28
ב. והנה לכאורה יש לתרץ, כי האיסור דטבילת גר ביום השבת אינו אלא שבות דרבנן — כי שני טעמים נאמרו באיסור טבילת גירות בשבת: א) בגמ'28 איתא משום ד"תקוני גברא בשבת לא מתקנינן", ב) ברמב"ם29 כתב ד"הואיל והדבר (טבילת גר) צריך בית דין30 אין מטבילין אותו בשבת" — ושני הטעמים (תקוני גברא ואיסור לדון בשבת) הם איסורי שבות מדרבנן31.
אבל עדיין יש דוחק בדבר, כי לא מסתבר לומר, שכניסת ישראל לברית תהי' ע"י מעשה (הפכי)32 שיש בו סרך איסור, איזה שהוא (אפילו איסור שבות), שהרי זה כמו דבר והיפוכו.
[ואע"פ שהמדובר באיסור שאינו אלא גזירה דרבנן — הרי אמרו חז"ל33 "קיים אברהם אבינו כל התורה כולה. . אפילו עירובי תבשילין" ("שאינו. . אלא תקנת סופרים שעתידין לתקן"34), ובפרש"י עה"ת35 שאברהם הי' נזהר גם ב"שבות לשבת" ומזה מובן, שעצם מעשה השבות (גם קודם גזירה זו, קודם מ"ת) יש בו גנאי (סרך איסור?)]35.
וביותר יוקשה לפמ"ש במפרשים36, שלפי הדיעה37 שמילה בשבת אסורה מפני המלאכה ד"תיקון כלי" (מכה בפטיש38), כיון שע"י המילה "נעשה הילד ישראל שלם" — גם טבילת גר בשבת אסורה מה"ת, שלפ"ז נמצא, שטבילת בנ"י אז לשם גירות39 הי' בה מלאכה דאורייתא40.
ג. ויש לומר בזה, בהקדם מה שיש
הערות
- 28. יבמות מו, ב. וראה תוד"ה תקוני שם (וראה הערה 19).
- 29. הל' איסו"ב שם ה"ו. וכ"ה בשו"ע יו"ד שם ס"ד [אלא שבט"ז שם (סקי"א) מפרש שאין כוונת הרמב"ם לטעם שני, אלא לבאר למה לא אמרינן ד"נראה כמיקר", ע"ד דברי התוס' שבהערה הקודמת].
- 30. יבמות שם בסוף העמוד. וזה שייך גם קודם מ"ת — ראה משנה ר"ה (כה, א) "וב"ד שעמד מימות משה. . שנאמר (משפטים שם (כד, ט) — בהמשך לזריקת הדם על העם) ויעל משה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל".
- 31. ראה ריטב"א יבמות שם (וכן מובן מתוד"ה תקוני שם) — לענין "תקוני גברא". וראה משנה ביצה (לו, ב) האיסור לדון בשבת. וראה גם ב"ח (שצויין בהערה 19) בעניננו.
- 32. ובפרט שזוהי גירות דכל עם ישראל, ומגירות זו למדין לגירות דכל הדורות (ראה הציונים בהערה 1). ולהעיר מסברת המפרשים (גליוני הש"ס (להר"י ענגל) לשבת כא, ב. ועוד), ש"חינוך" צ"ל בטהרה גמורה לא בדחיית טומאה כו' (ומביא שם כמה דוגמאות לזה).
- 33. יומא כח, ב (משנה סוף קידושין).
- 34. רש"י יומא שם.
- 35. תולדות כו, ה.
- 35. להעיר מחי' חת"ס שם, דלדעת הסמ"ג דמרע"ה גזר על הזאה בשבת, גם הא דאין מטבילין גר בשבת הוא בכלל זה. ע"ש.
- 36. כתונת פסים על נמוק"י יבמות שם.
- 37. תרומת הדשן (שו"ת סי' רסה) בדעת רש"י (שבת קו, א ד"ה מה לי). ע"ש. והוא דלא כמסקנת המנ"ח במוסך השבת אות כז.
- 38. ראה מנ"ח שם.
- 39. משא"כ בטבילה מטומאה. ולהעיר מתו"י יבמות שם (בסוף הע') דהכא הוי "תיקון גדול. . שבא על ידי כן לתורת יהדות". ועד"ז הוא בריטב"א שם.
- 40. ואולי י"ל שבמרה לא נאמרו כל איסורי שבת (ראה שבת שם, שלחד דיעה אתחומין לא איפקוד במרה), ועדיין לא נצטוו על מלאכת תיקון כלי. [ועפ"ז יש ליישב בפשיטות גם קושיית המפרשים הנ"ל איך בנה מזבח והקריב קרבנות בשבת דמ"ת — דיש לומר, שעדיין לא נצטוו על מלאכת הבנין ואיסור שחיטה כו'].
שבת ק״ו א - הטקסט מספריא
יִדְאֲגוּ כׇּל הָאַחִין כּוּלָּן. אֶחָד מִבְּנֵי חֲבוּרָה שֶׁמֵּת — תִּדְאַג כָּל הַחֲבוּרָה כּוּלָּהּ. אָמְרִי לַהּ דְּמֵת גָּדוֹל, וְאָמְרִי לַהּ דְּמֵת קָטָן.
וְכׇל הַמְקַלְקְלִין פְּטוּרִין. תָּנֵי רַבִּי אֲבָהוּ קַמֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן: כׇּל הַמְקַלְקְלִין פְּטוּרִין חוּץ מֵחוֹבֵל וּמַבְעִיר. אֲמַר לֵיהּ: פּוֹק תָּנֵי לְבַרָּא, חוֹבֵל וּמַבְעִיר אֵינָהּ מִשְׁנָה. וְאִם תִּמְצָא לוֹמַר מִשְׁנָה — חוֹבֵל בְּצָרִיךְ לְכַלְבּוֹ, מַבְעִיר בְּצָרִיךְ לְאֶפְרוֹ.
וְהָאֲנַן תְּנַן: כׇּל הַמְקַלְקְלִין פְּטוּרִין! מַתְנִיתִין רַבִּי יְהוּדָה, בָּרָיְיתָא רַבִּי שִׁמְעוֹן. מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן: מִדְּאִיצְטְרִיךְ קְרָא לְמִישְׁרֵא מִילָה, הָא חוֹבֵל בְּעָלְמָא חַיָּיב.
וּמִדַּאֲסַר רַחֲמָנָא הַבְעָרָה גַּבֵּי בַּת כֹּהֵן, שְׁמַע מִינַּהּ מַבְעִיר בְּעָלְמָא חַיָּיב.
וְרַבִּי יְהוּדָה? הָתָם — מְתַקֵּן הוּא, כִּדְרַב אָשֵׁי. דְּאָמַר רַב אָשֵׁי: מַה לִּי לְתַקֵּן מִילָּה, מַה לִּי לְתַקֵּן כְּלִי. מַה לִּי לְבַשֵּׁל פְּתִילָה, מַה לִּי לְבַשֵּׁל סַמָּנִין.
שִׁיעוּר הַמְלַבֵּן כּוּ׳. רַב יוֹסֵף מַחְוֵי כָּפוּל, רַב חִיָּיא בַּר אַמֵּי מַחְוֵי פָּשׁוּט.
מַתְנִי׳ רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: הַצָּד צִפּוֹר לַמִּגְדָּל, וּצְבִי לַבַּיִת — חַיָּיב. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: צִפּוֹר לַמִּגְדָּל
all of the brothers should be concerned, lest their death be approaching. Similarly, if one member of a group dies, the entire group should be concerned. Some say the concern is greatest if the eldest dies. If he, despite his virtues, could not avoid punishment, others will certainly not be saved. And some say the concern is greatest if the youngest dies, because the least significant people are punished first, and perhaps this is the start of a punishment for the entire group.
We learned in the mishna: And anyone who performs labors destructively on Shabbat is exempt. Rabbi Abbahu taught this baraita before Rabbi Yoḥanan: Anyone who performs labors destructively on Shabbat is exempt, except for one who inflicts a wound or kindles a fire. Rabbi Yoḥanan said to him: Go teach that outside. This baraita is not fit for discussion in the study hall. The opinion that deems one liable for inflicting a wound or kindling a fire on Shabbat is not an accepted teaching and should be ignored. And if you want to say that it is a legitimate teaching, one who inflicts a wound would only be liable in a case where he needed the blood to give to his dog, and one who kindles a fire would only be liable in a case where he needs its ashes.
The Gemara asks: How could Rabbi Abbahu teach this baraita? Didn’t we learn explicitly in the mishna: Anyone who performs labors destructively on Shabbat is exempt, including one who inflicts a wound or who kindles a fire? The Gemara answers: In his opinion, the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, who deems one liable for performing labor which is not needed for its own sake, whereas the baraita is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, who exempts in that case. The Gemara explains: What is the reason that Rabbi Shimon deems one who inflicts a wound or kindles a fire on Shabbat liable even though these are destructive acts? From the fact that a verse was necessary to permit circumcision on Shabbat, by inference, in general, one who inflicts a wound is liable. If inflicting a wound was not prohibited on Shabbat, there would be no need to permit circumcision.
Similarly, from the fact that the Torah prohibited kindling a fire on Shabbat even with regard to the execution by burning of a priest’s daughter who committed adultery, conclude from it that in general, one who ignites a fire on Shabbat is liable.
The Gemara asks: And how does Rabbi Yehuda address this proof? The Gemara answers: There, that is a case of a constructive labor in accordance with the explanation of Rav Ashi. For Rav Ashi said: What difference is there to me between repairing the child through circumcision and repairing a vessel? They are both constructive acts. And what difference is there to me between cooking a lead wick, as a melted lead wick was poured down the throat of the criminal sentenced to execution by burning, and cooking herbs used to produce dyes in the Tabernacle? The Torah addressed these cases specifically because they are constructive, and nothing can be derived from them with regard to liability for performance of destructive labors.
We learned in the mishna: The measure that determines liability for one who whitens and for similar prohibited labors is the full width of a double sit. Rav Yosef would demonstrate the width of a double sit by indicating the distance between the index and middle fingers and instructing the onlookers to double the measure. Rabbi Ḥiyya bar Ami would demonstrate in a simple manner, as he calculated that the distance between the thumb and the forefinger is equal to a double sit.
MISHNA: Rabbi Yehuda says: One who traps a bird into a closet or cage, and one who traps a deer into a house is liable. The Rabbis say: One is liable for trapping a bird into a closet
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 19 עמודים.
- לקוטי שיחות כרך לו ויקהל ויקהל מאותו ספר שבת קו, א
- לקוטי שיחות כרך יד עקב-כ"ף אב שיחה א מאותו ספר שבת קו, א
- לקוטי שיחות כרך יז תזריע שיחה א מאותו ספר שבת קו, א
- תורת מנחם תשי"ז שיחת ליל ג' דחול המועד סוכות שבת קו, ב
- תורת מנחם שיחת יום ג' פ' וארא, כ"ד טבת ה'תשי"ב שבת קו, ב
- תורת מנחם שיחת ש"פ עקב, כ"ף מנחם-אב, ה'תשכ"ו שבת קו, ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת שטז צידה האסורה והמותרת בשבת א שבת קו, ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ד הלכות יום טוב תצז דין הכנה ביו"ט ה שבת קו, ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ד הלכות יום טוב תצז דין הכנה ביו"ט יא שבת קו, ב
- שולחן ערוך קו"א אורח חיים חלק ד סימן תצה (ב) שבת קו, א
- שולחן ערוך קו"א אורח חיים חלק ד סימן תצז (ג) שבת קו, ב
- ספר השיחות אור לערב יוהכ"פ תש"ז שבת קו, ב
- ספר השיחות ש"פ נח, בדר"ח מרחשון בסעודת היום תש"ז שבת קו, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות יום טוב (סי' תצה-תקכט) הלכות יום טוב (סי' תצה-תקכט) תצה איזה מלאכות אסורים ביום טוב שבת קו, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות יום טוב (סי' תצה-תקכט) הלכות יום טוב (סי' תצה-תקכט) תצז דין הכנה ביום טוב שבת קו, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות יום טוב (סי' תצה-תקכט) הלכות יום טוב (סי' תצה-תקכט) תצח דין שחיטה ביום טוב שבת קו, ב
- תורת מנחם שיחת ש"פ מקץ, שבת חנוכה, אדר"ח טבת, ה'תשכ"ט שבת קו, א
- תורת מנחם שיחת ש"פ צו, שבת הגדול, יו"ד ניסן, ה'תשכ"ט שבת קו , ב
- תורת מנחם שיחת ש"פ בראשית, מבה"ח מרחשון, ה'תשל"א שבת קו, ב