ספרי כ"ק אדמו"ר הזקן שולחן ערוך קו"א אורח חיים חלק ב סימן שב

(א)

חיפוש חדש

סימן שב

(א) ויש לחוש כו'. לפי דעת המג"א^א, פסק הש"ע כאן^ב ובסי' שי"ט^ג כהמתירין. ואף רמ"א^ד הביא דעת המתירין בסתם והאוסרים בלשון יש אוסרים ובסי' שי"ט לא הגיה כלום על הש"ע שם סט"ז ע"ש במג"א^ה. ואף שבסי' של"ד^ו פסק הש"ע כהטור, הרי פירש המג"א סי' שי"ט ס"ק י"א גם דעת הטור כמהתירין. אבל מכל מקום דעת הש"ע לא היתה כן בפירוש הטור, כמבואר בב"י כאן^ז ובסי' שי"ט^ח ושל"ד^ט. וא"כ נתכוין הש"ע בסי' של"ד לפסוק כהאוסרין^י. ואף את"ל שחזרה היא ממ"ש כאן ובסי' שי"ט, יש להחמיר כן דאחרונה היא. אבל באמת גם בסי' שי"ט ס"י פסק כן לפי מ"ש בב"י שם. וכאן^יא לא כתב אלא האסור אליבא דכולי עלמא ולא ירד למחלוקת^יב. ואעפ"כ גם כאן^יג חשש להאוסרים גבי ניגוב ידים. ומ"ש טוב^יד כו', היינו משום שהתוס'^טו ורא"ש^טז מקילים אף לפי דעת האוסרין כמבואר בב"י^יז.

ומ"ש בסי' שי"ט סט"ז^יח, צריך לומר כמ"ש האליה זוטא שם^יט. ובב"י שם^כ נקט סברת המתירין שהיא מפורשת ברא"ש, משא"כ היתר מים מועטים לפי דעת האוסרים^כא. אבל מכל מקום כן משמע בטור שכתב היתר זה כדי להתיר אף לפי דעת מהר"ם^כב דס"ל כרא"ם^כג שהוא מן האוסרים כמבואר בהגהות מיימוניות^כד. וכן משמע בהדיא בסמ"ג^כה שהזכיר היתר זה כדי להתיר לכולי עלמא (דאין לומר שכוונתו משום גזרת סחיטה^כו, דמאי ואינו מתכוין כו'. ועוד דהא אפילו ברחיצת כל גופו שיש ריבוי מים כמ"ש הרא"ש^כז לא גזרו על זה כמ"ש בסוף סי' ש"א^כח, ועל כרחך הוא מטעם שכתב הר"ן שם^כט. אלא ודאי^ל שיש לחלק בין קינוח כל גופו מרחיצת הזיעה שהוא דרך לכלוך, לניגוב הידים (אם היו מים מרובים) שהיו נקיות קודם הנטילה^לא. והיינו לפי דעת המתירין^לב. דלענין סחיטה אין לחלק בכה"ג, דאף בדרך לכלוך חיישינן לסחיטה בריבוי מים כמבואר מדין ההולך להקביל כו'^לג. ומשום הכי^לד הוצרך המג"א לפרש דברי מהר"מ בענין אחר ע"ש בס"ק כ"ז^לה). וכן משמע בהדיא ג"כ בהגהות מיימוניות בשם רא"ם גבי ניגוב ידים, ע"ש שכתב הילכך כו' במים הרבה כו'. ואין לומר שבמים הרבה אין זה דרך לכלוך שמים רבים אין מתלכלכים בידים, דזה אינו דרא"ם לא ס"ל כלל היתר דרך לכלוך, ומוקי ההיא דההולך כו'^לו ודנדה מערמת וכו'^לז בבגדים של עור כמבואר בהדיא בס' יראים^לח, העתיקו בהגהות מרדכי ספט"ו ע"ש:

הערות

א. ס"ק כא וסי' שיט ס"ק יא וס"ק יז. וראה גם עולת שבת ס"ק כא וס"ק כו.
ב. סעיף ט.
ג. סעיף י וסט"ז.
ד. סעיף ט.
ה. ס"ק יז.
ו. סעיף כד.
ז. ד"ה ומ"ש ובגד (ראה גם שלטי הגבורים נט, א אות ג בדעת הטור).
ח. ד"ה ומ"ש דאסור לסנן.
ט. ד"ה ומ"ש רבנו אבל לא מים.
י. ראה גם שיירי כנסת הגדולה הגב"י סי' שיט אות יב. תוספת שבת ס"ק לא.
יא. שכתב בס"ט: בגד שיש עליו לכלוך אסור.
יב. וכ"כ בתוספת שבת שם.
יג. סעיף י: טוב לנגבם כו'.
יד. שמזה הוכיח במ"א ס"ק כא שמדינא שרי.
טו. קיא, ב דיבור הראשון (בדעת ר"ת).
טז. יומא פ"ח סי' ד (בדעת ר"ת).
יז. ד"ה ראיתי, כיון שהוא דרך לכלוך. וכדלקמן בפנים שבזה מותר לדברי הכל. וכ"כ בתוספת שבת שם. וראה חידושי צ"צ נח, א.
יח. שמותר לשתות ע"י מפה (וכדלקמן שם סכ"ג).
יט. ס"ק יג ואליה רבה ס"ק כז, כיון שהוא רק דבר מועט (וכ"ה בהמשך הסעיף בפנים, ולקמן שם).
כ. ד"ה כתב הרא"ש.
כא. שלא נתפרשה בפוסקים (ולכן לא כתבה הב"י), אף שמוכח כן בהרבה פוסקים, כדלקמן.
כב. שו"ת (פראג) סי' קיא. תשב"ץ סי' כח. וכ"כ בדרישה אות ו.
כג. יראים השלם קלה, ב (שלא ס"ל היתר של אין עליו לכלוך ולא היתר של אינו דרך נקיון, ומתיר מטעם שהם מעט מים).
כד. פכ"ב אות צ.
כה. ל"ת סה (יב, ד): מקנח ידיו במפה שאינו מתכוין ללבן ואין שם רק מעט מים (וכ"ה בסימני ס' התרומה סי' רמד. הגהות סמ"ק סי' רפא אות יא. מרדכי רמז שצ).
כו. שכיון שאין שם רק מעט מים אין לחשוש שיסחוט (כמבואר בפנים בריש הסעיף).
כז. פ"כ סי"ג. וראה גם לקמן בפנים: המסתפג בסדין אחר הרחיצה ... שיש רוב מים על גופו. וראה תהלה לדוד ס"ק יא.
כח. סעיף ס.
כט. (סב, ב) ד"ה והא. וכדלעיל שם.
ל. זה שהוצרך בניגוב ידים לטעם שהוא מעט מים.
לא. כדלעיל סי' קנח ס"ה. סדר נט"י לסעודה ס"ו. וא"כ אין הניגוב דרך לכלוך, ומ"מ מותר מטעם שהוא רק מעט מים.
לב. כשהוא דרך לכלוך, שלכן מותר גם כשמקנח כל גופו.
לג. יומא עז, ב. ולקמן סי' תריג ס"ח. אלא ודאי הטעם דאין חוששין לסחיטה בניגוב הוא כדלעיל מהר"ן.
לד. כיון שבמעט מים לא חשיב ליבון.
לה. ולקמן סכ"ג, שמה שאסר מהר"ם לנגב כוס דאתי לידי סחיטה או לבון (אף דהוי מעט מים), דכיון שהכוס צר א"א שלא יסחוט קצת.
לו. יומא עז, ב: עובר עד צוארו במים (כדלקמן סי' תריג ס"ח).
לז. ביצה יח, א: מערמת וטובלת בבגדיה.
לח. קלה, ב.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 25 עמודים.