63
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
"גרים .. אין להם קורבה .. מעידים זה לזה", משום שפסילת קרובים לעדות היא גזירת הכתוב, ולא משום קירוב הדעת שביניהם, וכיון שעל גרים לא חל דין של קרובים, אין הם נכללים בפסול זה.
אך כאשר מדובר אודות עדות שהיא רק בירור הגיוני, הרי הפגם של קרובים בסוג זה של עדות הוא משום קירוב הדעת שיש ביניהם. שקירוב הדעת בין אחים קיים גם בין אחים שהתגיירו, כפי שרואים במציאות17, ניתן ללמוד מכך שמשה ואהרן היו כשרים לעדות, גם לגבי קרובים שלאחר מתן תורה18.
ג. תוקף של דין עדות לקידוש החודש
אך ההלכה נקבעת כדעת חכמים, שקרובים פסולים לעדות19. מכך מובן, שגם בקידוש החודש יש צורך בדין עדות.
ויש לבאר את סברתם:
מעצם הדבר שהתורה ציותה שיש צורך בעדי ראיה – "כזה ראה וקדש"20 – ולכאורה: אם בית דין צריך בין כך ובין כך לחשב את זמן מולד הלבנה לפי החישוב המיוחד לכך21, ואף יותר מכך: בין כך ובין כך סומכים על חישוב זה, אפילו כאשר מקדשים על פי הראיה22, שהרי כאשר "ידעו בחשבון שאינו נראה ובאו עדים והעידו שנראה .. אין סומכים על דבריהם"23 – ואם כך מדוע יש צורך בעדי ראיה24?
מכך מובן, שהתורה רוצה להוסיף על ענין החשבון. ולכן סוברים חכמים, שהתורה רוצה להוסיף, שקביעת ראשי חדשים לא תהיה לפי חישוב ובירור הגיוני בלבד, אלא שיהא לו תוקף של דין עדות, אשר "על פי שני עדים .. יקום דבר".
ד. קידוש החודש לפי שני אופנים
אך לפי זה אין מובן מצד שני:
כיון שמקדשים לפי הראיה של שני עדים כשרים אשר "על פי שני עדים .. יקום דבר", במה שונה קידוש החודש, שבו אין סומכים על העדות ועל החקירות והדרישות בלבד, אלא עורכים גם חישוב, ואם העדות אינה
הערות
- 17. להעיר ממרז"ל דגיורא עד עשרה דרי לא תבזי ארמאה באפי' (רש"י יתרו יח, ט. מסנה' צד, א).
- 18. מאחר שבעדות זו אין חשש שהקורבה תביא לידי שקר (כנ"ל סוס"א והערה 11).
- 19. רמב"ם הל' קדה"ח רפ"ב. ולהעיר מחי' הצ"צ על הש"ס ר"ה שם.
- 20. ר"ה כ, א. רש"י פרשתנו עה"פ. ועוד.
- 21. ראה רמב"ם הל' קדה"ח פ"א ה"ו ואילך. שם פ"ב ה"ד ואילך. שם פ"ה ואילך.
- 22. רמב"ם פ"א שם. וראה בארוכה שם פי"ח שגם בזמן שמקדשין ע"פ הראי' כשא"א ע"י ראי' סומכין על החשבון לחוד.
- 23. לשון ה"מפרש" לרמב"ם פ"א שם. וראה גם תויו"ט ר"ה פ"ב מ"ו (קרוב לסופו). ולדעת הרס"ג, הרי עיקר הקביעות היא (רק) ע"פ החשבון ורק להוציא מדעת הצדוקים תקנו עדי ראי' (ראה בארוכה תו"ש פרשתנו כרך י"ג פ"ג).
- 24. כקושיית התויו"ט שם.
רש"י על שמות י״ח:ט׳ - הטקסט מספריא
ויחד יתרו. וַיִּשְׂמַח יִתְרוֹ, זֶהוּ פְּשׁוּטוֹ. וּמִ"אַ נַעֲשָׂה בְשָׂרוֹ חִדּוּדִין חִדּוּדִין, מֵצֵר עַל אִבּוּד מִצְרַיִם, הַינוּ דְּאָמְרֵי אִינָשֵׁי "גִּיּוֹרָא עַד עֲשָׂרָה דָּרֵי לָא תְבַזֵּי אֲרַמָּאָה בְּאַפֵּיהּ":
על כל הטובה. טוֹבַת הַמָּן וְהַבְּאֵר וְהַתּוֹרָה, וְעַל כֻּלָּן אשר הצילו מיד מצרים; עַד עַכְשָׁו לֹא הָיָה עֶבֶד יָכוֹל לִבְרֹחַ מִמִּצְרַיִם, שֶׁהָיְתָה הָאָרֶץ מְסֻגֶּרֶת, וְאֵלּוּ יָצְאוּ שִׁשִּׁים רִבּוֹא (מכילתא):
ויחד יתרו AND JETHRO REJOICED — This is its literal meaning. A Midrashic comment is: his flesh became full of prickles (חדודין — his flesh crept with horror) — he felt grieved at the destruction of Egypt. That is what people say (what the common proverb says): A proselyte even though his heathen descent dates from as far back as the tenth generation, do not speak slightingly of an Aramean (any non-Jew) in his presence (Sanhedrin 94a).
על כל הטובה FOR ALL THE GOODNESS — the goodness in giving the Manna and the well and the Torah — and he rejoiced above all these (more especially), אשר הצילו מיד מצרים THAT HE HAD DELIVERED THEM OUT OF THE HAND OF EGYPT — Until now no slave had ever been able to escape from Egypt because that land was closely shut in on all sides, but these had gone forth six hundred thousand in number (cf. Mekhilta).
משנה תורה, הלכות קידוש החודש ב׳ - הטקסט מספריא
אין כשר לעדות החדש אלא שני אנשים כשרים הראויין להעיד בכל דבר ודבר. אבל נשים ועבדים הרי הן כשאר פסולי עדות ואין מעידין. אב ובנו שראו את הירח ילכו לבית דין להעיד. לא מפני שעדות החדש כשרה בקרובים אלא שאם ימצא אחד מהן פסול מפני שהוא גזלן וכיצא בו משאר הפסלנות יצטרף השני עם אחר ויעידו. וכל הפסול לעדות מדברי סופרים אע"פ שהוא כשר מן התורה פסול לעדות החדש.
דין תורה שאין מדקדקין בעדות החדש. שאפילו קדשו את החדש על פי עדים ונמצאו זוממין בעדות זו הרי זו מקודש. לפיכך היו בראשונה מקבלין עדות החדש מכל אדם מישראל שכל ישראל בחזקת כשרות עד שיודע לך שזה פסול. משקלקלו הבייתוסים והיו שוכרין אנשים להעיד שראו והם לא ראו התקינו שלא יקבלו בית דין עדות החדש אלא מעדים שמכירין בית דין אותן שהם כשרים ושיהיו דורשין וחוקרים בעדות.
לפיכך אם לא יהיו בית דין יודעים את העדים שראו את הירח משלחין אנשי העיר שנראה בה עם העדים שראו עדים אחרים שמזכין אותן לבית דין ומודיעין אותן שאלו כשרים הם ואחר כך מקבלין מהם.
בית דין מחשבין בדרכים שהאיצטגנינין מחשבין בהם ויודעין הלבנה כשתראה בחדש זה אם תהיה בצפון השמש או בדרומה ואם תהיה רחבה או קצרה ולהיכן יהיו ראשי קרניה נוטין. וכשיבאו העדים להעיד בודקין אותם כיצד ראיתם אותה בצפון או בדרום. להיכן היו קרניה נוטות. כמה היתה גבוהה בראיית עיניכם וכמה היתה רחבה. אם נמצאו דבריהם מכוונין למה שנודע בחשבון מקבלין אותם ואם לא נמצאו דבריהם מכוונין אין מקבלין אותם.
אמרו העדים ראינוהו במים או בעבים או בעששית. או שראו מקצתו ברקיע ומקצתו בעבים או במים או בעששית אין זו ראייה ואין מקדשין על ראייה זאת. אמר אחד ראיתיו גבוה בעיני כמו שתי קומות ואמר השני כמו שלש קומות היה גבוה מצטרפין. אמר האחד כמו שלש קומות והשני אמר כמו חמש אין מצטרפין. ומצטרף אחד מהם עם שני שיעיד כמותו או יהיה ביניהן קומה אחת.
אמרו ראינוהו בלא כוונה וכיון שהתבוננו בו ונתכוננו לראותו להעיד שוב לא ראינוהו אין זו עדות ואין מקדשין עליה. שמא עבים נתקשרו ונראו כלבנה וכלו והלכו להם. אמרו עדים ראינוהו ביום תשעה ועשרים שחרית במזרח קודם שתעלה השמש וראינוהו ערבית במערב בליל שלשים הרי אלו נאמנים ומקדשין על ראייה זו שהרי ראוהו בזמנו. אבל הראייה שאמרו שראוהו בשחרית אין נזקקין לה שאין אנו אחראין לראיית שחרית ובידוע שהעבים הם שנתקשרו ונראה להם כלבנה. וכן אם ראוהו בזמנו ובליל עיבורו לא נראה הרי אלו נאמנין שאין אנו אחראין אלא לראיית ליל שלשים בלבד.
כיצד מקבלין עדות החדש. כל מי שראוי להעיד שראה את הירח בא לבית דין. ובית דין מכניסים אותן כולן למקום אחד ועושין להן סעודות גדולות כדי שיהיו העם רגילין לבא. וזוג שבא ראשון בודקין אותן ראשון בבדיקות שאמרנו. מכניסין את הגדול ושואלין אותו נמצאו דבריו מכוונים לחשבון מכניסים את חברו. נמצאו דבריהם מכוונין עדותן קיימת. ושאר כל הזוגות שואלין אותם ראשי דברים לא שצריכים להם אלא כדי שלא יצאו בפחי נפש כדי שיהיו רגילין לבא.
ואחר כך אחר שתתקיים העדות ראש בית דין אומר מקודש וכל העם עונים אחריו מקודש מקודש ואין מקדשין את החדש אלא בשלשה. ואין מחשבין אלא בשלשה. ואין מקדשין אלא חדש שנראה בזמנו. ואין מקדשין אלא ביום ואם קדשוהו בלילה אינו מקודש. ואפילו ראוהו בית דין וכל ישראל ולא אמרו בית דין מקודש עד שחשכה ליל אחד ושלשים. או שנחקרו העדים ולא הספיקו בית דין לומר מקודש עד שחשכה ליל אחד ושלשים. אין מקדשין אותו ויהיה החדש מעובר ולא יהיה ראש חדש אלא יום אחד ושלשים אע"פ שנראית בליל שלשים. שאין הראייה קובעת אלא בית דין שאמרו מקודש הם שקובעין.
ראוהו בית דין עצמן בסוף יום תשעה ועשרים. אם עדיין לא יצא כוכב ליל שלשים. בית דין אומרים מקודש שעדיין יום הוא. ואם ראוהו בליל שלשים אחר שיצאו שני כוכבים. למחר מושיבין שני דיינין אצל אחד מהם ויעידו השנים בפני השלשה ויקדשוהו השלשה.
בית דין שקדשו את החדש בין שוגגין בין מוטעין בין אנוסים הרי זה מקודש וחייבין הכל לתקן המועדות על היום שקדשו בו. אע"פ שזה יודע שטעו חייב לסמוך עליהם שאין הדבר מסור אלא להם ומי שצוה לשמור המועדות הוא צוה לסמוך עליהם שנאמר אשר תקראו אתם וגו'
משנה תורה, הלכות קידוש החודש א׳:ו׳ - הטקסט מספריא
בית דין מחשבין בחשבונות כדרך שמחשבים האיצטגנינים שיודעין מקומות הכוכבים ומהלכם וחוקרים ומדקדקים עד שידעו אם אפשר שיראה הירח בזמנו שהוא ליל שלשים או אי אפשר. אם ידעו שאפשר שיראה יושבין ומצפין לעדים כל היום כולו שהוא יום שלשים. אם באו עדים ודרשום וחקרום כהלכה ונאמנו דבריהם מקדשין אותו. ואם לא נראה ולא באו עדים משלימין שלשים ויהיה חדש מעובר. ואם ידעו בחשבון שאי אפשר שיראה אין יושבים יום שלשים ואין מצפין לעדים. ואם באו עדים יודעין בודאי שהן עדי שקר או שנראת להם דמות לבנה מן העבים ואינה הלבנה הודאית.
משנה ראש השנה ב׳:ו׳ - הטקסט מספריא
כיצד בודקין את העדים. זוג שבא ראשון. בודקין אותו ראשון. ומכניסין את הגדול שבהן ואומרים לו. אמור כיצד ראית את הלבנה. לפני החמה. או לאחר החמה. לצפונה. או לדרומה. כמה היה גבוה. ולאין היה נוטה. וכמה היה רחב. אם אמר לפני החמה. לא אמר כלום. ואחר כך היו מכניסים את השני ובודקין אותו. אם נמצאו דבריהם מכוונים. עדותן קיימת. ושאר כל הזוגות. שואלין אותם ראשי דברים. לא שהיו צריכין להן אלא כדי שלא יצאו בפחי נפש. בשביל שיהו רגילים לבא:
מצוטט בעמוד אחד
לקוטי שיחות 1
- כרך לג ‹ חג השבועות ‹ שיחה ב ‹ 32 לקו"ש חכ"א ע' 63
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 17 עמודים.
- אגרות קודש כרך כא ח'סו ר"ה כ, ב
- לקוטי שיחות כרך לז הוספות - מכתבים ספירת העומר מאותו ספר ר"ה כ, ב
- תורת מנחם תשט"ו ד. כ"ק אדמו"ר שליט"א צוה לנגן, ואמר מאמר ד"ה ראה נתתיך אלקים גו'. *** ר"ה כ, א
- תורת מנחם שיחת אחרון של פסח, ה'תשי"ז ר"ה כ, א
- תורת מנחם שיחת ש"פ ויקהל-פקודי, פ' פרה, מבה"ח ניסן, ה'תשח"י ר"ה כ, א
- תורת מנחם שיחת ש"פ פינחס, מבה"ח מנחם-אב, ה'תשח"י ר"ה כ, א
- תורת מנחם שיחת ש"פ משפטים, מבה"ח אדר ראשון, ה'תשכ"ז ר"ה כ, א
- מאמרים מלוקטים חלק ג ש"פ ויקהל-פקודי, פ' החודש, ה'תשמ"ז ר"ה כ, א
- תורת מנחם שיחת ש"פ במדבר, מבה"ח וער"ח סיון, ה'תשכ"ט ר"ה כ, א
- תורת מנחם שיחת ש"פ ויקהל, פ' שקלים, מבה"ח וער"ח אדר שני, ה'תש"ל ר"ה כ, א
- תורת מנחם שיחת ש"פ אחרי, מבה"ח אייר, ה'תש"ל ר"ה כ, א
- תורת מנחם ש"פ שמיני, מבה"ח וער"ח אייר, ה'תשל"א ר"ה כ, א
- תורת מנחם ש"פ צו, שבת הגדול, יו"ד ניסן (מאמר ב), ה'תשל"ב ר"ה כ, א
- תורת מנחם שיחת י"א ניסן, ה'תשל"ב ר"ה כ, א
- תורת מנחם אור ליום ועש"ק, אדר"ח אייר, ה'תשל"ב ר"ה כ, א
- תורת מנחם ש"פ יתרו, מבה"ח אדר ראשון, ה'תשל"ג ר"ה כ, א
- תורת מנחם שיחת ש"פ ויקהל, פ' שקלים, מבה"ח וער"ח אדר שני, ה'תשל"ג ר"ה כ, א