם, משום ש"משה הוא ישראל וישראל הם משה", ויש לכך אותה משמעות, ומכאן ש"נשיא הדור הוא ככל הדור, כי הנשיא הוא הכל".
בדומה לכך ניתן היה, לכאורה, לבאר, שגם בפרשתנו מדובר בשני הפסוקים "וירא בלק" ו"ויגר מואב" על אותו דבר, ואין הכוונה דוקא לבלק או למואב, והתורה משנה בלשונה רק מפני שבהיות בלק מלך (נשיא) מואב הרי "בלק הוא מואב ומואב הם בלק".
אך לאמיתו של דבר אין לומר כך, כי17 הכלל "משה הוא ישראל וישראל הם משה" יכול להסביר כיצד ייתכן לכתוב משה במקום ישראל וישראל במקום משה. אך מובן, שצריכה להיות סיבה לכך שהתורה אומרת "וישלח ישראל מלאכים אל סיחון" כאשר משה שלחם18 – כי בכך מבהירה התורה19 כיצד יכול היה משה להבטיח בשם כל ישראל, ש"לא נטה בשדה ובכרם, לא נשתה מי באר...", כי השליחות אכן היתה בשם כל ישראל20.
הערות
- 16. חקת כא, כא.
- 17. ונוסף לזה: השינוי שגבי שליחות המלאכים הוא כהדגשת רש"י שם "במקום אחר". משא"כ בנדו"ד.
- 18. ראה לעיל ע' 141 הערה 18. – וראה בארוכה בכ"ז לקו"ש חל"ג ע' 132 ואילך.
- 19. ועד"ז הוא גם בנוגע למ"ש (שופטים יא, יז) "וישלח ישראל מלאכים אל מלך אדום וגו'" – כי מה שאמר יפתח "וישלח ישראל מלאכים גו' וגם אל מלך מואב שלח ולא אבה", הוא בכדי להוכיח ש"לא לקח ישראל את ארץ מואב גו'". ולכן הדגיש וישלח ישראל גו'*, בכדי (א) להראות יחס ישראל (ולא רק דמשה), שלא רצו ליקח ארצם. (ב) שמה שהודו אז שאין להם תביעה על מה שלקחו ישראל את ארצם מסיחון – וכמו שמסיים (שם פסוק כו) "ומדוע לא הצלתם בעת ההיא" – היא הודאה (מעמון ומואב) לישראל [ולא רק (ממלך עמון ומואב שהי' אז) למשה] כי הם נהלו כל השקו"ט, ובמילא ההודאה קיימת גם עכשיו. ולהעיר מענין דאין מיתה בצבור (הוריות ו, א).
- 20. ועפ"ז יובן גם מה שלאחרי שאמר אדום "לא תעבור בי" אמרו אליו בנ"י "במסלה נעלה ואם מימיך נשתה גו'" (חקת כ, יח־יט) – דלכאורה: הרי גם לפנ"ז אמרו לו "לא נעבור גו' ולא נשתה גו'" ומ"מ אמר "לא תעבור בי", ומה יועיל שיאמרו אליו עוד פעם אותו הדבר – כי מכיון שגבי אדום כתיב "וישלח משה מלאכים" (מצד הטעם דלקמן בפנים), לכן אמרו שאולי הטעם שאדום אמר לא תעבור הוא לפי שאינו סומך על דברי משה, ולכן "ויאמרו אליו בני ישראל במסלה נעלה גו'".
- . ומכיון שבנוגע למואב הוצרך לומר שישראל שלח, אמר גם "וישלח ישראל גו' אל מלך אדום", כי השליחות למואב היתה טפל וחלק מהשליחות לאדום, וכלשון הכתוב שם "וגם". (ובזה מתורץ מה שמשה רק "רמזה", וג"ז בדברים (ב, כט) ולא על אתר בפ' חקת – רש"י חקת כא, יג). ועפ"ז מובן גם מה שרש"י בפ' חקת (כא, כא) מוסיף "וגו'" בפסוק דיפתח – אף שלא כתב כן בכתובים הקודמים שבאותו קטע עצמו.
רש"י על במדבר כ״א:כ״א - הטקסט מספריא
וישלח ישראל מלאכים. וּבְמָקוֹם אַחֵר תּוֹלֶה הַשְּׁלִיחוּת בְּמֹשֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר "וָאֶשְׁלַח מַלְאָכִים מִמִּדְבַּר קְדֵמוֹת" (דברים ב'), וְכֵן "וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה מַלְאָכִים מִקָּדֵשׁ אֶל מֶלֶךְ אֱדוֹם" (במדבר כ'), וּבְיִפְתָּח הוּא אוֹמֵר (שופטים י"א) "וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל מַלְאָכִים אֶל מֶלֶךְ אֱדוֹם" וְגוֹ', הַכְּתוּבִים הַלָּלוּ צְרִיכִין זֶה לָזֶה, זֶה נוֹעֵל וְזֶה פוֹתֵחַ, שֶׁמֹּשֶׁה הוּא יִשְׂרָאֵל וְיִשְׂרָאֵל הֵם מֹשֶׁה, לוֹמַר לְךָ שֶׁנְּשִׂיא הַדּוֹר הוּא כְּכָל הַדּוֹר, כִּי הַנָּשִׂיא הוּא הַכֹּל (תנחומא):
וישלח ישראל מלאכים AND ISRAEL SENT MESSENGERS — But in another passage it attributes this embassy to Moses, as it is said, (Deuteronomy 2:26), “And ‘I’ sent messengers from the wilderness of Kedemoth [to Sihon king of Heshbon]”! And so, too, it states, (Numbers 20:14), “And Moses sent messengers to the king of Edom”; whilst in the story of Jephtha, it says, (Judges 11:17) “And Israel sent messengers to the king of Edom, etc.”. Each of these pairs of verses is necessary one to the other (i.e., they supplement each other): one keeps back information and the other discloses it, (more lit., one locks up and the other opens) — you may gather from them that Moses is Israel and Israel is Moses, thus telling you that the prince of any generation is the equal of the whole generation, for the prince is the whole (Midrash Tanchuma, Chukat 23).
רש"י על במדבר כ״א:י״ג - הטקסט מספריא
מגבל האמרי. תְּחוּם סוֹף מֶצֶר שֶׁלָּהֶם, וְכֵן גְּבוּל מוֹאָב — לְשׁוֹן קָצֶה וָסוֹף:
מעבר ארנון. הִקִּיפוּ אֶרֶץ מוֹאָב כָּל דְּרוֹמָהּ וּמִזְרָחָהּ עַד שֶׁבָּאוּ מֵעֵבֶר הַשֵּׁנִי לְאַרְנוֹן בְּתוֹךְ אֶרֶץ הָאֱמוֹרִי בִּצְפוֹנָהּ שֶׁל אֶרֶץ מוֹאָב:
היצא מגבל האמרי. רְצוּעָה יוֹצְאָה מִגְּבוּל הָאֱמוֹרִי וְהִיא שֶׁל אֱמוֹרִיִּים, וְנִכְנֶסֶת לִגְבוּל מוֹאָב עַד אַרְנוֹן שֶׁהוּא גְּבוּל מוֹאָב, וְשָׁם חָנוּ יִשְֹרָאֵל וְלֹא בָאוּ לִגְבוּל מוֹאָב, כי ארנון גבול מואב, וְהֵם לֹא נָתְנוּ לָהֶם רְשׁוּת לַעֲבֹר בְּאַרְצָם, וְאַעַ"פִּי שֶׁלֹּא פֵרְשָׁהּ מֹשֶׁה, פֵּרְשָׁהּ יִפְתָּח, כְּמוֹ שֶׁאָמַר יִפְתָּח (שופטים י"א) "וְגַם אֶל מֶלֶךְ מוֹאָב שָׁלַח וְלֹא אָבָה", וּמֹשֶׁה רְמָזָהּ (דברים ב'), "כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ לִי בְּנֵי עֵשָׂו הַיֹּשְׁבִים בְּשֵׂעִיר וְהַמּוֹאָבִים הַיֹּשְׁבִים בְּעָר" — מָה אֵלּוּ לֹא נְתָנוּם לַעֲבֹר בְּתוֹךְ אַרְצָם אֶלָּא הִקִּיפוּם סָבִיב, אַף מוֹאָב כֵּן:
מגבל האמרי The word גבול denotes boundary-line of (marking) the end of their frontier. Similar is the term the גבול of Moab (in this verse): it is an expression for extremity and end.
מעבר ארנון ON THE OTHER SIDE OF ARNON — they travelled round the land of Moab along the whole of its southern and eastern sides until they came to the other side of the Arnon into the land of the Amorites on the north of the land of Moab.
היצא מגבל האמרי [ARNON WHICH IS IN THE WILDERNESS] THAT COMETH OUT OF THE BOUNDARY OF THE AMORITES — a strip of land jutted out from the territory of the Amorites — it belonged to the Amorites — and entered into the territory of Moab extending unto the Arnon which is the boundary of Moab. It was there that the Israelites encamped and thus they did not pass into the territory of Moab, כי ארנון גבול מואב, FOR ARNON IS THE BOUNDARY OF MOAB, and they did not grant them permission to pass through their land. And although Moses did not state this plainly, Jephtha plainly stated it], as Jephtha said, (Judges 11:17) "And in like manner he sent unto the king of Moab, out he would not permit him to pass through his territory”. Moses, however, made an allusion to it when he stated, (Deuteronomy 2:29) “As the children of Esau that dwell in Seir, and the Moabites that dwell in Ar, did unto me”. What was the case with these (the children of Esau)? They did not permit them to pass through their land, but they made them travel right round it! Similarly, too, Moab did!
מצוטט בעמוד אחד
לקוטי שיחות 1
- כרך לג ‹ חוקת ‹ שיחה ב ‹ 134 לקו"ש ח"ח ע' 144
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 21 עמודים.
- אגרות קודש כרך כא ח'סו הוריות ו, ב
- לקוטי שיחות כרך ל חיי שרה שיחה א מאותו ספר הוריות ו, א
- לקוטי שיחות כרך לג חוקת שיחה א מאותו ספר הוריות ו, א
- לקוטי שיחות כרך לז הוספות - מכתבים ספירת העומר מאותו ספר הוריות ו, ב
- לקוטי שיחות כרך ה חיי שרה שיחה א מאותו ספר הוריות ו, א
- לקוטי שיחות כרך יט נצבים שיחה ב מאותו ספר הוריות ו, א
- לקוטי שיחות כרך כ י"ט כסלו שיחה א מאותו ספר הוריות ו, א
- לקוטי שיחות כרך כ ויחי שיחה ב מאותו ספר הוריות ו, ב
- לקוטי שיחות כרך כ הוספות - שיחות ומכתבים שיחה ב מאותו ספר הוריות ו, ב
- לקוטי שיחות כרך כב צו שיחה ב מאותו ספר הוריות ו, א
- לקוטי שיחות כרך כב הוספות - שיחות ומכתבים שיחה ה מאותו ספר הוריות ו, א
- לקוטי שיחות כרך כג נשא שיחה א מאותו ספר הוריות ו, ב
- תורת מנחם שיחת מוצש"ק פ' בשלח, יו"ד שבט ה'תשי"ז הוריות ו, א
- תורת מנחם יום ב' דחג השבועות, ה'תשי"ט הוריות ו, א
- תורת מנחם שיחת ש"פ חוקת, ז' תמוז, ה'תשכ"ג הוריות ו, א
- תורת מנחם שיחת יום ה' פ' בלק, י"ב תמוז, ה'תשכ"ג הוריות ו, א
- מאמרים מלוקטים חלק ב י"ט כסלו ה'תשל"ט הוריות ו, א
- תורת מנחם שיחת יום ה' פ' וישב, י"ט כסלו, ה'תשכ"ח הוריות ו, א
- תורת מנחם שיחת מוצש"ק פ' בא, יו"ד שבט, ה'תש"ל הוריות ו, ב
- תורת מנחם שיחת מוצש"ק פ' בא, יו"ד שבט, ה'תשל"ג הוריות ו, א
- תורת מנחם שיחת יום ב' דחג השבועות, ה'תשל"ג הוריות ו, א