160
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
וטבל ועדיין לא הביא קרבנו .. קרבנו עכבו להיות גר גמור .. ככל כשרי ישראל .. אינו אוכל בקדשים9, שעדיין לא נעשה ככשרי ישראל"10 –
כותב הגאון הרוגוטשובי11: "דרק לקדשים לא מיקרי עדיין ישראל גמור, אבל לשאר דברים הוה כישראל לכל דבר, ואם כן בזמן הזה לא מחסר כלל בשביל הקרבן".
ב. כל הגרים בזמן הזה –
"כמו בני נח"?
יש להבין:
מדברי הרוגוטשובי, ש"בזמן הזה לא מחסר כלל", למרות שלגבי קדשים "לא מיקרי עדיין ישראל גמור" – מוכח, לכאורה, שהכוונה היא לקדושת ישראל בקשר לדינים הנוהגים בזמן הזה – שאצל גר בזמן הזה, המתגייר על ידי מילה וטבילה בלבד, אין חסר דבר בקדושת ישראל.
ולכאורה: אמנם, אכילת קדשים אינה קיימת בזמן הזה, אך כיון שהטעם לכך שגר ללא קרבן בזמן הבית אסור באכילת קדשים הוא, כלשון הרוגוטשובי11, משום ש"לקדשים לא מיקרי עדיין ישראל גמור .. אין עליו דין ישראל", ויותר מכך, כפי שהוא כותב במקום אחר12: "והוי כמו בן נח לקדשים"13 –
הרי תמוה: כיצד ייתכן לומר, שכל אלו שהתגיירו מאז חורבן בית המקדש, וביניהם כמה וכמה גדולי ישראל, לא נחשבו כישראל גמור לגבי ענינים מסויימים, כאכילת קדשים, ויותר מכך, הם היו לאכילת קדשים "כמו בני
הערות
- 9. להעיר ממ"ש הרמב"ם בפיה"מ (כריתות רפ"ב) ש"הותר לאכול בקדשים והקרבן מצוה בעלמא", אבל בספר היד – חזר בו וס"ל "אינו אוכל בקדשים" עד שיביא קרבנו (וראה תוס' רעק"א למשניות כריתות שם). וידוע הכלל (יד מלאכי כללי הרמב"ם ס"א. וש"נ. וראה לקו"ש [המתורגם] חי"ט ע' 185 הערה 12) שהלכה כספר היד לגבי פיה"מ. – ולהעיר שמובן שאין להגדיל המחלוקת בין היד ופיהמ"ש. וראה לקמן בפנים סוס"ד וסוס"ה.
- 10. רמב"ם הל' מחוסרי כפרה פ"א ה"ב.
- 11. צפע"נ על הרמב"ם הל' איסורי ביאה שם ה"ד (סט, א).
- 12. צפע"נ מהד"ת יט, ב.
- 13. וראה גם צפע"נ מהד"ת עא, א: לא נגמר הגירות שלו. ובשו"ת צפע"נ ווארשא (סקל"ח סק"ד) "דלגבי קדשים הוי בגדר אינם כישראל". ושם (סי' רי) "דקודם הקרבן גבי קדשים הוי כמו ב"נ". ובשו"ת צפע"נ דווינסק (ח"ב סי' ט) "רק דלזה עדיין עכו"ם הוה".
- . וראה רע"ב כריתות רפ"ב. שטמ"ק שם ח, ב (בחי' שבסוף המס') ד"ה גר.
- . ולה"נוסחא חדשה" במס' גרים שם – מחלוקת בדבר. נח"?!
משנה תורה, הלכות מחוסרי כפרה א׳:ב׳ - הטקסט מספריא
גר שמל וטבל ועדיין לא הביא קרבנו אף על פי שהוא אסור לאכול בקדשים עד שיביא קרבנו אינו ממחוסרי כפרה שקרבנו עכבו להיות גר גמור ולהיות ככל כשרי ישראל ומפני זה אינו אוכל בקדשים שעדיין לא נעשה ככשרי ישראל וכיון שיביא קרבנו ויעשה ישראל כשר אוכל בקדשים הביא פרידה אחת בשחרית אוכל בקדשים לערב ויביא פרידה שנייה שקרבנו של גר עולת בהמה או שני בני יונה או שתי תורים ושניהן עולה כמו שביארנו במעשה הקרבנות.
מצוטט ב־3 עמודים
לקוטי שיחות 2
- כרך לג ‹ חג השבועות ‹ שיחה ב ‹ 30 לקו"ש חכ"ו ע' 160
- כרך כח ‹ הוספות - שיחות ‹ שיחה ז ‹ 290 לקו"ש חכ"ו ע' 160
תורת מנחם 1
- סב - שנת תשל"א - חלק ראשון ‹ שיחת יום ג', וא"ו תשרי, ה'תשל"א לקו"ש חכ"ו ע' 160
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.

