160

הערות

1. 1. הל' איסורי ביאה פי"ג ה"א־ד – מכריתות ט, א (פרש"י פרשתנו כד, ו). וראה הערה הבאה.
2. 2. בכריתות שם ליתא הלשון "בשלשה דברים". וכן ליתא בפרש"י פרשתנו שם. אבל ע"ד לשון הרמב"ם הוא בספרי שלח טו, יד (שהובא בפיה"מ להרמב"ם הקדמה לסדר קדשים) "מה ישראל שלא באו בברית אלא בשלשה דברים כו'". ובמכילתא דרשב"י בא יב, מח: מה אזרח אין נכנס לברית אלא בשלשה דברים. ועד"ז במס' גרים פ"ב ה"ה. ושם: בג' מצות.
3. 3. בכריתות שם "והרצאת דם", "הרצאת דמים" (ובפרש"י פרשתנו שם "הזאת דמים". וראה פרש"י פרשתנו שם, ח). ובספרי ובמכילתא דרשב"י שם: בהרציית (בהרצאת) קרבן. וכ"ה בהמשך לשון הרמב"ם (הנעתק בפנים). וראה לקמן הערה 24.
4. 4. פרשתנו שם, ה.
5. 5. שינוי ע"י הצענזור – וכן בכ"מ ביד וכיו"ב – כמפורסם. וראה בשינויי נוסחאות להיד וכו'.
6. 6. שלח טו, טו.
7. 7. ה"ה.
8. 8. במס' כריתות שם: "אלא מעתה האידנא דליכא קרבן לא נקבל גרים אמר ראב"י וכי יגור אתכם גר .. לדורותיכם גו'" (שלח שם). ובנמוקי יוסף יבמות מז, א ד"ה ת"ר מכאן (ועד"ז בריטב"א יבמות שם – מו, סע"ב) "אבל בזמן הזה אינה מעכבת דהא לדורותיכם כתיב ויודע הי' הקב"ה שאין לנו לדורות הרצאת דמים". והיינו, שהלימוד מ"לדורותיכם" הוא – ש"בזמן הזה אינה מעכבת", משא"כ בזמן הבית – כל השלשה דברים הם לעיכובא, וע"י מילה וטבילה לא נעשה גר כלל*. אבל ברמב"ם הל' מחוסרי כפרה (נסמן בהערה 10) – לפי הצפע"נ (כבפנים) – שגם בזמן הבית, הקרבן מעכבו "להיות גר גמור כו'" רק בנוגע לאכול בקדשים, אבל "לשאר דברים הוה כישראל לכל דבר" (וראה לקמן הערה 40). ולהעיר ממס' גרים שם: "גרים נכנסין למילה ולטבילה ולקרבן, ב' מעכבין ואחד אינו מעכב", דמפשטות הלשון משמע** שגם בזמן הבית כשישנם כל הג' דברים, אחד אינו מעכב (והקרבן הוא רק לגבי אכילת קדשים. – ולהעיר ממילת הבן לגבי קרבן הפסח ואכילתו – הובא לקמן).