143
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
בלק..." – אך בכל זאת, לולא פירוש רש"י, היינו מבינים פירוש פשוט זה, ש"וירא בלק", ו"ויגר מואב" הם שני ענינים שונים, ולפיכך צריך רש"י לחדש, ש"וירא בלק... לפיכך ויגר מואב".
ג. בלק גילה "שהיינו בטוחים עליהם"
אך לפי זה נותרה בעינה השאלה שהוזכרה לעיל: אם כך, צריכה היתה התורה לומר "וירא מואב", ולא "וירא בלק", ואת זאת מבהיר רש"י בדבריו "שהיינו בטוחים עליהם":
ענין זה, שמלכי כנען שילמו מיסים לסיחון ולעוג כדי שיגנו עליהם "שלא יעברו עליהם גייסות"12 לא היה מפורסם –
(כמובן מדברי רש"י לפני כן*, שכאשר שלחו ישראל שליחים לסיחון בבקשה: "אעברה בארצך", הוא השיב להם: "כל עצמי איני יושב כאן אלא לשומרם מפניכם, ואתם אומרים כך" – ואילו היה הדבר מפורסם, לא היו ישראל מלכתחילה מבקשים ממנו לאפשר להם לעבור שם, או שהיו, לפחות, מציינים זאת בשליחות אליו: שבלי להתחשב בהיותו שכיר לשמור "שלא יעברו...", למרות זאת עליו לאפשר להם לעבור – מכאן מוכח, שהיה זה ענין סודי, שלא היה ידוע אלא למלכי כנען, ולמלך מואב) –
ולכן לא היה נצחונם של בני ישראל על סיחון ועוג משפיע על בני מואב ומגביר בהם את פחדם13 – כיון שהם לא ידעו שבמפלת סיחון ועוג הם אבדו את מי שהם היו "בטוחים עליהם", והרי את גודלם ועוצמתם של בני ישראל הם כבר הכירו, ומשום כך לא התחדש אצלם דבר בראותם "את כל אשר עשה ישראל לאמורי".
אך כאשר שמע בלק את אשר עשו ישראל לסיחון ולעוג, הוא "ראה" בכך דברים נוספים: הוא הבין שבכך נשמדו את מי ש"היינו בטוחים עליהם" ומעתה אין להם על מי לסמוך עוד14.
ומרוב פחדו העצום, לא יכול היה בלק להעלים סודו מאנשי המדינה, והוא גילה אף להם מהי משמעות מפלת סיחון ועוג עבורם, ו"לפיכך: ויגר מואב"15.
הערות
- 12. רש"י חקת כא, כג.
- *. חקת שם.
- 13. וי"ל, ש(גם) לא פחדו בכלל, מכיון שראו שעד עכשיו לא לחמו עמהם, ועד שלא באו לגבולם (רש"י חקת כא, יג).
- 14. וכהס"ד שברא"ם כאן, שכוונת רש"י ב"שהיינו בטוחים עליהם לא עמדו בפניהם" הוא: "אנו מה בטחון יש לנו עתה". (ותירוץ קושיית הרא"ם על פירוש זה מהלשון "אנו על אחת כמה וכמה" – ראה לקמן ס"ח). ולהעיר, ממה שגם בשליחותו של בלק אל בלעם אמר "הנה כסה את עין הארץ, סיחון ועוג שהיו שומרים אותנו" (כב, ה ורש"י שם), ולא הזכיר כלל את גבורתם.
- 15. ועפ"ז מתורץ מ"ש "כי רב הוא", אף שכבר נאמר "את כל אשר עשה ישראל לאמורי" (ראה לעיל הערה 6) – כי הסיבה ל"ויגר" הוא [לא מה שעשה ישראל לאמורי, כ"א] "כי רב הוא". אלא, שבאם הי' להם על מי לבטוח הי' זה מבטל את יראתם. וכמ"ש הרא"ם כאן.
רש"י על במדבר כ״א:כ״ג - הטקסט מספריא
ולא נתן סיחן וגו'. לְפִי שֶׁכָּל מַלְכֵי כְנַעַן הָיוּ מַעֲלִין לוֹ מַס, שֶׁהָיָה שׁוֹמְרָם שֶׁלֹּא יַעַבְרוּ עֲלֵיהֶם גְּיָסוֹת, כֵּיוָן שֶׁאָמְרוּ לוֹ יִשְׂרָאֵל אֶעְבְּרָה בְאַרְצֶךָ, אָ"לָ, כָּל עַצְמִי אֵינִי יוֹשֵׁב כָּאן אֶלָּא לְשָׁמְרָם מִפְּנֵיכֶם, וְאַתֶּם אוֹמְרִים כָּךְ (תנחומא):
ויצא לקראת ישראל. אִלּוּ הָיְתָה חֶשְׁבּוֹן מְלֵאָה יַתּוּשִׁין אֵין כָּל בְּרִיָּה יְכוֹלָה לְכָבְשָׁהּ, וְאִם הָיָה סִיחוֹן בִּכְפָר חַלָּשׁ אֵין כָּל אָדָם יָכוֹל לְכָבְשׁוֹ, וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁהָיָה בְּחֶשְׁבּוֹן; אָמַר הַקָּבָּ"ה מָה אֲנִי מַטְרִיחַ עַל בָּנַי כָּל זֹאת לָצוּר עַל כָּל עִיר וָעִיר? נָתַן בְּלֵב כָּל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה לָצֵאת מִן הָעֲיָרוֹת, וְנִתְקַבְּצוּ כֻלָּם לְמָקוֹם אֶחָד וְשָׁם נָפְלוּ, וּמִשָּׁם הָלְכוּ יִשְׂרָאֵל אֶל הֶעָרִים וְאֵין עוֹמֵד לְנֶגְדָּם, כִּי אֵין שָׁם אֶלָּא נָשִׁים וָטָף (שם):
לא נתן סיחון וגו׳ AND SIHON WOULD NOT SUFFER [ISRAEL TO PASS THROUGH HIS BOUNDARY] — For all the Canaanite kings paid him tribute, because he protected them that no hostile forces should pass through his land against them. As soon as Israel said to him, “Let me pass through they land”, he answered them: “The whole purpose of my dwelling here is to protect them against you, and yet you speak thus!” (Midrash Tanchuma, Chukat 23).
ויצא לקראת ישראל AND HE WENT OUT AGAINST ISRAEL — Even if Heshbon had been full of people as puny as gnats, no human being could have captured it, and if Sihon had been (resided) in a weak village no human being could have overcome him. How much the more was he invincible whilst he dwelt in Heshbon. Therefore the Holy One, blessed be He, said: Why should I trouble My children to all this extent, to besiege each city? He therefore put it into the hearts of all the men of war to go forth from the cities, and they assembled all of them in one spot, and there they fell in battle; from there Israel proceeded to the cities and there were none to resist them, for there were only women and children there (Midrash Tanchuma, Chukat 23).
רש"י על במדבר כ״א:י״ג - הטקסט מספריא
מגבל האמרי. תְּחוּם סוֹף מֶצֶר שֶׁלָּהֶם, וְכֵן גְּבוּל מוֹאָב — לְשׁוֹן קָצֶה וָסוֹף:
מעבר ארנון. הִקִּיפוּ אֶרֶץ מוֹאָב כָּל דְּרוֹמָהּ וּמִזְרָחָהּ עַד שֶׁבָּאוּ מֵעֵבֶר הַשֵּׁנִי לְאַרְנוֹן בְּתוֹךְ אֶרֶץ הָאֱמוֹרִי בִּצְפוֹנָהּ שֶׁל אֶרֶץ מוֹאָב:
היצא מגבל האמרי. רְצוּעָה יוֹצְאָה מִגְּבוּל הָאֱמוֹרִי וְהִיא שֶׁל אֱמוֹרִיִּים, וְנִכְנֶסֶת לִגְבוּל מוֹאָב עַד אַרְנוֹן שֶׁהוּא גְּבוּל מוֹאָב, וְשָׁם חָנוּ יִשְֹרָאֵל וְלֹא בָאוּ לִגְבוּל מוֹאָב, כי ארנון גבול מואב, וְהֵם לֹא נָתְנוּ לָהֶם רְשׁוּת לַעֲבֹר בְּאַרְצָם, וְאַעַ"פִּי שֶׁלֹּא פֵרְשָׁהּ מֹשֶׁה, פֵּרְשָׁהּ יִפְתָּח, כְּמוֹ שֶׁאָמַר יִפְתָּח (שופטים י"א) "וְגַם אֶל מֶלֶךְ מוֹאָב שָׁלַח וְלֹא אָבָה", וּמֹשֶׁה רְמָזָהּ (דברים ב'), "כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ לִי בְּנֵי עֵשָׂו הַיֹּשְׁבִים בְּשֵׂעִיר וְהַמּוֹאָבִים הַיֹּשְׁבִים בְּעָר" — מָה אֵלּוּ לֹא נְתָנוּם לַעֲבֹר בְּתוֹךְ אַרְצָם אֶלָּא הִקִּיפוּם סָבִיב, אַף מוֹאָב כֵּן:
מגבל האמרי The word גבול denotes boundary-line of (marking) the end of their frontier. Similar is the term the גבול of Moab (in this verse): it is an expression for extremity and end.
מעבר ארנון ON THE OTHER SIDE OF ARNON — they travelled round the land of Moab along the whole of its southern and eastern sides until they came to the other side of the Arnon into the land of the Amorites on the north of the land of Moab.
היצא מגבל האמרי [ARNON WHICH IS IN THE WILDERNESS] THAT COMETH OUT OF THE BOUNDARY OF THE AMORITES — a strip of land jutted out from the territory of the Amorites — it belonged to the Amorites — and entered into the territory of Moab extending unto the Arnon which is the boundary of Moab. It was there that the Israelites encamped and thus they did not pass into the territory of Moab, כי ארנון גבול מואב, FOR ARNON IS THE BOUNDARY OF MOAB, and they did not grant them permission to pass through their land. And although Moses did not state this plainly, Jephtha plainly stated it], as Jephtha said, (Judges 11:17) "And in like manner he sent unto the king of Moab, out he would not permit him to pass through his territory”. Moses, however, made an allusion to it when he stated, (Deuteronomy 2:29) “As the children of Esau that dwell in Seir, and the Moabites that dwell in Ar, did unto me”. What was the case with these (the children of Esau)? They did not permit them to pass through their land, but they made them travel right round it! Similarly, too, Moab did!
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.