שיחה ב

הערות

עמוד 26

1. 1. כריתות ט, רע"א (וראה יבמות מו, אב). רמב"ם הל' איסורי ביאה רפי"ג. רש"י עה"ת משפטים כד, ו.
2. 2. יהושע (ה, ה). — "א"נ מהכא (יחזקאל טז, ו) ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך גו'" (כריתות שם). וברמב"ם שם "מילה היתה במצרים שנאמר (בא יב, מח) וכל ערל לא יאכל בו" (וראה גם פיה"מ שלו בהקדמה לסדר קדשים). וכבר שקו"ט במעשה רוקח לרמב"ם שם (ועוד) בטעם שלא הביא הרמב"ם הכתוב שהובא בש"ס. ואכ"מ.
3. 3. משפטים כד, ה.
4. 4. שם, ח. — וכ"ה מסקנת הגמ' יבמות שם (ע"ב). וברמב"ם שם "שנאמר (יתרו יט, י. וראה רמב"ן שם) וקדשתם היום ומחר וכבסו שמלותם", כהקס"ד בגמ' שם. וראה ב"ח לטיו"ד ר"ס רסח (ובעוד מפרשים), שכוונת הגמ' היא רק שאין להוכיח מכתוב זה שהכוונה לטבילה (כי דלמא משום נקיות היתה), אבל למסקנא שהיתה טבילה (כי אין הזאה בלא טבילה), הרי זו כוונת הכתוב "וכבסו", לענין הטבילה. וראה לקמן הערה 15.
5. 5. כ"ה בשטמ"ק (כבקרא). ובגמ' לפנינו "חצי הדם" (כל' הכתוב שם, ו).
6. 6. יתרו יט, י.
7. 7. פח, א. וראה גם חגיגה ו, א וברש"י שם ד"ה ישנה (ותוד"ה ר"ע — שם ע"ב).
8. 8. משפטים כד, ד. וראה גם רש"י יתרו יט, א.
9. 9. משפטים שם, א. וראה גם פי' "זה ינחמנו" למכילתא על אתר.
10. 10. ראב"ע (שם ויתרו כ, כא), רשב"ם, אברבנאל ועוד משפטים שם. וראה גם תיב"ע שם.
11. 11. משפטים שם, ג.
12. 12. שם, ד ואילך.
13. 13. יתרו יט, י. ע"ש באורך. — וראה תו"ש משפטים שם במילואים סכ"ז.
14. 14. כ"ה בלקח טוב שם. וראה מרכבת המשנה על המכילתא שם. ואכ"מ.

עמוד 27

1. 15. דכיון שהטבילה היתה "כדי לקבל הזאה" (תוד"ה דאין הזאה — יבמות שם), מסתבר שהיתה בסמיכות לההזאה [משא"כ לפמ"ש הרמב"ם (כנ"ל הערה 4) שנלמד מ"וקדשתם גו' וכבסו גו'", שזה הי' ביום ד' וביום ה' (מכילתא יתרו שם) — לא היתה הטבילה בשבת ]. ובכל אופן, גם את"ל שהטבילה היתה לפנ"ז, סו"ס נכנסו לברית ב"אותו יום" שאז הייתה "הרצאת דם"* (ובתוס' שם — ע"י "הזאה". ע"ש), ויש בזה משום "תיקוני גברא" (ראה לקמן סעיף ב).
2. 15. להעיר מחי' חת"ס לשבת פו, א (ד"ה ומסוגיא זו).
3. 16. פו, סע"ב. וראה סדר עולם ספ"ה.
4. 17. הל' איסו"ב שם ה"ו (וראה לקמן בפנים ריש ס"ב).
5. 18. יו"ד סרס"ח ס"ד.
6. 19. כדעת ר' יוסי ביבמות שם (מו, ב). בב"ח לטיו"ד שם (ד"ה וכל עניניו קרוב לסופו) תמה על הרי"ף רא"ש וטור, שהשמיטו דין איסור טבילת גר בשבת, וכ' שס"ל שאין בזה משום תיקוני גברא כיון ד"נראה כמיקר" (כהא דביצה יח, סע"א לענין טבילה מטומאה. ולא ס"ל כחילוק התוס' ד"ה תקוני ביבמות שם), ומסיים שכ"כ בסמ"ג בשם בה"ג שמותר לכתחילה להטביל גר בשבת. אבל עצ"ע לפי פסק הרמב"ם והשו"ע, כבפנים.
7. 20. שבת פז, ריש ע"ב. ירושלמי ביצה פ"ב ה"א. רש"י בשלח טו, כה. משפטים כד, ג. ואתחנן ה, יב.
8. 21. ירושלמי ביצה שם. סדר עולם פ"ה. ועוד.
9. 22. מרכבת המשנה על מכילתא יתרו שם, י. וראה תו"ש שצויין בהערה 13.
10. 23. ובתו"ש שם מוסיף שהקרבנות היו בגדר קרבן ציבור (שזמנו קבוע). ע"ש. ולהעיר מלשון הרמב"ם שם ה"ג "וקרבן שנאמר. . ויעלו עולות על ידי כל ישראל הקריבום".
11. 24. וראה תו"ש שם הטעם שהותר לבנות מזבח בשבת.
12. 25. בשלח טז, א. — וראה גם שבת פז, סע"א.
13. 26. רפמ"ו. וראה שם פמ"א וברד"ל שם (אות לה).
14. 13. יתרו יט, י. ע"ש באורך. — וראה תו"ש משפטים שם במילואים סכ"ז.
15. 27. ולהעיר ממדרש לקח טוב בפסוק שלאח"ז (יט, יא), שמעתיק ל' המכילתא (שם) "זה יום ששי שבו ניתנה התורה (ומוסיף) ביום השבת", ומשמע קצת שמפרש כן במכילתא שם.
16. . לכאורה י"ל שהרמב"ם ס"ל להלכה שהפרשה דס"פ משפטים, נאמרה לאחרי מ"ת (כפשטות הכתובים. וראה אברבנאל שם דכ"ה שיטת חכמי הספרדים), ואז הי' (הרצאת הדם ו)גמר הגירות (וראה לקמן ס"ה). אבל בפיה"מ (שצוין לעיל הערה 2), ש(גם) הקרבן הי' קודם מ"ת. וראה פי' ר"א בן הרמב"ם משפטים שם. ואכ"מ.

עמוד 28

1. 28. יבמות מו, ב. וראה תוד"ה תקוני שם (וראה הערה 19).
2. 29. הל' איסו"ב שם ה"ו. וכ"ה בשו"ע יו"ד שם ס"ד [אלא שבט"ז שם (סקי"א) מפרש שאין כוונת הרמב"ם לטעם שני, אלא לבאר למה לא אמרינן ד"נראה כמיקר", ע"ד דברי התוס' שבהערה הקודמת].
3. 30. יבמות שם בסוף העמוד. וזה שייך גם קודם מ"ת — ראה משנה ר"ה (כה, א) "וב"ד שעמד מימות משה. . שנאמר (משפטים שם (כד, ט) — בהמשך לזריקת הדם על העם) ויעל משה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל".
4. 31. ראה ריטב"א יבמות שם (וכן מובן מתוד"ה תקוני שם) — לענין "תקוני גברא". וראה משנה ביצה (לו, ב) האיסור לדון בשבת. וראה גם ב"ח (שצויין בהערה 19) בעניננו.
5. 32. ובפרט שזוהי גירות דכל עם ישראל, ומגירות זו למדין לגירות דכל הדורות (ראה הציונים בהערה 1). ולהעיר מסברת המפרשים (גליוני הש"ס (להר"י ענגל) לשבת כא, ב. ועוד), ש"חינוך" צ"ל בטהרה גמורה לא בדחיית טומאה כו' (ומביא שם כמה דוגמאות לזה).
6. 33. יומא כח, ב (משנה סוף קידושין).
7. 34. רש"י יומא שם.
8. 35. תולדות כו, ה.
9. 35. להעיר מחי' חת"ס שם, דלדעת הסמ"ג דמרע"ה גזר על הזאה בשבת, גם הא דאין מטבילין גר בשבת הוא בכלל זה. ע"ש.
10. 36. כתונת פסים על נמוק"י יבמות שם.
11. 37. תרומת הדשן (שו"ת סי' רסה) בדעת רש"י (שבת קו, א ד"ה מה לי). ע"ש. והוא דלא כמסקנת המנ"ח במוסך השבת אות כז.
12. 38. ראה מנ"ח שם.
13. 39. משא"כ בטבילה מטומאה. ולהעיר מתו"י יבמות שם (בסוף הע') דהכא הוי "תיקון גדול. . שבא על ידי כן לתורת יהדות". ועד"ז הוא בריטב"א שם.
14. 40. ואולי י"ל שבמרה לא נאמרו כל איסורי שבת (ראה שבת שם, שלחד דיעה אתחומין לא איפקוד במרה), ועדיין לא נצטוו על מלאכת תיקון כלי. [ועפ"ז יש ליישב בפשיטות גם קושיית המפרשים הנ"ל איך בנה מזבח והקריב קרבנות בשבת דמ"ת — דיש לומר, שעדיין לא נצטוו על מלאכת הבנין ואיסור שחיטה כו'].

עמוד 29

1. 41. טושו"ע יו"ד שם ס"ג. וראה ט"ז שם (סק"ט) "שזהו גוף הדבר". וראה לקמן בפנים.
2. 42. ראה ב' הדיעות בטושו"ע שם.
3. 43. הל' איסו"ב רפי"ג ושם ה"ד.
4. 44. וראה שו"ת חמדת שלמה חיו"ד סכ"ט אות כא ואילך (צויין בפתחי תשובה ביו"ד שם סק"ט), דרק הודעת (שכר) המצות ועונשן אינה מעכבת בדיעבד (ראה רמב"ם שם הי"ז. שו"ע שם סי"ב. ועוד), אבל קבלת מצות מעכבת. ע"ש באורך. [וכבר האריכו בגדר גר קטן שמטבילין אותו על דעת ב"ד (כתובות יא, א. וראה ריטב"א ושיטה ישנה (בשטמ"ק) שם). ואכ"מ].
5. 45. ראה נ"כ הטושו"ע יו"ד שם (בדין אם טבילה בלילה פסולה בדיעבד) — דקבלת מצות נחשבת התחלת דין (כי זהו "גוף הדבר" — ט"ז שם), וטבילה — "גמר דין".
6. 46. יתרו יט, ח. משפטים כד, ג. שם, ז.
7. 47. ל' הגמ' כריתות שם.

עמוד 30

1. 48. ויש להוסיף, שגם להדיעות שאין הסדר (דמילה לפני טבילה) מעכב — מ"מ מובן, שגם הטבילה שלפני המילה (שאז אינה גומרת הגירות) אסורה בשבת, כיון שלכתחילה צ"ל הטבילה אחרי המילה [והרצאת דמים בכלל אינה מעכבת עצם הגירות, כ"א רק לענין אכילת קדשים — ראה בארוכה לקו"ש חכ"ו ע' 160 ואילך. וש"נ].
2. 49. כמובן מהנסמן לעיל הערה 45, שקבלת מצות נחשבת "התחלת דין" (ו"גוף הדבר") וטבילה גמר דין — משא"כ במ"ת שלא היתה הטבילה בגדר התחלת דין (כיון שעדיין חסר קבלת מצות שהיא "גוף הדבר"), וכ"ש שאינו גמר דין. — וראה קרן אורה ליבמות שם.
3. 50. משפטים שם, ג.
4. 51. יתרו יט, י (בפירוש "ספר הברית" — משפטים שם, ז. וראה רש"י שם (ושם, ד)). — אלא שרש"י בפ' משפטים צירף ב' דיעות שבמכילתא שם. ונת' בארוכה בלקו"ש חכ"א ע' 138 ואילך.
5. 52. רש"י שם. וראה רש"י בשלח טו, כה. וכבר האריכו במפרשי רש"י. ואכ"מ.
6. 53. שם, ז. וראה בארוכה לקו"ש שם.
7. 54. ל' הרמב"ם הל' איסו"ב פי"ד ה"ב. שו"ע יו"ד שם ס"ב (ובטור שם השמיט התחלת הלשון "עיקרי הדת שהוא ייחוד השם ואיסור ע"ז").
8. 55. בכורות ל, ב. רמב"ם שם ה"ח.
9. 56. שבת פח, א. ולהעיר, שגם לפרש"י עה"ת, אמירת ישראל (יתרו יט, ח) "כל אשר דבר ה' נעשה", היתה בפשטות קבלה על "שמירת התורה" (רש"י שם, ה).

עמוד 31

1. 57. יבמות מז, א. רמב"ם, טושו"ע שבהערה 54.
2. 57. ראה רש"י יבמות שם ע"ב (ד"ה ומודיעין) — אלא דשם קאי בהודעה בשעת טבילה.
3. 57. ראה ב"י יו"ד שם (ד"ה כשבא) בשם הסמ"ג ובש"ך שם סק"ג. ובגמ' שם "דאי פריש כו'". ואכ"מ.
4. 58. ואף שהודיע להם "עונשין" (שבת פז, סע"א (פרש"י יתרו יט, ג). וראה חדא"ג מהרש"א שם, שזהו לפי שצריכים להודיע לגר עונשן של מצות) — אינו דומה לרגש חומרת המצות לאחרי ששמעו עשה"ד מפי הגבורה. ולהעיר מסה"מ תש"י (ע' 242), דאע"פ שמשה רבינו ידע ושיער ה"חרדה" שתהי' במ"ת, מ"מ, לא הי' בערך כלל להחרדה כפי שהיתה בפועל.
5. 59. פיהמ"ש חולין ספ"ז. וראה לקו"ש ח"ח ע' 49 והערה 6 שם. ועוד.
6. 60. נסמן לעיל הערה 44.

עמוד 32

1. 61. יתרו כ, ה.
2. 62. שבת פח, א ד"ה כפה.
3. 63. שבת שם.
4. 64. רש"י שם.
5. 65. כשיטת הש"ס (שבת שם) שאמירת נעשה ונשמע (שבס"פ משפטים) היתה ביום חמישי בחודש (כבנין המזבח כו'), כהדיעות שהובאו לעיל ס"א.
6. 66. ומובן שאין מקום להקשות למה נתן הקב"ה את התורה ביום השבת (באופן שגמר גירותם של ישראל הי' בשבת). ועיין תו"א ויקהל (פז, ג ואילך), השייכות דשבת ותורה. המשך תרס"ו ע' רלט. ועוד.
7. 67. תנחומא וארא טו. שמו"ר פי"ב, ג.
8. 68. תהלים קטו, טז.
9. 69. יתרו יט, כ.
10. 70. יבמות כב, א. וש"נ. — וראה בס' שנסמנו בלקו"ש חכ"א ע' 63 הערה 16.
11. 71. ואתחנן ד, לד.
12. 72. אלא שי"ל שביצי"מ היתה התחלת הגירות, שהרי "מילה היתה במצרים" (ל' הרמב"ם הל' איסו"ב רפי"ג). וראה תו"י יבמות מו, ב ד"ה ורבי יהושע.

עמוד 33

1. 73. ראה בארוכה פרשת דרכים דרך האתרים דרוש א'. בית האוצר (להר"י ענגל) כלל א. וש"נ.
2. 74. ובבית האוצר שם (סוף אות ח), דמהך מימרא דכריתות (שאבותינו נכנסו לברית במילה טבילה כו') מוכח בפשיטות שמקודם לכן (מ"ת) הי' להם דין ב"נ. ולהעיר מאוה"ת משפטים (כרך ח) ע' ג'מב.
3. 75. ראה תניא פמ"ז "וה"ז כאילו נתן לנו את עצמו כביכול". וראה אוה"ת שם ע' ג'מד. ובכ"מ.
4. 76. תנחומא אמור יז. ויק"ר פ"ל, יג. וראה שמו"ר פל"ג, א. שם, ו. תנחומא תרומה ג.