27
ביום הידוע (והרי לא נזכר בכל ההמשך דדברי המכילתא שם — היום שלאחרי מ"ת)].
ולכאורה דיעה זו, שטבילת בנ"י (והרצאת דמים) היתה "בו ביום" דמ"ת15, דורשת ביאור — כיצד הותרו ישראל לטבול15 לשם גירות ביום זה, והרי אחז"ל (במס' שבת16) של"כולי עלמא בשבת ניתנה תורה לישראל", והלכה פסוקה ברמב"ם17 ושו"ע18 שאין מטבילין גר בשבת19 (וכבר נצטוו על שבת ב
[מצינו במפרשי המכילתא22 שהקשו (על דברי ר' יוסי ב"ר יהודה) איך (בנה מזבח ו)הקריב קרבנות בשבת? ותירצו דריבר"י ס"ל דעולות תמיד היו ותמיד דוחה שבת23. אבל צ"ע בנוגע (לבנית מזבח24 ו)לטבילת (גירות) בני ישראל, שאין זה ענין קרבן ציבור].
בפשטות י"ל שר' יוסי ב"ר יהודה (במכילתא) אזיל לשיטת המכילתא (במ"א25) שששי בסיון חל בששי בשבת (וכן מפורש בפרקי דר"א26 שמ"ת הי' ביום ששי בשבת) — ולא כשיטת הש"ס (דלכו"ע בשבת ניתנה תורה). אבל במדרש לקח טוב שם13 מפורש "שבת קבלו עשרת הדברות. . והשכים משה בבקר ובנה מזבח כו' שלא קיבלו ישראל את התורה אלא ע"י טבילה והזאה. . וכל אלו המעשים בו ביום נעשו", הרי מפורש ש"כל אלו המעשים" נעשו ביום השבת27.
הערות
- 15. דכיון שהטבילה היתה "כדי לקבל הזאה" (תוד"ה דאין הזאה — יבמות שם), מסתבר שהיתה בסמיכות לההזאה [משא"כ לפמ"ש הרמב"ם (כנ"ל הערה 4) שנלמד מ"וקדשתם גו' וכבסו גו'", שזה הי' ביום ד' וביום ה' (מכילתא יתרו שם) — לא היתה הטבילה בשבת ]. ובכל אופן, גם את"ל שהטבילה היתה לפנ"ז, סו"ס נכנסו לברית ב"אותו יום" שאז הייתה "הרצאת דם"* (ובתוס' שם — ע"י "הזאה". ע"ש), ויש בזה משום "תיקוני גברא" (ראה לקמן סעיף ב).
- 15. להעיר מחי' חת"ס לשבת פו, א (ד"ה ומסוגיא זו).
- 16. פו, סע"ב. וראה סדר עולם ספ"ה.
- 17. הל' איסו"ב שם ה"ו (וראה לקמן בפנים ריש ס"ב).
- 18. יו"ד סרס"ח ס"ד.
- 19. כדעת ר' יוסי ביבמות שם (מו, ב). בב"ח לטיו"ד שם (ד"ה וכל עניניו קרוב לסופו) תמה על הרי"ף רא"ש וטור, שהשמיטו דין איסור טבילת גר בשבת, וכ' שס"ל שאין בזה משום תיקוני גברא כיון ד"נראה כמיקר" (כהא דביצה יח, סע"א לענין טבילה מטומאה. ולא ס"ל כחילוק התוס' ד"ה תקוני ביבמות שם), ומסיים שכ"כ בסמ"ג בשם בה"ג שמותר לכתחילה להטביל גר בשבת. אבל עצ"ע לפי פסק הרמב"ם והשו"ע, כבפנים.
- 20. שבת פז, ריש ע"ב. ירושלמי ביצה פ"ב ה"א. רש"י בשלח טו, כה. משפטים כד, ג. ואתחנן ה, יב.
- 21. ירושלמי ביצה שם. סדר עולם פ"ה. ועוד.
- 22. מרכבת המשנה על מכילתא יתרו שם, י. וראה תו"ש שצויין בהערה 13.
- 23. ובתו"ש שם מוסיף שהקרבנות היו בגדר קרבן ציבור (שזמנו קבוע). ע"ש. ולהעיר מלשון הרמב"ם שם ה"ג "וקרבן שנאמר. . ויעלו עולות על ידי כל ישראל הקריבום".
- 24. וראה תו"ש שם הטעם שהותר לבנות מזבח בשבת.
- 25. בשלח טז, א. — וראה גם שבת פז, סע"א.
- 26. רפמ"ו. וראה שם פמ"א וברד"ל שם (אות לה).
- 13. יתרו יט, י. ע"ש באורך. — וראה תו"ש משפטים שם במילואים סכ"ז.
- 27. ולהעיר ממדרש לקח טוב בפסוק שלאח"ז (יט, יא), שמעתיק ל' המכילתא (שם) "זה יום ששי שבו ניתנה התורה (ומוסיף) ביום השבת", ומשמע קצת שמפרש כן במכילתא שם.
- . לכאורה י"ל שהרמב"ם ס"ל להלכה שהפרשה דס"פ משפטים, נאמרה לאחרי מ"ת (כפשטות הכתובים. וראה אברבנאל שם דכ"ה שיטת חכמי הספרדים), ואז הי' (הרצאת הדם ו)גמר הגירות (וראה לקמן ס"ה). אבל בפיה"מ (שצוין לעיל הערה 2), ש(גם) הקרבן הי' קודם מ"ת. וראה פי' ר"א בן הרמב"ם משפטים שם. ואכ"מ.
תלמוד ירושלמי ביצה ב׳:א׳ - הטקסט מספריא
משנה: יוֹם טוֹב שֶׁחָל לִהְיוֹת עֶרֶב שַׁבָּת לֹא יְבַשֵּׁל אָדָם בַּתְּחִלָּה מִיּוֹם טוֹב לַשַׁבָּת. אֲבָל מְבַשֵּׁל הוּא לְיוֹם טוֹב וְאִם הוֹתִיר הוֹתִיר לַשַּׁבָּת. וְעוֹשֶׂה תַבְשִׁיל מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב וְסוֹמֵךְ עָלָיו לַשַּׁבָּת. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים שְׁנֵי תַבְשִׁילִים. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים תַּבְשִׁיל אֶחָד. וּמוֹדִין בְּדָג וּבֵיצָה שֶׁעָלָיו שֶׁהֵן שְׁנֵי תַבְשִׁילִין. אֲכָלוֹ אוֹ שֶׁאָבַד לֹא יְבַשֵּׁל עָלָיו בַּתְּחִילָּה. שִׁיֵיר הֶימֶּינּוּ כָל שֶׁהוּא סוֹמֵךְ עָלָיו לַשַּׁבָּת:
הלכה: יוֹם טוֹב שֶׁחָל לִהְיוֹת עֶרֶב שַׁבָּת כול׳. כָּתוּב אֵת אֲשֶׁר תֹּאפוּ אֵפוּ וְאֵת אֲשֶׁר תְּבַשְּׁלוּ בַּשֵּׁלוּ. רִבִּי לִיעֶזֶר אוֹמַר. אוֹפִין עַל הֶאָפוּי וּמְבַשְּׁלִין עַל הַמְבוּשָּׁל. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר. אוֹפִין וּמְבַשְּׁלִין עַל הַמְבוּשָּׁל. מַה טַעַמָא דְרִבִּי לִיעֶזֶר. אֵת אֲשֶׁר תֹּאפוּ אֵפוּ וְאֵת אֲשֶׁר תְּבַשְּׁלוּ בַּשֵּׁלוּ. מַה טַעַם דְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ. אֵת אֲשֶׁר תֹּאפוּ וְאֵת אֲשֶׁר תְּבַשְּׁלוּ בַּשֵּׁלוּ. אָמַר רִבִּי לִיעֶזֶר. אַתְיָה כְמָאן דְּאָמַר. בְּמָרָה נִיתְנָה הַשַּׁבָּת. בְּרַם כְּמָאן דְּאָמַר. בְּאָלוּשׁ נִיתְנָה הַשַּׁבָּת. עוֹמְדִין בְּאָלוּשׁ וּמַזְהִירִין בְּאָלוּשׁ. אִיתָא חֲמִי. דְּבַר תּוֹרָה הוּא אָסוּר. וְעֵירוּבֵי תַבְשִׁילִין מַתִּירִין. אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ בְּדִין הָיָה שֶׁיְּהוּ אוֹפִין וּמְבַשְּׁלִין מִיּוֹם טוֹב לַשַּׁבָּת. אִם אוֹמֵר אַתְּ כֵּן. אַף הוּא אוֹפֶה וּמְבַשֵּׁל מִיּוֹם טוֹב לַחוֹל. אִיתָא חֲמִי. מַצִּיעִין אֶת הַמִּיטּוֹת מִיּוֹם טוֹב לַשַּׁבָּת. וְאֵין אוֹפִין וּמְבַשְּׁלִין מִיּוֹם טוֹב לַשַּׁבָּת. אָמַר רִבִּי אִילָא. וְלָמָּה מַצִּיעִין מִיּוֹם טוֹב לַשַּׁבָּת. שֶׁכֵּן מַצִּיעִין אֶת הַמִּיטּוֹת מִלֵּילֵי שַׁבָּת לַשַּׁבָּת. וְיֹאפוּ אוֹ יְבַשְּׁלוּ מִיּוֹם טוֹב לַשַּׁבָּת. אֵין אוֹפִין וּמְבַשְּׁלִין מִלֵּיְלֵי שַׁבָּת לַשַּׁבָּת.
רִבִּי כַהֲנָא בְּרֵיהּ דְּרִבִּי חִיָיה בַּר בָּא אָמַר. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַעֲרִים. מַתְנִיתָה דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר. תַּנֵּי אֵין עוֹשִׂין מְיּוֹם טוֹב לְמוֹצָאֵי יוֹם טוֹב. וְהָא תַנִּי. מְמַלְּאָה הִיא אִשָּׁה [קְדֵירָה] בָשָׂר אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ אוֹכֵל מִמֶּנּוּ אֶלָּא חֲתִיכָה אַחַת. קוּמְקוּם שֶׁלְחַמִּין אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ שׁוֹתֶה מִמֶּנּוּ אֶלָא כוֹס אֶחָד. אֲבָל פַּת אֵינָהּ אוֹפָה אֶלָּא צוֹרְכָהּ. תַּנֵּי. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר. מְמַלְּאָה הִיא אִשָּׁה אֶת הַתַּנּוּר פַּת מִפְּנֵי שֶׁהַפַּת יָפָה בְשָׁעָה שֵׁהַתַּנּוּר מָלֵא. דְָּרַשׁ רַב חוּנָה כְהָדָא דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר. דָּרַשׁ רִבִּי יוֹחָנָן לְטִיבֵּרָאֵי כְהָדָא דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר. הֲוָה דָרַשׁ לְהוֹן לַהֲלָכָה וְאִינּוּן סָבְרִין לְעוּבְדָא. אִית דְּבָעֵי מֵימַר. לְעוֹבְדָא דָרַשׁ לְהוֹן. אֲתוֹן וּשְׁאָלוּן לֵיהּ וְדָרַשׁ לְהוֹן לַהֲלָכָה. חָזַר וְדָרַשׁ לְהוֹן. וְלָא יָדְעִין אִין לַהֲלָכָה אִין לְעוֹבְדָא. אָמַר רִבִּי אַבָּא בַּר זַבְדִּי. הוֹרֵי רִבִּי אַבָּהוּ כְהָדָא דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר.
רִבִּי חִיָיה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. צָרִיךְ לוֹמַר. עָלַי וְעַל מִי שֶׁלֹּא עִירֵב. הֲרֵי שֶׁלֹּא עִירֵב. אֲחֵרִים שֶׁעִירְבוּ מוּתָּרִין לַעֲשׂוֹת לוֹ מִשֶּׁלּוֹ. רִבִּי זִרִיקָן בְּשֵׁם רִבִּי זְעוּרָה. בִּמְזַכֶּה לָהֶן מִשֶּׁלּוֹ. דִּי לֹא כֵן. נִמְצְאוּ עוֹשִׂין לוֹ מִשֶּׁלּוֹ. לֹא עִירֵב וְלֹא עִירְבוּ לוֹ אֲחֵרִים. רִבִּי יִצְחָק אוֹמֵר. צוֹלֶה לוֹ דָגָה. רַב חוּנָה אָמַר. מְחַמֵּם לוֹ חַמִּין. שְׁמוּאֵל אָמַר. מַדְלִיק לוֹ אֶת הַנֵּר. תַּנֵּי רִבִּי חִיָיה. מְמַלֵּא לוֹ חָבִית שֶׁל (יַיִן) [מַיִם] וּמַדְלִיק לוֹ אֶת הַנֵּר. מַעֲשֶׂה בְאֶחָד שֶׁהִדִּיר אֶת בְּנוֹ לְתַלְמוּד תּוֹרָה. וּבָא מַעֲשֶׂה לִפְנֵי רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲלַפְתָּא וְהִתִּיר לוֹ לְמַלְאוֹת לוֹ חָבִית שֶׁלְמַיִם וּלְהַדְלִיק לוֹ אֶת הַנֵּר.
רִבִּי חִיָיה רַבָּה עָלָה לְבֵיתוֹ. אָמְרִין לֵיהּ. אַנְשִׁינָן מְעָרְבָה. אֲמַר לוֹן. אִית הָכָא טְלוֹפְחִין מִן אֶיתְמֹל. אָמְרִין לֵיהּ. אִין. הָדָא אָמְרָה. אֲפִילוּ מִין אֶחָד. אִית הֲוָה בְהוֹן תַּרְדִּין. הָדָא אָמְרָה. אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בָּהֶן כְּזַיִת. אִית הֲוָה בְהוֹן שִׁיעוּרָה. הָדָא אָמְרָה. אֵינוֹ צָרִיךְ לְהַתְנוֹת. אָמַר רַב חִסְדָּא. תַּנַיי הָיָה לוֹ לְרִבִּי חִיָיה הַגָּדוֹל.
תַּנֵּי. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר. מוֹדִין בֵּית שַׁמַּי וּבֵית הִלֵּל שֶׁהֵן שְׁנֵי תַבְשִׁילִין. עַל מַה נֶחְלְקוּ. עַל הַדָּגָה וְעַל הַבֵּיצָה שֶׁיֵּשׁ עָלֶיהָ. שֵׁבֵּית שֵׁמַּי אוֹמְרִים. תַּבְשִׁיל אֶחָד. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים. שְׁנֵי תַבְשִׁילִין. הַכֹּל מוֹדִין שֶׁאִם פִּי[רְפֵּר] בֵּיצָה עַל גַּבֵּי הַמָּלִיחַ. אוֹ שֶׁחִיתֵּךְ קֶפַלוֹט תַּחַת הַדָּג. אוֹ שֶׁבִּישֵּׁל שְׁנִי מִינִין בִּקְדֵירָה. שֶׁהֵן שְׁנֵי תַבְשִׁילִין. וַהֲלָכָה כְדִבְרֵי הַתַּלְמִיד.
רַב אָמַר. אוֹמֵר אֲנִי. אֵין פָּחוּת מִכַּזַּיִת. לֵית הָדָא פְלִיגא עַל רִבִּי יוֹחָנַן. דְּרִבִּי יוֹחָנַן אָמַר. עָלַי וְעַל מִי שֶׁלֹּא עִירֵב. מַתְנִיתָה מְסַיְיעָא לְרִבִּי יוֹחָנָן. עֵירוּב תְחִילָּתוֹ וְסוֹפוֹ אֵין לוֹ שִׁיעוּר. יוֹם טוֹב שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת. אֵין מְעָרְבִין לֹא בַחֲצֵירוֹת וְלֹא בַתְּחוּמִין. דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. מְעָרְבִין בַחֲצֵירוֹת וְאֵין מְעָרְבִין בַתְּחוּמִין. מְעָרְבִין בַחֲצֵירוֹת. שֶׁכֵּן אַתְּ מַתִּיר לוֹ דָּבָר שֶׁהוּא מוּתָּר לוֹ. וְאֵין מְעָרְבִין בַתְּחוּמִין. שֶׁכֵּן אַתְּ מַתִּיר לוֹ דָּבָר שֶׁהוּא אָסוּר לוֹ אִית תַּנָּיֵי תַנִּי וּמַחֲלִף. אָמַר רִבִּי לָעְזָר. הוֹאִיל וָהֵן תַּנָּיָיא מְחַלֵּף. צְרִיכִין אֲנָן מֵיחוּשׁ. רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי זְעוּרָה. מָאן דַּעֶבַד טַבָּאוּת מְעָרֵב מִן אֶיתְמֹל. אָמַר רִבִּי יוּדָן. הָדָא דְאַתְּ אָמַר. בְּשֶׁלֹּא עָשָׂה לוֹ עֵירוּבֵי תַבְשִׁילִין. אֲבָל אִם עָשָׂה לוֹ עֵירוּבֵי תַבְשִׁילִין מוּתָּר. רִבִּי יוֹסֵה בֵירִבִּי בּוּן בָּעֵי. וְעֵירוּבֵי תַבְשִׁילִין מַתִּירִין אֶת הַמְחִיצוֹת.
רש"י על שמות ט״ו:כ״ה - הטקסט מספריא
שם שם לו. בְּמָרָה נָתַן לָהֶם מִקְצָת פָּרָשִׁיּוֹת שֶׁל תּוֹרָה שֶׁיִּתְעַסְּקוּ בָהֶם, שַׁבָּת וּפָרָה אֲדֻמָּה וְדִינִין (סנהדרין נ"ו):
ושם נסהו. לָעָם, וְרָאָה קְשִׁי עָרְפּוֹ, שֶׁלֹּא נִמְלְכוּ בְמֹשֶׁה בְּלָשׁוֹן יָפָה "בַּקֵּשׁ עָלֵינוּ רַחֲמִים שֶׁיִּהְיֶה לָנוּ מַיִם לִשְׁתּוֹת" אֶלָּא נִתְלוֹנְנוּ:
שם שם לו HERE HE MADE FOR THEM [A STATUTE AND AN ORDINANCE) — At Marah He gave them a few sections of the Torah in order that they might engage in the study thereof; viz., the sections containing the command regarding the sabbath, the red heifer and the administration of justice (Mekhilta; Sanhedrin 56b).
ושם נסהו AND THERE HE TRIED THEM (lit., He tried him) — “him” (singular) means the people; and He saw their stubbornness: that they did not consult with Moses in a respectful fashion: “Entreat mercy for us that we may have water to drink” — but that they murmured.
מצוטט בעמוד אחד
תורת מנחם 1
- עב - שנת תשל"ג - חלק שלישי ‹ שיחת יום ב' דחג השבועות, ה'תשל"ג לקו"ש חל"ג ע' 27
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 8 עמודים.
- לקוטי שיחות כרך לב שמיני שיחה ב מאותו ספר ביצה יח, א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת שכג דין השאלה וקנין צרכי שבת והדחת הכלים ותיקונן וטבילתן בשבת ביצה יח , א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ד הלכות יום הכיפורים: תריג איסור רחיצה ביום הכיפורים כ ביצה יח, ב
- שולחן ערוך קו"א אורח חיים חלק ב סימן שב (א) ביצה יח, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ד (סי' שא-שז) שב דיני ניקוי וקיפול הבגדים בשבת ביצה יח, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ה (סי' שח-שכא) שכא דיני תולש בשבת ודין טוחן ודין תקוני מאכל או מעבד ולש ביצה יח, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ו (סי' שכג-שדמ) שכג דין השאלה וקנין צרכי שבת והדחת הכלים ותיקונן וטבילתן בשבת ביצה יח , א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות תשרי הלכות יום הכיפורים (סי' תרד-תרכד) תריג איסור רחיצה ביום הכיפורים ביצה יח, ב

